חוק הביטוח הלאומי מתוך
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995
חוקים קודמים: חוק הביטוח הלאומי: ס״ח תשי״ד, 6, 35; תשט״ו, 127; תשט״ז, 46, 46; תשי״ז, 88, 90, 178; תשי״ט, 160; תש״ך, 36; תשכ״ב, 40; תשכ״ג, 110; תשכ״ד, 8, 121; תשכ״ה, 130, 208, 289, 352; תשכ״ז, 88. פקודת הפיצויים לעובדים: ע״ר 1947, תוס׳ 1, 153; ע״ר תש״ט, תוס׳ א׳, 65; ס״ח תשי״ב, 293. חוק שירות מילואים (תגמולים): ס״ח תשי״ב, 119; תשי״ג, 28; תשי״ד, 221, VIII; תשי״ט, 100. חוק שירות מילואים (תגמולים) [נוסח משולב]: ס״ח תשי״ט, 306, X; תש״ך, 96; תשכ״ג, 113, XII; תשכ״ו, 60, 72, 74; תשכ״ז, 98; תש״ל, 60; תשל״ג, 110; תשל״ד, 104; תשל״ה, 124, 194; תשל״ו, 135, 167; תשל״ז, 86, 212. חוק התגמולים לנפגעים בהצלת נפש: ס״ח תשכ״ה, 288; תשכ״ט, 70; תשל״ו, 167. נוסח קודם: ס״ח תשכ״ח, 108, 154, 165; תשכ״ט, 76, 130, 206; תש״ל, 16, 58, 130, 134; תשל״א, 128; תשל״ב, 78, 86, 119; תשל״ג, 126, 141, 142, 162, 212, 221, 260; תשל״ד, 74; תשל״ה, 102, 152, 238, 246; תשל״ו, 7, 102, 167, 241, 268, 275, 276, 281; תשל״ז, 88, 122, 123, 150, 152, 212; תשל״ח, 116, 141, 142; תשל״ט, 44, 85, 125, 149; תש״ם, 98, 117, 118, 203; תשמ״א, 7, 36, 74, 276, 276; תשמ״ב, 82, 202, 216, 272, 274; תשמ״ג, 59, 146, 154; תשמ״ד, 22, 44, 48, 56; תשמ״ה, 28, 109, 209, 213; תשמ״ו, 21, 60, 64, 68, 126, 146, 154, 170, 184, 194, 208; תשמ״ז, 5, 18, 18, 46, 83, 93, 105, 126, 159; תשמ״ח, 74; תשמ״ט, 31; תש״ן, 54, 102, 131, 151, 174; תשנ״א, 105, 106, 125, 168; תשנ״ב, 44, 148; תשנ״ג, 10, 13, 134; תשנ״ד, 22, 47, 91, 91, 95, 137, 147, 174, 246, 246, 257, 258, 273, 274; תשנ״ה, 2, 79, 94, 98, 100, 116, 178, 186, 201, 327, 353, 372, 376, 379, 436, 437.
נוסח חדש: ס״ח תשנ״ה, 210, 326, 353, 372, 376, 379, 436, 438; תשנ״ו, 127, 131, 164, 181, 189, 382, 387; תשנ״ז, 34, 92, 152, 154, 164, 166, 219; תשנ״ח, 57, 96, 114, 134, 135, 136, 234, 234, 252, 301, 378; תשנ״ט, 30, 66, 68, 77, 78, 99, 256; תש״ס, 64, 66, 132, 268, 269; תשס״א, 2, 2, 233, 396, 428, 516, 522; תשס״ב, 101, 143, 168, 430, 487, 488, 488, 516, 517, 519, 577; תשס״ג, 63, 94, 98, 141, 175, 180, 195, 380, 458, 468, 492, 538, 576; תשס״ד, 58, 92, 95, 97, 107, 147, 286, 332, 337, 345, 391, 397, 425, 445, 486, 487; תשס״ה, 95, 189, 346, 464, 727, 809, 814; תשס״ו, 24, 226, 262, 306, 370, 384, 386; תשס״ז, 52, 54, 92, 108, 112, 306, 317, 360, 361, 396, 431, 443, 453; תשס״ח, 23, 82, 119, 134, 136, 252, 390, 513, 607, 671, 825, 855; תשס״ט, 85, 95, 211, 246, 290; תש״ע, 280, 300, 308, 327, 328, 407, 441, 601, 631; תשע״א, 16, 83, 145, 199, 355, 363, 966, 1024; תשע״ב, 39, 47, 92, 110, 111, 144, 172, 172, 173, 282, 283, 375, 583, 616, 745, 755; תשע״ג, 112, 112, 172, 224; תשע״ד, 71, 208, 266, 287, 288, 393, 555, 566, 598, 598, 599, 602, 659; תשע״ה, 137, 220; תשע״ו, 2, 12, 244, 247, 249, 250, 251, 577, 612, 627, 635, 635, 646, 647, 647, 658, 926, 938, 967, 1079, 1093; תשע״ז, 25, 34, 220, 245, 287, 292, 302, 303, 318, 362, 390, 423, 573, 574, 574, 666, 1003, 1052, 1053; תשע״ח, 24, 70, 85, 164, 412, 418, 523, 523, 524, 527, 528, 531, 681, 708, 823; תשע״ט, 151, 152, 233, 234; ק״ת תש״ף, 934; ס״ח תש״ף, 20; ק״ת תש״ף, 1372; ס״ח תש״ף, 86, 162, 210, 298, 302, 323; תשפ״א, 33, 50, 89, 90, 260, 262, 268, 270, 334, 336, 354, 359, 393; תשפ״ב, 68, 69, 69, 72, 72, 74, 253, 256, 754, 754, 755, 833, 858.
שינוי לוחות: ק״ת תשנ״ט, 350; תשס״ב, 1258; תשפ״א, 1214. שינוי תארים: ק״ת תשס״ג, 708; תשס״ז, 754; תשע״ח, 250. הארכת התקופה המרבית לדמי אבטלה: ק״ת תש״ע, 615, 640.
נוסח זה בא במקום חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968, וחוק הביטוח הלאומי [הוראת שעה], התשנ״א–1991.
סמכויות השר להתקין תקנות לעניין בפסקה (3)(ב) להגדרה ילד בסעיף 238 הועברו לשר החקלאות ופיתוח הכפר ולפי סעיף 400 כל עוד זה נוגע לפסקה הנ״ל (י״פ תשע״ו, 274); סמכויות השר לענייני דתות הועברו לשר לשירותי דת (י״פ תשס״ח, 1820); תוארו של שר העבודה והרווחה שונה לשר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים (ק״ת תשע״ח, 250); שמו של משרד העבודה והרווחה או משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים שונה למשרד הרווחה והביטחון החברתי (י״פ תשפ״א, 10444; תשפ״ב, 108).
תוכן עניינים
[פרק א׳]
פרק א׳: פרשנות והוראות כלליות
הגדרות [1, 198א] [תיקון: תשנ״ז־4, תש״ס, תשס״ג־5, תשס״ג־6, תשס״ד, תשס״ה־2, תשס״ו־5, תשס״ט־3, תש״ע־8, תשע״ב־13, תשע״ג־2, תשע״ד־6, תשע״ד־12, תשע״ו־3, תשע״ז־5, תשע״ז־12, תשע״ז־16, תשע״ז־19, תשע״ח־4, תשע״ח־6, תשפ״ב־3]
בחוק זה –
”בעל שליטה“ – כהגדרתו בסעיף 32 בפקודת מס הכנסה;
”המוסד“ – המוסד לביטוח לאומי הפועל על פי חוק זה;
”המועצה“ – מועצת המוסד האמורה בסעיף 8(ב);
”המינהלה“ – מינהלת המוסד האמורה בסעיף 8(ב);
”השר“ – שר העבודה והרווחה;
”ועדת העבודה והרווחה“ – ועדת העבודה והרווחה של הכנסת;
”בית הדין לעבודה“ – כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה;
”אשתו“ – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו;
”גיל הפרישה“ –
(1)
לגבי גבר – הגיל הקבוע לו בהתאם לחודש לידתו בחלק א׳ בלוח א׳1;
(2)
לגבי אישה – הגיל הקבוע לה בהתאם לחודש לידתה לפי חלק א׳ בלוח א׳1, ואם היא נולדה בשנת 1956 ואילך – הגיל הקבוע לה בהתאם לחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004;
”גמול פרישה“ – גמול פרישה לפי הוראות סעיף 55 בחוק יישום תכנית ההתנתקות;
”גמלה“ – כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם שנערך לפי סעיף 9, הענקה לפי סעיף 387 וגמלה לפי פרק י״ב או פרק י״ג ולמעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17א;
”גמלת אזרח ותיק מיוחדת“ – גמלת זקנה מיוחדת המשתלמת מכוח הסכם בדבר מתן גמלאות אזרח ותיק ושאירים מיוחדות או מכוח הסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות לתושבי ישראל שחוק השבות אינו חל עליהם;
”דמי הסתגלות מיוחדים“ – דמי הסתגלות לפי הוראות סעיף 51 בחוק יישום תכנית ההתנתקות;
”הסכם בדבר מתן גמלאות אזרח ותיק ושאירים מיוחדות“ – הסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות שנערך לפי סעיף 9;
”חבר קיבוץ מתחדש“ – חבר קיבוץ מתחדש כמשמעותו בסעיף 54 לפקודת מס הכנסה;
”חברת מעטים“ – כמשמעותה בסעיף 76 בפקודת מס הכנסה;
”חוק ביטוח בריאות“ – חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994;
”חוק בית הדין לעבודה“ – חוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט–1969;
”חוק הבטחת הכנסה“ – חוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980;
”חוק האימוץ“ – חוק אימוץ ילדים, התשמ״א–1981;
”חוק הגנת השכר“ – חוק הגנת השכר, התשי״ח–1958;
”חוק המשטרה“ – חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ״א–1981;
”חוק הנוער“ – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971;
”חוק הנכים“ – חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי״ט–1959 [נוסח משולב];
”חוק העונשין“ – חוק העונשין, התשל״ז–1977;
”חוק העמותות“ – חוק העמותות, התש״ם–1980;
”חוק השבות“ – חוק השבות, התש״י–1950;
”חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי“ – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018;
”חוק חופשה שנתית“ – חוק חופשה שנתית, התשי״א–1951;
”חוק חיילים משוחררים“ – חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש״ט–1949;
”חוק יישום תכנית ההתנתקות“ – חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס״ה–2005;
”חוק הכניסה לישראל“ – חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952;
”חוק משפחות חיילים“ – חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש״י–1950;
”חוק נכי המלחמה בנאצים“ – חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי״ד–1954;
”חוק נכי רדיפות הנאצים“ – חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי״ז–1957;
”חוק נפגעי פעולות איבה“ – חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש״ל–1970;
”חוק עבודת נשים“ – חוק עבודת נשים, התשי״ד–1954;
”חוק פיצויי פיטורים“ – חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963;
”חוק שירות אזרחי“ – חוק שירות אזרחי, התשע״ז–2017;
”חוק שירות בטחון“ – חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986;
”חוק שירות בתי הסוהר“ – חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים), התשמ״א–1981;
”חוק שירות המדינה“ – חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970;
”חוק שירות התעסוקה“ – חוק שירות התעסוקה, התשי״ט–1959;
”חוק שירותי הכבאות“ – (נמחקה);
”חוק שכר מינימום“ – חוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987;
”חוק תגמול לחייל“ – חוק תגמול לחייל הנפגע בהצלת חיי הזולת, התשכ״ה–1965;
”ילד“ – לרבות ילד חורג וילד מאומץ ולמעט נער ונערה נשואים;
”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת מדי חודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
”מעביד“, ”מעסיק“ – מי שמעסיק אדם במסגרת יחסי עבודה;
”משרת בשירות לאומי–אזרחי“ – מי שמשרת בשירות לאומי–אזרחי כהגדרתו בחוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014;
”מתנדב בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית“ – מתנדב כהגדרתו בחוק שירות אזרחי;
”הסכום הבסיסי“ –
(1)
לענין הגמלאות המפורטות בפסקה זו – 7,050 שקלים חדשים (נכון לשנת 2005; בשנת 2023, 9,613 ש״ח);
ואלה הגמלאות:
(א)
מענק לידה ודמי לידה המשתלמים לפי הוראות סימנים ב׳ ו־ג׳ בפרק ג׳;
(ב)
(ג)
דמי תאונה המשתלמים לפי הוראות פרק ו׳;
(ד)
קצבת נכות המשתלמת לפי הוראות סימן ג׳ בפרק ט׳ (בשנת 2023, 9,790 ש״ח);
(ה)
מענק ליתום המשתלם לפי הוראות סימן ד׳ בפרק י״א;
(ו)
תגמול למתנדב המשתלם לפי הוראות פרק י״ג;
(ז)
מענק פטירה המשתלם לפי הוראות סימן ב׳ בפרק י״ד;
(ח)
גמלאות המשתלמות מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות לפי הוראות סעיף 9;
(2)
לעניין קצבת הילדים המשתלמת לפי הוראות סימן ב׳ בפרק ד׳, כמפורט להלן:
(א)
בעד הילד הראשון והחמישי ואילך במניין ילדיו של ההורה – 150 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2023, 164 ש״ח);
(ב)
בעד הילד השני, השלישי והרביעי שבמניין ילדיו של ההורה – 188 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2023, 207 ש״ח);
(ג)
על אף האמור בפסקאות משנה (א) ו־(ב), לעניין גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, או תוספת כאמור בסעיף 68(ג) – 140 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2023, 153 ש״ח);
(2א)
(נמחקה);
(3)
לענין כל גמלה שאינה מנויה בפסקאות (1) או (2) – 6,964 שקלים חדשים (נכון לשנת 2005; בשנת 2023, 9,493 ש״ח);
הסכום הבסיסי יעודכן כמפורט להלן:
(1)
ביום א׳ בטבת התשס״ו (1 בינואר 2006) – לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני היום האמור לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005), בתוספת –
(א)
לענין גמלה המשתלמת לפי הוראות סימן ח׳ בפרק ה׳ או לפי הוראות סימנים ג׳ ו־ד׳ שבפרק י״א – שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום כ״ז בטבת התשס״ג (1 בינואר 2003);
(ב)
לענין גמלה שאינה מנויה בפסקת משנה (א) – השיעור שבו עודכן השכר הממוצע או שבה עודכנה נקודת הקצבה בשנים 2004 ו־2005, לפי הענין, לפי סעיפים 37(ג)(1) ו־38(ב) בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס״ב–2002;
(2)
לעניין כל גמלה למעט קצבת ילדים המשתלמת לפי הוראות סימן ב׳ בפרק ד׳ – משנת 2007 ואילך – ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו יום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום 1 בינואר של השנה הקודמת;
(3)
לעניין קצבת ילדים המשתלמת לפי הוראות סימן ב׳ בפרק ד׳ – משנת 2015 ואילך – ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו יום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום 1 בינואר של השנה הקודמת;
(4)
על אף הוראת פסקה (2), לעניין קצבת נכות המשתלמת לפי הוראות סימן ג׳ בפרק ט׳ וכל קצבה ששיעורה נגזר ממנה – משנת 2023 ואילך – ב־1 בינואר של כל שנה לפי שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע המעודכן ב־1 בינואר של השנה שבה הקצבה עודכנה; ואולם, לעניין העדכון הראשון יחולו הוראות אלה:
(א)
אם שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע לשנת 2020 עולה על 2.45% – לפי שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע המתוקן; בפסקה זו –
”השכר הממוצע לשנת 2020“ – השכר הממוצע כפי שעודכן ביום ד׳ בטבת התש״ף (1 בינואר 2020);
”השכר הממוצע המתוקן“ – השכר הממוצע לשנת 2020 בתוספת 2.45%;
(ב)
אם שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע לשנת 2020 אינו עולה על 2.45% – יידחה העדכון לשנה שלאחר מכן ויחול לגביו האמור בפסקת משנה (א);
”עגונה“ – אשה נשואה שזה שנתיים נעלמו עקבות בן זוגה, לרבות אשה שבן זוגה נמצא, שלא בהסכמתה, תקופה כאמור בחוץ לארץ ולא נשא באותו זמן במזונותיה;
”עובד“ – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, ”בן משפחה“ – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;
”עובד לשעה“ – עובד שהקשר בינו לבין מעבידו הוא לזמן פחות משבעה ימים, למעט עובד כאמור שלמעשה נמשך הקשר שבעה ימים או יותר;
”עובד עצמאי“, לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה – מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן – משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע;
(2)
הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל־50% מהשכר הממוצע;
(3)
הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א׳;
לענין הגדרה זו רשאי השר לקבוע שיטת חישוב של ממוצעים וכן שיעור אחר במקום השיעור הקבוע בלוח א׳;
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (חישוב הממוצע של שעות עבודה והכנסה של עובד עצמאי), התשמ״ה–1985 (ק״ת תשמ״ה, 1246).
”פיצוי“ – תשלום של תוספת יוקר המשתלמת לפי המדד, תשלום של מקדמה על חשבון תוספת יוקר או תשלום פיצוי בעד התייקרות לעובדים השכירים במשק לפי הסדר בין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים במדינה לבין ארגון מעבידים שלדעת השר הינו ארגון יציג ונוגע בדבר;
”פקודת החברות“ – פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983;
”פקודת הנזיקין“ – פקודת הנזיקין [נוסח חדש];
”פקודת השותפויות“ – פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל״ה–1975;
”פקודת פשיטת הרגל“ – (נמחקה);
”קיבוץ מתחדש“ – כהגדרתו בסעיף 54 לפקודת מס הכנסה;
”קיבוץ שיתופי“ – כהגדרתו בסעיף 54 לפקודת מס הכנסה, לרבות מושב שיתופי או קיבוץ עירוני כהגדרתו בסעיף 61 לאותה פקודה שניתנה לגבי שומתו הוראה לפי אותו סעיף;
”קצבת התאמה“ – קצבת התאמה לפי הוראות סעיף 58א לחוק יישום תכנית ההתנתקות;
”שיעור הפיצוי“ – השיעור השווה לשיעור הגדלת שכר העבודה לעובדים השכירים במשק כתוצאה מתשלום הפיצוי;
”שירות לאומי“, ”התנדבות קהילתית“ ו”שירות אזרחי“ – כהגדרתם בחוק שירות אזרחי;
”השכר הממוצע“ – הצירוף של שניים אלה:
(1)
הממוצע החודשי של השכר הממוצע למשרת שכיר בשלושת החודשים האחרונים שלגביהם היו נתונים בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביום שקדם ליום העדכון (להלן בהגדרה זו – ממוצע השכר);
(2)
תוספת לממוצע השכר בשיעור הפיצוי שניתן בתקופה שמתום שלושת החודשים ששימשו בסיס לחישוב ממוצע השכר ועד ליום העדכון;
לענין הגדרה זו, ”יום העדכון“ – 1 בינואר של כל שנת מס, ואם חל פיצוי לאחר מכן – 1 בחודש שבו חל הפיצוי; על כל שינוי בשכר הממוצע יפרסם השר הודעה ברשומות;
לפי סעיף 1 לחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ״א–2020, השכר הממוצע בשנת הכספים 2021 ובשנת הכספים 2022 יהיה השכר הממוצע ביום ט״ז בטבת התשפ״א (31 בדצמבר 2020); ואולם, לעניין הקצבאות, התשלומים והמענקים המפורטים להלן, השכר הממוצע בשנת הכספים 2022 יהיה השכר הממוצע ביום ט״ז בטבת התשפ״א (31 בדצמבר 2020), בתוספת 2.45%:
(1) קצבה חודשית לפי סעיף 4 לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס״ז–2007;
(2) מענק לפי סעיף 6 לחוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה, התש״ס–2000;
(3) תגמול חודשי לפי סעיף 2 לחוק התגמולים לחסידי אומות העולם, התשנ״ה–1995;
(4) תשלום מיוחד בעד יילוד שנקבע לפי הוראות סעיפים 62 ו־62א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995;
(5) קצבה חודשית לפי סעיף 3 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ״ד–1994;
(6) מענק הטבות לפי סעיף 17א לחוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ״ב–1992;
(7) קצבה חודשית שנקבעה לפי הוראות סעיף 7 לחוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס), התשנ״ג–1992;
(8) הוצאות קבורה והוצאות אחזקה של מקום הקבורה והמצבה שנקבעו לפי הוראות סעיף 7ב לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש״ל–1970.
(1) קצבה חודשית לפי סעיף 4 לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס״ז–2007;
(2) מענק לפי סעיף 6 לחוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה, התש״ס–2000;
(3) תגמול חודשי לפי סעיף 2 לחוק התגמולים לחסידי אומות העולם, התשנ״ה–1995;
(4) תשלום מיוחד בעד יילוד שנקבע לפי הוראות סעיפים 62 ו־62א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995;
(5) קצבה חודשית לפי סעיף 3 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ״ד–1994;
(6) מענק הטבות לפי סעיף 17א לחוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ״ב–1992;
(7) קצבה חודשית שנקבעה לפי הוראות סעיף 7 לחוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס), התשנ״ג–1992;
(8) הוצאות קבורה והוצאות אחזקה של מקום הקבורה והמצבה שנקבעו לפי הוראות סעיף 7ב לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש״ל–1970.
נכון לשנת 2023, השכר הממוצע לענין הגדרה זאת הוא 11,730 ש״ח.
”שנת מס“ – כמשמעותה בפקודת מס הכנסה;
”תקופת אכשרה“ – פרק הזמן, בין שהוא רצוף ובין שאינו רצוף, שבו חייב אדם להיות מבוטח כאחד התנאים לגמלה.
פריסת תשלומים חריגים [1א]
(א)
בסעיף זה –
”שכר מדוד“ – שכר ממוצע למשרת שכיר שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
נכון לשת 2023, השכר הממוצע המדוד הוא 11,850 ש״ח.
”חודש שכר חריג“ – החודש האחרון של שנת מס וכן חודש שבו שולמו תוספות בעד ביגוד או בעד הבראה למרבית העובדים השכירים;
”שכר מדוד מתוקן“ – השכר המדוד של החודש האחרון שקדם לחודש שכר חריג (להלן – החודש הקודם), בתוספת 0.5% ממנו ובתוספת פיצוי שחל בחודש השכר החריג; היה החודש הקודם חודש שכר חריג, יובא בחשבון, לענין זה, במקום השכר המדוד של החודש הקודם, השכר המדוד של החודש האחרון שקדם לחודש הקודם בתוספת 0.5% ממנו ובתוספת פיצוי שחל בחודש הקודם.
(ב)
בחישוב השכר הממוצע, לצורך גמלאות ודמי ביטוח, יחולו שינויים אלה:
(1)
לגבי חודש שכר חריג, במקום השכר המדוד יובא בחשבון השכר המדוד המתוקן;
(2)
השכר הממוצע יחושב בכפוף להוראות פסקה (1) ויוגדל בשיעור השווה לחלק השנים עשר של סך ההפרשים החודשיים לגבי שלושת חודשי השכר החריג האחרונים, ששכרם המדוד ידוע ביום העדכון; לענין זה, ”הפרש חודשי“ – ההפרש שבין השכר המדוד של חודש שכר חריג לבין השכר המדוד המתוקן של אותו חודש, מחולק בשכר המדוד המתוקן של החודש האמור;
(3)
(פקעה).
מי שאינו תושב לענין החוק [תיקון: תשס״ג־5, תשע״ו־12, תשע״ח־3]
(א)
בסעיף זה –
”תקנות הכניסה“ – תקנות הכניסה לישראל, התשל״ד–1974;
”שנה“ – שנים עשר חודשים רצופים.
(ב)
לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:
(1)
שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;
(2)
מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), התשכ״ח–1968;
(3)
מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה;
(3א)
מי שבידו אשרה ורישיון לפי תקנה 5א לתקנות הכניסה;
(4)
מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6(א) בתקנות הכניסה – בתקופות שלהלן, לפי העניין:
(א)
בשנה שתחילתה 183 ימים לפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור (בסעיף זה – השנה הקובעת) – אם התגורר כדין בישראל פחות מ־183 ימים באותה שנה;
(ב)
בתקופה שלפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור – אם התגורר כדין בישראל בשנה הקובעת יותר מ־183 ימים;
(5)
מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6(ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/4 לפי תקנה 6(ד) בתקנות הכניסה.
(ג)
מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), לא יראו אותו כתושב ישראל בתקופות שלהלן, לפי העניין:
(1)
בשנה הקובעת – אם התגורר כדין בישראל פחות מ־183 ימים באותה שנה;
(2)
בתקופה שלפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור – אם התגורר כדין בישראל בשנה הקובעת יותר מ־183 ימים.
(ד)
על אף הוראות סעיף קטן (ב)(4), מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי כאמור באותו סעיף קטן, ניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, בתוך השנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, רשאי המוסד לראות בו תושב ישראל מיום מתן האשרה והרישיון.
אגודה שיתופית [2] [תיקון: תשע״ז־5]
לענין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה.
קיבוץ מתחדש [תיקון: תשע״ז־5]
(א)
לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ מתחדש, העובד במפעל האגודה או מטעמה, כעובד, ואת האגודה כמעסיקו.
(ב)
לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ מתחדש, שאינו עובד במפעל האגודה או מטעמה, כעובד או כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לפי העניין.
שינוי סיווגו של קיבוץ [תיקון: תשע״ז־5]
אגודה שיתופית שהיא קיבוץ שיתופי ובמהלך שנת המס דיווחה למוסד כי שונה סיווגה מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש, או להיפך, יחול השינוי לעניין חוק זה החל משנת המס שלאחר המועד שבו שונה הסיווג.
חבורת עובדים [3]
בחבורת עובדים, בין שהיא תאגיד ובין שאינה תאגיד, רואים, לענין חוק זה, את כל אחד מבני החבורה כעובדו של האדם שמסר לחבורה את העבודה, אם היו רואים כך אילו היה קיים קשר ישיר בינו לבין כל אחד מבני החבורה.
מי שחדל להיות עובד עצמאי [4]
עובד עצמאי שהיה למבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ייחשב כעובד עצמאי עד ליום שבו הודיע הוא למוסד, או שהמוסד הודיע לו בדואר או במסירה אישית אף שלא בדואר, על היותו למבוטח כאמור; ואולם רשאי המוסד, לפי שיקול דעתו ולבקשת העובד העצמאי או הזכאי לגמלה מכוחו, לראותו כעובד עצמאי או כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי למרות ההודעה האמורה או אף בהעדרה.
סמכות לסווג מבוטחים [4א] [תיקון: תש״ף]
(א)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כי מבוטחים העוסקים בסוג עבודה פלוני או הנתונים בתנאי עבודה מיוחדים כמוגדר בצו, ייחשבו, לענין חוק זה, כעובדים או כעובדים עצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים; לענין זה, ייחשבו כסוגי עבודה גם עבודות המוגבלות בהיקפן או בזמן הדרוש לביצוען.
(ב)
בצו לפי סעיף קטן (א) הקובע מי ייחשבו כעובדים ייקבע גם מי ייחשבו כמעבידיהם.
(ג)
כוחו של צו לפי סעיף זה יפה על אף האמור בכל מקום אחר בחוק זה.
פורסם צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל״ב–1972 (ק״ת תשל״ב, 741).
מבוטחים שהם חברים או נושאי משרה בתאגיד [תיקון: תשנ״ט־6]
(א)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כי מבוטחים שהם חברים בתאגיד או נושאי משרה בתאגיד, כמוגדר בצו, ייחשבו, לענין חוק זה, כעובדים או כעובדים עצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים.
(ב)
צו לפי סעיף קטן (א) ייקבע, בשים לב, בין השאר, להיקף העסקים של התאגיד, לזהות החברים ונושאי המשרה בו ולפעולתם בתאגיד, ולשאר נסיבות הענין.
(ג)
הוראות סעיף 6(ב) ו־(ג) יחולו על צו לפי סעיף זה.
(ד)
בסעיף זה –
(1)
”חברים בתאגיד“, שהוא חברה – בעלי מניות, לרבות בעל מניה בחברה שיש בה בעל מניה אחד;
(2)
המונחים שבו יפורשו כמשמעותם לפי חוק החברות, התשנ״ט–1999, או לפי הדין החל על אותו תאגיד, והכל ככל שאין להם משמעות לפי חוק זה.
מבוטח שהוא בעל שליטה בחברת מעטים [תיקון: תשס״ג־6]
המדינה כמעביד [4ב]
דין המדינה כשהיא מעבידה, לענין חוק זה, כדין כל מעביד אחר.
[פרק י׳]
פרק ב׳: המוסד לביטוח לאומי
סימן א׳: הוראות כלליות
יסודות [199]
(א)
המוסד לביטוח לאומי הוא תאגיד, כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית.
(ב)
הרשות העליונה של המוסד היא המועצה; הרשות המנהלת והמבצעת של המוסד היא המינהלה.
(ג)
המוסד יעמוד לפיקוחו הכללי של השר, והמינהלה חייבת להגיש לשר כל דין וחשבון וכל תעודה או פנקס שידרוש.
(ד)
המוסד יעמוד לביקורתו של מבקר המדינה כאמור בסעיף 9(6) לחוק מבקר המדינה, התשי״ח–1958 [נוסח משולב], ומבקר המדינה יגיש עותק של הדין וחשבון שלו על פעולות המוסד לשר ולמועצה, נוסף לאלה שיש להגיש להם דין וחשבון לפי סעיף 15 לחוק האמור.
הטבות סוציאליות [200] [תיקון: תש״ף]
(א)
המוסד, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה ועם המועצה ועל פי הסכם בינו לבין הממשלה או לבין גוף ציבורי שקבע השר על דעת הממשלה, רשאי ליתן בשם הממשלה או הגוף הציבורי, שלא בדרך קבע, לכלל תושבי המדינה או לסוגים מהם, הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר.
(ב)
אוצר המדינה או הגוף הציבורי יחזירו למוסד כל סכום שהוציא למתן ההטבות האמורות, הכל כפי שנקבע בהסכם כאמור בסעיף קטן (א).
ערעור [200א] [תיקון: תשנ״ח־5]
קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם שנערך לפי סעיף 9, או מכוח סעיף 387 או פרק י״ג, ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא.
סימן ב׳: המועצה, הועדות הציבוריות והמינהלה
הרכב המועצה וכהונתה [201]
(א)
הרכב המועצה, דרך הקמתה ותנאי הפסקת החברות בה ייקבעו לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (מועצת המוסד), תשי״ח–1958 (ק״ת תשי״ח, 1052).
(ב)
תקופת כהונתה של המועצה תהיה ארבע שנים.
תפקידי המועצה [202] [תיקון: תש״ס־4]
המועצה –
(1)
תפקח על פעולות המוסד והנהלתו;
(2)
תייעץ לשר בבואו להתקין תקנות, חוץ מתקנות לפי סעיף 11(א) וסעיף 17א;
(3)
רשאית להמליץ לפני השר על התקנת תקנות;
(4)
תמלא כל תפקיד אחר המוטל עליה בחוק זה.
ועדות המועצה [203]
(א)
המועצה רשאית למנות ועדות, מבין חבריה או שלא מבין חבריה, ולהעביר להן מסמכויותיה.
(ב)
המועצה תמנה, לכל ענף מענפי הביטוח הקיימים לפי חוק זה, ועדה שתייעץ למנהל של אותו ענף.
יו״ר המועצה וסגנו [204]
השר יהיה יושב ראש המועצה; המועצה תבחר בסגן יושב ראש.
הועדה לביטוח אבטלה [204א]
(א)
(1)
השר ימנה ועדה ציבורית מיוחדת לביטוח אבטלה (להלן – הועדה לביטוח אבטלה), והשר או מי שהשר מינהו לכך ישמש יושב ראש הועדה.
(2)
חברי הועדה לביטוח אבטלה יהיו מתוך נציגי ארגוני העובדים והמעבידים כאמור בסעיף קטן (ב), עובדי משרד העבודה והרווחה ומשרד האוצר, ונציגי שירות התעסוקה.
(3)
נציגי ארגוני העובדים והמעבידים יהוו, במספר שווה, שני שלישים ממספר חברי הועדה לביטוח אבטלה.
(ב)
נציגי העובדים והמעבידים בועדה לביטוח אבטלה יתמנו לפי המלצת ארגוני העובדים וארגוני המעבידים שהם, לדעת השר, יציגים ונוגעים בדבר.
(ג)
תקופת כהונתה של הועדה לביטוח אבטלה תהיה ארבע שנים.
(ד)
הועדה לביטוח אבטלה מוסמכת –
(1)
לייעץ לשר בהתוויית המדיניות של ביטוח אבטלה;
(2)
לייעץ לשר בהתקנת תקנות הנוגעות לביטוח אבטלה;
(3)
לאשר את תקציב ענף ביטוח האבטלה;
(4)
לפקח על פעולות ביטוח האבטלה;
(5)
למלא כל תפקיד אחר לפי פרק ז׳ שיטיל עליה השר.
(ה)
סמכויות הועדה לביטוח אבטלה, בכל הענינים האמורים בסעיף קטן (ד), אינן נתונות בידי המועצה, ואולם אם במסגרת פרק ז׳ הטיל השר על הועדה לביטוח אבטלה תפקיד הנוגע גם לענפי ביטוח אחרים, יהא דינה, בכל הנוגע לאותו תפקיד, כדין כל ועדה שמונתה לפי סעיף 13.
(ו)
הועדה לביטוח אבטלה רשאית למנות ועדות משנה, מבין חבריה או שלא מבין חבריה, ולהעביר להן מסמכויותיה.
הועדה לענין שירות מילואים [204ב]
(א)
(1)
השר ימנה ועדה ציבורית מיוחדת לענין שירות מילואים (להלן – הועדה לענין שירות מילואים), והשר או מי שהשר מינהו לכך ישמש יושב ראש הועדה.
(2)
חברי הועדה לענין שירות מילואים יהיו נציג אחד של השר, נציג אחד של שר האוצר, נציג אחד של שר הבטחון, נציגי עובדים, נציגי מעבידים ונציגי עובדים עצמאיים.
(3)
נציגי העובדים בועדה לענין שירות מילואים יתמנו לאחר התייעצות עם ארגון העובדים הארצי המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים; נציגי המעבידים יתמנו לאחר התייעצות עם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השר הם יציגים ונוגעים בדבר; נציגי העובדים העצמאיים בועדה לענין שירות מילואים יתמנו לאחר התייעצות עם ארגונים שלדעת השר הם מייצגים עובדים עצמאיים.
(ב)
השר יקבע בהודעה ברשומות את מספר חברי הועדה לענין שירות מילואים שהם נציגי עובדים, נציגי מעבידים ונציגי עובדים עצמאיים, ובלבד שמספר נציגי העובדים יהיה כמספר נציגי המעבידים.
(ג)
תקופת כהונתה של הועדה לענין שירות מילואים תהיה ארבע שנים.
(ד)
הועדה לענין שירות מילואים מוסמכת, לענין הנושאים שבפרק י״ב –
(1)
לייעץ לשר בהתוויית המדיניות;
(2)
לייעץ לשר בהתקנת תקנות;
(3)
לפקח על ביצוע הוראות הפרק;
(4)
למלא כל תפקיד אחר שיטיל עליה השר.
(ה)
סמכויות הועדה לענין שירות מילואים בכל הענינים האמורים בסעיף קטן (ד) אינן נתונות בידי המועצה, ואולם בענינים הנוגעים גם לענפי ביטוח של המוסד יהא דינה, בכל הנוגע לאותו ענין, כדין כל ועדה שמונתה לפי סעיף 13.
(ו)
הועדה לענין שירות מילואים רשאית למנות ועדות משנה, מבין חבריה או שלא מבין חבריה, ולהעביר להן מסמכויותיה.
נוהל [205]
המועצה, ועדותיה, הועדה לביטוח אבטלה והועדה לענין שירות מילואים, יקבעו את סדרי דיוניהן ועבודתן, במידה שלא נקבעו בתקנות.
גמול והחזר הוצאות [תיקון: תש״ס־4]
(א)
חבר המועצה או חבר ועדה שאינו עובד המדינה, עובד גוף מתוקצב או עובד בגוף שאותו הוא מייצג במועצה או בועדה, זכאי לקבל מאת המוסד גמול בעבור השתתפות בישיבת המועצה או הועדה לפי הוראות סעיף קטן (ג) ובלבד שאינו מקבל, ממקור אחר, תמורה בעבור ההשתתפות.
(ב)
חבר המועצה או חבר הועדה שאינו זכאי לגמול לפי הוראות סעיף קטן (א), זכאי לקבל מהמוסד החזר הוצאות שהוציא לצורך השתתפות בישיבות המועצה או הועדה לפי הוראות סעיף קטן (ג), ובלבד שאינו מקבל ממקור אחר החזר הוצאות.
(ג)
השר, בהסכמת שר האוצר ובהתייעצות עם ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע כללים ותנאים שלפיהם ישלם המוסד גמול והחזר הוצאות לחבר המועצה או לחבר ועדה בהתאם להוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב) ואת שיעוריהם.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (כללים ותנאים לתשלום גמול והחזר הוצאות לחברי מועצה או לחברי ועדה), התשס״ב–2001 (ק״ת תשס״ב, 50).
(ד)
בסעיף זה –
”עובד המדינה“ ו”עובד גוף מתוקצב“ – כהגדרתם בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985;
המינהלה [206] [תיקון: תשס״ג־5]
(א)
חברי המינהלה יהיו המנהל הכללי של המוסד (להלן – מנהל המוסד), המשנה, הסגנים והחשב.
(ב)
מנהל המוסד יהיה יושב ראש המינהלה.
(ג)
המינהלה רשאית לאצול מסמכויותיה לחבר מחבריה.
קיום סמכויות [207]
קיומן של המועצה, של ועדה מועדותיה, של הועדה לביטוח אבטלה, של הועדה לענין שירות מילואים או של המינהלה, ותוקף החלטותיהן, לא ייפגעו מחמת שנתפנה מקומו של חבר או שהיה ליקוי במינויו.
סימן ג׳: המנגנון
המנהל, המשנה והסגנים [208]
השר, לאחר שהתייעץ עם המועצה, ימנה את מנהל המוסד שלמרותו יהיו נתונים עובדי המוסד, ורשאי הוא, באותה דרך, למנות לו משנה וסגנים.
מנהלים של ענפי ביטוח [209]
השר, לאחר שהתייעץ עם מנהל המוסד, ימנה מנהל לכל אחד מענפי הביטוח שהם נושא חוק זה.
עובדים אחרים [210]
(א)
במסגרת התקן שאישר השר תמנה המינהלה את יתר עובדי המוסד ותקבע את תפקידיהם וסמכויותיהם, להוציא את האקטואר של המוסד, שיתמנה בהתאם לסעיף 24, ואת מנהלי הסניפים, שיתמנו בהתאם לסעיף 23.
(ב)
מינוים של עובדי המוסד לפי סעיף זה יהיה לפי הכללים הקבועים למינוי עובדי המדינה, בשינויים שהענין מחייבם, ותנאי עבודתם של עובדי המוסד יהיו כתנאי העבודה של עובדי המדינה.
סניפים [211]
השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פתיחת סניפים של המוסד ובדבר קביעת תחום פעולתם וסמכותם ומינוי מנהליהם.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (פתיחת סניפים ומינוי מנהליהם), תשל״ג–1973 (ק״ת תשל״ג, 880).
[תיקון: תשס״ג־5]
סימן ג׳1: החשב
החשב [תיקון: תשס״ג־5]
על אף הוראות חוק זה –
(1)
חשב המוסד ימונה בידי החשב הכללי במשרד האוצר ויהיה עובד משרד האוצר; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מהוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959;
(2)
הממונה על חשב המוסד יהיה החשב הכללי בלבד;
(3)
המוסד לא יתקשר בכל עסקה ולא יוציא כל הוצאה כספית, אלא באישור חשב המוסד; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מן הצורך בקבלת אישורים אחרים להוצאה או להתקשרות כאמור לפי כל דין.
סימן ד׳: האקטואר
האקטואר [223] [תיקון: תשס״ט־3]
(א)
השר ימנה את האקטואר של המוסד בהתייעצות עם המועצה.
(ב)
נוסף לדין וחשבון האקטוארי, שיצורף לדין וחשבון הכספי השנתי בהתאם לסעיף 31(א), יגיש האקטואר של המוסד לשר ולמועצה דין וחשבון אקטוארי מלא עם תום כל שלוש שנות כספים.
(ב1)
שר האוצר, בהסכמת השר, יורה לאקטואר של המוסד על אופן הגשת דין וחשבון אקטוארי מלא לפי סעיף זה, לרבות מתכונתו, תוכנו, מידת פירוטו וכללים לעריכתו, וכן מתכונת ההצהרות והביאורים שיש לצרף אליו, והכל בהתאם למתכונת עריכת דין וחשבון אקטוארי מלא במוסדות ביטחון סוציאלי בעולם, בשינויים המחויבים (בחוק זה – דין וחשבון אקטוארי מלא).
(ג)
בפעולתו המקצועית לא יהיה האקטואר כפוף להוראות, והמינהלה חייבת להגיש לו את כל העזרה הדרושה לביצוע חובותיו המקצועיות.
סימן ה׳: כספים ומשק
הצעת תקציב [212]
(א)
המינהלה תכין, לתאריך שקבעה המועצה, הצעת תקציב שנתי למוסד ותגיש אותה למועצה, אך רשאית המינהלה, בנסיבות מיוחדות באישור המועצה, להגיש תקציב לתקופה הקצרה משנה וכן תקציב מילואים (לכל אחד מאלה ייקרא – תקציב).
(ב)
המועצה תדון בהצעת התקציב ותעביר אותה לאישורו של השר, בצירוף הערותיה והמלצותיה; העתק של הצעת התקציב ושל ההערות וההמלצות יומצא לועדת העבודה והרווחה.
אישור התקציב [213]
השר רשאי, לאחר בירור במינהלה, לאשר את התקציב כפי שהוצע או בשינויים שימצא לנכון; התקציב המאושר ייחתם ביד השר וביד מנהל המוסד ויפורסם בדרך שיורה השר.
אחריות להנהלת חשבונות [214]
המינהלה אחראית להנהלה סדירה ויעילה של חשבונות המוסד.
חשבונות ענפי הביטוח [215] [תיקון: תשע״ו־4]
(א)
כל סכום שמשלמים למוסד כדמי ביטוח ייזקף לזכות חשבונות ענפי הביטוח השונים לפי יחס שיעורי דמי הביטוח הקבועים בלוח י׳, ואם לא שולמו דמי הביטוח במלואם יזקפו לזכות חשבונות ענפי הביטוח את הסכומים היחסיים.
(ב)
לכל ענף ביטוח יתנהל חשבון נפרד; המוסד, בהסכמת ועדת הכספים של המועצה, יהיה רשאי להעביר סעיף, זכות או חובה, מחשבון ענף ביטוח אחד לחשבון ענף ביטוח אחר.
(ג)
(נמחק).
(ד)
ההוצאות הכלליות והמשותפות לענפי הביטוח השונים יחולקו בין החשבונות של ענפי הביטוח לפי כללים שהמליצה עליהם המועצה לאחר קבלת חוות דעתו של האקטואר של המוסד ובאישור השר.
הוראה מיוחדת [תיקון: תשנ״ט־4]
על אף האמור בסעיף 28, הסכום שביום י״ג בטבת התשנ״ט (1 בינואר 1999) היה בחשבון ענף ביטוח שירות מילואים ייזקף, ביום האמור, לחשבון ענף ביטוח אבטלה; לענין סעיף זה, ”ענף ביטוח שירות מילואים“ – כמשמעותו בפרק ו׳4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968, כנוסחו ביום כ״ח בטבת התשנ״ה (31 בדצמבר 1994).
הוראת שעה [תיקון: תש״ס־2, תשס״ב־3, תשס״ח־3, תשס״ט־3, תשע״א־4]
על אף הוראות סעיפים 28 ו־33, בתקופה שמיום כ״ג בטבת התש״ס (1 בינואר 2000) ועד יום ט׳ בטבת התשע״ה (31 בדצמבר 2014), יחולו הוראות אלה לענין ענף ביטוח אבטלה –
(1)
ראה המוסד כי בחודש מסוים צפוי גירעון בענף ביטוח אבטלה, ייזקף באותו חודש הסכום החסר הצפוי מחשבון ענף ביטוח ילדים, בהתאם לאומדן הגירעון לאותו חודש;
(2)
עם פרסום מאזן המוסד לפי סעיף 31, ייערך חשבון סופי של הגירעון בענף ביטוח אבטלה בשנת הכספים שלגביה פורסם המאזן, והיתרה תועבר מחשבון ענף ביטוח ילדים או תוחזר לענף זה, לפי הענין;
(3)
לענין סעיף קטן זה, ”אומדן הגירעון“ – ההפרש שבין אומדן סכום הוצאות ענף ביטוח אבטלה הצפויות בחודש מסוים, לבין אומדן סכום התקבולים הצפויים מדמי ביטוח אבטלה באותו חודש, לרבות סכום השווה לחלק היחסי מהסכומים שאוצר המדינה שילם למוסד בעד אותו חודש לפי סעיף 32(ג1), המחושב לפי אומדן התקבולים לענף ביטוח אבטלה.
חשבון מיוחד לתשלום הענקת אבטלה [215א]
הענקת אבטלה, לפי סעיף 178, תשולם מחשבון מיוחד על פי הקצבה מיוחדת של ענף ביטוח אבטלה, שתיקבע באישור ועדת העבודה והרווחה.
שיפוי הוצאות שירות התעסוקה [215ב]
(א)
המוסד ישפה את שירות התעסוקה על כל הוצאה שהוציא במסגרת תפקידיו לפי פרק ז׳.
(ב)
כל הוצאה כאמור תיזקף על חשבון ענף ביטוח אבטלה.
(ג)
סכומי ההוצאה ודרכי השיפוי ייקבעו בהסכם שייערך בין המוסד לבין שירות התעסוקה.
מאזן ודו״ח כספי [216]
(א)
תוך ששה חודשים מתום שנת כספים תגיש המינהלה למועצה ולשר מאזן ודין וחשבון כספי שאליו יצורף דין וחשבון של האקטואר של המוסד.
(ב)
המאזן והדין וחשבון הכספי יפורסמו בדרך שיורה השר.
(ג)
שנת הכספים של המוסד תהיה כשנת הכספים של המדינה.
הקצבות אוצר המדינה למוסד [217] [תיקון: תשס״ב־4, תשס״ב־6, תשס״ה־3, תשס״ז, תשס״ח־3, תשס״ח־4, תשע״א־4, תשע״ב־10, תשע״ב־14, תשע״ד־3, תשע״ו־4, תשע״ז־2, תשע״ז־6, תשע״ז־7, תשע״ז־12, תשע״ז־14, תשע״ז־15, תשע״ח־4, תשע״ח־7, ק״ת תש״ף־2, תש״ף־3, תש״ף־6, תשפ״א־10, תשפ״א־11, תשפ״א־12, תשפ״ב־3]
(א)
אוצר המדינה יקציב למוסד, לכל שנת כספים, סכום השווה לשיעור כמפורט להלן (מינואר 2016 עד 1.12.2016, 45.1%; מיום 2.12.2016 עד 31.12.2016, 91.3%; בשנת 2017, 50.58%; מתחילת 2018 עד 28.2.2018, 51.94%; בשנת 2019, 53.57%; החל מיום 1.3.2018 משנת 2018, כמפורט להלן) מהתקבולים שגבה המוסד בכל ענפי הביטוח השונים כקבוע בלוח י׳ ומתשלומי אוצר המדינה לפי סעיף קטן (ג1); השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת ובהסכמת שר האוצר, רשאי לשנות את השיעור הקבוע בסעיף קטן זה;
(1)
בשנת 2018 – 57.16 אחוזים;
(2)
בשנת 2019 – 55.96 אחוזים;
(3)
בשנת 2020 – 55.74 אחוזים;
(4)
בשנת 2021 – 57.26 אחוזים;
(5)
בשנת 2022 – 53.89 אחוזים;
(6)
בשנת 2023 – 58.67 אחוזים;
(7)
בשנת 2024 ואילך – 61.12 אחוזים.
(ב)
(בוטל).
(ג)
(בוטל).
(ג1)
(1)
נוסף על ההקצבות לפי סעיף קטן (א), יקציב אוצר המדינה למוסד, מדי חודש, סכום השווה לצירופם של שני אלה:
(א)
סכום השווה ל־7.10% מסך כל התקבולים שגבה המוסד ממעבידים בחודש שלגביו מחושב התשלום;
(ב)
סכום השווה ל־5.65% מסך כל התקבולים שגבה המוסד מעובדים עצמאיים בחודש שלגביו מחושב התשלום;
הסכומים האמורים בסעיף קטן זה ובסעיף קטן (א) יחולקו בין ענפי הביטוח השונים כאמור בלוח י׳.
(2)
לענין סעיף קטן זה, ”תקבולים“ – כל התקבולים שגבה המוסד לפי הוראות חוק זה.
(ג2)
אוצר המדינה ישפה את המוסד על ההוצאות שהוציא למתן מענק אשפוז לפי הוראות לוח ב׳1.
(ג3)
(בוטל).
(ד)
(בוטל).
(ה)
(בוטל).
(ו)
אופן תשלום ההקצבה ייקבע בהסכם, בין המוסד לבין השר, שיאושר על ידי שר האוצר.
(ז)
(1)
אוצר המדינה ישפה את המוסד, בכל שנת כספים, בסכומים אלה:
(א)
סכום השווה למכפלת שני אלה:
(1)
ההפרש בין שיעור הגידול באוכלוסיית זכאי קצבאות האזרח הוותיק והשאירים ובין שיעור הגידול באוכלוסייה הכללית בשנה הקודמת, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
(2)
סך קצבאות האזרח הוותיק והשאירים ששולמו בשנה הקודמת;
(ב)
סכום השווה למכפלת שני אלה:
(1)
ההפרש בין שיעור הגידול באוכלוסיית זכאי קצבת סיעוד ובין שיעור הגידול באוכלוסייה הכללית בשנה הקודמת, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
(2)
סך קצבאות הסיעוד ששולמו בשנה הקודמת.
(2)
סכום השיפוי לפי פסקה (1) לא יעלה על 750 מיליון שקלים חדשים בשנה (בסעיף זה – התקרה); התקרה תתעדכן ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו מועד לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני 1 בינואר של השנה הקודמת.
(ח)
אוצר המדינה ישפה את המוסד, בכל שנת כספים, על הסכומים שהוציא בשל סעיפים 74ב(ה) ו־74ג(א).
(ט)
(פקע).
(י)
(פקע).
[תיקון: תשנ״ט־4, תשס״ב־4, תשע״ו־4]
(בוטל).
השקעות [218]
כספי המוסד שאינם מיועדים לכיסוי הוצאות והתחייבויות שוטפות תשקיע המינהלה בהשקעות קונסטרוקטיביות, בהתאם להמלצות המועצה שאישר השר, ובמסגרת ההשקעות המותרות למוסד לפי התקנות שהתקין השר בהסכמת שר האוצר, אם התקין תקנות כאלה.
הלוואות [219]
המינהלה רשאית, באישור השר, לקבל הלוואות בשם המוסד בשעבוד נכסים להבטחת סילוקן או בלי שעבוד כזה.
הענקות [220] [תיקון: תשס״ג־6, תשס״ז, תשפ״א־4, תשפ״ב־3]
(א)
המינהלה רשאית על פי המלצת המועצה, ובנושא הנוגע לביטוח אבטלה – על פי המלצת הועדה לביטוח אבטלה, ובאישור השר, ליתן הענקות, במסגרת התקציב שאושר לפי סעיף 26, למוסד לבטיחות וגיהות, לכל תאגיד או גוף אחר העוסקים בקידום פעולות הבטיחות בעבודה, לעריכת מחקרים בתחומי הביטוח הסוציאלי והאבטלה וכן לבדיקות נסיוניות של תכניות לשם תכנון הביטוח הסוציאלי.
(ב)
הסכום הכולל של התחייבויות המינהלה, בשנת כספים פלונית, למתן הענקות לפי סעיף קטן (א), למעט הענקות למוסד לבטיחות וגיהות ולעריכת מחקרים בתחומי הביטוח הסוציאלי והאבטלה, לא יעלה על 28 מיליון שקלים חדשים.
(ג)
על אף הוראות סעיף קטן (ב) –
(1)
המינהלה רשאית, לפי המלצה ובאישור כאמור בסעיף קטן (א), ובהסכמת שר האוצר, להתחייב לתת הענקות כאמור בסעיף קטן (ב), בסכום העולה על הסכום הקבוע בו, ובלבד שסכום ההתחייבויות הנוסף יופחת מהסכום הכולל שבו תהיה המינהלה רשאית להתחייב בשתי שנות הכספים הבאות, באופן שתקבע בהסכמת שר האוצר;
(2)
התחייבה המינהלה, בשנת כספים מסוימת, לתת הענקות כאמור בסעיף קטן (ב) בסכום הנמוך מהסכום הקבוע בו, רשאית היא, לפי המלצה ובאישור כאמור בסעיף קטן (א), להתחייב בשנת הכספים שלאחריה בסכום הקבוע בסעיף קטן (ב), בתוספת סכום ההפרש או בתוספת 20% מהסכום הקבוע בסעיף קטן (ב), לפי הנמוך; לענין זה, ”סכום ההפרש“ – סכום השווה להפרש שבין הסכום הקבוע בסעיף קטן (ב) לבין הסכום שבו התחייבה המינהלה בשנת הכספים המסוימת;
(3)
בוטלה התחייבות שניתנה לפי סעיף זה, בשנת הכספים שבה ניתנה ההתחייבות או באחת משתי שנות הכספים שלאחריה, רשאית המינהלה, לפי המלצה ובאישור כאמור בסעיף קטן (א), להתחייב, בשנת הכספים שבה בוטלה ההתחייבות או בשנת הכספים שלאחריה, בסכום השווה לסכום המרבי שבו היא רשאית להתחייב באותה שנת כספים לפי סעיף קטן (ב) ופסקאות (1) ו־(2), בתוספת סכום ההתחייבות שבוטלה כאמור.
(ד)
הסכום הקבוע בסעיף קטן (ב) יעודכן ב־1 בינואר של כל שנה לפי השינוי במדד ביחס ל־1 בינואר של השנה שקדמה לה; לענין זה, ”מדד“ – מדד שיקבע השר בצו בהסכמת שר האוצר.
(ה)
בסעיף זה –
”התחייבויות“ – לרבות התחייבויות לגבי שנות הכספים הבאות;
”המוסד לבטיחות וגיהות“ – המוסד לבטיחות וגיהות שהוקם לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי״ד–1954.
נכסים [221]
על פי החלטת המועצה שאישר השר, תרכוש המינהלה מקרקעין למוסד לצרכיו.
פטור ממסים [222]
לענין חובת תשלום מסים, אגרות ותשלומי חובה אחרים, דין המוסד כדין המדינה.
[פרק ד׳]
פרק ג׳: ביטוח אימהות
סימן א׳: הוראות כלליות
הגדרות [91] [תיקון: תשע״ו־11]
בפרק זה –
”לידה“ – לידת ולד חי או לידה אחרי עשרים ושניים שבועות של הריון;
”הכשרה מקצועית“ – הכשרה מקצועית או שיקום מקצועי, לפי מבחנים ובתנאים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה.
מבוטחת [92] [תיקון: תשנ״ז, תשנ״ח]
(א)
מבוטחת למענק אשפוז, למענק לידה ולקצבת לידה היא אחת מאלה:
(1)
(2)
עובדת או עובדת עצמאית המועסקת בישראל או אשת עובד או עובד עצמאי המועסק בישראל ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה, אף אם כל אלה אינם תושבי ישראל, ובלבד שהלידה אירעה בישראל; פסקה זו לא תחול על מי שמתגורר באזור ואינו תושב ישראל באזור, והכל כהגדרתם בסעיף 378.
(ב)
מבוטחת לדמי לידה היא אחת מאלה:
(1)
עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל;
(2)
אשה שמלאו לה 18 שנים והיא נמצאת בהכשרה מקצועית.
גמלה למי שאינה מבוטחת [93]
המוסד רשאי –
(1)
לתת גמלה לפי פרק זה אף למי שאינה מבוטחת אם היתה מבוטחת אילו מלאו לה 18 שנים;
(2)
לתת מענק לידה לתושבת ישראל אף אם אינה מבוטחת.
[תיקון: תשנ״ז]
סימן ב׳: מענק אשפוז, מענק לידה וקצבת לידה
הזכות למענק אשפוז, למענק לידה ולקצבת לידה [94] [תיקון: תשנ״ז, תשע״ז־11]
(א)
מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית –
(1)
למענק אשפוז;
(2)
למענק לידה;
(3)
לקצבת לידה, אם ילדה יותר משני ילדים בלידה אחת.
(ב)
אם אין המבוטחת בחיים, זכאי למענק הלידה ולקצבת הלידה בעלה או האפוטרופוס על הנולד, לפי הענין.
(ג)
(1)
נוסף על הוראות סעיף קטן (א), מבוטחת שילדה זכאית למענק לידה גם אם לא הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה, ובלבד שמיילדת או רופא אישרו, בתצהיר שנתנה המיילדת או בתעודת רופא, לפי העניין, כאמור בפסקה (2), כי הם נכחו בלידה וכי היא התקיימה בהתאם להוראות חוזרי משרד הבריאות בעניין לידות בית כפי שהם מפורסמים באתר האינטרנט של משרד הבריאות, לרבות ההוראה בדבר מסירת מידע ליולדת לגבי ביצוע בדיקות סקר יילודים לזיהוי מוקדם של מחלות.
(2)
תנאי לקבלת מענק לידה כאמור בפסקה (1) הוא מסירת תצהיר מאת מיילדת או תעודת רופא, כאמור באותה פסקה, למשרד הבריאות, באופן שיורה המשרד; משרד הבריאות ידווח למוסד לגבי תצהיר או תעודת רופא שנמסרו לו כאמור באופן שעליו יוסכם בין המוסד למשרד הבריאות.
(3)
המוסד רשאי לתת הוראות בדבר אופן הגשת תביעה למענק לפי סעיף קטן זה ותשלומו.
מענק אשפוז [94א] [תיקון: תשנ״ז]
(א)
השירותים שיינתנו ליולדת וליילוד במסגרת אשפוז, סכום מענק האשפוז והכללים שלפיהם יעודכן המענק, יהיו כאמור בלוח ב׳1.
(ב)
מענק האשפוז ישולם לבית החולים או למוסד הרפואי שבו אושפזה המבוטחת בקשר ללידה, על פי תביעה שתוגש באמצעות בית החולים או המוסד הרפואי, על גבי טופס שקבע לכך המוסד.
(ג)
על אף הוראות סעיף קטן (ב), אם אירעה הלידה מחוץ לישראל בבית חולים או במוסד רפואי שהתביעה למענק אשפוז אינה ניתנת להגשה באמצעותו, ישולם מענק האשפוז למבוטחת בסכום השווה להוצאות האשפוז שהיו לה בקשר ללידה, ובלבד שסכום זה לא יעלה על סכום מענק האשפוז שנקבע, לפי הענין, בלוח ב׳1, כפי שהיה במועד שבו ילדה המבוטחת.
מענק לידה [94ב] [תיקון: תשנ״ח־4, תשס״א, תשס״ג־6, תשס״ד־7, תשע״ד־7]
(א)
נולד ילד אחד, ישלם המוסד למבוטחת, מענק לידה –
(1)
בשיעור של 20% מהסכום הבסיסי, אם הוא הילד הראשון שבעדו משולם מענק באותה משפחה;
(1א)
בשיעור של 9% מהסכום הבסיסי, אם הוא הילד השני שבעדו משולם מענק באותה משפחה;
(2)
בשיעור של 6% מהסכום הבסיסי, אם הוא הילד השלישי ואילך, שבעדו משולם מענק באותה משפחה;
לענין זה, ”משפחה“ – בני זוג שהם הוריו של הילד או הורה עצמאי כהגדרתו בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ״ב–1992.
(ב)
נולדו שני ילדים או יותר בלידה אחת, ישלם המוסד, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), מענק לידה בשיעורים אלה:
(1)
בעד שני ילדים – 100% מהסכום הבסיסי;
(2)
בעד כל ילד נוסף – 50% מהסכום הבסיסי.
(ג)
(בוטל).
קצבת לידה [94ג] [תיקון: תשנ״ה־3, תשנ״ו־4, תשס״ג־6]
(א)
נולדו, בלידה אחת, יותר משני ילדים, ישלם המוסד למבוטחת, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), קצבת לידה חודשית בשיעורים אלה:
(1)
בעד שלושה ילדים – 50% מהסכום הבסיסי;
(2)
בעד ארבעה ילדים – 75% מהסכום הבסיסי;
(3)
בעד חמישה ילדים או יותר – 100% מהסכום הבסיסי.
(ב)
קצבת הלידה תשולם בעד התקופה המתחילה ב־1 בחודש שלאחר הלידה והמסתיימת בתום תשעה חודשים ממועד זה.
(ג)
הקצבה תשולם לפי מספר הילדים שהיו בחיים ב־1 בחודש שבעדו משתלמת הקצבה, ואולם בעד החודש הראשון שלאחר חודש הלידה תשולם הקצבה לפי מספר הילדים שהיו בחיים בתום שלושים ימים מיום הלידה.
[94ד] [תיקון: תשס״ג־6]
(בוטל).
הסעת יולדת [95]
המוסד רשאי לכרות הסכם עם מגן דוד אדום בישראל בדבר התנאים שבהם תועבר זכאית למענק לידה, במקרים מיוחדים, לבית חולים או למוסד רפואי אחר או בחזרה למעונה.
סימן ג׳: דמי לידה
הגדרות [96] [תיקון: תשס״ה־2]
בסימן זה –
”היום הקובע“ – היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי הסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור – היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי הסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון;
”יום הלידה המשוער“ – היום שנקבע כיום הלידה המשוער, באישור רפואי שניתן בהתאם לתקנות שהתקין השר.
הזכות לדמי לידה [97] [תיקון: תשנ״ז־6, תשס״א־5, תשס״ד־12, תשס״ז־8, תשס״ז־10, תשע״ו־21, תשע״ז־14, תשע״ח־13]
(א)
המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.
(ב)
המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ג) או 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(1)
הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(2)
שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, ”היום הקובע“ – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;
(3)
אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א) או בסעיף 51, לפי העניין;
(4)
פרק הזמן שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו כאמור לא יפחת משבעה ימים, ובלבד שלעניין תשלום לזכאי לפי סעיף 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, פרק זמן זה הוא בסוף פרק הזמן שבעדו משולמים דמי לידה לפי סעיף 50(א) ובטרם סיומו, ובת זוגו חזרה לעבוד לפי הוראות סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים.
(ג)
על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה:
(1)
תקופה של ששה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה, אלא אם כן התקיימו התנאים האמורים בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים;
(2)
תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה; ואולם, אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים – ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) גם בעד התקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה, ובלבד שלא ישולמו לזכאי ולאשתו דמי לידה בעד פרק זמן העולה על משך תקופת הזכאות לדמי לידה לפי סעיפים 50 ו־51;
(3)
תקופה הפחותה משבעה ימים רצופים.
(ד)
דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) או (ד1) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו־56, בשינויים המחויבים.
(ד1)
המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ח)(1ב) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(1)
הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(2)
שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, ”היום הקובע“ – היום שבו הפסיק לעבוד לרגל תקופת הלידה וההורות;
(3)
אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, והיא הסכימה בכתב לוותר על דמי הלידה שהיא זכאית להם בעד השבוע האחרון של פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה לפי הוראות סעיפים 50 ו־51 ולא שולמו לה דמי לידה בעד אותו שבוע.
(ה)
(1)
עובד הזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(א)
הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(ב)
שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, ”היום הקובע“ – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד לפי המאוחר;
(ג)
בת זוגו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי לידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א);
(ד)
פרק הזמן שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו כאמור לא יפחת משבעה ימים, ובלבד שפרק זמן זה הוא בסוף פרק הזמן שבעדו משולמים דמי לידה לפי סעיף 50(א) ובטרם סיומו.
(2)
על אף הוראות פסקה (1), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור באותה פסקה בעד תקופות אלה:
(א)
תקופה שבעדה שולמו לבת זוגו דמי לידה;
(ב)
תקופה הפחותה משבעה ימים רצופים.
(3)
דמי לידה ליום לפי סעיף קטן זה הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו־56, בשינויים המחויבים.
(4)
דמי הלידה לפי סעיף קטן זה ישולמו לבת זוגו של הזכאי לדמי הלידה.
(5)
רופא שהסמיך לכך המוסד (בפסקה זו – רופא מוסמך) רשאי לדרוש, בכל עת, הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים, בכל עניין הקשור באישור הרפואי שניתן לפי סעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים, ולחוות דעתו בדבר מסוגלות בת הזוג לטפל בילדה; פקיד התביעות רשאי, בהחלטתו בתביעה לדמי לידה לפי סעיף קטן זה, להביא בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך.
זכאות לדמי לידה למי שטרם הלידה הייתה זכאית לדמי אבטלה – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש [תיקון: תשפ״א־8]
(א)
על אף הוראות סימן זה, מבוטחת שמתקיימים בה התנאים המפורטים להלן, תהיה זכאית לדמי לידה בהתאם להוראות סימן זה, ויראו לעניין זה את היום שבו הפסיקה לעבוד לאחרונה כיום הקובע כהגדרתו בסעיף 48:
(1)
היא ילדה בתקופה שמיום י״א באב התש״ף (1 באוגוסט 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א;
(2)
היא אינה זכאית לדמי לידה לפי סימן זה משום שלא מתקיים לגביה האמור בהגדרה ”היום הקובע“ שבסעיף 48;
(3)
היא הייתה זכאית לדמי אבטלה בתכוף לפני יום הלידה.
(ב)
אוצר המדינה ישפה את המוסד על כל ההוצאות הכרוכות בתשלום דמי הלידה לפי סעיף קטן (א), לרבות ההוצאות המינהליות הכרוכות בתשלום כאמור.
(ג)
סעיף זה יעמוד בתוקפו בתקופה שמיום כ״ח בטבת התשפ״א (12 בינואר 2021) עד יום כ״ז בטבת התשפ״ב (31 בדצמבר 2021), והוא יחול על לידה שאירעה בתקופה שמיום י״א באב התש״ף (1 באוגוסט 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א, אולם תשלומים מכוחו לא ישולמו לפני יום כ״ח באדר התשפ״א (12 במרס 2021).
[תיקון: תשפ״א־11, תשפ״א־13]
(פקע).
תנאי הזכאות [98] [תיקון: תשנ״ח־5, תשס״ה־2, תשס״ז־5, תשע״ז־4, תשע״ז־13]
(א)
מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –
(1)
בעד פרק זמן של 15 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;
(2)
בעד פרק זמן של 8 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.
(ב)
לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח:
(1)
תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי הסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה׳ בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י״ב או תגמול לפי פרקים י״ג או י״ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;
(2)
תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180;
(3)
שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום;
(4)
תקופה שבה היתה האשה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובלבד שעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע;
(5)
תקופה שבה היתה האשה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו אירעה הלידה.
(ג)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע נסיבות, תנאים וכללים שלפיהם ייראו התקופות האמורות בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (ב), כולן או מקצתן, תקופות שבעדן שולמו דמי ביטוח אף אם תקופות אלה חלו לאחר היום הקובע.
דמי לידה נוספים [98א] [תיקון: תשס״ג, תשס״ד־9, תשס״ה־4, תשס״ז־5, תש״ע־6, תשע״ב־9, תשע״ד, תשע״ו־21]
(א)
מבוטחת שהיא עובדת שזכאית להאריך את תקופת הלידה וההורות, בשל אחת או יותר מהסיבות האמורות בסעיפים קטנים (ב1) ו־(ד) שבסעיף 6 לחוק עבודת נשים, והודיעה למוסד על מימוש זכותה זו, תהיה זכאית בעד תקופת ההארכה כמפורט באותם סעיפים קטנים, לדמי לידה נוספים על דמי הלידה שהיא זכאית להם לפי סעיף 50, ובלבד שדמי הלידה הנוספים כאמור, לא ישולמו בעד פרק הזמן העולה על –
(1)
20 שבועות – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(1);
(2)
12 שבועות – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(2).
(א1)
מבוטחת שהיא עובדת שזכאית להאריך את תקופת הלידה וההורות כאמור בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים, תהיה זכאית בעד תקופת ההארכה, לדמי לידה נוספים על דמי הלידה שהיא זכאית להם לפי סעיף 50 ולפי סעיף קטן (א), לפי הענין, ובלבד שדמי הלידה הנוספים כאמור, לא ישולמו בעד פרק הזמן העולה על –
(1)
3 שבועות בעד כל ילד נוסף שילדה באותה לידה, החל מהילד השני, בצירוף התקופה שהיא זכאית לה לפי הוראות סעיף קטן (א)(1) – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(1);
(2)
שבועיים בעד כל ילד נוסף שילדה באותה לידה, החל מהילד השני, בצירוף התקופה שהיא זכאית לה לפי הוראות סעיף קטן (א)(2) – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(2).
(א2)
(בוטל).
(ב)
מבוטחת שהיא עובדת שפיצלה את תקופת הלידה וההורות שלה, כאמור בסעיף 6(ד)(2) לחוק עבודת נשים, ובתום שלושה שבועות מיום הלידה היא עדיין זכאית להמשך תשלום דמי לידה, יידחה תשלום יתרת דמי הלידה לפי סעיף 50 עד שהילד יעזוב את בית החולים.
(ג)
מבוטחת שהיא עובדת עצמאית, שהיתה זכאית, אילו היתה עובדת, לתקופת לידה והורות מוארכת או לפיצול תקופת הלידה וההורות, בנסיבות האמורות בסעיף 6 לחוק עבודת נשים, יחולו עליה הוראות סעיף זה, בשינויים המחוייבים.
(ד)
המועד לתשלום דמי לידה נוספים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(א1), יהיה עם תום המועד לתשלום דמי הלידה לפי סעיף 50.
תקופת דמי לידה [99]
(א)
התקופה שבעדה ישולמו דמי לידה תיקבע כך שמחצית מפרק הזמן שבעדו זכאית מבוטחת לדמי לידה לפי סעיף 50 תקדם ליום הלידה ויתרת פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה לפי סעיפים 50 ו־51 תהיה מיום הלידה; חל היום הקובע בתקופת המחצית הראשונה האמורה או ביום הלידה, תחושב התקופה שבעדה ישולמו דמי הלידה מן היום הקובע.
(ב)
הגישה המבוטחת תביעה לדמי לידה לפני יום הלידה, יראו לענין סעיף זה את יום הלידה המשוער כיום הלידה.
שיעור דמי לידה, הצמדתם וניכויים מהם [100א, 101א, 101ב] [תיקון: תשנ״ה־2, תשנ״ו־4, תשס״ב־4, תשס״ג־6]
(א)
דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב־30.
(ב)
(בוטל).
(ג)
(בוטל).
(ד)
מדמי הלידה ומגימלה לשמירת הריון ינכה המוסד במקור מס לפי הוראות סעיפים 164 ו־243 לפקודת מס הכנסה והתקנות לפיה וכן ינכה דמי ביטוח בשיעור הקבוע בטור ד׳ בלוח י׳.
חישוב שכר עבודה רגיל [101] [תיקון: תשס״ב־4, תשס״ה־2, תשע״ו־15, תשע״ז, תשפ״א־11]
(א)
שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים; ולעניין מבוטחת כאמור בסעיף קטן (ב)(1) ו־(3) – הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע ב־90, או בששת החודשים שקדמו ליום הקובע ב־180, לפי הגבוה.
(ב)
לענין סעיף זה, ”הכנסה“ –
(1)
בעובדת – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח וכן הכנסה מדמי הסתגלות מיוחדים, למעט הכנסותיה כעובדת עצמאית אלא אם כן היתה זכאית לדמי לידה אילו היתה עובדת עצמאית בלבד;
(2)
בעובדת עצמאית – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א) או ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע שנה בשנה שקדמה לשנה שבה חל היום הקובע, לפי הגבוה מביניהן, ולעניין מי שילדה בתקופה שמיום י״א באב התש״ף (1 באוגוסט 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א – הכנסה כאמור או ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע שנה בשנת 2019, לפי הגבוה;
(3)
במבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2) – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה או ששת החודשים האמורים בסעיף קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח.
תקנות [102] [תיקון: תשס״ה־2, תשע״ז]
השר רשאי לקבוע –
(1)
הוראות נוספות ומשלימות בדבר חישוב שכר העבודה הרגיל לענין סימן זה;
(2)
הוראות לחישוב שכר העבודה הרגיל במקרים שבהם לדעתו החישוב לפי סעיף 54 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטחת;
(3)
הוראות בדבר חישוב התקופות לענין סעיף 54;
(4)
באישור ועדת העבודה והרווחה – הוראות מיוחדות, הן בדרך כלל והן לסוגים, בדבר תשלום דמי ביטוח אימהות, לרבות דמי ביטוח מופחתים, בעד כל אדם הנמצא בהכשרה מקצועית, בין שהוא מבוטח לפי סעיף 40(ב)(2) ובין שאינו מבוטח לפיו, וכוחן יפה על אף הוראות פרק י״ד;
(5)
באישור ועדת העבודה והרווחה – הוראות וכללים להגשת תביעות ודרכי הוכחתן לענין פרק זה;
(6)
באישור ועדת העבודה והרווחה – לגבי מבוטחת שהיא עובדת עצמאית הזכאית לפיצוי לפי סימן ד׳ בפרק ה׳ לחוק יישום תכנית ההתנתקות, כללים ותנאים, אף בשונה מהוראות פרק זה, לענין קביעת היום הקובע, לענין תנאי הזכאות כאמור בסעיף 50 ולענין חישוב הכנסתה כאמור בסעיף 54(ב).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (אמהות), תשי״ד–1954 (ק״ת תשי״ד, 647).
שלילת הזכות [103]
המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה:
(1)
בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה;
(2)
בתוך ששת השבועות שלפני יום הלידה המשוער עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה בימים שרופא, שהסמיך המוסד, אסר עליה לעבוד בהם;
(3)
המבוטחת לא מילאה אחרי הוראת המוסד בדבר פיקוח רפואי בקשר להריון וללידה.
[תיקון: תשנ״ו־4, תשע״א־8]
סימן ד׳: גמלאות להורה מאמץ, להורה במשפחת אומנה ולהורה מיועד
גמלאות להורה מאמץ [95א, 103א] [תיקון: תשנ״ח־3, תשס״א־5, תשס״ז־8, תשע״א־2]
(א)
על אף הוראות סעיף 42(א), מבוטחת לפי פרק י״א, או אשת מבוטח לפי פרק י״א, שקיבלה לאימוץ ילד עד גיל 10 וכן מבוטח לפי פרק י״א שהוא לבדו אימץ ילד כאמור, יהיו זכאים למענק לידה לפי סימן ב׳, ובלבד –
(1)
שניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף 6 לחוק האימוץ;
(2)
שלא יינתן מענק לידה אם הילד המאומץ הוא ילדו של בן זוגו של המאמץ.
(ב)
לענין חישוב מענק הלידה כאמור בסעיף 46, יראו כאילו יום הלידה של הילד המאומץ הוא היום שבו ניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף קטן (א).
(ג)
על אף הוראות סעיף 49(א), מבוטחת לדמי לידה שקיבלה לאימוץ ילד עד גיל 10 תהיה זכאית לדמי לידה לפי הוראות סימן ג׳, בשינויים המחויבים, בעד פרק הזמן שלרגל האימוץ אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה, ובלבד שלענין זה יהיה ”היום הקובע“ – היום שבו ניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף 6 לחוק האימוץ.
(ד)
הוראות סעיף קטן (ג) יחולו על עובד או עובד עצמאי שמתקיים בו האמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים, ואולם לענין קביעת שיעור הגמלה יחולו הוראות סעיף 49(ד).
(ה)
אומץ ילד כאמור בסעיף זה על ידי מבוטחת כאמור בסעיף קטן (ג) ובן זוגה הזכאי לגמלה כאמור בסעיף קטן (ד), תשולם גמלה לפי הוראות סעיפים קטנים (ג) או (ד), לפי הענין, לאחד מבני הזוג לפי בחירתם, ובלבד שלא תשולם גמלה –
(1)
לשני בני הזוג, בעד אותו פרק זמן בשל אותו אימוץ;
(2)
לאחד מבני הזוג, בעד תקופה הפחותה מ־21 ימים רצופים.
גימלאות להורה מיועד [תיקון: תשנ״ו־4, תשנ״ח־5]
(א)
בסעיף זה –
”חוק הסכמים לנשיאת עוברים“ – חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ״ו–1996;
”אם מיועדת“ – מבוטחת לפי פרק י״א, או אשת מבוטח לפי פרק י״א, שקיבלו למשמורתם ילד כהורה מיועד לפי הוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים.
(ב)
על אף הוראות סעיף 42, יחולו הוראות סימן ב׳ לפרק זה על אם מיועדת בשינויים המחוייבים ובתיאומים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; היום שבו ילדה מבוטחת ייחשב, לגבי מבוטחת שהיא אם מיועדת, היום שבו נולד הילד.
(ג)
הוראות סימן ג׳ לפרק זה, למעט הוראות סעיפים 48 ו־52, יחולו על אם מיועדת בשינויים המחוייבים ובתיאומים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; ואולם דמי הלידה ישולמו לאם מיועדת החל ביום שבו ניתן לה צו הורות לפי סעיף 11 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים, או לאחר תום פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה, לפי המוקדם, ובלבד שלא ישולמו דמי לידה אלא בעד פרק הזמן שבו הילד נמצא במשמורתה לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים.
לענין סעיף זה יהיה היום הקובע – היום שבו קיבלה האם המיועדת את הילד למשמורתה, ובלבד שביום הקובע אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.
גמלאות להורה במשפחת אומנה [תיקון: תשע״א־8, תשע״ו־9]
(א)
בסעיף זה –
”מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה“ – מבוטחת לדמי לידה שהיא הורה במשפחת אומנה כהגדרתה בחוק אומנה לילדים, התשע״ו–2016;
”יום קבלת ילד לביתה של מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה“ – יום מסירת הילד למבוטחת, באמצעות הגורם שהוסמך לכך בידי שר הרווחה והשירותים החברתיים או בידי מי שהשר הסמיכו לכך, בהתאם לאישור שניתן בידי אותו גורם.
(ב)
על אף הוראות סעיף 49(א), מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה שקיבלה לביתה, לתקופה העולה על שישה חודשים, ילד עד גיל 10, תהיה זכאית לדמי לידה לפי הוראות סימן ג׳, בשינויים המחויבים, בעד פרק הזמן כמפורט להלן, לפי העניין, ובלבד שלעניין זה יהיה ”היום הקובע“ – יום קבלת הילד לביתה של המבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה:
(1)
אם טרם מלאו לילד שלוש שנים – בעד פרק הזמן שלרגל קבלת הילד אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה;
(2)
אם מלאו לילד שלוש שנים – בעד פרק זמן של ארבעה שבועות שבהם לרגל קבלת הילד אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.
(ג)
הוראות סעיף קטן (ב) יחולו על עובד או עובד עצמאי שמתקיים בו האמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; ואולם לעניין קביעת שיעור הגמלה יחולו הוראות סעיף 49(ד).
(ד)
התקבל ילד למשפחת אומנה כאמור בסעיף זה על ידי מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה ובן זוגה הזכאי לגמלה כאמור בסעיף קטן (ג), תשולם גמלה לפי הוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), לפי העניין, לאחד מבני הזוג, לפי בחירתם, ובלבד שלא תשולם גמלה –
(1)
לשני בני הזוג, בעד אותו פרק זמן, בשל אותו ילד;
(2)
לאחד מבני הזוג, בעד תקופה הפחותה מ־21 ימים רצופים.
[תיקון: תשפ״א־8]
סימן ד׳1: תשלום ליולדת חלף דמי אבטלה
57א.
זכאות ליולדת חלף דמי אבטלה – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש [תיקון: תשפ״א־8]
(ספרור שגוי במקור; בנוסח רשומות נרשם בטעות כי סימן ד׳1 וסעיף 57א יופיעו אחרי סעיף 57 ולא אחרי סעיף 57ב).
(א)
על אף הוראות פרק זה, מבוטחת שילדה בתקופה שמיום ה׳ באדר התש״ף (1 במרס 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א והייתה זכאית לדמי אבטלה בתכוף לפני יום הלידה, תהיה זכאית, בתקופה שעד תום 15 שבועות מיום הלידה, לתשלום בשיעור השווה לדמי האבטלה שהיו משולמים לה אילולא ילדה (בסעיף זה – תשלום מיוחד ליולדת בתקופת אבטלה), ובלבד שלא תהיה זכאית לתשלום מיוחד ליולדת בתקופת אבטלה בעד פרק זמן שבו היא זכאית לדמי לידה.
(ב)
הוראות סעיף זה יחולו גם על גמלאות מכוח סימן ד׳ לעניין הורה מאמץ, הורה מיועד והורה במשפחת אומנה.
(ג)
אוצר המדינה ישפה את המוסד על כל ההוצאות הכרוכות בתשלום לפי סעיף קטן (א), לרבות ההוצאות המינהליות הכרוכות בתשלום כאמור.
(ד)
סעיף זה יעמוד בתוקפו בתקופה שמיום כ״ח בטבת התשפ״א (12 בינואר 2021) עד יום כ״ז בטבת התשפ״ב (31 בדצמבר 2021), והוא יחול על לידה שאירעה בתקופה שמיום ה׳ באדר התש״ף (1 במרס 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א, אולם תשלומים מכוחו לא ישולמו לפני יום כ״ח באדר התשפ״א (12 במרס 2021).
סימן ה׳: גמלה לשמירת הריון
הגדרות [103ג] [תיקון: תשס״ז־10]
בסימן זה –
”מבוטחת“ – עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י״א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון;
”שמירת הריון“ – היעדרות מעבודה בתקופת ההריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1)
מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2)
סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.
גמלה לשמירת הריון [103ד]
מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ״א–1991 (ק״ת תשנ״א, 486).
שיעור הגמלה [103ה] [תיקון: תשנ״ה־2, תשנ״ו־4, תש״ס, תשס״ג־3]
גמלה לשמירת הריון, לכל יום, היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת המחושב לפי סעיף 54 ולא יותר מהסכום הבסיסי מחולק ב־30; לענין שכר העבודה הרגיל – היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון.
תשלומי כפל [103ו] [תיקון: תשס״ז־10]
(א)
מבוטחת הזכאית לתשלום על פי כל חיקוק, הסכם קיבוצי כהגדרתו בסעיף 180 או הסדר קיבוצי אחר, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או פנסיה, בעד התקופה שבה היא נמצאת בשמירת הריון, לא תשולם לה גמלה לפי סימן זה בעד אותה תקופה.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תישלל זכותה של מבוטחת לגמלה לשמירת היריון לפי סימן זה בשל זכאותה לדמי מחלה לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת היריון בעד אותה תקופה.
סימן ו׳: תשלומים מיוחדים
תשלום מיוחד בעד יילוד של מבוטחת שנפטרה [103ב] [תיקון: תשע״ד־9]
אשה המבוטחת לפי סעיף 40 שנפטרה בעת הלידה או תוך שנה מיום הלידה, ישולם בעד היילוד תשלום מיוחד לפי תנאים ושיעורים שיקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (תשלום מיוחד בעד יילוד), התשל״ג–1973 (ק״ת תשל״ג, 1735).
תשלום מיוחד בעד יילוד של מבוטחת נכה [תיקון: תשע״ד־9]
אישה המבוטחת לפי סעיף 40 שנקבעה לה דרגת אי־כושר בשיעור 100% וניתן לה אישור רפואי שלפיו היא אינה מסוגלת לטפל בילדה, ישולם בעד היילוד תשלום מיוחד, לפי תנאים ושיעורים שיקבע השר, באישור ועדת העבודה והרווחה; התשלום המיוחד ישולם לבן זוגה של האישה – בגובה דמי לידה המחושבים לפי סעיף 49(ה)(3), ואם האישה היא הורה עצמאי – לאישה;
בסעיף זה –
”אישור רפואי“ – כמשמעותו בסעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים;
”הורה עצמאי“ – כהגדרתו בחוק סיוע למשפחות שבראשן עומד הורה עצמאי, התשנ״ב–1992.
בדיקת מי־שפיר [103ב1]
(א)
לענין סעיף זה, ”מבוטחת“ – מבוטחת לפי פרק י״א, או אשת מבוטח לפי פרק י״א, שבתחילת הריונה מלאו לה 35 שנים וטרם מלאו לה 37 שנים ושאינה זכאית לבדיקה לפי תקנות בריאות העם (בדיקת מי שפיר), התש״ם–1980 (להלן – תקנות הבדיקה).
(ב)
נעשתה למבוטחת בדיקת מי שפיר בבית חולים כמשמעותו בתקנות הבדיקה, ישלם המוסד, באמצעות משרד הבריאות, את מחיר הבדיקה כפי שייקבע בהיתר להעלאת מחירי האשפוז לשירותים אמבולטוריים, שניתן לפי חוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה), התשמ״ו–1985; התשלומים יועברו למשרד הבריאות במועדים, לתקופות ולפי דו״חות שיוסכמו בין המוסד לבין משרד הבריאות.
[תיקון: תשנ״ז]
סימן ז׳: מימון אשפוז יולדת (בוטל)
[103ז] [תיקון: תשנ״ז]
(בוטל).
[פרק ה׳]
פרק ד׳: ביטוח ילדים
סימן א׳: פרשנות
פרשנות [104] [תיקון: תשנ״ז, תשס״ט־3]
(א)
בפרק זה –
”מבוטח“ –
(1)
(2)
יחיד היושב בישראל, ואינו נעדר ממנה אלא העדר ארעי שהוא סביר, לדעת עובד המוסד שהוסמך לכך, ואין בו לסתור טענת אותו יחיד כי הוא יושב בישראל, ואינו מבוטח לפי פרק י״א, למעט עקרת בית כהגדרתה בסעיף 238;
”ילד“ –
(1)
ילדו של מבוטח או של מי שהיה מבוטח;
(2)
מי שאינו ילדו, אם הוכח, להנחת דעתו של מי שהסמיכה לכך המינהלה, כי בתקופה שנקבעה בתקנות פירנס אותו המבוטח,
ובלבד שהילד נמצא בישראל ולא מלאו לו 18 שנים; והמונחים ”אב“, ”אם“ ו”הורה“ יתפרשו בהתאם לכך.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (קיצבה משפחתית), תש״ך–1960 (ק״ת תש״ך, 242).
(ב)
לא יראו ילד כנמצא בחוץ לארץ אם יצא מישראל לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים; אולם המוסד רשאי לראותו כאילו הוא בישראל גם אם יצא מישראל לתקופה העולה על שלושה חודשים.
סימן ב׳: קצבת ילדים
זכות לקצבת ילדים [105] [תיקון: תשע״ג־2]
הורה מבוטח זכאי לקצבת ילדים חודשית לפי פרק זה בעד כל ילד, למעט הורה מבוטח שיש לו הכנסה החייבת במס נוסף כמשמעותה בסעיף 121ב לפקודת מס הכנסה.
מנין ילדים [106]
(א)
לא יבוא ילד, בפרק זמן אחד, במנין ילדים של יותר מהורה מבוטח אחד.
(ב)
ילד שיש לו שני הורים, יבוא במנין האב המבוטח זולת אם הוא נמצא עם האם בלבד; ילד שיש לו הורה טבעי והורה אחר והם מבוטחים, יבוא במנין ילדי אותו הורה אשר עמו הוא נמצא.
סכום הקצבה [109] [תיקון: תשס״ב, תשס״ג־5, תשס״ג־6, תשס״ד־6, תשס״ו־5, תשס״ט־3, תשע״ג־2, תשע״ו־2]
(א)
קצבת הילדים לחודש בעד כל ילד שבמנין ילדיו של ההורה תהיה בסכום השווה לסכום הבסיסי הקבוע לגביו.
(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א), קצבת הילדים לחודש בעד ילד שנולד לפני יום א׳ בסיון התשס״ג (1 ביוני 2003), והוא הילד הרביעי ואילך שבמנין ילדיו של ההורה, תהיה בסכום כמפורט להלן:
(1)
(נמחקה);
(2)
לגבי ילד כאמור שהוא הילד הרביעי במניין ילדיו של ההורה – סכום השווה לסכום הבסיסי הקבוע בפסקה (2)(א) שבהגדרה ”הסכום הבסיסי“ כשהוא מוכפל ב־2.24;
(3)
לגבי ילד כאמור שהוא הילד החמישי ואילך במניין ילדיו של ההורה – סכום השווה לסכום הבסיסי הקבוע בפסקה (2)(א) שבהגדרה ”הסכום הבסיסי“ כשהוא מוכפל ב־2.36.
(ג)
הורה שמשתלמים לו בעד חודש מסוים גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה או תשלום חודשי לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב–1972, והוא זכאי בעד אותו חודש לקצבת ילדים כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) בעד שלושה ילדים או יותר, תיווסף לקצבת הילדים המשתלמת לו בעד הילד השלישי ובעד הילד הרביעי שבמנין ילדיו תוספת בסכום השווה ל־70% מן הסכום הבסיסי הקבוע בפסקה (2)(ג) שבהגדרה ”הסכום הבסיסי“.
(ד)
(בוטל).
(ה)
(בוטל).
(ו)
(בוטל).
(ז)
(בוטל).
(ח)
(בוטל).
(ט)
(בוטל).
(י)
(בוטל).
(יא)
(בוטל).
מקבל הקצבה [110, 111]
(א)
קצבת ילדים תשולם לאם, אולם אם הילד נמצא עם האב בלבד, והאב זכאי לקצבה, תשולם הקצבה לאב.
(ב)
המוסד ישלם את הקצבה להורה, אף אם לא נתקיימו בו התנאים לפי סעיף קטן (א) אם ביקש זאת ההורה שמשתלמת לו הקצבה לפי הסעיף הקטן האמור.
(ג)
לא נתמלאו התנאים של סעיף קטן (א) לגבי שני ההורים, תשולם הקצבה בעד הילד לאפוטרופוס שנתמנה כדין, ובאין אפוטרופוס – למי שנתמנה לכך לפי סעיף 304(א).
(ד)
גם אם נתמלאו התנאים של סעיף קטן (א) רשאי המוסד, אם טובת הילד מחייבת זאת, לשלם את הקצבה להורה שני שאינו בר־הקצבה, או לאפוטרופוס או למי שנתמנה לכך לפי סעיף 304(א).
מנין ילדים ממספר נשים [תיקון: תשס״א, תשס״ט־3]
על אף האמור בכל מקום אחר בסימן זה, היו למבוטח ילדים ממספר נשים יחולו לגביו הוראות אלה:
(1)
היה לו ילד כאמור בסעיף 68(ב), יבואו הילדים במניין כל אחת מהנשים בנפרד;
(2)
לא היה לו ילד כאמור בסעיף 68(ב), יבואו הילדים במניין האב; הוכיחה האם, להנחת דעתו של המוסד, כי אינה מקיימת משק בית משותף עם האב, וכי הילד לא סמוך על שולחנו של האב – יבוא הילד במניין האם.
הורה הנעדר מן הארץ [112]
הורה הנעדר מן הארץ, לתקופה שאינה עולה על ששה חודשים, רשאי להורות שבתקופה זו תשולם הקצבה לאדם פלוני בישראל.
הורה שמת או חדל להיות מבוטח [113]
מת ההורה המבוטח או חדל להיות מבוטח, תשתלם מכוחו קצבת הילדים שהיתה משתלמת בעד הילד אילולא מת או אילולא חדל להיות מבוטח; ואולם אם היה לילד הורה שני, והוא זכאי לקצבה תשולם הקצבה מכוחו של ההורה השני.
תקופת הקצבה [114]
(א)
נוצרה זכאות לקצבת ילדים עד 15 בחודש פלוני, תשולם הקצבה החל ב־1 באותו חודש; נוצרה הזכאות אחרי 15 בחודש פלוני, תשולם הקצבה החל ב־1 בחודש שלאחריו; תשלום הקצבה יסתיים ביום האחרון של החודש שבו נפסקה הזכאות.
(ב)
לא תשולם קצבת ילדים אלא בעד ילד שחי שבעה ימים לפחות או שיצא מבית החולים.
(ג)
נפטר ילד שבעדו שולמה קצבת ילדים, ימשיכו בתשלום הקצבה שלושה חודשים מתום החודש שבו נפטר.
פטור הקצבה ממסים [116]
קצבת ילדים כאמור בסעיף 68 לא תיחשב כהכנסה לענין פקודת מס הכנסה או לענין קביעת תשלומי חובה או היטלים אחרים.
[תיקון: תשנ״ח־7]
סימן ג׳: מענק לימודים
מענק לימודים [115] [תיקון: תשנ״ה־3, תשנ״ו־4, תשנ״ח־2, תשנ״ח־6, תשנ״ט־2, תשס״ג־5, תשס״ג־6, תשס״ז־2, תשע״ד־7, תשע״ו־8, תשע״ו־20]
(א)
בסעיף זה –
”הורה עצמאי“ – כמשמעותו בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ״ב–1992;
”שנת לימודים“ – התקופה שמיום 1 בספטמבר של כל שנה עד יום 31 באוגוסט של השנה שלאחריה.
(ב)
(1)
בכפוף להוראות סעיף קטן (ב1), לפני תחילת כל שנת לימודים או בתחילתה ישלם המוסד מענק לימודים, בשיעור המפורט בפסקה (2), לכל אחד מאלה, לפי הענין:
(א)
הורה עצמאי, בעד כל אחד מילדיו;
(ב)
הורה שמשתלמת לו גמלה לפי סעיף 5(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, בעד כל אחד מילדיו;
(ג)
מי שבמשמורתו ילד שנתייתם משני הוריו, בעד אותו ילד;
(ד)
מי שבמשמורתו ילד הזכאי לגמלאה מיוחדת כמשמעותו לפי חוק הבטחת הכנסה, בעד אותו ילד;
(ה)
מי שמשתלמת לו, לפי הסכם הנערך לפי סעיף 9, קצבה בעד ילד שעלה לישראל בלי הוריו, בעד אותו ילד.
(2)
מענק הלימודים בעד ילד שלפני 31 בדצמבר של אותה שנת לימודים מלאו לו 6 שנים ולא מלאו לו 18 שנים יהיה בשיעור של 11.6% מהסכום הבסיסי.
(ב1)
המוסד ישלם את מענק הלימודים לפני תחילת שנת לימודים פלונית, אם התנאים המזכים במענק התקיימו בחודש יולי שבתכוף לפני אותה שנת לימודים, או בתחילת שנת הלימודים – אם התנאים המזכים במענק התקיימו בחודש אוגוסט שבתכוף לפני אותה שנה, ובלבד שלא ישולם בעד אותו ילד יותר ממענק לימודים אחד לשנת לימודים פלונית.
(ב2)
הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי הורה שלו ארבעה ילדים לפחות ובתנאי שהוא זכאי לאחד מאלה:
(1)
גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה;
(2)
תשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב–1972;
(3)
קצבה חודשית לפי סעיף 199(1);
(4)
קצבה לפי סימנים ג׳ או ד׳ לפרק י״א.
(ג)
מענק לפי סעיף זה ישולם מאוצר המדינה שיעביר למוסד מדי שנה, בסמוך לפני מועד התשלום, את כל הכספים הדרושים לביצוע התשלומים לפי סעיף זה, לרבות ההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מכך.
[תיקון: תשס״ג־6]
סימן ד׳: מימון
מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון [תיקון: תשס״ג־6, תשס״ה־3, תשס״ח־3, תשס״ט, תש״ע־2, תשע״ב־6, תשע״ד־2, תשפ״א־4, תשפ״ב־3]
(א)
המוסד יממן, לפי המלצת המועצה, פעולות המיועדות לפיתוח שירותים לטובת ילדים בסיכון, ובלבד שהסכום הכולל של התחייבויות המוסד, בשנת כספים פלונית, לממן פעולות כאמור, לרבות התחייבויות לגבי שנות הכספים הבאות, לא יעלה על 30 מיליון שקלים חדשים; מימון לפי סעיף קטן זה ייעשה על פי תנאים וכללים שיקבע השר באישור שר האוצר.
(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א) –
(1)
המוסד רשאי, בהסכמת שר האוצר, להתחייב לממן פעולות לפי הוראות סעיף קטן (א), בסכום העולה על הסכום הקבוע בו, ובלבד שסכום ההתחייבויות הנוסף יופחת מהסכום הכולל שבו יהיה המוסד רשאי להתחייב בשתי שנות הכספים הבאות באופן שיקבע, בהסכמת שר האוצר;
(2)
התחייב המוסד, בשנת כספים מסוימת, לממן פעולות כאמור בסעיף קטן (א) בסכום הנמוך מהסכום הקבוע בו, רשאי הוא, בהסכמת המועצה, להתחייב בשנת הכספים שלאחריה בסכום הקבוע בסעיף קטן (א), בתוספת סכום ההפרש או בתוספת 20% מהסכום הקבוע בסעיף קטן (א), לפי הנמוך; לענין זה, ”סכום ההפרש“ – סכום השווה להפרש שבין הסכום הקבוע בסעיף קטן (א) לבין הסכום שבו התחייב המוסד בשנת הכספים המסוימת;
(3)
בוטלה התחייבות שניתנה לפי סעיף זה, בשנת הכספים שבה ניתנה התחייבות או באחת משתי שנות הכספים שלאחריה, רשאי המוסד, לפי המלצת המועצה, להתחייב, בשנת הכספים שבה בוטלה ההתחייבות או בשנת הכספים שלאחריה, בסכום השווה לסכום המרבי שבו הוא רשאי להתחייב באותה שנת כספים לפי סעיף קטן (א) ופסקאות (1) ו־(2), בתוספת סכום ההתחייבות שבוטלה כאמור.
(ג)
הסכום הקבוע בסעיף קטן (א) יעודכן ב־1 בינואר של כל שנה לפי השינוי במדד ביחס ל־1 בינואר של השנה שקדמה לה; לענין זה, ”מדד“ – מדד שיקבע השר בצו בהסכמת שר האוצר.
(ד)
מימון הפעולות לפי סעיף זה ייעשה מתקבולי דמי ביטוח לענף ביטוח ילדים.
(ה)
(בוטל).
(ו)
על אף האמור בסעיף קטן (ב)(2), סכום ההפרש בשנת 2005 יהיה הסכום הקבוע בסעיף קטן (א).
[תיקון: תשע״ו־3]
סימן ה׳: חיסכון ארוך טווח לילד
ראה תחילה, תחולה והוראות מעבר עבור סימן זה בסעיף 29 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו־2016).
זכאות של ילד לחיסכון ארוך טווח [תיקון: תשע״ו־3, תשע״ז־9]
(א)
(1)
המוסד יעביר, בעד כל ילד שמשתלמת בעדו קצבת ילדים לפי פרק זה (בסימן זה – הילד הזכאי), אחת לחודש, סכום של 50 שקלים חדשים (נכון לשנת 2017; בשנת 2023, 55 ש״ח) לחודש לטובת חיסכון ארוך טווח של הילד (בסימן זה – סכום החיסכון הבסיסי) בהתאם להוראות שיקבע שר האוצר לפי סעיף 74ה(א); כן יעביר המוסד בעד כל ילד זכאי סכומים נוספים כמפורט להלן:
(א)
סך של 250 שקלים חדשים (נכון לשנת 2017; בשנת 2023, 275 ש״ח) בהגיע הילד הזכאי לגיל 3;
(ב)
סך של 250 שקלים חדשים ((נכון לשנת 2017; בשנת 2023, 275 ש״ח) בהגיע הילד הזכאי לגיל 13, ואם מדובר בילדה – בהגיעה לגיל 12.
(2)
הורה לילד זכאי יהיה זכאי, על פי בחירתו, להורות למוסד להעביר את סכום קצבת הילדים, כולו או חלקו (בסימן זה – סכום החיסכון הנוסף) לחיסכון ארוך הטווח; סכום החיסכון הנוסף יעודכן משנת 2017 ואילך, ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו יום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום 1 בינואר של השנה הקודמת.
(3)
שר האוצר יקבע, לא יאוחר מיום כ״א באדר ב׳ התשע״ו (31 במרס 2016), בצו, את הגובה של סכום החיסכון הנוסף; ואולם, הוא רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, מנימוקים שיפורטו, לקבוע שסכום החיסכון הנוסף לא יועבר כאמור.
(ב)
סכום החיסכון הבסיסי וסכום החיסכון הנוסף הם של הילד, אך ייחסכו בחשבון נאמנות לטובתו; הנאמן בחשבון הנאמנות לטובת הילד יהיה ההורה המקבל את קצבת הילדים בעד הילד הזכאי, או מי שמקבלה לפי סעיף 69.
(ג)
סכום החיסכון הבסיסי וסכום החיסכון הנוסף ייחסכו בעד כל חודש לטובת הילד ועד הגיעו לגיל 18 (בסימן זה – סכום החיסכון הצבור הכולל); סכום החיסכון הצבור הכולל לא יהיה ניתן להעברה, לשעבוד או לעיקול.
(ד)
(1)
סכום החיסכון הצבור הכולל יופקד או ינוהל בהתאם להוראות שיקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, ורשאי הוא לקבוע הוראות כאמור גם לעניין הקמתו ואופן הפעלתו של מנגנון לניהול סכום החיסכון הצבור הכולל, לעניין סוגי הנכסים שבהם ניתן להשקיע את הכספים שנתקבלו והעמלות שישולמו בעד תפעולו של מנגנון כאמור.
(2)
על בחירת הגוף שינהל את סכום החיסכון הצבור הכולל יחולו הוראות לפי חוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992.
(3)
ניתן פטור ממכרז לפי הוראות חוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992, ידווח על כך שר האוצר לוועדת הכספים של הכנסת ויצרף להודעתו את הנימוקים למתן הפטור ממכרז.
(ה)
המוסד יישא בעלויות הנובעות מניהולם של החשבונות לפי סימן זה.
(ו)
לא יראו את סכום החיסכון הצבור הכולל כהכנסה לעניין פקודת מס הכנסה, או לעניין תשלומי חובה או היטלים אחרים, לפי כל דין, וכן לעניין גמלאות לפי חוק זה ולפי חוק הבטחת הכנסה.
(ז)
בכל שנה ולא יאוחר מ־1 במרס, ישלח הגוף כמשמעותו בסעיף קטן (ד)(2), דוח להורי הילד הזכאי בדבר סכום החיסכון שעומד לזכותו של הילד הזכאי.
(ח)
בכל שנה ולא יאוחר מ־31 במרס, ידווח המוסד לוועדת הכספים של הכנסת על כספי החיסכון הצבור הכולל, על סכום החיסכון הבסיסי ועל סכום החיסכון הנוסף, וימסור לוועדה נתונים על מספר הבקשות להעברת סכום הקצבה כסכום חיסכון נוסף לפי סעיף קטן (א)(2) ועל ניהול סכום החיסכון הצבור הכולל לפי סעיף קטן (ד).
גיל פדיון סכום החיסכון הצבור הכולל [תיקון: תשע״ו־3, תשע״ז־9]
(א)
(בוטל).
(ב)
רק בהגיע הילד הזכאי לגיל 18 (בסימן זה – גיל הפדיון), הוא יהיה זכאי למשוך את סכום החיסכון הצבור הכולל, כולו או חלקו, ובלבד שאחד מהוריו אישר בחתימתו את עצם המשיכה; לא משך הילד את סכום החיסכון הצבור הכולל, כולו או חלקו, קודם לכן – יעביר המוסד לסכום החיסכון הצבור הכולל סכום של 500 שקלים חדשים (נכון לשנת 2017; בשנת 2023, 550 ש״ח) בהגיע הילד הזכאי לגיל 21.
(ג)
הסכום הנקוב בסעיף קטן (ב) וכן הסכומים הנוספים המפורטים בסעיף 74ב(א)(1)(א) ו־(ב) יעודכנו, משנת 2017 ואילך, ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו יום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום 1 בינואר של השנה הקודמת.
משיכת סכום החיסכון הצבור הכולל בשל מצב רפואי [תיקון: תשע״ו־3, תשע״ז־9]
(א)
על אף האמור בסעיף 74ג(א), ניתן יהיה למשוך את סכום החיסכון הצבור הכולל בעד הילד הזכאי לפני גיל הפדיון, בשל מצב רפואי העלול להביא לפגיעה בחייו, בגופו או בנפשו, ולטובת מימון צרכיו הרפואיים בלבד, ובלבד שרופא מוסמך כמשמעותו בסעיף 208(ב) אישר זאת להורהו של הילד הזכאי או למי שמקבל בעבורו את קצבת הילדים לפי סעיף 69.
(ב)
התקיימו הוראות סעיף קטן (א), יעביר המוסד לחשבון שבו מנוהל סכום החיסכון הצבור הכולל את הסכומים הנוספים המפורטים בסעיף 74ב(א)(1)(א) ו־(ב), והילד הזכאי יהיה זכאי לסכומים הנוספים כאמור בעת משיכת סכום החיסכון הצבור הכולל.
תקנות – סימן ה׳ [תיקון: תשע״ו־3]
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע הוראות בעניינים אלה:
(1)
תנאים ודרכים להעברת סכום החיסכון הצבור הכולל לילד זכאי שהגיע לגיל הפדיון, לרבות לעניין אישור הורה הנדרש לפי סעיף 74ג(ב);
(2)
תנאים ודרכים להעברת סכום החיסכון הצבור הכולל במקרה של פטירת ילד זכאי, אף אם מלאו לו 18 שנים במועד פטירתו; תקנות לפי סעיף זה יכול שיקבעו הוראות שונות מההוראות לפי סעיפים 303(ג), 308 ו־309;
(3)
סכום החיסכון הצבור הכולל שלא הוצא בגיל הפדיון והשימוש שייעשה בו;
(4)
האופן שבו יעודכן סכום החיסכון הבסיסי.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (חיסכון ארוך טווח לילד), התשע״ז–2016 (ק״ת תשע״ז, 135).
דיווח לכנסת – הוראת שעה [תיקון: תשע״ו־3]
לא יאוחר מתום החודשים אפריל, אוגוסט ודצמבר של שנת 2016, ידווחו שר האוצר והמוסד לוועדת הכספים של הכנסת על יישומן של הוראות סעיף 74ב(ד), ובכלל זה על פרסום ההליכים לפי חוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992, על הגוף שינהל את סכום החיסכון הצבור הכולל, על התקדמות הליכי המכרז, על אופן ניהול והחזקת כספי הפיקדון בידי הגוף, על ניהול המעקב והפיקוח על הסכומים שנצברו, על אופן הבטחת הפיקדון ועל השקעתו בידי הגוף.
[פרק ג׳]
פרק ה׳: ביטוח נפגעי עבודה
סימן א׳: מבוטחים ותנאים לביטוח
מבוטחים [31] [תיקון: תשס״ז־11]
(א)
אלה המבוטחים לפי פרק זה:
(1)
עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הבטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה;
(2)
עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוג אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לענין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה;
(3)
אדם המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, במקום או אצל אדם שאושר לכך בתקנות;
(4)
אדם הנבחן לפי סעיף 22 לחוק החניכות, התשי״ג–1953, או לפי הפרק השלישי לחוק שירות התעסוקה, והוא בשעת הבחינה בלבד;
(5)
מי שמתאמן לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ״ז–1967;
(6)
אסיר או עציר העובד בעבודה שאינה מן השירותים שנקבעו בתקנות כשירותים רגילים של בית סוהר או של מקום מעצר;
(7)
חוסה במעון או במעון נעול על פי חוק הנוער, העובד בעבודה שאינה מן השירותים שנקבעו כשירותים רגילים של מעון או מעון נעול כאמור;
(8)
מי ששכרו נקבע על פי חוק.
(ב)
לגבי מבוטח לפי פסקאות (3) עד (7) של סעיף קטן (א) יראו כמעבידו את מי שהשר קבע, ולגבי מבוטח לפי פסקה (8) יראו כמעבידו את החייב בתשלום שכרו.
עובד בחוץ לארץ [32]
(א)
העובד בחוץ לארץ מבוטח לפי פרק זה אם הוא ומעבידו הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, או אף אם חוזה העבודה לא נקשר בישראל ובמקום העבודה אין ביטוח נפגעי עבודה חובה לפי החוק ונמסרה הודעה על קיומו של החוזה כפי שנקבע בתקנות.
(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א), אם שהה העובד בחוץ לארץ, תקופה העולה על חמש שנים רצופות, לא יהיה מבוטח לפי פרק זה אם לא התיר השר או מי שהשר הסמיך לכך את ביטוחו בתקופת עבודתו בחוץ לארץ שלאחר חמש השנים.
חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה [33]
(א)
לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם.
(ב)
לגבי עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח ידו של מעביד, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד לשעה שלא לצורך עסקו או משלח ידו של מעביד.
הוראות מיוחדות לסוגי מבוטחים [34]
השר רשאי לקבוע, הן בדרך כלל והן לסוגים, הוראות מיוחדות, שכוחן יפה על אף הוראות פרק זה ופרק ט״ו, בקשר לביטוחם של –
(1)
עובד חלקי, עובד לשעה, או עובד מזמן לזמן מרצונו הוא ואין עיקר קיומו על שכר עבודה;
(2)
עובד בכלי שיט;
(3)
עובד בכלי טיס;
(4)
מבוטח לפי הוראות סעיף 76;
(5)
עובד בישראל בשירות דיפלומטי או קונסולרי של מדינת חוץ;
(6)
מבוטח לפי פסקאות (2) עד (8) של סעיף 75.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי״ד–1954 (ק״ת תשי״ד, 650).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי״ז–1957 (ק״ת תשי״ז, 1635).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971 (ק״ת תשל״א, 1458).
סימן ב׳: פגיעות בעבודה
הגדרות [35]
בחוק זה, במבוטח –
”פגיעה בעבודה“ – תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
”תאונת עבודה“ – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;
”מחלת מקצוע“ – מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – עקב עיסוקו במשלח ידו.
חזקת תאונת עבודה [36]
רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –
(1)
אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;
(2)
אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח, במקום העבודה או בסביבתו הקרובה ביותר, בעשותו להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש;
(3)
אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה;
(4)
אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו;
(5)
אירעה למבוטח שהוא עובד, במקום שבו משתלם שכרו, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור ועקב נסיעתו או הליכתו זו ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך בתקנות;
(6)
אירעה למבוטח שהוא עובד, תוך כדי מילוי תפקידו כחבר ועד עובדים שבמקום עבודתו ועקב מילוי תפקידו כאמור, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו לשם מילוי תפקידו כאמור או בחזרה ממנו ועקב נסיעתו או הליכתו זו, ובלבד שלא חלה בהן הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך; לענין זה דין חבר ועד מושב עובדים כדין חבר ועד עובדים;
(7)
אירעה למבוטח שהוא עובד תוך כדי נסיעתו או הליכתו מהעבודה או ממעונו למקום הבחינה כאמור בסעיף 75(א)(4) או בחזרה למקום העבודה או למעונו ועקב נסיעתו או הליכתו זו.
הפסקה וסטיה [37]
(א)
תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על־ידיה אי־כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.
(ב)
בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:
(1)
כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם;
(2)
כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל.
רשלנות [38]
אין רואים תאונה כתאונת עבודה אם אירעה בעת שהמבוטח נהג ברשלנות שלא בהתאם להוראה חוקית ביחס לעבודתו שהובאה לידיעת העובדים במקום עבודתו, או שלא בהתאם להוראות שניתנו לו מאת מעבידו או מאת מי שנוהג להורות לו בענין עבודתו, אלא אם כן כתוצאה מאותה תאונה נפטר המבוטח או נעשה נכה עבודה או לא מסוגל לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת, עשרה ימים לפחות, ואלא אם כן היו רואים את התאונה כתאונת עבודה לולא נהג כאמור.
חזקת סיבתיות [39]
תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים.
בקע מפשעתי [40]
אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן –
(1)
הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;
(2)
עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;
(3)
הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור.
ליקוי שמיעה [תיקון: תשס״ה־3]
(א)
אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש״ל–1970 (להלן – רעש מזיק);
(2)
כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3)
הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א)
היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);
(ב)
היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.
(ב)
רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
(1)
כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, ”תדירויות גבוהות“ – תדירויות של 3000 ו־4000 מחזורים בשניה;
(2)
הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3)
הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.
מחלות מקצוע [41]
(א)
השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע שמחלה פלונית היא, מיום פלוני, מחלת מקצוע, בין לגבי כל המבוטחים לפי פרק זה ובין לגבי סוג מבוטחים, אם לפי אופיה וגורמיה של אותה מחלה יש לראותה, לדעתו, כסיכון מקצועי.
(ב)
השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע נסיבות שבהן מחלה פלונית היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו כל עוד לא הוכח ההיפך.
(ג)
אדם שנעשה לראשונה לא מסוגל לעבודתו עקב מחלה פלונית בטרם היותה קבועה כמחלת מקצוע, רואים אותו כמי שחלה באותה מחלה בטרם היותה קבועה כאמור.
סימן ג׳: גמלאות בעין
זכות לגמלאות בעין [42] [תיקון: תשע״ו־5]
(א)
פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיקום מקצועי, בהתאם להוראות סימן זה.
(א1)
(1)
על אף האמור בסעיף קטן (א), תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות, אינו זכאי לריפוי, להחלמה או לשיקום רפואי כאמור בסעיף קטן (א) לעניין שירותי הבריאות הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, ובלבד שהוא זכאי להם לפי אותו חוק; הוראת סעיף קטן זה לא תחול על נפגע פעולות איבה שזכותו לפי סעיף זה הוחלה מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
(2)
הזכאות לפי סעיף קטן (א), ממועד הפגיעה ואילך, לעניין שירותי בריאות שאינם כלולים בתוספת השנייה או בצו, או לעניין שירותי בריאות החורגים מהמכסה הקבועה לשירותים הכלולים בתוספת השנייה או בצו, לא תיפגע בשל הוראות פסקה (1).
(ב)
לענין סימן זה, ”ריפוי“ – לרבות אשפוז, רפואות ומכשירים אורתופדיים ותרפויטיים, הספקתם, תיקונם או החלפתם.
ריפוי [43]
(א)
ריפוי יינתן במידה שהפגיעה בעבודה ותוצאותיה מחייבות לתתו; היקפו ודרכו של הריפוי ייקבעו בתקנות.
(ב)
היה אדם זכאי לגמלה לפי סעיף זה, ידאג המוסד להסיעו למקום שבו תינתן הגמלה ולהחזירו ממנו, או ישלם לו את דמי הנסיעה, והכל במידה ובאופן שנקבעו בתקנות.
(ג)
המוסד רשאי, במסגרת התקנות ובאישור השר, לתת בעניני ריפוי והסעה הוראות משלימות שיפורסמו בדרך שיורה השר.
(ד)
תקנות לפי סעיף זה יותקנו בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה והרווחה.
החלמה ושיקום [44]
החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי יינתנו במידה ובאופן שנקבעו בתקנות ובהוראות המוסד שניתנו במסגרת התקנות, אושרו בידי השר ופורסמו בדרך שהורה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט״ז–1956 (ק״ת תשט״ז, 890).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ״ח–1968 (ק״ת תשכ״ח, 935).
דרכים למתן ריפוי, החלמה ושיקום רפואי [45]
(א)
ריפוי, החלמה ושיקום רפואי יינתנו באחת הדרכים האלה או בצירופיהן:
(1)
באמצעות שירותי הבריאות של המדינה;
(2)
מאת המוסד באישור הממשלה;
(3)
באמצעות גוף שהשר הסמיכו כשירות רפואי לאחר שהתייעץ עם שר הבריאות.
(ב)
השר רשאי, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, לקבוע –
(1)
תנאים להסמכת שירות רפואי;
(2)
הוראות בדבר הפיקוח על שירות רפואי מוסמך.
(ג)
בהסמיכו שירות רפואי רשאי השר לקבוע סייגים להסמכה.
(ד)
השר רשאי, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, לבטל את הסמכתו של שירות רפואי אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
(1)
התנאים שנקבעו על פי סעיף קטן (ב)(1) אינם מתקיימים בו עוד;
(2)
אין השירות ממלא אחר התקנות שהותקנו לפי חוק זה;
(3)
השירות עובר על הסייגים שנקבעו להסמכה.
דרכים למתן שיקום מקצועי [46]
שיקום מקצועי יתן המוסד במישרין, באמצעות שירותי המדינה או באמצעות גוף שהשר הסמיכו לכך.
יחסי המוסד עם נותן הגמלאות [47]
היחסים בין המוסד ובין מי שבאמצעותו ניתנות גמלאות בעין לפי סימן זה, והחובות והזכויות ההדדיות, ייקבעו בהסכם שאישר השר במידה שלא קבע אותם בתקנות.
סימן ד׳: דמי פגיעה
הזכות ותחומיה [48] [תיקון: תשס״ב־2]
(א)
מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה.
(ב)
לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות.
שלושה ימים ראשונים [49] [תיקון: תשנ״ז, תשנ״ז־3]
(א)
בעד יום הפגיעה לא ישולמו דמי פגיעה, אולם המעביד ישלם לנפגע שכר אותו יום.
(ב)
בעד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה, אשר בהם לא היה המבוטח מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת כתוצאה מהפגיעה, לא ישולמו דמי הפגיעה אלא אם כן לא היה המבוטח מסוגל לעבודה כאמור שנים עשר ימים לפחות בנוסף על יום הפגיעה.
תקופת הזכאות הראשונה [תיקון: תשנ״ז־3, תשס״ה־3]
(א)
בסעיף זה –
”מעביד“ – מי שבעת הפגיעה התקיימו, בינו ובין הנפגע, יחסי עובד ומעביד;
”עובד“ – מבוטח כמשמעותו לפי סעיף 75(א), למעט עובד עצמאי ולמעט עובד במשק ביתו של המעביד שלא לצורך עסקו או משלח ידו של המעביד;
”תקופת הזכאות הראשונה“ – שנים עשר הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה לפי פרק זה.
(ב)
על אף האמור בסעיף 92(א) יחולו לגבי תקופת הזכאות הראשונה הוראות אלה:
(1)
היה הנפגע עובד –
(א)
המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן כל סכום שהמוסד ניכה מדמי הפגיעה האמורים לפי כל דין (בסעיף זה – הסכום ששילם המוסד); הרשה המוסד למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובדיו – יהיה אותו מעביד חייב לשלם לעובד גם את דמי הפגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה, ולא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם בעד תקופת הזכאות הראשונה;
(ב)
(1)
היה הנפגע עובד אצל מעבידים שונים, יחזיר כל אחד מהם למוסד, חלק יחסי מהסכום ששילם המוסד בעד תקופת הזכאות הראשונה;
(2)
המוסד יקבע את החלק היחסי האמור בפסקה (1), בהתאם לחלקו היחסי של סכום שכר העבודה הרגיל של העובד אצל אותו מעביד לעומת הסכום הכולל של שכר העבודה הרגיל של העובד אצל כל מעבידיו;
(ג)
מועד תשלום ההחזר למוסד כאמור בפסקאות משנה (א) ו־(ב) יהיה היום ה־15 בחודש שחל בתכוף לאחר החודש שבו הודיע המוסד למעביד על הסכום שעליו להחזיר למוסד; ההודעה תכלול פירוט של הסכום שעל המעביד להחזיר למוסד;
(ד)
דין סכום ההחזר לפי סעיף זה כדין דמי ביטוח, והוראות פרק ט״ו והתקנות שהותקנו לפיו יחולו לענין החזר הסכום האמור, בשינויים המחויבים, כאילו היו דמי ביטוח;
(ה)
החזיר המעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד או חלק ממנו, יחזיר לו המוסד חלק יחסי מהפיצוי על דמי הפגיעה שקיבל המוסד לפי סימן ד׳ לפרק י״ד;
(ו)
השר רשאי לקבוע כללים והוראות בדבר דרכי חישוב הסכום שעל מעביד להחזיר למוסד לפי סעיף זה וכן בדבר דרכי חישוב הסכום שעל המוסד להחזיר למעביד לפי סעיף קטן (ה), ובדבר המועדים לתשלום ההחזר למעביד לפי אותו סעיף קטן;
(2)
היה הנפגע עובד עצמאי, לא ישולמו לו דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה.
המקבל תמורת דמי פגיעה [51]
מבוטח שמעבידו משלם דמי ביטוח מופחתים על פי סעיף 343 לא ישולמו לו דמי פגיעה בקשר לפגיעה בעבודה, אך הוא זכאי לתמורת דמי פגיעה ממעבידו.
אסיר ועציר [52]
לאסיר או לעציר, או למי שנמצא במעון או במעון נעול או במעצר על פי חוק הנוער, לא ישולמו דמי פגיעה.
שיעור דמי פגיעה [53] [תיקון: תשס״ב, תשס״ג־6]
(א)
דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מ־75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב־30.
(ב)
(בוטל).
(ג)
(בוטל).
(ד)
מדמי הפגיעה שמשלם המוסד ומתמורת דמי פגיעה ינכו דמי ביטוח בשיעור הקבוע בטור ד׳ שבלוח י׳; הרשה המוסד למעביד פלוני לשלם דמי פגיעה לעובדיו – ינכה המעביד את דמי הביטוח כאמור.
חישוב שכר עבודה רגיל [54] [תיקון: תשס״ב־4]
(א)
שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
(ב)
לענין סעיף זה, ”הכנסה“ –
(1)
במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח;
(2)
במבוטח אחר שלפי סעיף 75(א) – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח.
מבוטח שהוא גם עובד וגם עובד עצמאי [55]
(א)
מבוטח שאירעה לו פגיעה בעבודה כעובד, הכנסותיו כעובד עצמאי לא יובאו בחשבון לצורך חישוב שכר עבודתו הרגיל לענין פרק זה אלא אם כן נתמלאו בו התנאים שהיו מזכים אותו לגמלה לפי פרק זה אילו נפגע בעבודתו כעובד עצמאי.
(ב)
מבוטח לפי סעיף 75(א)(3), אשר ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה היו לו גם הכנסות כעובד או כעובד עצמאי, יובאו בחשבון, לענין חישוב שכר העבודה הרגיל לפי סעיף 98, הכנסותיו כעובד או כעובד עצמאי, או ההכנסה המחושבת לפי סעיף 98(ב)(2) לגביו כשהוא מבוטח לפי סעיף 75(א)(3), הכל לפי הסכום הגבוה יותר.
תקנות [56]
השר רשאי לקבוע –
(1)
הוראות נוספות ומשלימות בדבר חישוב שכר העבודה הרגיל לענין סימן זה;
(2)
הוראות לחישוב שכר העבודה הרגיל, במקרים שבהם לדעתו החישוב לפי סעיף 98 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטח;
(3)
הוראות בדבר חישוב התקופה של רבע השנה לענין סעיף 98.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), תשי״ז–1956 (ק״ת תשי״ז, 596).
[57] [תיקון: תשס״ב־2]
(בוטל).
דמי פגיעה מופחתים [58] [תיקון: תשנ״ו־3, תשס״ב־2]
(א)
על אף הוראות סעיף 92, ישלם המוסד דמי פגיעה מופחתים לעובד או לעובד עצמאי שצמצמו את מספר שעות עבודתם, מחמת אי־כושר חלקי לעבוד, שנגרם מפגיעה בעבודה.
(ב)
דמי פגיעה מופחתים ליום יהיו שווים למכפלה של החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום כמשמעותם לפי סעיף 97, במספר שעות אי־הכושר שנקבע באישור רפואי שנתן מי שהוסמך לתת אישור כאמור לפי פרק זה (להלן – שעות אי־הכושר) ובלבד שהעובד או העובד העצמאי לא עבד למעשה בכל עבודה בשעות אי־הכושר.
(ג)
לא ישולמו דמי פגיעה מופחתים, בקשר לפגיעה אחת בעבודה, יותר מאשר בעד שלושה עשר שבועות.
(ד)
השר רשאי לקבוע הוראות נוספות ומשלימות בדבר דרכי חישוב דמי הפגיעה המופחתים.
סימן ה׳: קצבה או מענק לנכה עבודה
הגדרות [59, 62, 69]
(א)
לענין חוק זה –
”נכה עבודה“ – מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כשרו לעבודה וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה; בקביעת העובדה אם פלוני הוא נכה עבודה אפשר להביא בחשבון מום מכער;
”דרגה יציבה“, של נכה עבודה – דרגת נכות שאינה לזמן מוגבל ואינה זמנית;
”דרגה שאינה יציבה“, של נכה עבודה – דרגת נכות שהיא לזמן מוגבל או זמנית.
(ב)
לענין פרק זה, ”נכות“ – נכות מפגיעה בעבודה, והמונחים ”דרגת נכות“ ו”קצבת נכות“ יתפרשו לפי זה.
זכות לקצבה או למענק [60, 62, 66(א), 69] [תיקון: תשנ״ח־2, תשס״ה־3]
(א)
נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד׳ והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה.
(ב)
(1)
דרגה יציבה של 20% ומעלה;
(2)
דרגה שאינה יציבה של 9% ומעלה.
(ג)
מענק לפי סעיף 107 ישולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא דרגה יציבה והיא פחותה מ־20% אך אינה פחותה מ־9%.
חישוב קצבת נכות לנכה שדרגת נכותו 100% [67] [תיקון: תשס״ב־2, תשס״ג־6, תשע״ו־13]
(א)
נכה עבודה שדרגת נכותו היא 100% ישלם לו המוסד קצבת נכות; הקצבה לחודש תהיה שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים למבוטח, כפול שלושים (בסעיף זה – הסכום החודשי).
(ב)
חלה בתקופה הקובעת העלאה, לפי סעיף 110 של קצבאות נכות, יוגדל הסכום החודשי לפי שיעור העלאה זו.
(ג)
לענין סעיף זה, ”התקופה הקובעת“ – התקופה שתחילתה באחד לחודש הראשון משני החודשים שקדמו למועד שהחל ממנו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה בשל אותה פגיעה בעבודה וסופה ביום שבו נוצרה זכאותו לקצבת נכות.
קצבת נכות לנכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ־100% [68]
נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ב) שדרגת נכותו פחותה מ־100%, ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהיתה משתלמת אילו היתה דרגת נכותו 100%, שווה ליחס שבין אחוז דרגת נכותו לבין מאה.
מענק לנכה עבודה שדרגת נכותו 9% או יותר אך פחות מ־20% [66] [תיקון: תשנ״ח־2, תשס״ג־5, תשס״ג־6, תשס״ה־3]
(א)
נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה.
(ב)
נכה עבודה כאמור, שבעת הפגיעה בעבודה טרם מלאו לו 21 שנים, ישולם לו המענק בשיעור מוגדל כפי שייקבע בתקנות.
(ג)
בסעיף זה, ”קצבה חודשית“ – סכום הקצבה שהיה מגיע לנכה לפי סעיף 104(ב), בעד החודש שקדם לחודש תשלום המענק, אלמלא היתה דרגת הנכות האמורה, דרגה יציבה.
[67א] [תיקון: תשס״ג־6]
(בוטל).
[68א] [תיקון: תשס״ב, תשס״ג־6]
(בוטל).
הצמדה למדד [68ב] [תיקון: תשס״ג־6]
קצבת הנכות תשתנה ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד האמור לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני 1 בינואר של השנה הקודמת.
[68ג] [תיקון: תשס״ג־6]
(בוטל).
גמלאות מיוחדות [69] [תיקון: תשס״ג־6]
(א)
נכה עבודה שנקבעה לו דרגה יציבה בשיעור של 75% לפחות, זכאי, בנוסף לכל גמלה אחרת –
(1)
לקצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו, בסכומים ולפי כללים שנקבעו, אולם לא יותר מרבע הקצבה המרבית המשתלמת לפי סעיף 105 על בסיס דמי הפגיעה המרביים האמורים בסעיף 97(א);
(2)
למענק לסידורים חד־פעמיים הנובעים מנכותו, בתנאים ובסכומים שנקבעו.
(ב)
נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות של 75% לפחות והיא דרגה שאינה יציבה, יהיה זכאי לקצבה מיוחדת לפי סעיף קטן (א)(1), אם קבעו רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118, או הועדה הרפואית לעררים לפי סעיף 122, כי הם סבורים שהדרגה היציבה של נכה העבודה לא תפחת מ־75%; קביעה לפי סעיף קטן זה, דינה, לענין סעיף 124, כדין קביעת דרגת נכות.
(ג)
השר רשאי, בהתאם לתנאים מיוחדים שקבע, להחיל את הוראות סעיף קטן (א) לגבי נכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ־75%, לענין תשלום קצבה מיוחדת או מענקים לסידורים חד־פעמיים, שניהם ביחד או כל אחד מהם בנפרד.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט״ז–1956 (ק״ת תשט״ז, 864).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ״ה–1965 (ק״ת תשכ״ה, 2744).
מענק במקום קצבה [70]
(א)
נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ־20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל״ח–1978 (ק״ת תשל״ח, 2014).
(ב)
הסכים המוסד לשלם לנכה עבודה מענק לפי סעיף זה בתנאי שהמענק ישמש לו להשגת מקור פרנסה, ולדעת המוסד קיים צורך בפיקוח על הוצאת הכסף, רשאי בית הדין לעבודה, לפי בקשת המוסד, למנות אדם שלידיו יינתן המענק, כולו או מקצתו, וליתן לאותו אדם הוראות בדבר השימוש במענק.
עליה בנכות המזכה לקצבה [71]
עלתה דרגת נכותו של נכה עבודה אחרי קבלת מענק עד כדי לזכותו לקצבה, ינוכה מהקצבה האמורה הסכום שבו עודף המענק האמור על סך כל הקצבאות שהיו משתלמות לו, מהיום שבו היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו היה זכאי לקצבה עקב העליה בדרגת נכותו, אילו סעיף 106 היה חל על דרגת הנכות שזיכתה אותו למענק.
הגדלת קצבה לבני 18 ו־21 [72]
(א)
קצבת הנכות המשתלמת למבוטח שבעת הפגיעה בעבודה טרם מלאו לו 18 שנים, להוציא מבוטח לפי סעיף 3 שלא משתלם לו שכר בעד עבודתו, תוגדל לאחר שמלאו לו 18 שנים ותשוב ותוגדל לאחר שמלאו לו 21 שנים, הכל כפי שנקבע.
(ב)
מבוטח כאמור שנפגע בעבודה לאחר שמלאו לו 18 שנים אך טרם מלאו לו 21 שנים, תוגדל קצבת הנכות המשתלמת לו בעת הגיעו לגיל 21 שנים, כפי שנקבע.
ניכוי הוצאות כלכלה [73]
היה נכה העבודה, בתוקף זכותו לפי סעיף 86, במקום שבו נותנים לו אכסון וכלכלה, רשאי המוסד להקטין בשיעור שנקבע את הקצבה שהוא זכאי לה בעד הזמן שבו הוא נמצא באותו מקום, ובלבד שהניכוי לא יעלה על הוצאות כלכלתו שם.
הגדלת קצבת הנכות [73א] [תיקון: תשס״ג־6]
קצבת הנכות המשתלמת לנכה עבודה שדרגת נכותו 50% ומעלה, בשל פגיעה בעבודה שאירעה באחת השנים הנקובות בלוח ו׳ (להלן – שנת הפגיעה), תוגדל בשיעור הנקוב באותו לוח בצידה של שנת הפגיעה, ובלבד שלא תעלה על הסכום המרבי ליום האמור בסעיף 97(א) כפול שלושים.
סימן ו׳: קביעת דרגת נכות
קביעת דרגת נכות [61] [תיקון: תשנ״ח־2, תש״ע]
(א)
רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות –
(1)
אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
(2)
את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.
(א1)
קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תיעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104(א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות.
(ב)
אופן מינוים של רופאים ואופן הרכבת ועדות רפואיות וסדרי עבודתן ייקבעו בתקנות בכפוף להוראות אלה:
(1)
לא ימונה רופא או חבר ועדה רפואית, אלא אם כן השתתף בתכנית הכשרה שמקיים מוסד מוכר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958 (בסעיף קטן זה – מוסד מוכר), וקיבל אישור, מאת המוסד המוכר, על כך שסיים את התכנית בהצלחה;
(2)
רופא או חבר ועדה רפואית שמונה כאמור, ישתתף בתכנית המשך לתכנית ההכשרה האמורה בפסקה (1), שמקיים מוסד מוכר, בתוך עשר שנים ממועד סיומה של תכנית ההכשרה, ולאחר מכן ישתתף, אחת לחמש שנים, בתכניות המשך נוספות שמקיים מוסד כאמור; רופא או חבר ועדה רפואית שלא השתתף בתכנית המשך כאמור בפסקה זו ולא קיבל אישור מאת המוסד המוכר, על כך שסיים את תכנית ההמשך בהצלחה, יפקע מינויו;
(3)
המנהל הכללי של משרד הבריאות יכיר בתכנית הכשרה ובתכניות המשך, לעניין פסקאות (1) ו־(2), לאחר התייעצות עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, ולפי תנאים וכללים שקבע שר הבריאות.
(ג)
בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה, שהנכה זכאי לה בעקבות קביעת דרגת נכות מחדש, אף בשונה מהוראות סעיף 296.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (הכשרת רופא המוסמך לקבוע דרגת נכות), התשע״א–2011 (ק״ת תשע״א, 904).
דרגת נכות שאינה יציבה [62]
על אף הוראות סעיף 118 רשאים הרופא או הועדה הרפואית לקבוע דרגה שאינה יציבה, אף בשיעור העולה על הקבוע במבחנים, ובלבד שהשיעור לא יעלה על 100% והוא יכול להיות מלפני היום שבו נקבע, ולעתיד לא יהיה ליותר משנה אחת מהיום שבו נקבע.
סייג לקביעת דרגת נכות [63]
(א)
בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה.
(ב)
השר רשאי לקבוע הוראות מיוחדות בדבר חישוב דרגת הנכות, לענין סעיף קטן (א), לגבי כלל הנכים או לסוגים.
התחשבות בנכות קודמת [63א]
ערר [64] [תיקון: תש״ע]
(א)
הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים.
(ב)
אופן הרכבתה של הועדה הרפואית לעררים, סמכויותיה וסדרי עבודתה יהיו כפי שנקבע ויחולו לעניין מינוי והכשרה של חברי הוועדה האמורה, הוראות פסקאות (1) עד (3) של סעיף 118(ב), בשינויים המחויבים.
(ג)
ועדה רפואית לעררים תוכל להיעזר ביועץ שאינו רופא; השר יקבע את דרכי מינויו של יועץ כאמור.
ערעור [64א]
החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא.
קביעת דרגה – תנאי לתובענה [65]
קביעת דרגת הנכות, לפי סעיפים 118 עד 122, היא תנאי מוקדם לכל תובענה לענין סימן זה בפני בית הדין לעבודה; הקביעה תחייב את בית הדין לעבודה.
קביעת הוצאות מחיה ולינה [73ב]
המתייצב בפני רופא או ועדה רפואית לעררים יהיה זכאי להוצאות מחיה ולינה וכן לתמורה בעד הפסד שכר או הכנסה בהתאם לתעריפים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.
סימן ז׳: סמל ותעודה לנכי עבודה
סמל ותעודה לנכי עבודה [83]
נכה עבודה שנקבעה לו דרגה יציבה של 20% או יותר, יעניק לו המוסד סמל מיוחד ותעודה המעידים על נכותו.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (סמל מיוחד ותעודה לנכים), תשכ״ז–1967 (ק״ת תשכ״ז, 1170).
הצורה ודרכי השימוש [84]
צורת הסמל והתעודה, דרכי הענקתם והוראות בדבר ייצורו של הסמל, המסחר בו וכל שימוש אחר בו או בדמותו לצרכי מסחר או פרסומת, ייקבעו בתקנות.
עונשין [85]
(א)
מי שעשה אחת מאלה, דינו – מאסר ששה חודשים:
(1)
ענד את הסמל או סמל הדומה לו עד כדי להטעות ולא היה רשאי לענדו;
(2)
ייצר את הסמל או סמל הדומה לו עד כדי להטעות, הציעו למכירה, סחר בו או השתמש בו או בדמותו שלא בהתאם לתקנות.
(ב)
אין סעיף קטן (א) גורע מאחריותו הפלילית של אדם לפי חיקוק אחר.
פטור [86]
הוראות סעיפים 127 ו־128(א)(2) לא יחולו על בעל סימן מסחר שנרשם בפנקס סימני המסחר לפי פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל״ב–1972, בתאריך קודם לתאריך קביעת צורת הסמל כאמור בסעיף 127.
סימן ח׳: גמלאות לתלויים בנפגעי עבודה
פרשנות [74] [תיקון: תשע״ז־18]
(א)
אלה בגדר תלויים במבוטח לענין סימן זה:
(1)
אשתו בשעת מותו;
(2)
ילדו כמשמעותו בסעיף 238 או 252(ג1);
(3)
הורים שעיקר פרנסתם על המבוטח וכן הורים שאינם מסוגלים לכלכל עצמם והמוסד אישרם כתלויים תלות מלאה או חלקית, מאחר שלדעתו שורת הצדק מחייבת זאת; בפסקה זו, ”הורה“ – לרבות הורה מאמץ לפי חוק האימוץ, הורה המוכיח אימוץ על ידי פסק דין של בית משפט מוסמך והורה חורג;
(4)
סב, סבה, אח או אחות הגרים בביתו של המבוטח לפחות שנים עשר חודשים לפני הפגיעה וכל פרנסתם על המבוטח ואינם מסוגלים לכלכל עצמם וכל עוד אינם מסוגלים לכלכל עצמם;
(5)
מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או אינו מסוגל לכלכל עצמו או הכנסתו אינה עולה על האמור בלוח ט׳ (להלן – אלמן); בן זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו 18 שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפסקאות (2) ו־(3) של הגדרת ”ילד“ שבסעיף 238 או התנאים שבסעיף 252(ג1), ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים בסעיף 238 או שהתקיימו בו התנאים האמורים בסעיף 252(ג1); השר רשאי לקבוע בצו, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, סכומים אחרים לענין הגדרה זו במקום הסכומים שבלוח ט׳.
(ב)
בסימן זה להלן –
(1)
דין אלמן כדין אלמנה;
(2)
”אלמנה“, ”אלמן“ או ”ילד“ – אלמנה, אלמן או ילד שהם בגדר תלויים במבוטח לפי סעיף קטן (א);
(3)
”קצבת נכות מלאה“ – קצבת הנכות שהיתה משתלמת למבוטח אילו חל עליו סעיף 105.
זכות לקצבה או מענק [75]
מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה.
שיעורי קצבת תלויים [76]
המוסד ישלם קצבה בשיעורים שיחושבו באחוזים מקצבת הנכות המלאה כמפורט להלן:
(1)
לאלמנה שהיא בת 50 שנים ומעלה – 60%;
(2)
לאלמנה שהיא בת 40 שנים ומעלה ועוד אינה בת 50 שנים – 40%;
(3)
לאלמנה שערב פטירתו של המבוטח לא היתה מסוגלת לכלכל עצמה מעבודה, כל זמן שאין היא מסוגלת כאמור, ויהא גילה אשר יהא – קצבה כאילו מלאו לה 50 שנים;
(4)
לאלמנה שהיו עמה ילדים ואינם עמה עוד – קצבה כאילו מלאו לה 50 שנים;
(5)
לאלמנה שעמה ילדים, ויהא גילה אשר יהא, כל זמן שהילדים עמה – קצבה לפי פסקה (1) ותוספת ילדים –
(א)
לילד אחד – 20%;
(ב)
לשני ילדים – 30%;
(ג)
לשלושה ילדים ויותר – 40%;
(6)
לילדים שהניח אחריו המבוטח ואין אלמנה זכאית לקבל בשבילם תוספת לפי פסקה (5) –
(א)
לילד אחד – 60%;
(ב)
לשני ילדים – 80%;
(ג)
לשלושה ילדים – 90%;
(ד)
לארבעה ילדים ויותר – 100%;
(7)
לתלויים אחרים שהניח אחריו המבוטח כשלא הניח אלמנה הזכאית לקצבה או ילדים הזכאים לקצבה –
(א)
לתלוי אחד – 50%;
(ב)
לשני תלויים – 75%;
(ג)
לשלושה תלויים – 90%;
(ד)
לארבעה תלויים – 100%.
מענק לאלמנה [77] [תיקון: תשע״ז־18]
(א)
אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקצבה לפי סעיף 132(1) כפול שלושים ושש.
(ב)
אלמנה הזכאית למענק לפי סעיף קטן (א) ואין סעיף 135 חל עליה, שוב לא תהא זכאית לקצבה בזכותו של אותו מבוטח, ואולם –
(1)
אלמנה שילדה לו ילד אחרי מותו תהיה זכאית לקצבה החל ביום פטירתו של המבוטח, והמענק ששולם לה ייזקף על חשבון הקצבה המגיעה לה;
(2)
אלמנה, שאחד התנאים האמורים בפסקת משנה (א) או (ב) שלהלן מתקיים בילד שעמה אחרי מותו של המבוטח, תהיה זכאית לקצבה החל ביום שבו נתקיים בילד אותו תנאי, והמענק ששולם לה ייזקף על חשבון הקצבה המגיעה לה:
(א)
תנאי מהתנאים האמורים בפסקאות (2) ו־(3) של הגדרת ”ילד“ שבסעיף 238;
(ב)
התנאים שבסעיף 252(ג1).
קצבה למפרע לבן זוג תלוי [77א]
נפטר מבוטח ובן זוגו חדל להיות מסוגל לכלכל עצמו תוך שנה מהפטירה, יהיה זכאי בן הזוג לקצבה החל ביום הפטירה כל עוד אינו מסוגל כאמור, ואם שולם לו מענק – ייזקף המענק על חשבון הקצבה המגיעה לבן הזוג.
אלמנה שחזרה ונישאה [78]
(א)
חזרה האלמנה ונישאה, תפקע זכותה לקצבה והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן:
(1)
לאחר יום נישואיה מחדש – סכום השווה לקצבת תלויים המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 132(1) (להלן – שיעור הקצבה) שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש, כפול שמונה עשרה;
(2)
כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש – סכום השווה לשיעור הקצבה כפי שהיתה משתלמת לה, לולא נישאה מחדש, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול שמונה עשרה;
ואולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בן זוגה בפני בית דין או בפני בית משפט, תהא זכאית מחדש לקצבה החל ביום שבו חדלה להיות נשואה כאמור, והמענק או שיעורו הראשון ששולם לה לפי סעיף קטן זה ייזקף על חשבון הקצבה, לפי ההוראות שבפסקאות (1) עד (4) של סעיף 262(א).
(ב)
נפטר בעלה של האלמנה מהנישואין החדשים והיא מקבלת מכוחו קצבת תלויים או קצבת שאירים, ישולם לה השיעור השני של המענק, אף אם טרם חלפו שנתיים מיום נישואיה מחדש; המענק יחושב על בסיס שיעור הקצבה שהיתה משתלמת לה בעד החודש שבו נפטר בעלה כאמור, לולא נישאה מחדש.
(ג)
על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי השר לקבוע סוגי מקרים ותנאים שבהם לא תפקע זכותה לקצבה של אלמנה שחזרה ונישאה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (קיצבת תלויים לאלמנה שנישאה), תשל״ז–1976 (ק״ת תשל״ז, 225).
קצבה כשיש גם תלויים אחרים [79]
הניח אחריו המבוטח אלמנה הזכאית לקצבה או ילדים הזכאים לקצבה וגם תלויים אחרים, ישלם המוסד לתלויים האחרים קצבה השווה לסכום שלפי סעיף 132(5) או (6) היה מיתוסף לקצבה המשתלמת לאלמנה או לילדים אילו אותם תלויים היו ילדים שהניח אחריו המבוטח, ובלבד שסך כל הקצבאות לא יעלה על קצבת הנכות המלאה.
תלויים חלקיים [80]
תלויים שהמוסד אישרם כתלויים חלקיים לפי סעיף 130(א)(3), תופחת הקצבה המשתלמת להם לפי סעיפים 132(7) או 136 באופן יחסי למידת תלותם כפי שאישר אותה המוסד.
תקנות בדבר תשלומים וחלוקתם [81]
השר רשאי לקבוע לידי מי ישלמו קצבה לפי סעיפים 132(6) או (7) או 136, ואם אין היא משתלמת במלואה לידי אדם אחד – כיצד יחלקוה.
גבול קצבאות [82]
(א)
בשום פנים לא יעלה סך כל הקצבאות המשתלמות לפי סימן זה על קצבת הנכות המלאה.
(ב)
היו תובעים קצבה לפי סימן זה יותר מאדם אחד ובגלל הוראות סעיף קטן (א) אי אפשר לספק את כל התביעות במלואן, יפסוק בית הדין לעבודה למי ישלמו את הקצבה או כיצד תחולק הקצבה בהתחשב במצב הכלכלי של התובעים ובמידת תלותם באדם שבזכותו משתלמת הקצבה; ואולם אם הוגש הסכם בכתב של התובעים בענין תשלום הקצבה או חלוקתה, תשולם הקצבה, או תחולק לפי ההסכם.
הגדלת קצבת התלויים [82א] [תיקון: תשס״ג־10]
קצבת התלויים המשתלמת בשל פגיעה בעבודה שאירעה בשנים הנקובות בלוח ו׳ תוגדל בשיעור הנקוב באותו לוח בצידה של שנת הפגיעה, ובלבד שלא תעלה על השיעור המרבי ליום, האמור בסעיף 97(א), כפול שלושים.
הצמדת קצבת תלויים למדד [82ב] [תיקון: תשס״ג־10]
קצבת התלויים תשתנה ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד האמור לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני 1 בינואר של השנה הקודמת.
[תיקון: תשס״ג־6]
(בוטל).
מענק ליתום שהגיע למצוות [82ד] [תיקון: תשס״ג־6]
(א)
מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ומשתלמת מכוחו קצבת תלויים, ישלם המוסד לילדו בהגיעו לגיל 13 שנים, ולילדתו בהגיעה לגיל 12 שנים, מענק בשיעור שני שלישים מהסכום הבסיסי כפי שהיה ב־1 בינואר.
(ב)
(בוטל).
הכשרה מקצועית ודמי מחיה לאלמנה וליתום [90, 90א] [תיקון: תשע״ז־18]
(א)
השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע הוראות ותנאים בדבר –
(1)
מתן הכשרה מקצועית לאלמנה או לאלמן, לרבות דמי מחיה והוצאות אבחון;
(2)
תשלומי דמי מחיה והוצאות אבחון בעד יתום שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על־יסודיים או להכשרה מקצועית או שהוא לומד במוסד חינוכי כהגדרתו בסעיף 252(ג1) ומתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחיה), תשל״ט–1979 (ק״ת תשל״ט, 1664).
(ב)
לענין סעיף זה, ”יתום“ – יתום שהוא תלוי לפי סעיף 130(א)(2), ומשתלמת מכוח הורהו קצבת תלויים.
סימן ט׳: שונות
הפחתת גמלה, השהייתה או שלילתה [87]
המוסד רשאי להפחית, להשהות או לשלול גמלה לפי פרק זה אם התובע גמלה –
(1)
הפר, ללא צידוק מספיק, הוראה של רופא מוסמך לכך מטעם המוסד, שהיתה מכוונת להחיש את החלמתו, להחזיר את כושר עבודתו או להפחית את דרגת נכותו;
(2)
נהג בדרך שמן המפורסמות הוא כי היא עלולה למנוע את החלמתו או החזרת כושר עבודתו או לעכב בעדן;
(3)
הפר הוראות שניתנו על פי חוק זה בקשר לשיקומו המקצועי.
ביקורת [88]
(א)
השר רשאי לקבוע הוראות בדבר חובת מעביד, רופא או מבוטח למסור הודעות על פגיעה בעבודה.
(ב)
מי שהסמיכו המוסד לכך רשאי להיכנס בכל עת סבירה לביתו של מבוטח התובע גמלה, או שקיבל גמלה, לפי פרק זה, כדי לחקור בכל ענין הכרוך בקבלת הגמלה.
הוראותיה של פקודת הפיצויים לעובדים, 1947, יוסיפו לחול לגבי חבלת גוף בתאונה שאירעה תוך כדי עבודה ועקב עבודה (בלשון הפקודה – הנובעת מהעבדה ובמהלך ההעבדה) לפני יום כ״ז באדר ב׳ התשי״ד (1 באפריל 1954) וכן לגבי מחלה מהמפורטות בתוספת השלישית לפקודה ושלפיה הגיעו לראשונה פיצויים בגלל אותה מחלה לפני היום האמור.
סעיף 25 לחוק הביטוח הלאומי, תשי״ד–1953 ביטל את פקודת הפיצויים לעובדים, 1947 וקבע הוראות מעבר לגבי חבלות שארעו לפני ביטול הפקודה. סעיף 147 בנוסח זה כולל את הוראות המעבר האמורות.
ארגון יציג ודמי חברות [89א] [תיקון: תשע״א־5]
(א)
על אף הוראות סעיף 303, רשאי המוסד לנכות מקצבה של נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות יציבה, דמי חברות לטובת ארגון, שהשר הכריז עליו כארגון של נכי עבודה, ותשלומים לקרן לעזרה הדדית של אותו ארגון ודמי השתתפות בביטוח חיים הדדי שסידר הארגון. כמו כן רשאי המוסד לנכות מקצבה של נכה עבודה כאמור, דמי השתתפות בביטוח סיעודי קבוצתי שסידר הארגון ושמתקיימות בו הוראות סעיף קטן (ה), ובלבד שנכה העבודה נתן את הסכמתו לניכוי דמי ההשתתפות בביטוח הסיעודי מראש ובכתב.
(ב)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע את הסכום המרבי שמותר לנכות כל חודש מקצבה של נכה עבודה לפי סעיף קטן (א); נקבעו כללי עיגול לפי סעיף 381, יוגדל או יוקטן הסכום המרבי, לפי הענין, כמתחייב מכללי העיגול.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ניכויים לטובת ארגון נכים), התשמ״ו–1986 (ק״ת תשמ״ו, 252).
(ג)
הודיע נכה העבודה למוסד בכתב על התנגדותו לניכוי או על ביטול הסכמתו לניכוי, לפי העניין, ייפסק הניכוי בתום חודש מיום קבלת ההודעה.
(ד)
הוראות סעיף זה בדבר ניכוי דמי חברות לטובת ארגון של נכי עבודה וניכוי תשלומים לקרן לעזרה הדדית של ארגון כאמור וכן ניכוי דמי השתתפות בביטוח חיים הדדי ובביטוח סיעודי קבוצתי, יחולו גם על אלמן ואלמנה כמשמעותם בסעיף 130.
(ה)
המוסד לא ינכה דמי השתתפות בביטוח סיעודי קבוצתי אלא אם כן התקיימו תנאים אלה:
(1)
לכל חברי ארגון נכי העבודה שהם נכי עבודה שנקבעה להם דרגת נכות יציבה או שהם אלמן או אלמנה כמשמעותם בסעיף 130, ניתנה האפשרות להצטרף לביטוח האמור, למעט מי שביום ההצטרפות לביטוח, כבר התרחש לגביו מקרה הביטוח כהגדרתו בפוליסת הביטוח;
(2)
בפוליסת הביטוח התחייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח בקרות מקרה הביטוח, לפי שיעור מוסכם מראש, בלא תלות בהוצאות שהוציא המבוטח בשל מקרה הביטוח.
(ו)
השר רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה.
מימון פעולות בטיחות בעבודה [89ב] [תיקון: תשס״ג־6, תשס״ז, תשפ״ב־3]
(א)
המוסד ישתתף, לאחר התייעצות עם המועצה, במימון פעולות המיועדות למניעת תאונות בעבודה במפעלים או במקומות עבודה אחרים, ובלבד שהסכום הכולל של התחייבויות המוסד, בשנת כספים פלונית, להשתתף במימון פעולות כאמור, לרבות התחייבויות לגבי שנות הכספים הבאות, לא יעלה על 8,743,400 שקלים חדשים; מימון לפי סעיף זה ייעשה על פי תנאים וכללים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (השתתפות במימון פעולות בטיחות וגיהות בעבודה), התשמ״ח–1988 (ק״ת תשמ״ח, 1078).
(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א) –
(1)
המוסד רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה ובהסכמת שר האוצר, להתחייב להשתתף במימון פעולות לפי הוראות סעיף קטן (א), בסכום העולה על הסכום הקבוע בו, ובלבד שסכום ההתחייבויות הנוסף יופחת מהסכום הכולל שבו יהיה המוסד רשאי להתחייב בשתי שנות הכספים הבאות שייקבע בהסכמת שר האוצר;
(2)
התחייב המוסד, בשנת כספים מסוימת, להשתתף במימון פעולות כאמור בסעיף קטן (א) בסכום הנמוך מהסכום הקבוע בו, רשאי הוא, לאחר התייעצות עם המועצה, להתחייב בשנת הכספים שלאחריה בסכום הקבוע בסעיף קטן (א), בתוספת סכום ההפרש או בתוספת 20% מהסכום הקבוע בסעיף קטן (א), לפי הנמוך; לענין זה, ”סכום ההפרש“ – סכום השווה להפרש שבין הסכום הקבוע בסעיף קטן (א) לבין הסכום שבו התחייב המוסד בשנת הכספים המסוימת;
(3)
בוטלה התחייבות שניתנה לפי סעיף זה, בשנת הכספים שבה ניתנה ההתחייבות או באחת משתי שנות הכספים שלאחריה, רשאי המוסד, בהתייעצות עם המועצה, להתחייב, בשנת הכספים שבה בוטלה ההתחייבות או בשנת הכספים שלאחריה, בסכום השווה לסכום המרבי שבו הוא רשאי להתחייב באותה שנת כספים לפי סעיף קטן (א) ופסקאות (1) ו־(2), בתוספת סכום ההתחייבות שבוטלה כאמור.
(ג)
הסכום הקבוע בסעיף קטן (א) יעודכן ב־1 בינואר של כל שנה לפי השינוי במדד ביחס ל־1 בינואר של השנה שקדמה לה; לענין זה, ”מדד“ – מדד שיקבע השר בצו בהסכמת שר האוצר.
חיוב מעסיק בתשלום לפי רמת הסיכון להתרחשות פגיעה בעבודה – הוראת שעה [תיקון: תשע״ח־12]
(א)
בסעיף זה –
”הכנסה חודשית“ – ההכנסה של העובד המשמשת יסוד לחישוב דמי ביטוח לפי פרק ט״ו;
”מבצע בנייה“ – קבלן לעבודות הנדסה בנאיות, לרבות עבודות בענף הבניין, המבצע עבודה כאמור, כולה או חלקה, באמצעות קבלנים העובדים עבורו;
”עבודות הנדסה בנאיות“ ו”קבלן לעבודות הנדסה בנאיות“ – כהגדרתם בחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ״ט–1969;
(1)
מי שחל עליו פרק י״ג1;
(2)
עובד המועסק בידי יחיד שלא לצורך עסקו או משלח ידו של אותו יחיד;
(ב)
מעסיק חייב לשלם בעד עובדו, נוסף על דמי הביטוח לפי חוק זה, תשלום לפי רמת הסיכון להתרחשות תאונת עבודה אצל המעסיק (בסעיף זה – תשלום לפי רמת סיכון), בהתאם להוראות המפורטות להלן:
(1)
סכום התשלום לא יפחת מ־0.1% מהכנסתו החודשית של העובד ולא יעלה על 0.35% מהכנסתו כאמור;
(2)
התשלום ישתנה בהתאם לסיכון להתרחשות תאונת עבודה אצל אותו מעסיק; השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע את אמות המידה לחישוב התשלום לפי רמת סיכון ואת משקלן היחסי, והכול בהתבסס על נתונים כמפורט להלן לגבי המעסיק שברשות המוסד, הנוגעים לחמש השנים שקדמו לשנה שבעדה משולם אותו תשלום:
(א)
מספר עובדי המעסיק, מספר עובדיו שהוכרו כנפגעים בתאונת עבודה ושיעור העובדים שהוכרו כאמור מקרב כלל עובדי המעסיק; לגבי עבודות הנדסה בנאיות לרבות עבודות בענף הבניין, במספר העובדים של מעסיק שהוא מבצע בנייה יובאו בחשבון, לעניין פסקת משנה זו, גם עובדים של קבלן משנה שעמו הוא התקשר ושמבצעים עבודה עבורו, ככל שנתונים אלה ברשות המוסד;
(ב)
דרגת הנכות שנקבעה לעובד עקב תאונת העבודה ומספר הימים שבעדם היה העובד זכאי לדמי פגיעה עקב התאונה;
(ג)
ענף העבודה שבו פועל המעסיק, ומספר הנפגעים בתאונת עבודה אצל המעסיק יחסית למספר הנפגעים בתאונות עבודה באותו ענף;
(ד)
אמצעי אכיפה מינהליים שננקטו נגד המעסיק לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי״ד–1954, או לפי סימן ב׳ בחלק ב׳ או סימן ב׳ בחלק ג׳ לתוספת השנייה לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע״ב–2011, ככל שמשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מסר לגביהם מידע למוסד באופן מקוון, וכן מידע בדבר הליכי אכיפה אחרים שננקטו נגד המעסיק בשל הפרה של הוראות בטיחות בעבודה או בקשר לפגיעה בעבודה, שנמסר למוסד בדרך האמורה לפי נוהל שעליו יורה השר בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
(ג)
השר, בהסכמת שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע נתונים נוספים על הנתונים המפורטים בסעיף קטן (ב)(2) או נתונים אחרים מאותם נתונים, שישמשו בחישוב תשלום לפי רמת סיכון, ובלבד שאם קבע כאמור לגבי נתונים שאינם ברשות המוסד אלא ברשות גוף ציבורי, יקבע השר בדרך האמורה גם הוראות לעניין מסירת הנתונים כאמור על ידי הגוף הציבורי למוסד; בפסקה זו, ”גוף ציבורי“ – הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם, ותאגיד שהוקם בחוק.
(ד)
השר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ב)(2)(א) לעניין עבודות הנדסה בנאיות יחולו גם על עבודות בענפים אחרים, בשינויים שיקבע.
(ה)
הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים ובשינויים שיקבע השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, גם לעניין מחלת מקצוע, ובלבד שיש קשר בינה ובין העבודה אצל המעסיק.
(ו)
על אף האמור בסעיף קטן (ב)(1), השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע, בחלוקה לפי סוגי עיסוקים, אמצעים ופעולות להבטחת בטיחות העובדים וקידום בריאותם שאם הוכיח מעסיק כי נקט אותם יופחת התשלום לפי רמת סיכון שנקבע לגביו לפי סעיף קטן (ב) בשיעור שיקבע השר כאמור, ויכול שבעקבות ההפחתה כאמור יהיה התשלום לפי רמת סיכון לגבי אותו מעסיק קטן מ־0.1% מהכנסתו החודשית של העובד.
(ז)
המוסד יקבע, אחת לשנתיים, את התשלום לפי רמת סיכון לגבי מעסיק כאמור בסעיף קטן (ב) וימסור למעסיק הודעה על קביעת התשלום עד 1 במרס של השנה שבה נקבע כאמור; קביעת תשלום לפי רמת סיכון תחול לגבי תשלום כאמור המשתלם בעד התקופה שתחילתה ב־1 בינואר של השנה שבה נמסרה הודעה כאמור.
(ח)
על תשלום לפי רמת סיכון יחולו ההוראות החלות על דמי ביטוח לפי חוק זה, בשינויים המחויבים, ובשינויים אלה:
(1)
על אף האמור בהוראות לפי סעיף 353, נקבע לגבי מעסיק תשלום לפי רמת סיכון בשיעור העולה על 0.1%, ישולם החלק בתשלום הנוגע לשיעור העולה על 0.1% כאמור ב־1 במאי בכל שנה, בעד שנת המס שקדמה לה;
(2)
יקראו את סעיף 359 כך:
(א)
בכותרת השוליים, בסופה יבוא ”ועל קביעת תשלום לפי רמת סיכון“;
(ב)
בסעיף קטן (ג), אחרי ”בסעיף קטן (א)“ יבוא ”או בתשלום לפי רמת סיכון בהתאם לקביעה לפי סעיף 149א“, ובסופו יבוא ”ואולם השגה לעניין קביעת תשלום לפי רמת סיכון יכול שתתייחס רק לעניינים שניתן היה להשיג עליהם לגבי קביעת דמי ביטוח לפי הסעיפים המפורטים בסעיף קטן (א), אלא אם כן קבע השר אחרת“;
(ג)
בסעיף קטן (ה), אחרי ”סעיף קטן (א)“ יבוא ”או הודעה לפי סעיף 149א(ז)“.
(ט)
מעסיק לא יהיה רשאי לנכות את התשלום לפי רמת סיכון, כולו או חלקו, משכרו של העובד.
(י)
בתקופת תוקפו של סעיף זה כאמור בסעיף קטן (יא), יערוך המוסד מחקרים כמפורט להלן, וכן ידווח לוועדת העבודה והרווחה, אחת לשנה, על ההתקדמות ביישום הוראות סעיף זה:
(1)
מחקר לבחינת ההשפעות של קביעת תשלום לפי רמת סיכון על ההתרחשות של תאונות עבודה ומחלות מקצוע, ובכלל זה מספרן וחומרתן;
(2)
מחקר שיערך בשיתוף עם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ועם משרד הבריאות, לבחינת ההשפעות של קביעת תשלום לפי רמת סיכון על נקיטת אמצעים ופעולות בידי מעסיקים להבטחת בטיחות עובדים וקידום בריאותם ועל נכונותם של עובדים ושל מעסיקים לפעול לדיווח על תאונות עבודה ומחלות מקצוע לגורמים הנוגעים בדבר.
(יא)
הוראות סעיף זה יעמדו בתוקפן עד יום י״ט בטבת התשפ״ד (31 בדצמבר 2023).
[פרק ג׳2]
פרק ו׳: ביטוח נפגעי תאונות
הגדרות [90ב] [תיקון: תשס״ד]
בפרק זה –
”מבוטח“ – תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים, וטרם הגיע לגיל פרישה;
”תאונה“ – אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד;
”אבדן כושר התפקוד“ – לפי כללים ומבחנים שיקבע השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, לכל המבוטחים או לסוגים מהם.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ״א–1981 לעניין הגדרת ”אובדן כושר התפקוד“ (ק״ת תשמ״א, 424).
הזכות ותחומיה [90ג]
(א)
מבוטח שאירעה לו תאונה, בין בישראל ובין בחוץ לארץ, יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד, אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי.
(ב)
הזכות לדמי תאונה לפי סעיף זה מותנית בכך שהמבוטח נבדק בדיקה רפואית תוך 72 שעות משעת התאונה, ואם המוסד אישר שתוצאות התאונה יכול שנתגלו לראשונה לאחר 72 השעות האמורות – תוך שבועיים מיום התאונה.
דמי תאונה [90ד]
דמי תאונה ישולמו בעד תקופה שלא תעלה על 90 ימים רצופים החל ביום שלאחר יום התאונה, ובלבד שלא ישולמו בשנת כספים אחת בעד יותר מ־90 ימים.
סייג [90ה]
(א)
בעד שני הימים הראשונים שלאחר יום התאונה שבהם אבד למבוטח, שהוא עובד או עובד עצמאי, כושר התפקוד כתוצאה מתאונה, לא ישולמו דמי תאונה, אלא אם כן אבד לו כושר התפקוד כאמור 12 ימים לפחות בנוסף ליום התאונה.
(ב)
בעד 14 הימים הראשונים שלאחר יום התאונה שבהם אבד למבוטח, שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה, לא ישולמו דמי תאונה.
שיעור דמי תאונה [90ו] [תיקון: תשס״ג־6]
דמי תאונה ליום הם –
(1)
לגבי מי שהיה ביום התאונה עובד או עובד עצמאי – כשיעור דמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים לו לפי פרק ה׳ אילו נפגע בעבודה, אך לא פחות מהשיעור הקבוע בפסקה (2); פסקה זו לא תחול על עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח ידו של מעביד ועל עובד עצמאי אלא אם כן בעת התאונה היו רשומים במוסד כאמור בסעיף 77;
(2)
לגבי מבוטח שפסקה (1) אינה חלה עליו – סכום השווה ל־25% מהסכום הבסיסי.
כפל גמלאות [90ז]
מבוטח הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק, למעט פקודת הנזיקין, הסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 180 או הסדר קיבוצי אחר, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או פנסיה, בעד תקופת אי־כושר לעבודה או לתפקוד מטעמי בריאות, לא יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה לגבי התקופה שבה הוא זכאי לתשלום כאמור.
פרקי זמן שאין משלמים בעדם [90ח] [תיקון: תשנ״ז]
על אף הוראות פרק זה, לא ישולמו דמי תאונה בעד פרק הזמן שמתקיימות במבוטח הוראות סעיף 92(א) וכן בעד פרקי זמן שבהם נמצא המבוטח –
(1)
במוסד לטיפול רפואי או סיעודי, שניתנים בו אכסון וכלכלה, שלא לצורך קבלת טיפול רפואי או סיעודי עקב התאונה;
(2)
בשירות בצבא הגנה לישראל;
(3)
במאסר.
מועד להגשת התביעה [90ט]
[פרק ו׳1]
פרק ז׳: ביטוח אבטלה
סימן א׳: מבוטחים
הגדרות [127א] [תיקון: תשנ״ח־4, תשנ״ט־3, תשס״ד, תשס״ו־5, תשס״ט־3, תשע״ד־6, תשע״ז־5, תשע״ז־16, תשפ״ב־7]
בפרק זה –
”מבוטח“ –
(1)
תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב׳ בלוח א׳1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו;
(2)
חייל ששירת שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, מיום שחרורו מהשירות ולמשך שנה מאותו יום (להלן – חייל);
(3)
מי ששירת כמתנדב בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית או כמשרת בשירות לאומי–אזרחי תקופה שאינה קצרה מ־24 חודשים, מיום תום השירות ולמשך שנה מאותו יום; ואולם בת ששירתה כמתנדבת בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית, ותקופת שירותה בפועל לא פחתה משישה חודשים, והיא נישאה בתוך 30 הימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השירות הלאומי או ההתנדבות הקהילתית (להלן – יום הפסקת השירות), יראוה כמי ששירתה כמתנדבת בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית תקופה שאינה קצרה מ־24 החודשים האמורים, ומנין השנה האמורה יחושב מיום הפסקת השירות;
”מבוטח מיוחד“ – מי שהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אלמלא החל לעסוק במשלח יד כעובד עצמאי, בשנה שבתכוף לאחר התאריך הקובע; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו החל לעסוק במשלח היד כאמור (בפרק זה – מועד פתיחת העסק) –
(1)
מסר הודעה לרשות המסים בישראל בדבר התחלת עיסוקו במשלח יד כאמור, בהתאם להוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה, ולפי סעיף 52 לחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975;
(2)
נרשם כעצמאי במוסד, לפי סעיף 379;
”לשכת שירות התעסוקה“ ו”שירות התעסוקה“ – כמשמעותם בחוק שירות התעסוקה;
”דמי אבטלה“ – גמלה המשתלמת לזכאי לפי פרק זה;
”עובד“ – למעט חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ שיתופי או קיבוץ מתחדש, שרואים אותו כעובד לפי הוראות סעיף 3 או 3א(א);
”תאריך קובע“ – ה־1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובלבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה־1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 12 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו, ולעניין מבוטחת שנולדה ביום א׳ בטבת התש״ך (1 בינואר 1960) או לאחריו, מלאו לה 57 שנים והיא זכאית לדמי אבטלה בעד מספר הימים כאמור בסעיף 171(א)(1ב) או (1ג), בפעם השנייה ואילך – יהיה התאריך הקובע ה־1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובלבד שחלפו 18 חודשים לפחות מה־1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת.
תקנות [127ב]
השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי להרחיב בתקנות את חוג המבוטחים לענין פרק זה, בתנאים שקבע.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל״ג–1972 (ק״ת תשל״ג, 369).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה ותשלום דמי ביטוח), התשנ״ח–1997 (ק״ת תשנ״ח, 117).
סימן ב׳: תנאי הזכאות
זכאי לדמי אבטלה [127ג] [תיקון: תשנ״ט־3, תשס״ד, תשס״ו־3, תשס״ו־5, תשס״ט־3, תשע״ד־6, תשע״ז־16]
(א)
דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה – זכאי) וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב׳ בלוח א׳1.
(ב)
השר, בהתייעצות עם שר הבטחון ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע סוגי חיילים הזכאים לדמי אבטלה לפני שמלאו להם 20 שנים.
(ג)
מובטל שהשלים את תקופת האכשרה כאמור, יראו אותו כזכאי לענין פרק זה אף אם לא מלאו לו 20 שנים ובלבד שמלאו לו 18 שנים והוא המפרנס היחיד של משפחתו או שיש לו ילד כמשמעותו בסעיף 238 ועיקר פרנסתו של הילד עליו, הכל לפי תנאים שנקבעו; לענין סעיף זה, ”משפחה“ – בן זוג, הורה, אח או אחות.
(ד)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע נסיבות מיוחדות שלפיהן יראו במי שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 20 שנים זכאי לענין פרק זה ובלבד שהשלים את תקופת האכשרה כאמור.
(ה)
לענין סעיף קטן (ב) וסעיפים 161(ג), 168, 170(ב) ו־174 דין מי ששירת כמתנדב בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית או משרת בשירות לאומי–אזרחי כאמור בפסקה (3) להגדרה ”מבוטח“ שבסעיף 158 כדין חייל, בשינויים המחוייבים.
(ו)
מבוטח מיוחד, שלא מיצה את זכותו לדמי אבטלה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, רק מחמת עיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אם חדל לעסוק במשלח ידו ושב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו חדל לעסוק במשלח ידו כאמור (להלן – מועד סגירת העסק) –
(1)
מסר הודעה לרשות המסים בדבר הפסקת עיסוקו במשלח ידו כאמור, בהתאם להוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 61 לחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975;
(2)
נרשם במוסד כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לפי סעיף 345;
בסעיף זה, ”התקופה המיוחדת“ – 12 חודשים שלאחר התאריך הקובע שבמניינם לא תובא בחשבון התקופה הקצרה מבין אלה:
(1)
התקופה שבין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו;
(2)
24 חודשים.
תקופת אכשרה [127ד] [תיקון: תשנ״ח־5, תשנ״ט־3, תשס״ב־4, תשס״ו־3, תשס״ט־3, תשע״ב־12, תשפ״ב־7]
(א)
לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע.
(ב)
(בוטל).
(ג)
בתקופת האכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח –
(1)
ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם (להלן – ימי אבל);
(2)
ימי שירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון – עד שישה חודשי שירות כאמור, או ימי שירות מילואים בצבא הגנה לישראל;
(3)
ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה כמשמעותם לפי חוק דמי מחלה, התשל״ו–1976.
(ד)
(בוטל).
(ה)
השלים מבוטח את תקופת האכשרה כנדרש בסעיף קטן (א), לא תידרש ממנו תקופת אכשרה במשך שנים עשר החודשים שלאחר התאריך הקובע שלגביו השלים את תקופת האכשרה, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 12 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו, ולעניין מבוטחת שנולדה ביום א׳ בטבת התש״ך (1 בינואר 1960) או לאחריו, ומלאו לה 57 שנים – לא תידרש ממנה תקופת אכשרה במשך 18 החודשים שלאחר התאריך הקובע שלגביו השלימה את תקופת האכשרה.
(ו)
תקופת עבודה המזכה במענק לפי הוראות סעיף 174א לא תיחשב כתקופת אכשרה.
תקופות נוספות [127ה] [תיקון: תשס״ב־2, תשס״ה־2, תשע״ב־12, תשע״ח]
(א)
לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפסקאות שלהלן (בסעיף זה – החודשים החסרים), ימנו את 18 החודשים כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את החודשים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה, ולעניין זה יראו היעדרות בחלק מחודש קלנדרי בשל אחת מהעילות כאמור, כהיעדרות בכל החודש, אלא אם כן אותו חודש נכלל בתקופת האכשרה לפי חוק זה:
(1)
הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (לכל אלה ייקרא להלן – הכשרה מקצועית) – 12 חודשים;
(2)
מחלה או תאונה – שישה חודשים;
(3)
היעדרות מעבודה לפי סעיפים 6 ו־7 לחוק עבודת נשים – לפי מספר חודשי ההיעדרות;
(4)
היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו – חודש אחד;
(5)
העדרות מעבודה בתקופה שבעדה שולמו דמי הסתגלות מיוחדים – לפי תקופת הזכאות לדמי הסתגלות כאמור בסעיף 52 לחוק יישום תכנית ההתנתקות.
(ב)
בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בחישוב תקופת האכשרה, ימנו את 18 החודשים כאמור בסעיף 161 בלי למנות בהם את התקופה שתחילתה ביום שבו הפסיק המבוטח את עבודתו בפעם האחרונה לפני התאריך הקובע וסיומה בתאריך הקובע, ובלבד שהתקופה האמורה לא תעלה על שלושה חודשים.
מובטל [127ו] [תיקון: תשס״ט־3, תשע״ד־6, תשע״ז־16]
(א)
רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן – עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור.
(ב)
השר רשאי לקבוע דרכי מתן אישורים על היות אדם מובטל ועל מספר הימים שבהם היה מובטל.
(ג)
מובטל שחלה בתקופת האבטלה או שנכללו בה ימי אבל, יראו אותו כמובטל בימי האבל או במשך 30 ימי המחלה תוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 12 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו, והכל בלבד שמוסד רפואי, כמשמעותו בסעיף 89(א), אישר את מחלתו; ואולם לא ייחשב אדם כמובטל לפי סעיף קטן זה בשני הימים הראשונים בכל פעם שחלה אלא אם כן היו לו לפחות 12 ימי מחלה רצופים; לענין זה, ”מחלה“ – לרבות תאונה.
(ד)
(1)
אדם שנבחן בבחינה במקצועות מעשיים בכתב לפי הוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א–1961 (בסעיף קטן זה – חוק לשכת עורכי הדין), לא יראו אותו כמובטל, בתקופה שתחילתה חודשיים לפני מועד הבחינה האמורה ועד למועד הבחינה; השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע מועד של בחינה אחרת שנקבעה לפי הוראות חוק לשכת עורכי הדין, כמועד שממנו תימנה תקופת החודשיים האמורה; הוראת פסקה זו תחול גם על אדם ששב ונבחן בבחינה האמורה.
(2)
אדם שנבחן בבחינה סופית חלק ב׳ בנושא חשבונאות פיננסית מתקדמת הנערכת מטעם מועצת רואי חשבון לפי חוק רואי חשבון, התשט״ו–1955 (בסעיף זה – חוק רואי חשבון), לא יראו אותו כמובטל, בתקופה שתחילתה חודשיים לפני מועד הבחינה האמורה עד למועד הבחינה; השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע מועד של בחינה אחרת שנקבעה לפי הוראות חוק רואי חשבון, כמועד שממנו תימנה תקופת החודשיים האמורה; הוראת פסקה זו תחול גם על אדם ששב ונבחן בבחינה האמורה.
(3)
אדם שנבחן בבחינה סופית חלק ב׳ בנושא ביקורת חשבונות ובעיות ביקורת מיוחדות הנערכת מטעם מועצת רואי חשבון לפי חוק רואי חשבון, לא יראו אותו כמובטל, בתקופה שתחילתה חודשיים לפני מועד הבחינה האמורה ועד למועד הבחינה; השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע מועד של בחינה אחרת שנקבעה לפי הוראות חוק רואי חשבון, כמועד שממנו תימנה תקופת החודשיים האמורה; הוראת פסקה זו תחול גם על אדם ששב ונבחן בבחינה האמורה.
(ה)
לא יראו חייל, מתנדב בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית או משרת בשירות לאומי–אזרחי כמובטל, במהלך תקופת השירות.
[תיקון: תשנ״ט, תשס״ג־6]
(בוטל).
עבודה מתאימה [127ז] [תיקון: תשנ״ט, תשס״ג־6, תשס״ז]
(א)
(בוטל).
(ב)
לענין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם היא תואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני ונתמלאו בה כל אלה:
(1)
העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, או רמת השכלתו; השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי עבודה לפי קבוצות מיון, שייחשבו כעבודה מסוג העבודה העיקרית או כעבודה התואמת את ההכשרה המקצועית או את רמת ההשכלה כאמור;
(2)
השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם;
(3)
העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.
(ג)
לענין סעיף 166(ד) רואים הכשרה מקצועית כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם היא תואמת את רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני, ואם אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.
(ד)
הוראות סעיף קטן (ב)(1) ו־(2) לא יחולו לגבי מי שבשלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע היה עיקר עבודתו בעבודה שהיא מטבעה עבודה עונתית, וכן לגבי כל אחד מהמנויים בפסקאות (1) עד (3) שלהלן, בתקופות המפורטות בהן, ובלבד שהשכר בעבודה המוצעת לא יפחת משכר מינימום כמשמעותו בחוק שכר מינימום:
(1)
מי שטרם מלאו לו 25 שנים – מתום 14 ימים מהתאריך הקובע;
(2)
מי שמלאו 25 שנים אך טרם מלאו לו 28 שנים – מתום 30 ימים מהתאריך הקובע;
(3)
מי שמלאו לו 28 שנים אך טרם מלאו לו 35 שנים – מתום 60 ימים מהתאריך הקובע.
(ה)
לענין סעיפים קטנים (ב)(3) ו־(ג), אם הוצעה לאדם עבודה או הכשרה מקצועית במקום המרוחק לפחות 60 קילומטרים ממקום מגוריו הקבוע, תיחשב ההצעה כמחייבת שינוי במקום מגוריו, אלא אם כן קיימת תחבורה ציבורית תקינה למקום העבודה או ההכשרה המקצועית ובחזרה, או שהמעביד מספק הסעה למקום העבודה ובחזרה, ובלבד שזמן הנסיעה לעבודה ובחזרה העולה על שעה אחת נחשב כחלק מזמן העבודה.
(ו)
הוצעה לאדם עבודה או הכשרה מקצועית במקום המרוחק לפחות 60 קילומטרים ממקום מגוריו, לא תיחשב ההצעה כמחייבת שינוי במקום מגוריו, אם אין לאדם בן משפחה הגר עמו, ומובטחים לו מגורים במקום העבודה או ההכשרה המקצועית והוצאות נסיעה ממקום מגוריו הקבוע למקום העבודה או ההכשרה המקצועית ובחזרה אחת לשבועיים לפחות.
(ז)
על אף הוראות סעיפים קטנים (ה) ו־(ו), אם הוצעה עבודה או הכשרה מקצועית לאם לילד שטרם מלאו לו שבע שנים, במקום המרוחק לפחות 40 קילומטרים ממקום מגוריה הקבוע, תיחשב ההצעה כמחייבת שינוי במקום המגורים.
(ח)
לענין סעיפים קטנים (ה) עד (ז) –
(1)
מרחקים יחושבו לפי המרחק שבין יישובים כמובא בפרסומי מרחקי דרך של מחלקת המדידות במשרד התשתיות הלאומיות;
(2)
”בן משפחה“ – בן זוג, ילד, הורה, אח, סב או נכד;
(3)
מקום המגורים הקבוע של אדם ייקבע לפי הרישום בתעודת הזהות שלו.
סייגים לזכאות [127ח] [תיקון: תשנ״ט, תשס״ג־6, תשס״ד, תשפ״ב־7]
(א)
(בוטל).
(ב)
מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה.
(ג)
(בוטל).
(ד)
מי שלשכת שירות התעסוקה הציעה לו עבודה מתאימה והוא סירב לקבלה, למעט סירוב כאמור בסעיף 37ב(ג) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי״ז–1957, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הסירוב, בכל פעם שסירב כאמור; הוראות סעיף קטן זה וסעיף 171(א1) לא יחולו, בשנים 2022 עד 2026, לגבי מבוטחת שנולדה ביום א׳ בטבת התש״ך (1 בינואר 1960) או לאחריו ומלאו לה 60 שנים.
סימן ג׳: דמי אבטלה
חישוב דמי אבטלה [127י] [תיקון: תשנ״ט־4, תשס״ז, תשפ״ב־7]
(א)
דמי האבטלה ליום יחושבו באחוזים מהשכר היומי הממוצע כפי שנקבע בלוח ז׳ בהתאם לגילו של המבוטח, או בצירופיהם, לפי הענין.
(ב)
(1)
בסעיף קטן זה –
”יום תשלום“ – יום שבעדו משתלמים למובטל דמי אבטלה לפי הוראות סעיפים 171 ו־173, לפי הענין;
”השכר היומי הממוצע במשק“ – השכר הממוצע מחולק ב־25;
”התקופה הראשונה“ – 125 ימי התשלום הראשונים שלאחר התאריך הקובע;
”התקופה השניה“ – יתרת ימי התשלום שלאחר תום תקופת התשלום הראשונה.
(2)
על אף האמור בסעיף קטן (א) לא יעלה סכום דמי האבטלה ליום על –
(1)
סכום השווה לשכר היומי הממוצע במשק בעד כל יום תשלום שבתקופה הראשונה;
(2)
סכום השווה לשני שלישים מהשכר היומי הממוצע במשק בעד כל יום תשלום שבתקופה השניה.
ראו סעיף 179טו לעניין חישוב דמי אבטלה והפחתת שיעור ותקופת התשלום במקרים מיוחדים בעד דמי אבטלה לתקופה האמורה באותו סעיף.
(ג)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), לעניין מובטלת שחל לגביה סעיף 171(א)(1ג), לא יעלה סכום דמי האבטלה ליום על סכום השווה ל־1.46% מהשכר הממוצע כמשמעותו בסעיף 2, בעד ימי התשלום שמהיום ה־176 ואילך שלאחר התאריך הקובע.
חישוב דמי אבטלה לחייל שעבד פחות מחודש [127יא]
על אף הוראות סעיף 167, דמי האבטלה ליום, לחייל כאמור בסעיף 170(ב)(2), לא יעלו על החלק ה־25 מסכום השווה ל־80% משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום.
[127יב] [תיקון: תשנ״ח]
(בוטל).
השכר היומי הממוצע [127יג] [תיקון: תשנ״ז־4, תשס״ב־4, תשס״ג־6, תשס״ח־3, תשע״ב־12]
(א)
השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אילולא השיעור המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של ששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע.
(ב)
(1)
השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שהוא חייל, יחושב לפי השכר שממנו מגיעים דמי ביטוח אבטלה בתקופת השנה שקדמה לתאריך הקובע.
(2)
על אף האמור בפסקה (1), לא יפחת השכר היומי הממוצע לגבי החייל ממחצית הסכום הבסיסי.
(ב1)
השכר היומי הממוצע לגבי מובטל שבתכוף לפני התאריך הקובע היה זכאי לדמי פגיעה כמשמעותם בסעיף 92, יחושב לפי השכר שממנו מגיעים דמי ביטוח אבטלה בתקופה של ששת החודשים הקלנדריים האחרונים שקדמו לחודש שבעדו הגיעו לו לראשונה דמי הפגיעה האמורים, אם הוא גבוה מהשכר היומי הממוצע המחושב לפי סעיף קטן (א).
(ג)
מקום שלפי הוראות סעיף זה קיימות אפשרויות שונות של חישוב השכר היומי הממוצע, ייעשה החישוב לפי הנוח ביותר למובטל.
(ד)
אם בתאריך הקובע או לאחריו חל פיצוי, יוגדל השכר היומי הממוצע בשיעור הפיצוי מה־1 בחודש שבו חל הפיצוי.
(ה)
מובטלת שבתכוף לפני התאריך הקובע נעדרה מעבודתה לפי סעיפים 6 או 7 לחוק עבודת נשים, וחל פיצוי לאחר תום התקופה ששימשה בסיס לחישוב השכר היומי הממוצע, יוגדל השכר היומי הממוצע לפי שיעור התנודות של השכר הממוצע, מיום השינוי בשכר הממוצע.
(ו)
בשום מקרה לא יעלה השכר היומי הממוצע על החלק ה־25 מההכנסה המרבית הקבועה בלוח י״א, ולא יפחת משכר מינימום יומי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק שכר מינימום, או משכר מינימום חלקי למי שחל לגביו סעיף 2 לחוק האמור.
(ז)
השר יקבע את דרכי חישוב השכר היומי הממוצע כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב). קביעת דרכי חישוב השכר היומי הממוצע כאמור בסעיף קטן (א) טעונה את הסכמת שר האוצר ואת אישור ועדת העבודה והרווחה.
תקופה מרבית לדמי אבטלה [127יד] [תיקון: תשנ״ח, תש״ס־2, תשס״ב־4, תשס״ז, תשס״ט־3, ק״ת תש״ע, ק״ת תש״ע־2, תשפ״ב־7]
(א)
לא ישולמו דמי אבטלה למובטל בחודש פלוני אם קיבל דמי אבטלה בעד מספר ימים כלהלן באותו חודש ובאחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 11 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו, ולעניין מובטלת שחלות לגביה פסקאות (1ב) או (1ג) – אם קיבלה דמי אבטלה בעד מספר הימים האמור באותן פסקאות באותו חודש וב־17 החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש:
(1)
175 – אם מלאו לו 45 שנים, או שמלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247;
(1א)
138 – אם מלאו לו 35 שנים ולא מתקיים בו האמור בפסקה (1), או אם טרם מלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247;
(1ב)
300 – אם היא מבוטחת שנולדה ביום א׳ בטבת התש״ך (1 בינואר 1960) או לאחריו ומלאו לה 60 שנים;
(1ג)
300 – אם היא מבוטחת שנולדה ביום א׳ בטבת התש״ך (1 בינואר 1960) או לאחריו, מלאו לה 57 שנים וטרם מלאו לה 60 שנים;
(2)
70 – אם הוא מבוטח כאמור בפסקאות (2) או (3) להגדרת ”מבוטח“ שבסעיף 158 אף אם חלק מתקופת הזכאות לפי פסקה זו חל לאחר תום התקופה של שנה מתום השירות כאמור באותה הגדרה, ובלבד שתקופת הזכאות היא רצופה והחלה לפני תום השנה;
(2א)
67 – אם מלאו לו 25 שנים וטרם מלאו לו 28 שנים;
(2ב)
50 – אם טרם מלאו לו 25 שנים;
(3)
100 – בכל מקרה אחר.
(א1)
מספר הימים המפורט בסעיף קטן (א) בפסקאות (1), (1א), (2) ו־(3), לפי הענין, לגבי מי שסירב לקבל עבודה מתאימה, כאמור בסעיף 166(ד), יופחת ב־30 ימים או במספר הימים הנותרים מיום הסירוב שבעדם היה זכאי לדמי אבטלה אלמלא הוראות סעיף קטן זה, לפי הנמוך מביניהם.
(ב)
השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי להורות בתקנות על הארכת התקופות הנקובות בסעיף קטן (א), בעתות של אבטלה ממושכת או כללית בכל שטח המדינה או באזור מסויים, וכן לקבוע הוראות מיוחדות בדבר הזכאות לדמי אבטלה, שיעורם ותשלומם בפרק הזמן שבו הוארכו התקופות כאמור, הכל לגבי כלל המובטלים או לגבי סוגים מהם.
הפחתת שיעור ותקופת התשלום במקרים מיוחדים [תיקון: תש״ס־2]
(א)
בסעיף זה –
”יום קובע“ – תאריך קובע שבו התחילה תקופת אבטלה שבעדה, או בעד חלק ממנה, משתלמים למובטל דמי אבטלה;
”תקופה קובעת“ – 48 חודשים רצופים שתחילתם ביום קובע;
”תקופת תשלום מרבית“ – מספר הימים המרבי לתשלום דמי אבטלה החל, לפי הענין, על מובטל לפי סעיף 171(א);
”יתרת תקופה קובעת“, לענין מובטל ששולמו לו דמי אבטלה בעד תקופת תשלום מרבית אשר חלה במהלך תקופה קובעת – התקופה שמתום תקופת התשלום המרבית האמורה ועד תום התקופה הקובעת האמורה.
(ב)
כפוף להוראות סעיף קטן (ג), ביתרת תקופה קובעת –
(1)
לא ישולמו למובטל דמי אבטלה בעד תקופה העולה על 80% מתקופת תשלום מרבית;
(2)
לא יעלה סכום דמי האבטלה ליום על 85% מסכום דמי האבטלה ליום החל לגביו לפי סעיפים 167(ב)(2) או 168, לפי הענין;
(ג)
כל תקופה קובעת, לגבי מובטל, תחל ביום הקובע הראשון החל לאחר תום התקופה הקובעת שקדמה לה.
(ד)
התקופה הקובעת, אשר תחול לראשונה על מובטל, תחל ביום הקובע לגביו החל לראשונה לאחר יום ט׳ בטבת התשנ״ו (1 בינואר 1996).
(ה)
הוראות סעיף זה לא יחולו על מי שמלאו לו 40 שנים.
תחילת תשלום דמי אבטלה [127טו]
לא ישולמו דמי אבטלה בעד חמשת ימי האבטלה הראשונים מכל תקופה של ארבעה חודשים רצופים המתחילים בתאריך הקובע.
ראו סעיף 179טו לעניין תשלום דמי אבטלה בעד התקופה האמורה באותו סעיף.
דמי אבטלה למי שנמצא בהכשרה מקצועית [127טז] [תיקון: תש״ס, תשס״ב, תשס״ג־6, תשס״ו־3, תשס״ח־10, תשפ״ב־11]
(א)
(1)
זכאי שנשלח להכשרה מקצועית ישולמו לו, דמי אבטלה בסכום השווה להפרש שבין התשלומים הניתנים לו בהכשרה המקצועית לבין מלוא דמי האבטלה שהיה זכאי להם אילו היה מובטל.
(1א)
(נמחקה).
(2)
(נמחקה).
(3)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע סוגים של הכשרה מקצועית שבהם לא יהא בתשלומים הניתנים בהכשרה המקצועית כדי להשפיע על הזכאות לדמי האבטלה כאמור בפסקה (1), והכל לפי מבחנים וסייגים שנקבעו.
(ב)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע תנאים לתשלום דמי אבטלה לפי סעיף זה.
(ג)
על מי שמקבל דמי אבטלה לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 167 עד 172, ואולם על אף האמור בסעיף 171(א) לא ישולמו לזכאי מיוחד דמי אבטלה לתקופה העולה על 138 ימים, והוראות סעיף 171א לא יחולו לגביו; לענין זה, ”זכאי מיוחד“ – מי שהתקיימו בו כל אלה:
(1)
ההכשרה המקצועית שאליה נשלח טרם הסתיימה והוא משתתף בה באופן סדיר;
(2)
לפי הוראות סעיפים 171 ו־171א, הוא זכאי לדמי אבטלה בעד תקופה קצרה מ־138 ימים;
(3)
הוא הוכיח להנחת דעתו של המוסד כי לא סיים 12 שנות לימוד.
(ד)
לענין סעיף זה, יראו חייל כזכאי, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161.
[תיקון: תשס״ג־5, תשס״ג־6]
(בוטל).
מענק למי שעבד בעבודה מועדפת [127טז1] [תיקון: תשנ״ז־5, תשנ״ט־3, תשס״א־2, תשס״ג־2, תשס״ו־3, תשס״ז, תשס״ז־7, תשע״ב־7, תשפ״א־6]
(א)
בסעיף זה –
”עבודה מועדפת“ – עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח׳, ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו־(ב);
”השיעור לחייל“ – שיעור דמי האבטלה שהיה משתלם לחייל לפי סעיף 170(ב)(2) אילולא הוראות סעיף 168, ואולם על אף הוראות סעיף 167(א), יחושב השיעור כאמור באחוזים מהשכר כפי שנקבע בטור א׳ של לוח ז׳.
(ב)
מבוטח שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג):
(1)
אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161;
(2)
הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס״ח–2008;
(3)
(פקעה);
(4)
(פקעה).
(ג)
המענק יהיה בסכום השווה ל־50% מהשיעור לחייל בעד 138 ימי אבטלה, בניכוי ימי האבטלה שבעדם קיבל דמי אבטלה באחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לתחילת העבודה המועדפת.
(ד)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע כללים, תנאים, דרכי הוכחה וסייגים לתשלום מענק לפי סעיף זה, לרבות מענק חלקי, גם למי שעבד בעבודה מועדפת תקופה פחותה מששה חודשים; כן יקבע כאמור את המועד או המועדים לתשלום המענק, דרכי חישובו ואופן תשלומו, ובלבד שהמענק ישולם לא יאוחר מתום התקופה של שנתיים, האמורה בסעיף קטן (ב).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ״ג–1983 (ק״ת תשמ״ג, 534).
(ה)
הוראות סעיף זה אינן גורעות מהוראות סעיף 176.
(ו)
(1)
מענק, למעט מענק חלקי, בשיעור שנקבע לפי סעיף זה, ישולם למי שמתקיימים בו התנאים שבסעיף קטן (ב), גם אם עבד בעבודה שאינה עבודה מועדפת, אם מתקיימים בו כל אלה:
(א)
הוא עבד בעבודה נדרשת שהיא לגביו עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו־(ב);
(ב)
הוא הוכיח, להנחת דעתו של פקיד התביעות, כי עבד כאמור בסעיף קטן (ב)(2) בעבודה נדרשת; לענין סעיף קטן זה, ”עבודה נדרשת“ – עבודה במקומות עבודה ובסוגי עבודה כמפורט בלוח ח׳.
(2)
השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לשנות או להחליף את לוח ח׳.
(ז)
על אף האמור בסעיף קטן (ו), יינתן מענק חלקי למי שהועסק בעבודה נדרשת כאמור בחלק (ד) בלוח ח׳, והתקיימו בו כל התנאים שבסעיף הקטן האמור, אף אם עבד תקופה שפחתה משישה חודשים ובלבד שלא פחתה מארבעה חודשים.
מענק לחבר קיבוץ שיתופי או קיבוץ מתחדש [תיקון: תשנ״ט, תשע״ז־5]
דמי אבטלה למקבל קצבת פרישה [127טז2] [תיקון: תשנ״ח, תשס״ה־2, תש״ע־8]
(א)
הזכאי לדמי אבטלה ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מקצבת פרישה, מגמול פרישה או מקצבת התאמה, ינוכה מדמי האבטלה, המגיעים לו ליום לפי סעיף 167, סכום השווה להכנסתו היומית שמקורה בקצבה או בגמול כאמור.
(ב)
(בוטל).
(ג)
השר יקבע את דרכי חישוב ההכנסה היומית כאמור בסעיף קטן (א).
(ד)
בסעיף זה, ”קצבת פרישה“ – קצבה המשתלמת עקב פרישה מכל אחד מאלה:
(1)
עבודה;
(2)
שירות בצבא הגנה לישראל;
(3)
שירות במשטרת ישראל;
(4)
שירות בשירות בתי הסוהר.
דמי אבטלה למי שיש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד [127טז3] [תיקון: תשס״ט־3]
(א)
הזכאי לדמי אבטלה, למעט אדם שנבחן בבחינות לפי הוראות סעיף 163(ד), ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד, תנוכה ההכנסה הממוצעת היומית מהעבודה או ממשלח היד מדמי האבטלה המגיעים לו ליום.
(ב)
(בוטל).
מענק למובטל שעובד בשכר נמוך [תיקון: תשנ״ט, תשס״ג־6, תשס״ט־3]
(א)
מענק, לרבות מענק חלקי, בסכום האמור בסעיף קטן (ב), ישולם לעובד העובד בעבודה בהיקף משרה של 50% לפחות, ושאינה עבודה מתאימה לגביו לפי סעיף 165, וכן לעובד כאמור שהעבודה שהוצעה לו נחשבת עבודה מתאימה לגביו רק מחמת הוראות סעיף 165(ד), אם נתמלאו לגביו כל אלה:
(1)
הוא עובד 100 ימים לפחות, ולגבי מענק חלקי – 25 ימים לפחות, בתוך שנים עשר החודשים שמהתאריך הקובע, בעבודה כאמור בסעיף 165(ד) שהציע לו שירות התעסוקה;
(2)
השכר בעבודה האמורה בפסקה (1) נמוך מדמי האבטלה אשר להם היה זכאי אילולא הוצעה לו העבודה (להלן – עבודה בשכר נמוך).
(ב)
סכום המענק יהיה שווה להפרש שבין סכום השווה ל־50% מההכנסה הממוצעת היומית מעבודתו בשכר נמוך, ובין דמי האבטלה ליום שהיו משתלמים לו אילולא היה עובד, והכל בעד כל אחד מהימים שבהם עבד בעבודה שבשלהם היה זכאי לדמי אבטלה לפי מספר הימים החל לגביו בהתאם להוראות סעיף 171, או שהיה זכאי בשלהם לדמי אבטלה, אילולא חל לגביו סעיף 165(ד); במניין הימים כאמור לא יימנו ימים שחלו בתוך 30 הימים הראשונים שבעדם שולמו לו דמי אבטלה לפי סעיף 160; מספר הימים שבעדם ישולם המענק לא יעלה על 100.
(ג)
הפסיק העובד לעבוד בעבודה בשכר נמוך, לא יחולו לגבי הפסקה כאמור הוראות סעיף 166(ב).
(ד)
השכר היומי הממוצע לגבי מי שהיה למובטל בתוך שישה חודשים מהיום שבו הפסיק לעבוד בעבודה בשכר נמוך, יחושב לפי ההכנסה שהיתה לו לפני התאריך הקובע שקדם לאותה עבודה, ובלבד שדמי האבטלה לא יפחתו מדמי האבטלה שחושבו לפי סעיף 170.
(ה)
השר יקבע תנאים, כללים, סייגים, מועדים ודרכי חישוב לתשלום המענק לפי סעיף זה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בשכר נמוך), התשנ״ה–1994 (ק״ת תשנ״ה, 3).
(ו)
על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יעלה סכום המענק ליום על ההפרש שבין השכר היומי הממוצע ששימש בסיס לחישוב דמי האבטלה שהיו משתלמים לו אילולא היה עובד, ובין ההכנסה הממוצעת היומית מהעבודה בשכר נמוך.
(ז)
על דמי האבטלה שלפיהם מחושב המענק לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 167(ב)(2).
סימן ד׳: שונות
ניכוי מס הכנסה [127יז]
מדמי האבטלה ינכה המוסד במקור מס הכנסה לפי הוראות סעיפים 164 ו־243 לפקודת מס הכנסה והתקנות לפיה.
תשלום דמי אבטלה למבוטח בחופשה ללא תשלום [תיקון: תשפ״א־11]
לא ישולמו דמי אבטלה לפי פרק זה למבוטח שהעסקתו הופסקה בשל הוצאתו לחופשה ללא תשלום, אלא אם כן מתקיימים לגביו שניים אלה:
(1)
הוא הוצא לחופשה ללא תשלום ביוזמת המעסיק לתקופה של 30 ימים רצופים לפחות (בסעיף זה – תקופת החל״ת);
(2)
הוא אינו זכאי לשכר בעד תקופת החל״ת.
אי־התחשבות בימי האבטלה לפי סימנים ה׳ ו־ו׳ במניין תקופות ימי האבטלה לפי סעיפים מסוימים [תיקון: תשפ״א־11]
(א)
במניין תקופות ימי האבטלה המפורטות להלן לא יובאו בחשבון ימי האבטלה שבעדם שולמו דמי אבטלה למובטל לפי הוראות סימן ה׳:
(1)
ימי האבטלה שקיבל מובטל בחודש פלוני ובאחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש, כאמור בסעיף 171(א);
(2)
ימי האבטלה בתקופת התשלום המרבית וביתרת התקופה הקובעת, כאמור בסעיף 171א; לעניין פסקה זו לא יובאו בחשבון גם ימי האבטלה שבעדם שולמו למובטל דמי אבטלה לפי הוראות סימן ו׳;
(3)
ימי האבטלה כאמור בסעיף 174(ג).
(ב)
בסעיף זה, ”הוראות סימן ה׳“ – הוראות סימן ה׳ לפרק זה כנוסחן בחוק הביטוח הלאומי (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקון מס׳ 216) (הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה), התש״ף–2020, כתוקפן ביום כ׳ בתמוז התשפ״א (30 ביוני 2021).
הוראות מיוחדות לעניין מבוטחת שחל לגביה סעיף 171(א)(1ג) [תיקון: תשפ״ב־7]
(א)
הוצעה למבוטחת שחל לגביה סעיף 171(א)(1ג), הכשרה מקצועית הולמת, ביום ה־176 שבעדו קיבלה דמי אבטלה לאחר התאריך הקובע (בסעיף זה – היום ה־176) ואילך, והיא סירבה להצעה סירוב שאינו סביר, תישלל זכאותה לדמי אבטלה ממועד הסירוב; בסעיף קטן זה, ”הכשרה מקצועית הולמת“ – הכשרה מקצועית מתאימה, ההולמת את השכלתה וכישוריה של המבוטחת, שמתקיימת בקרבת מקום מגוריה, במקום נגיש עבורה פיזית, ויש תחבורה ציבורית תקינה ממקום המגורים של המבוטחת אל המקום שבו ההכשרה מתקיימת.
(ב)
לעניין תשלום דמי אבטלה למבוטחת שחל לגביה סעיף 171(א)(1ג), הנמצאת בהכשרה מקצועית, יקראו בתקופה שמהיום ה־176 ואילך את סעיף 173(א), כך שבמקום ”70%“ יבוא ”100%“, אולם דמי האבטלה ליום בעד התקופה האמורה לא יעלו על סכום השווה ל־1.46% מהשכר הממוצע.
הענקת אבטלה [127יח(א)]
קטין שמלאו לו 15 שנים ועוד לא מלאו לו 18 שנים המשתתף בפרנסת הוריו או שהוא ללא הורים ואין בידי לשכת שירות התעסוקה לספק לו עבודה על פי הכללים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, יהיה זכאי להענקת אבטלה; שיעור ההשתתפות בפרנסה כאמור, וכן שיעור הענקת האבטלה והתנאים לקבלתה, ייקבעו בכללים.
תנאי להענקה [127יח(ב)]
הענקת אבטלה לא תינתן אלא בתנאי שהקטין משתתף בתקופת האבטלה, וכל עוד הוא משתתף, בהכשרה מקצועית, בסידורי תעסוקה או בפעילות אחרת, שהשר הכיר בהם והם הוצעו לו בדרך שנקבעה, זולת אם אינו יכול להשתתף בהם מנסיבות שנקבעו.
[תיקון: ק״ת תש״ף, תש״ף־4, תש״ף־5]
סימן ה׳: הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (פקע)
[תיקון: ק״ת תש״ף, תש״ף־4, תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: ק״ת תש״ף, ק״ת תש״ף־2, תש״ף־4, תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: ק״ת תש״ף, ק״ת תש״ף־2, תש״ף־4, תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: ק״ת תש״ף, ק״ת תש״ף־2, תש״ף־4, תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: ק״ת תש״ף, תש״ף־4, תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: תש״ף־4, תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: תש״ף־5, תשפ״א]
(פקע).
[תיקון: תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: תש״ף־5]
(פקע).
[תיקון: תשפ״א־11]
סימן ו׳: הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה בהמשך לתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (פקע)
[תיקון: תשפ״א־11]
(פקע).
[תיקון: תשפ״א־11]
(פקע).
[תיקון: תשפ״א־11]
(פקע).
[תיקון: תשפ״א־11]
(פקע).
[תיקון: תשפ״א־11]
(פקע).
[תיקון: תשפ״א־11]
(פקע).
[פרק ו׳3] [תיקון: תשע״ח־6]
פרק ח׳: ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון
הגדרות [127נג] [תיקון: תשנ״ט, תשע״ח־7]
בפרק זה –
”עובד“ – מי שמבוטח או היה מבוטח כעובד לפי פרק ה׳;
”מעביד של עובד“ – לרבות מי שהיה מעבידו;
”שכר עבודה“ – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, לרבות סכום שלפי כל דין רואים אותו כשכר עבודה ולהוציא תגמול לפי פרק י״ב; פחת שכר העבודה של עובד פלוני משכר המינימום שלו הוא זכאי לפי חוק שכר מינימום, יהיה שכר העבודה שכר המינימום האמור;
”הסכם קיבוצי“ – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי״ז–1957, לרבות הסכם כאמור שלא הוגש לרישום ולרבות צו הרחבה לפי החוק האמור;
”פיצויי פיטורים“ – פיצויי פיטורים המגיעים מכוח חוק פיצויי פיטורים או מכוח הסכם קיבוצי;
”קופת גמל“ – כל גוף שעל פי הוראות הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או הסכם אחר שבין העובד והמעביד ולפי הסכמתו של אותו גוף, על מעביד להעביר אליו כספים, מכספי המעביד, מכספי העובד שנוכו משכרו או מכספי שניהם, לשם צבירתן או הבטחתן של זכויות העובד הקשורות בעבודתו, בהפסקת עבודתו או בפרישתו ממנה או בביטוחו הסוציאלי (לכל אלה ייקרא להלן – תשלומים סוציאליים);
”חוב שכר עבודה“ – לרבות סכום שנוכה משכרו של עובד שלא על פי חיקוק על מנת להעבירו לאדם שאינו קופת גמל ולא הועבר לתעודתו;
”חוב לקופת גמל“ – תשלומים סוציאליים שלא הועברו לקופת גמל ופיצויי הלנת שכר לגביהם כאמור בסעיף 19א(ב) לחוק הגנת השכר.
מבוטחים [127נד]
המבוטחים לפי פרק זה הם עובד וקופת גמל.
הזכות לגמלה [127נה] [תיקון: תשנ״ז־4, תשע״ח־6, תשע״ח־7]
מבוטח יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם ניתן לגבי מעבידו של העובד המבוטח אחד מאלה, לפי הענין:
(1)
לגבי מעסיק שהוא יחיד – צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ואם נפטר המעסיק – צו לניהול העיזבון בהליך חדלות פירעון לפי החוק האמור;
(1א)
לגבי מעסיק שהוא תאגיד – צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי שבו או אחריו הורה בית המשפט על פירוק התאגיד;
(2)
לפירוק אגודה שנוסדה לפי החוק העותמאני על האגודות (להלן – אגודה עותמאנית) והוא פירוק שנעשה בידי בית המשפט או בהשגחתו;
(3)
(נמחקה);
(4)
צו לפירוק אגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות;
(5)
צו לפירוק עמותה שניתן לפי סעיף 49(4) לחוק העמותות.
שיעור הגמלה לעובד [127נו] [תיקון: תשנ״ו, תשנ״ט, תשס״ג־6, תשס״ט־3, תשע״ח־7]
הגמלה שתשולם לפי פרק זה לעובד תהיה סכום חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורים שמעבידו חייב לו, עד סכום שלא יעלה על הסכום הבסיסי כפול 13 לגבי כל עובד, בכפוף להוראות סעיף 189(ב), ובלבד שחוב שכר העבודה כאמור לא ישולם בעד תקופה שלפני 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד ומעביד, או למועד מתן צו לפי הוראות סעיף 182, לפי המוקדם מביניהם.
שיעור הגמלה לקופת גמל [127נז] [תיקון: תשנ״ט־2, תשס״ג־6]
(א)
הגמלה שתשולם לפי פרק זה לקופת גמל תהיה סכום החוב שמעבידו של עובד חייב לה, עד סכום שלא יעלה על סכום השווה לסכום הבסיסי כפול שניים לגבי כל עובד, בכפוף להוראות סעיף 189(ב).
(ב)
הגיע למספר קופות גמל חוב כאמור בסעיף קטן (א), לא יעלה סך כל הגמלה לכל קופות הגמל יחד על הסכום המרבי האמור בסעיף זה.
גמלה לחבר קיבוץ שיתופי [127נז1] [תיקון: תשס״ג־6, תשע״ז־5, תשע״ח־6]
(א)
בסעיף זה –
”חבר אגודה שיתופית“ – מי שביום מתן צו כאמור בסעיף 182(4), היה שבע שנים לפחות חבר באגודה שיתופית שהיא קיבוץ שיתופי, שרואים אותו כעובד לפי סעיף 3;
”הכנסה חודשית“ – סכום ההכנסה החודשית של חבר אגודה שיתופית כפי שחושב לאחרונה לפי סעיף 344(א)(1) לפני מועד מתן צו כאמור בסעיף 182(4).
(ב)
על אף הוראות סעיפים 183 ו־184, הגמלה, שתשולם לפי פרק זה לחבר אגודה שיתופית, תהיה סכום הכנסתו החודשית כפול מספר השנים שבהם היה חבר האגודה השיתופית לאחר שמלאו לו 18 שנים, ועד הסכום המרבי של הסכום הבסיסי כפול שמונה.
(ג)
גמלה לחבר קיבוץ מתחדש [תיקון: תשע״ז־5, תשע״ח־6]
(א)
בסעיף זה –
”הכנסה חודשית“ – סכום ההכנסה החודשית של חבר קיבוץ מתחדש כפי שחושב לאחרונה לפי סעיף 344א לפני מועד מתן צו כאמור בסעיף 182(4);
”חבר קיבוץ מתחדש“ – מי שהיה חבר קיבוץ מתחדש ביום מתן צו כאמור בסעיף 182(4), והתקיים בו האמור בסעיף 3א(א).
(ב)
על אף הוראות סעיפים 183 ו־184, הגמלה שתשולם לפי פרק זה לחבר קיבוץ מתחדש, תהיה סכום הכנסתו החודשית כפול מספר השנים שבהן היה חבר, ועד הסכום המרבי של הסכום הבסיסי כפול עשר.
(ג)
פרסום הסכומים המרביים [127נח]
השר יפרסם ברשומות הודעה בדבר השינויים בסכומים המרביים שיחולו מכוח סעיפים 183 ו־184.
זקיפת חובות [127נט]
(א)
עלה חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים של מעביד לעובדו הזכאי לגמלה לפי פרק זה על הסכום המרבי האמור בסעיף 183, תיזקף תחילה הגמלה המגיעה לו לחוב שכר העבודה, ואחריו – לחוב פיצויי פיטורים.
(ב)
עלה חובו של מעביד לקופת גמל או לקופות גמל על הסכום המרבי האמור בסעיף 184, תיזקף הגמלה המגיעה להן לחובות המפורטים להלן לפי סדר העדיפות הבא:
(1)
ביטוח פנסיה מכוח הסכם קיבוצי;
(2)
ביטוח פנסיה מכוח הסכם אחר;
(3)
ביטוח בריאות;
(4)
קופת תגמולים;
(5)
כל מטרה אחרת.
(ג)
הגיעו למספר קופות גמל חובות למטרה פלונית כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (4), וסך כל החוב לאותה המטרה עלה על הסכום המרבי האמור בסעיף 184 או על יתרת הגמלה שנשארה עד הסכום המרבי, לפי הענין, תתחלק הגמלה או יתרתה בין קופות הגמל לפי היחס שבין סכומי החובות המגיעים להן לאותה מטרה.
(ד)
היה החוב המגיע לפי סעיף קטן (ב)(5) מיועד למספר מטרות או למספר קופות גמל וסך כל החוב עלה על הסכום המרבי האמור בסעיף 184 או על יתרת הגמלה שנשארה עד הסכום המרבי, לפי הענין, תתחלק הגמלה או יתרתה בין קופות הגמל לפי היחס שבין סכומי החובות המגיעים להן לגבי המטרות האמורות, ובין המטרות – לפי היחס שבין סכומי החובות המגיעים לאותה קופת גמל למטרות האמורות.
הגמלה כשכר, כפיצויים או כתשלום לקופה [127ס]
גמלה המשתלמת לפי פרק זה יראו לכל דבר, בכפוף להוראות חוק זה והתקנות לפיו, כשכר עבודה, כפיצויי פיטורים או כתשלום לקופת גמל, לפי הענין.
הגשת תביעה לגמלה [127סא] [תיקון: תשנ״ט, תשע״ח־6]
(א)
הזכאי לגמלה לפי פרק זה יגיש תביעתו למוסד.
(ב)
הגמלה לפי פרק זה תשולם רק לגבי חובות בעד שכר עבודה או פיצויי פיטורים או לקופת גמל שפקיד התביעות קיבל את תביעתם לפי הדין החל עליו.
(ג)
(בוטל).
(ד)
השר רשאי לקבוע פרטים שיש לכלול בתביעה ואת הטפסים להגשתה.
תשלום הגמלה [127סב] [תיקון: תשע״ח־6]
(א)
המוסד ישלם לכל זכאי לגמלה את סכום הגמלה המגיע לו לאחר ניכוי הסכומים כמתחייב מהוראות סעיף 189(ג); סכום שנוכה כאמור יעביר המוסד לאדם שאליו הוא נועד.
(ב)
המוסד ישלח הודעה על תשלום הגמלה או על דחיית הבקשה לתשלום הגמלה לנאמן בהליכי חדלות פירעון; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין זה.
עובד שנפטר [127סג]
(א)
על אף הוראות סעיף 303(ג), אם נפטר עובד לפני ששולמה הגמלה המגיעה לו לפי פרק זה, תשולם הגמלה בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק הגנת השכר, ולשאירים כמשמעותם בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, הכל לפי הענין.
(ב)
שאירים הזכאים לפיצויי פיטורים לפי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, יהיו זכאים לגמלה לפי פרק זה לענין פיצויי הפיטורים המגיעים להם לפי סעיף 5 האמור, עד לסכום המרבי הנקוב בסעיף 183 ובכפוף ליתר הוראות פרק זה.
תביעות המוסד כלפי המפרק [127סה] [תיקון: תשנ״ז־4, תשע״ח־6]
(א)
שילם המוסד גמלה לפי פרק זה, יעברו זכויותיו של הזכאי לה למוסד לצורך גבייתה מהמפרק, ואולם –
(1)
זכויותיו של המוסד לביטוח לאומי לא יהיו בדין קדימה;
(2)
המוסד לא יהיה זכאי לגבות מהמפרק את הפרשי ההצמדה ששילם לזכאי לגבי התקופה שלאחר יום מתן הצו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, או לגבי התקופה שלאחר יום מתן צו כאמור בסעיף 182(2) ו־(4), לפי הענין, אלא במידה שהמפרק החליט לשלם ריבית, הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לגבי התקופה האמורה גם ליתר הנושים בהליכי חדלות הפירעון או בפירוק התאגיד, לפי הענין.
(ב)
בסעיף זה, ”דין קדימה“ – כמשמעותו בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
שיפוט [127סו] [תיקון: תשע״ח־6]
תקנות [127סד] [תיקון: תשע״ח־6]
(א)
השר רשאי לקבוע הוראות בדבר סדרי הגשת תביעות לגמלה לפי פרק זה הוראות בדבר העברת המסמכים מהנאמן למוסד הדרושים לשם בירור זכאות העובד לתשלום הגמלה וכן הוראות בדבר העברת סכומי הגמלאות והניכויים והמועדים לביצוע הפעולות האמורות.
(ב)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע סדרים אחרים במקום האמורים בסעיפים 189 ו־190.
(ג)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע הוראות, כללים, תנאים ומבחנים בדבר תשלום גמלה ואישור תביעה לגמלה לפי פרק זה.
[פרק ו׳2]
פרק ט׳: ביטוח נכות
[תיקון: תשס״ח־9]
סימן א׳: הגדרות
הגדרות [127כא] [תיקון: תשנ״ו, תשס״ג־3, תשס״ג־5, תשס״ד, תשס״ז־4, תשס״ח־9, תשע״ז־6, תש״ף־2, תש״ף־4, תש״ף־5, תשפ״א־11, תשפ״ב־9, תשפ״ב־10]
בפרק זה –
”בעל ליקוי חמור“ – (נמחקה);
”הכנסה“ – הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור – ”הכנסה“ כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ד׳, ולמעט הענקות מכוח סעיף 40(ב1)(2) לחוק חיילים משוחררים;
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (הגדרת הכנסת נכה), תשל״ו–1975 לעניין הגדרת ”הכנסה“ (ק״ת תשל״ו, 202).
”הכנסה מעבודה או ממשלח יד“ – (הנוסח הקבוע): הכנסה חודשית, בפועל, לפי סעיף 2(1), (2) או (8) לפקודת מס הכנסה;
”הכנסה מעבודה או ממשלח יד“ – (הוראת שעה מיום 28.6.2020 ועד יום 31.3.2023): הכנסה חודשית, בפועל, לפי סעיף 2(1), (2) או (8) לפקודת מס הכנסה, ולעניין סעיפים 200, 201 ו־202 – גם הכנסה מדמי אבטלה כהגדרתם בסעיף 158;
”זכאי במשך תקופה ממושכת“ – (נמחקה);
”ליקוי“ – ליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, מתאונה או ממום מלידה;
”מבוטח“ – תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה;
”נכה“ – מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיימים בו כל אלה:
(1)
(נמחקה);
(2)
אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להשתכר כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב־50% או יותר (לאי־כושר או להפחתת הכושר כאמור ייקרא בחוק זה – אי־כושר להשתכר); לעניין פרק זה יראו כנכה גם מי שהיה עובד קטין בתכוף לפני שנגרם לו אי־הכושר להשתכר;
(3)
אין לו הכנסה בפועל מעבודה או ממשלח יד או שהכנסתו כאמור אינה עולה על 60% מהשכר הממוצע לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות מהתאריך הקובע;
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע כללים ומבחנים לעניין הגדרת נכה כאמור;
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ״ד–1984 (ק״ת תשמ״ד, 1382).
”עובד קטין“ – עובד תושב ישראל שמלאו לו 16 שנים אך לא 18 שנים והוא זכאי לשכר שבעדו חייב מעבידו בתשלום דמי ביטוח לפי פרק ה׳, ובלבד שמתקיימים בו התנאים שהיו מזכים אותו להענקת אבטלה לפי סעיף 178(א);
”עקרת בית“ – כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מתקיים בה אחד מאלה:
(1)
היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד;
(2)
היא חיה בנפרד מבן זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24 חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה למוסד;
(3)
היא היתה זכאית, בתכוף לפני נישואיה, לקצבה חודשית לפי סעיף 199(1);
”עקרת בית נכה“ – מבוטחת שהיא עקרת בית ושכתוצאה מליקוי אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב־50% או יותר (לאי־כושר כאמור ייקרא להלן – אי־כושר לתפקד);
”התאריך הקובע“ – התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי־כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי־כושר להשתכר אלא בתקופה של 15 החודשים האמורים.
סימן ב׳: תנאי הזכאות
הזכאות לגמלת נכות [127כב(א), (ד)] [תיקון: תשס״ב־6, תשע״ו־13, תשע״ז־6, תשע״ח־4, תשפ״ב־3]
(א)
נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי־הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ־ישראל לפני יום ו׳ באייר התש״ח (15 במאי 1948), או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל או אם הליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם בישראל בהיותו קטין תושב ישראל.
(ב)
הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע.
(ג)
(1)
על אף האמור בסעיף קטן (ב), נכה שמתקיימים בו כל התנאים המפורטים להלן והוא אינו זכאי לגמלה לפי פרק זה רק בשל כך שטרם חלפו 90 ימים מהתאריך הקובע, תשולם לו בעד פרק הזמן שבין היום ה־31 לבין היום ה־90 מהתאריך הקובע קצבה חודשית מלאה כמשמעותה בסעיף 200:
(א)
(נמחקה);
(ב)
נקבעה לו דרגת אי־כושר להשתכר של 100% למשך תקופה של שישה חודשים רצופים לפחות;
(ג)
(נמחקה).
(2)
על אף האמור בפסקה (1) ובסעיף קטן (ב), לנכה שזכאי לקצבה חודשית מלאה כמשמעותה בפסקה (1) ונוסף על כך זכאי לגמלה לפי תקנה 5(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש״ע–2010 (בפסקה זו – גמלת ילד נכה) או לקצבת שירותים מיוחדים לפי סעיף 206 (בפסקה זו – קצבה מיוחדת), ישולם בעד פרק הזמן שבין היום ה־31 לבין היום ה־90 מהתאריך הקובע, הגבוה מאלה:
(א)
גמלת ילד נכה;
(ב)
הסכום המתקבל מחיבור סכום התשלום לפי פסקה (1) וסכום הקצבה המיוחדת, ואם אינו זכאי לקצבה מיוחדת – סכום התשלום לפי פסקה (1).
הוראות מיוחדות לענין עולים [127כב1(א), (ב)] [תיקון: תשנ״ח־9, תשנ״ט, תשס״ו־3]
(א)
על אף הוראות סעיף 196(א), עולה שאי־כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה.
(ב)
הוראות פרק זה יחולו על כל עולה בשינויים אלה:
(1)
לא ידון המוסד בתביעה לגמלה לפי פרק זה של עולה אלא אחרי תום 9 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי־כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 207(א), ולא לגרוע מהן;
(2)
הזכות לגמלה לפי פרק זה של עולה תתחיל בתום 12 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי־כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 196(ב), ולא לגרוע מהן;
(3)
לשם הקביעה שצמצום בכושר השתכרות של עולה חל לאחר שהיה תושב ישראל, לענין הגדרת נכה שבסעיף 195, לא תובא בחשבון הכנסה שהיתה לו בהיותו מחוץ לישראל.
(ג)
בסעיף זה, ”עולה“ – תושב ישראל שמתקיים בו אחד מאלה:
(1)
בידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות;
(2)
בידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, וניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה.
הוראות מיוחדות לענין עקרת בית [127כג]
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע כללים, מבחנים ותנאים לזכויותיה של עקרת בית נכה לגמלה לפי פרק זה, לרבות כללים ותנאים לבדיקת אי־כושרה לתפקד.
סימן ג׳: גמלאות
סוגי גמלאות נכות [127כה(א)(1)–(3)] [תיקון: תשס״ב־6]
נכה זכאי לגמלאות אלו:
(1)
קצבה חודשית – לפי סעיפים 200 עד 202;
(2)
שיקום מקצועי – לפי סעיפים 203 עד 205;
(3)
השתתפות המוסד במתן שירותים מיוחדים – לפי סעיף 206;
(4)
גמלה לנכה הלוקה במוגבלות קשה – לפי סעיף 206א.
קצבה מלאה ושיעורה [127לו, 127לז] [תיקון: תשנ״ה־3, תשנ״ו, תשס״ג־5, תשס״ג־6, תשס״ח־9, תשע״ז־6, תשע״ח־4, תש״ף־7, תשפ״ב־3]
(א)
נכה יחיד שהכנסתו מעבודה או ממשלח יד אינה עולה על 50.23% מהשכר הממוצע, ושנקבעה לו דרגת אי־כושר להשתכר של 100% זכאי לקצבה ששיעורה הוא צירוף השיעורים האלה מקצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף קטן (ב) (להלן – קצבה חודשית מלאה):
(1)
107%;
(2)
20.6%, למעט לעניין מי שהוראות סעיף 307 חלות לגביו;
(3)
21.40%;
(4)
(א)
17%, למעט לעניין מי שהוראות סעיף 307 חלות לגביו;
(ב)
4.62%, לעניין מי שהוראות סעיף 307 חלות לגביו.
(ב)
שיעור הקצבה המלאה ליחיד יהיה 25% מהסכום הבסיסי (להלן – קצבת יחיד מלאה).
(ג)
היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, נוסף על קצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן:
(1)
בעד בן זוג שהכנסתו אינה עולה על הסכום הנקוב בפרט 1 שבלוח ט׳ – 12.5% מהסכום הבסיסי;
(2)
בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים – 10% מהסכום הבסיסי; לענין זה, ”ילד“ – כהגדרתו בסעיף 238.
(ד)
תוספת התלויים המשתלמת לפי סעיף קטן (ג) תוגדל ב־7%.
[תיקון: תשס״ב־6, תשס״ח־9, תשע״ד־4, תשע״ז־6, תשע״ח־4]
(בוטל).
קצבה חלקית [127לח] [תיקון: תשנ״ה־3, תשנ״ו, תשס״ג־5, תשס״ח־9, תשע״ח־4, תשפ״ב־3]
(א)
נכה, שנקבעה לו דרגת אי־כושר להשתכר שאינה עולה על 74%, זכאי לקצבה חודשית חלקית בעדו ובעד התלויים בו שהם תושבי ישראל, בסכום שיחסו לקצבה כאמור בסעיף 200(א)(1) ו־(4)(א), (ג) ו־(ד), לפי הענין, הוא כיחס שבין אחוז דרגת אי־כושרו להשתכר לבין מאה, וכן לקצבה כאמור בסעיף 200(א)(3).
(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א), לגבי נכה כאמור באותו סעיף קטן שיש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד בשיעור העולה על 21% מהשכר הממוצע, תהא הקצבה החודשית בעד התלויים בו שהם תושבי ישראל, בסכום השווה לסכום תוספת התלויים כאמור בסעיף 200(ג) ו־(ד).
ניכוי הכנסות מקצבה [127לט, 127כב1(ג)] [תיקון: תשנ״ה, תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ב־6, תשס״ג־5, תשס״ח־9, תשע״ז־6, תשע״ח־4, תשפ״ב־4]
(א)
(בוטל).
(ב)
נכה שהיתה לו הכנסה –
(1)
(נמחקה);
(2)
היתה לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד ינוכה מקצבת הנכות המשתלמת בעדו לפי סעיף 200(א) הסכום המתקבל מסך המכפלות של חלקי הכנסתו של המבוטח, הנקובים לגביו בטור א׳ של לוח ח׳1, בשיעורים הנקובים לצדם בטור ב׳; נותרה יתרה לניכוי לאחר שבוצע הניכוי האמור, תנוכה היתרה מתוספת התלויים החלה לגביו; נקבעה לנכה דרגת אי־כושר בשיעור נמוך מ־100%, תשולם קצבתו בסכום הנמוך מבין אלה:
(א)
הסכום המתקבל מניכוי של סך המכפלות של חלקי הכנסתו של המבוטח, הנקובים לגביו בטור א׳ של לוח ח׳1, בשיעורים הנקובים לצדם בטור ב׳, מקצבה חודשית מלאה; נותרה יתרה לניכוי לאחר שבוצע הניכוי האמור, תנוכה היתרה מתוספת התלויים החלה לגביו;
(ב)
הסכום המחושב בעדו לפי סעיף 201(א) ו־(ב), ולגבי מי שהכנסתו מעבודה או ממשלח יד אינה עולה על 21% מהשכר הממוצע – הסכום המחושב בעדו לפי סעיף 201(א) בלבד;
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא תשולם קצבה לפי סעיפים 200 ו־201 למבוטח אם שיעורה נמוך מ־2.68% מהסכום הבסיסי; לעניין זה, תחושב הקצבה שמבוטח זכאי לה, בצירוף תוספת התלויים החלה לגביו, בהתאם להכנסותיו ובהתאם להוראות סעיפים 200, 201 וסעיף זה;
(3)
היתה לו הכנסה חודשית שלא מעבודה או ממשלח יד, תנוכה הכנסה זו מההפרש שבין הקצבה המשולמת לו ובין הקצבה החודשית המלאה.
שיקום מקצועי – תנאים [127מ] [תיקון: תשס״ח־9]
מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ־ישראל לפני ו׳ באייר התש״ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:
(1)
נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;
(2)
אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת;
(3)
הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;
(4)
הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לענין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.
שיקום מקצועי – כללים [127מא]
שיקום מקצועי למי שהגיע לגיל פרישה [127מב] [תיקון: תשס״ד, תשע״ז־12]
מי שזכאי לשיקום מקצועי לפי פרק זה והגיע בעת מתן השיקום לגיל הפרישה, רשאי להשלים את השיקום המקצועי גם מעבר לגיל האמור.
שירותים מיוחדים [127כה] [תיקון: תשנ״ח־2, תשס״ד]
(א)
שירותים מיוחדים הניתנים לאדם לפי פרק זה הם שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו.
(ב)
השתתפות המוסד במתן שירותים מיוחדים לנכה תהיה לפי כללים, מבחנים ובשיעורים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה לכלל הנכים או לסוגיהם.
(ג)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע כללים, מבחנים ושיעורים להשתתפות המוסד במתן שירותים מיוחדים למבוטח, אף אם אינו נכה, ובלבד שנקבע לו אחוז נכות לפי סעיף 208 בשיעור של 75% לפחות.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל״ט–1978 (ק״ת תשל״ט, 83).
(ג1)
בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה, שהנכה זכאי לה, אף בשונה מהוראות סעיף 296.
(ד)
מי שזכאי לשירותים מיוחדים והגיע לגיל הפרישה, לא תפקע מסיבה זו זכותו למתן שירותים מיוחדים גם מעבר לגיל האמור.
גמלה מיוחדת למי שסובל ממוגבלות קשה [תיקון: תשס״ב־6, תשס״ד, תשע״ח־4, תשפ״ב־3]
(א)
בסעיף זה, ”גמלה בסיסית“ – גמלה לפי הוראות סעיף 206 או לגמלת שירותים מיוחדים לעולה המשתלמת לפי הסכם בדבר מתן גמלאות מיוחדות לעולים התלויים בעזרת הזולת שנערך לפי סעיף 9.
(ב)
מי שזכאי לגמלה בסיסית זכאי גם לגמלה שתחושב באחוזים מקצבת היחיד המלאה, כמפורט להלן:
(1)
86.58%, לזכאי לגמלה בסיסית בשיעור של 235% מקצבת יחיד מלאה;
(1א)
65.05%, לזכאי לגמלה בסיסית בשיעור של 188% מקצבת יחיד מלאה;
(2)
37.61% , לזכאי לגמלה בסיסית בשיעור של 111.9% מקצבת יחיד מלאה;
(3)
14%, לזכאי לגמלה בסיסית בשיעור של 50% מקצבת יחיד מלאה.
(ג)
מי שזכאי לגמלה בסיסית כאמור בסעיף קטן (ב) והגיע לגיל הפרישה, לא תפקע מסיבה זו זכותו לגמלה לפי סעיף זה גם מעבר לגיל האמור.
סימן ד׳: קביעת נכות ואי־כושר
תחילת הבירור [127כב(ב), (ג)] [תיקון: תשע״ז־6]
(א)
לא ידון המוסד בתביעה לגמלה לפי פרק זה אלא בתום 90 ימים מהיום שלפי טענת התובע אין לו הכנסה בפועל מעבודה או ממשלח יד או שהכנסתו כאמור אינה עולה על 60% מהשכר הממוצע.
(ב)
לענין הקביעה אם הכנסתו כאמור בסעיף קטן (א) אינה עולה על 60% מהשכר הממוצע, לא יובאו בחשבון דמי מחלה המשתלמים למבוטח מאת מעבידו.
אחוזי נכות רפואית [127כז] [תיקון: תשס״ד־3]
(א)
תנאי לקביעת אי־כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר (בסעיף זה – המבחנים), בשיעור של 60% לפחות, ואולם אם נקבעה למבוטח לפי המבחנים נכות רפואית בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות, יהיה התנאי לקביעת אי כושר להשתכר – קביעת נכות רפואית, לפי המבחנים, בשיעור של 40% לפחות.
(ב)
רופא שהוא עובד המוסד או רופא אחר, שהמוסד הסמיכם לכך (להלן – רופא מוסמך), יקבע את אחוזי הנכות כאמור בסעיף קטן (א).
(ג)
קבע רופא מוסמך שאחוזי הנכות פחותים מ־60%, ולענין מי שנקבעה לו נכות בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות – שאחוזי הנכות פחותים מ־40%, חייב הוא לנמק קביעתו.
(ד)
השר רשאי להפחית, בתקנות, את אחוזי הנכות מהאמור בסעיף זה, לכלל הנכים או לסוגים מהם.
(ה)
בסעיף זה, ”ליקוי יחיד“ – כל ליקוי או פגימה שברשימת הליקויים כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ״ד–1984, שבצדם נקוב אחוז נכות.
דרגת אי־כושר להשתכר [127כח] [תיקון: תשס״ח־9, תשע״ז־6]
(א)
פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי־כושרו להשתכר.
(א1)
דרגת אי כושר תיקבע באחד משיעורים אלה: 60%, 65%, 74% או 100%, ובלבד שאם דרגת אי־הכושר להשתכר עלתה על 74% תיקבע לנכה דרגת אי־כושר להשתכר בשיעור של 100%.
(ב)
בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור.
(ג)
על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי פקיד תביעות לקבוע לתובע דרגת אי־כושר להשתכר, שאינה פחותה מ־75%, אף ללא קבלת חוות דעת של פקיד שיקום.
(ד)
(1)
תובע שחדלה להשתלם לו קצבה לפי הוראות סעיפים 200 ו־201 בשל כך בלבד שהיתה לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד (בסעיף קטן זה – הכנסה שוללת), והכנסתו כאמור פחתה מ־60% מהשכר הממוצע, יקבע פקיד תביעות את דרגת אי־כושרו להשתכר, מחדש, בשיעור שלא יפחת משיעור דרגת אי־הכושר היציבה להשתכר שנקבע לגביו לאחרונה לפני שהחלה להשתלם לו ההכנסה השוללת.
(2)
קביעה מחדש של דרגת אי־כושר להשתכר, לפי פסקה (1), תיעשה בלא קבלת חוות דעת של רופא מומחה או פקיד שיקום.
דרגה זמנית של אי־כושר להשתכר [127לב]
פקיד תביעות רשאי לקבוע דרגת אי־כושר להשתכר לתקופה מוגבלת, כל עוד המצב הרפואי או התפקוד של הנכה אינם יציבים, או לתקופה הדרושה למתן שיקום מקצועי, או בנסיבות אחרות כפי שנקבע; תוקפה של כל קביעה זמנית תהיה לתקופה שאינה עולה על שנתיים.
ערר על החלטת רופא מוסמך או פקיד תביעות [127כט, 127ל]
(א)
הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך, בכך שקבע לו אחוזי נכות רפואית שאינם מזכים בגמלה לפי פרק זה, רשאי לערור עליה לפני ועדה רפואית לעררים.
(ב)
הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות בענין אי־כושרו להשתכר, למעט קביעתו בענין השתכרותו בפועל, רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים.
(ג)
הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות בענין זכאותו לשירותים מיוחדים רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים לשירותים מיוחדים.
מינוי הועדות, סמכויותיהן וסדרי עבודתן [127לא] [תיקון: תש״ע]
(א)
השר יקבע את אופן מינוין, הרכבן וסדרי עבודתן של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים; כן יקבע, באישור ועדת העבודה והרווחה, את סמכויותיהן של הועדות האמורות ואת העקרונות והכללים שינחו אותן.
(א1)
הוראות פסקאות (1) עד (3) של סעיף 118(ב) יחולו לעניין מינוי והכשרה של רופא שהוא חבר בוועדה מהוועדות המנויות בסעיף קטן (א), בשינויים המחויבים.
(ב)
השר רשאי לקבוע את המועדים והדרכים להגשת עררים לפי סעיף 211.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ״ד–1984 (ק״ת תשמ״ד, 1376).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ״ד–1984 (ק״ת תשמ״ד, 1377).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ״ה–1995 (ק״ת תשנ״ה, 1666).
ערעור [127לד]
החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא.
בדיקה מחדש של דרגת אי־כושר להשתכר [127לה] [תיקון: תשנ״ח־2, תשס״ב־6, תשס״ג־5, תשס״ד־3, תשס״ח־9, תשע״ז־6]
(א)
המוסד רשאי לבדוק מחדש את דרגת אי־הכושר של נכה להשתכר או את שיעור נכותו הרפואית, וכן רשאי הנכה לתבוע בדיקה מחדש כאמור, הכל תוך פרקי זמן ובתנאים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה.
(ב)
החליט המוסד לבדוק מחדש את דרגת אי־הכושר להשתכר או את שיעור הנכות הרפואית, חייב הנכה לעמוד לבדיקה לענין סעיפים 208 ו־209; לא עשה כן במועד שנדרש לכך, רשאי המוסד להשהות את מתן הגמלה עד שיתייצב הנכה לבדיקה, זולת אם נתן הנכה הצדק סביר לאי־התייצבותו.
(ג)
בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה שהנכה זכאי לה בעקבות בדיקה מחדש, אף בשונה מהוראות סעיף 296 ובלבד שלא תשולם גמלה כאמור לתקופה העולה על 12 החודשים שבתכוף לפני הגשת הבקשה לבדיקה מחדש.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (בדיקה מחדש ותביעה חדשה), התשס״א–2000 (ק״ת תשס״א, 68).
סימן ה׳: שונות
הכשרה מקצועית לבן זוג של נכה [127מז(א)(1)] [תיקון: תשס״ד]
השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות, תנאים ושיעורי סכומים בדבר מתן הכשרה מקצועית, דמי מחיה והוצאות אבחון לבן זוגו של נכה שאינו ניתן לשיקום מקצועי, ובלבד שבן הזוג טרם הגיע לגיל הפרישה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחיה), תשל״ט–1979 (ק״ת תשל״ט, 1664).
[127מז(ב)] [תיקון: תשס״א־4]
(בוטל).
הפחתת גמלה, השהייתה או שלילתה [127כד]
המוסד רשאי להפחית, להשהות או לשלול גמלה למבוטח התובע גמלה לפי פרק זה או לזכאי לה, שסירב ללא צידוק מספיק למלא אחר הוראות שניתנו לו בקשר להכשרה מקצועית, הסבת מקצוע או השמה בעבודה, התואמות את כושרו הגופני ומצב בריאותו, או למי שסירב לעמוד לבדיקות רפואיות או שיקומיות.
הפרת הוראות רפואיות ושיקומיות [127נב]
חובת אדם למסור מידע [127נ]
השר, בהתייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע הוראות בדבר חובתו של כל אדם, לרבות רופא, למסור למוסד, לענין פרק זה, כל מידע המצוי ברשותו הנוגע לנכותו של אדם.
מימון פעולות לפיתוח שירותים לנכים [127נב1] [תיקון: תשס״ג־6, תשס״ז, תשפ״ב־3]
(א)
בהתייעצות עם המועצה יממן המוסד פעולות המיועדות לפיתוח שירותים לטובת הנכים, ובלבד שהסכום הכולל של התחייבויות המוסד, בשנת כספים פלונית, למימון פעולות כאמור, לרבות התחייבויות לגבי שנות הכספים הבאות, לא יעלה על 170 מיליון שקלים חדשים.
(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א) –
(1)
המוסד רשאי, בהתייעצות עם המועצה ובהסכמת שר האוצר, להתחייב לממן פעולות לפי הוראות סעיף קטן (א), בסכום העולה על הסכום הקבוע בו, ובלבד שסכום ההתחייבויות הנוסף יופחת מהסכום הכולל שבו יהיה המוסד רשאי להתחייב בשתי שנות הכספים הבאות, באופן שיקבע בהסכמת שר האוצר;
(2)
התחייב המוסד, בשנת כספים מסוימת, לממן פעולות כאמור בסעיף קטן (א) בסכום הנמוך מהסכום הקבוע בו, רשאי הוא, בהתייעצות עם המועצה, להתחייב בשנת הכספים שלאחריה בסכום הקבוע בסעיף קטן (א), בתוספת סכום ההפרש או בתוספת 20% מהסכום הקבוע בסעיף קטן (א), לפי הנמוך; לענין זה, ”סכום ההפרש“ – סכום השווה להפרש שבין הסכום הקבוע בסעיף קטן (א) לבין הסכום שבו התחייב המוסד בשנת הכספים המסוימת.
(3)
בוטלה התחייבות שניתנה לפי סעיף זה, בשנת הכספים שבה ניתנה ההתחייבות או באחת משתי שנות הכספים שלאחריה, רשאי המוסד, בהתייעצות עם המועצה, להתחייב, בשנת הכספים שבה בוטלה ההתחייבות או בשנת הכספים שלאחריה, בסכום השווה לסכום המרבי שבו הוא רשאי להתחייב באותה שנת כספים לפי סעיף קטן (א) ופסקאות (1) ו־(2), בתוספת סכום ההתחייבות שבוטלה כאמור.
(ג)
הסכום הקבוע בסעיף קטן (א) יעודכן ב־1 בינואר של כל שנה לפי השינוי במדד ביחס ל־1 בינואר של השנה שקדמה לה; לענין זה, ”מדד“ – מדד שיקבע השר בצו בהסכמת שר האוצר.
שמירת הזכאות להטבות לפי כל דין [תיקון: תשס״ח־9, תשע״ז־6]
(א)
נכה שנקבעה לגביו דרגת אי־כושר להשתכר, והיה זכאי בשל דרגת אי־הכושר כאמור לפטור מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 351 או להטבה לפי כל דין אחר (בסעיף זה – זכאי להטבה) ואשר חדלה להשתלם לו קצבה חודשית כאמור בסעיף 199(1), תוסיף להינתן לו ההטבה כאמור במשך תקופה של 36 חודשים נוספים, אלא אם כן חדלה הזכאות להטבה כאמור לפי הוראות הדין שמכוחו ניתנה (בסעיף זה – תקופת הזכאות המיוחדת).
(ב)
(בוטל).
הגדלת שיעור הקצבאות [תיקון: תשע״ח־4]
(א)
השר ושר האוצר יבחנו את הגדלת שיעור קצבאות הנכות לפי פרק ט׳ ולפי סעיף 251, באופן מדורג בשנת 2020 ובשנת 2021, נוסף על הגדלת הקצבאות לפי תיקון מס׳ 200, ובכלל זה את המקורות התקציביים הנדרשים לכך, ויגישו את המלצותיהם בעניין לאישור הממשלה, כך שסך העלות בשנת 2021 של העלאת קצבאות הנכות יהיה 4.341 מיליארד שקלים חדשים, ובלבד שהקצבה החודשית המלאה לפי סעיף 200(א) לא תפחת מ־3,700 שקלים חדשים.
(ב)
המלצות השרים כאמור בסעיף קטן (א) יוגשו לממשלה עד תום שנת 2019 והם יהיו רשאים, באישור הממשלה ובאישור ועדת העבודה והרווחה, להתקין תקנות לשם יישום הוראות סעיף קטן (א).
(ג)
בסעיף זה –
”העלאת קצבאות הנכות“ – ההפרש שבין סך התשלומים שהמוסד צפוי לשלם לאחר תיקון מס׳ 200 וכתוצאה מיישום תקנות כאמור בסעיף קטן (ב), לעומת סך התשלומים ששילם המוסד בשנת 2017 לפי פרק זה וסעיף 251; לעניין זה לא יובאו בחשבון העלאת שיעורי הקצבאות לפי ההגדרה ”הסכום הבסיסי“ ותיקוני חקיקה נוספים לאחר תחילתו של תיקון מס׳ 200;
”תיקון מס׳ 200“ – חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס׳ 200), התשע״ח–2018.
סימן ו׳: ילד נכה
הגדרת ילד נכה [127מט]
לענין סימן זה, ”ילד נכה“ – ילד שהיה לנכה בהיותו בין בישראל ובין בחוץ לארץ, הכל לפי מבחנים ותנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש״ע–2010 (ק״ת תש״ע, 810).
גמלאות בשל ילד נכה [127מז(א)(2), (3), 127מח, 127מט1, 127מט2] [תיקון: תשנ״ה, תשנ״ו, תשנ״ח־2]
(א)
השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות, תנאים ושיעורי סכומים בדבר –
(1)
תשלום דמי מחיה בעד ילדו הנכה של מבוטח או של מי שהיה מבוטח ונפטר כתושב ישראל, אם עיקר זמנו של הילד מוקדש ללימודים או להכשרה מקצועית;
(2)
עזרה הדרושה ללימודיו של ילד כאמור בפסקה (1) שעקב נכותו דרושה לו עזרה מיוחדת ללימודיו או שאין ביכולתו לבקר, עקב נכותו, בבית ספר רגיל אך מסוגל הוא ללמוד.
(ב)
השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע את התנאים והשיעורים להשתתפות המוסד בהוצאות המבוטח לסידורים מיוחדים לילד כאמור בסעיף קטן (א)(1), ההכרחיים לקיום אורח חיים רגיל.
(ג)
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע הוראות מיוחדות, תנאים ומבחנים בדבר תשלום קצבה בעד ילד נכה הסובל מליקויים מיוחדים שנקבעו בהן.
(ג1)
בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה, אף בשונה מהוראות סעיף 296.
(ד)
הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות שנתקבלה לפי סעיף זה רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים לילד נכה; הוראות סעיפים 212 ו־213 יחולו על ועדה לעררים לילד נכה, בשינויים המחוייבים.
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש״ע–2010 (ק״ת תש״ע, 810).
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ״ה–1995 (ק״ת תשנ״ה, 1666).
מועד תשלום גמלאות בשל ילד נכה [תיקון: תשנ״ז, תשס״ד־3]
השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות ומבחנים בדבר תשלום גמלה בשל ילד נכה לפי סעיף 222, לתקופה שקדמה להגשת התביעה לגמלה, ובלבד שלא תשולם גמלה לפי הסעיף האמור לתקופה העולה על 12 החודשים שבתכוף לפני הגשת התביעה לגמלה, ואם הוגשה בקשה לבדיקה מחדש בהתאם להוראות שנקבעו לפי סעיף 222 – לתקופה העולה על 12 החודשים שבתכוף לפני הגשת הבקשה כאמור; השר רשאי באישור ועדת העבודה והרווחה לקבוע תקופות קודמות שונות, בהתחשב בסוג הליקוי שממנו סובל הילד הנכה ובסוג הגמלה המגיעה בעדו.
גמלה מוגדלת למשפחות ילדים נכים [תיקון: תש״ס, תשע״ו־9, תשפ״ב־3]
(א)
היו למבוטח שני ילדים או יותר שבעדם משתלמת גמלה לפי סימן זה, תשולם הגמלה בעד כל ילד כאמור בשיעור העולה בחמישים אחוזים על השיעור הקבוע לפי סעיף 222.
(ב)
היה למבוטח ילד אחד שבעדו משתלמת גמלה לפי סימן זה, תשולם הגמלה בשיעור האמור בסעיף קטן (א) אם התקיים אחד מאלה:
(1)
למבוטח ילד נכה נוסף שלא משתלמת בעדו גמלה לפי סימן זה, רק בשל כך שהוא מוחזק בידי משפחת אומנה כהגדרתה בחוק אומנה לילדים, התשע״ו–2016;
(2)
למבוטח בן או בת נוספים שמלאו להם 18 שנים ואשר רק בשל גילם לא משתלמת בעדם גמלה לפי סימן זה.
הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר [תיקון: תשע״ח־15]
מבוטח שילדו הנכה נפטר והשתלמה בעדו, ערב פטירתו, גמלה לפי סעיף 222, זכאי להכשרה מקצועית, לרבות דמי מחיה והוצאות אבחון הניתנים לפי סעיף 265(א)(1), בשינויים המחויבים.
[תיקון: תשס״ח־9, תשע״ז־6]
סימן ז׳: קצבת עידוד השתלבות בשוק העבודה (בוטל)
[תיקון: תשס״ח־9, תשע״ז־6]
(בוטל).
[תיקון: תשפ״א־2, תשפ״א־9, תשפ״ב־5]
סימן ח׳: מענק חד־פעמי חלף הגדלת קצבאות הנכות לשנת 2020 (פקע)
[תיקון: תשפ״א־2, תשפ״א־9, תשפ״ב־5]
(פקע).
[פרק ו׳5]
פרק י׳: ביטוח סיעוד
סימן א׳: הגדרות
הגדרות [127פג] [תיקון: תשנ״ו, תשס״ו־3, תשס״ט־3, תשע״ו־18, תשע״ז־12, תשע״ח־9, תשע״ט־2]
בפרק זה –
”בדיקת תלות“ – בדיקה להערכת מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום־יום או בשל הצורך בהשגחה;
”גמלת סיעוד“ – גמלה חודשית להשתתפות בתשלום בעד שירותי סיעוד, המשולמת לפי פרק זה;
”השגחה“ – השגחה ופיקוח על המבוטח למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים;
”ועדה מקומית מקצועית“ – (נמחקה);
”יחידות שירות“ – מתן שירותי סיעוד כאמור בטור א׳ ללוח ח׳2, בהיקף כאמור בלוח ח׳2;
”ימי מנוחה“ – ימי מנוחה ושבתון, לפי לוח שיפרסם המוסד באתר האינטרנט שלו;
”ליקוי“ – ליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, מתאונה או ממום מלידה;
”מבוטח“ – אחד מאלה:
(1)
מבוטח לפי פרק י״א;
(2)
(נמחקה);
(3)
(נמחקה);
(4)
תושב ישראל שעלה לפי חוק השבות, או תושב ישראל שבידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, שניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה, והכל אם אינם מבוטחים בביטוח אזרחים ותיקים וביטוח שאירים;
”מוסד סיעודי“ – מוסד סיעודי או מחלקה סיעודית שבהם מוחזקים ומטופלים אנשים הזקוקים לסיעוד, תשושי נפש או תשושים;
”פעולות יום־יום“ – לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית;
”קצבת יחיד מלאה“ – (נמחקה);
”שווי בכסף של יחידת שירות“, לעניין חודש קלנדרי מסוים – התעריף שמשלם המוסד בעד אותו חודש קלנדרי, לנותן שירותים שאינו מוסד ללא כוונת רווח, בעד שעת טיפול אישי במבוטח בביתו, שלא בשעות לילה או בימי מנוחה, ושניתנת על ידי עובד שגילו עד 70 שנים ושאינו עובד זר, ואם משלם המוסד תעריפים שונים לנותני שירותים כאמור בגין שעת טיפול כאמור – ממוצע התעריפים בעבור שעת טיפול כאמור לנותני שירותים כאמור בעד אותו חודש קלנדרי, שאינו משוקלל;
”שירותי סיעוד“ – שירותים או מוצרים המיועדים לסייע בביצוע פעולות יום־יום או בהשגחה או בניהול משק בית כמפורט בטור א׳ ללוח ח׳2;
”שעות לילה“ – השעות שבין 22:00 עד 06:00 למחרת, למעט בימי מנוחה.
סימן ב׳: גמלאות
הגדרות [תיקון: תשס״ט־3, תשע״ח־9]
בסימן זה –
”היתר“ – (נמחקה);
”הממונה“ – (נמחקה);
”היתר שהותלה“ – (נמחקה);
”חוק עובדים זרים“ – חוק עובדים זרים, התשנ״א–1991.
גמלת סיעוד [127פד] [תיקון: תשס״ג־6, תשס״ז, תשס״ח־5, תשס״ט־3, תשע״א־9, תשע״ד־8, תשע״ו־18, תשע״ח־9, תשע״ט]
(א)
בכפוף להוראות סעיף קטן (ג) וסעיף 225, מבוטח שכתוצאה מליקוי מתקיים בו האמור באחת מהפסקאות שלהלן על פי בדיקת תלות הנמדדת בנקודות, זכאי לגמלת סיעוד חודשית, בהיקף כמפורט באותן פסקאות:
(1)
מבוטח שנקבעו לגביו בבדיקת התלות 2.5 עד 3 נקודות – זכאי לאחת מאלו, לפי בחירתו והוא רשאי לשנותה:
(א)
9 יחידות שירות לשבוע שניתן לממשן לקבלת שירותי הסיעוד האמורים בפרטים (2) עד (6) בלוח ח׳2, בלבד;
(ב)
5.5 יחידות שירות לשבוע, שניתן לממשן, כולן או חלקן, בעין, לקבלת כל שירות סיעוד, או לקבל את שווין בכסף, לפי בחירת המבוטח; בחר המבוטח לקבל כגמלה בכסף את שווין בכסף של יחידות השירות, כולן או חלקן, יקבל את מלוא השווי בכסף של יחידות השירות שבחר, ללא הפחתה של 20% משווין; הוראות סעיפים 224(ב), 225א(ב) ו־225ב(ב) לעניין תשלום 80% מהגמלה או לעניין הפחתת 20% מהגמלה, לא יחולו לגבי גמלה המשולמת בכסף לזכאי לפי פסקת משנה זו;
(2)
מבוטח שנקבעו לגביו בבדיקת התלות 3.5 עד 4.5 נקודות – 10 יחידות שירות לשבוע;
(3)
מבוטח שנקבעו לגביו בבדיקת התלות 5 עד 6 נקודות – 17 יחידות שירות לשבוע; ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – 14 יחידות שירות לשבוע; ואולם בחודשים נובמבר ודצמבר 2018 ובשנים 2019 ו־2020 – יהיה זכאי מבוטח כאמור ל־15 יחידות שירות לשבוע, ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – ל־12 יחידות שירות לשבוע;
(4)
מבוטח שנקבעו לגביו בבדיקת התלות 6.5 עד 7.5 נקודות – 21 יחידות שירות לשבוע; ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – 18 יחידות שירות לשבוע; ואולם בחודשים נובמבר ודצמבר 2018 ובשנת 2019 – יהיה זכאי מבוטח כאמור ל־19 יחידות שירות לשבוע, ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – ל־16 יחידות שירות לשבוע, ובשנת 2020 יהיה זכאי מבוטח כאמור ל־20 יחידות שירות לשבוע, ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – ל־17 יחידות שירות לשבוע;
(5)
מבוטח שנקבעו לגביו בבדיקת התלות 8 עד 9 נקודות – 26 יחידות שירות לשבוע; ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – 22 יחידות שירות לשבוע; ואולם בחודשים נובמבר ודצמבר 2018 ובשנת 2019 – יהיה זכאי מבוטח כאמור ל־23 יחידות שירות לשבוע, ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – ל־19 יחידות שירות לשבוע, ובשנת 2020 יהיה זכאי מבוטח כאמור ל־25 יחידות שירות לשבוע, ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – ל־21 יחידות שירות לשבוע;
(6)
מבוטח שנקבעו לגביו בבדיקת התלות 9.5 עד 10.5 נקודות – 30 יחידות שירות לשבוע; ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – 26 יחידות שירות לשבוע; ואולם בחודשים נובמבר ודצמבר 2018 ובשנת 2019 – יהיה זכאי מבוטח כאמור ל־28 יחידות שירות לשבוע, ואם הוא מעסיק עובד זר בענף הסיעוד – ל־24 יחידות שירות לשבוע.
(ב)
גמלת סיעוד המשולמת כאמור בסעיף 225(ג) או 225א תהיה בשיעור של 80% משווין בכסף של יחידות השירות כאמור בסעיף קטן (א)(1) עד (6), לפי העניין, במכפלה של 4.3.
(ג)
(1)
את בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת יעשה המוסד על פי הסדרים שייקבעו בין המוסד לבין שירותי הבריאות ושירותי הרווחה; השר רשאי לקבוע טופס שימלא מי שהמוסד התקשר עמו לשם ביצוע בדיקת התלות של מבוטחים.
(2)
על אף האמור בפסקה (1), בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת לגבי מבוטח שמלאו לו 90 שנים יכול שתיערך, לפי בחירת המבוטח, בידי רופא מומחה במסגרת עבודתו במוסד רפואי, ובלבד שהמבוטח לא נדרש לשלם תשלום כלשהו בעבור הבדיקה, לרופא המומחה או למוסד הרפואי שבו הוא מועסק, במישרין או בעקיפין, למעט השתתפות עצמית כמשמעותה בסעיף 8 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994; בחר המבוטח להיבדק בידי רופא מומחה, יודיע על כך למוסד במועד הגשת התביעה או במועד הגשת הבקשה לבדיקה מחדש, לפי העניין.
(3)
השר יקבע תנאים וכללים לעניין פסקה (2), לרבות לעניין מבחנים, לבדיקת מידת התלות בעזרת הזולת, שייערכו בידי רופא מומחה, ורשאי הוא לקבוע טופס שימלא רופא מומחה לשם קביעת מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת.
(4)
בסעיף קטן זה –
”רופא מומחה“ – רופא מומחה בגריאטריה לפי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל״ז–1976;
”מוסד רפואי“ – כהגדרתו בסעיף 328.
(ד)
(1)
הזכות לגמלת סיעוד ושיעורה מותנים במבחני הכנסה שיקבע השר בתקנות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה; בתקנות אלה ייקבעו שיעורי הגמלה בהתאם למבחני ההכנסה וכללים לחישוב ההכנסה, לרבות מבחנים וכללים לסוגי מבוטחים;
פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (מבחני הכנסה לקביעת הזכות לגימלת סיעוד ושיעורה), התשמ״ח–1988 (ק״ת תשמ״ח, 871).
(2)
(נמחקה);
(3)
לעניין הזכאות לגמלת סיעוד ושיעורה לא תובא בחשבון הכנסה שמקורה בקצבה חודשית המשולמת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים או מכוח סעיף 3 לחוק הטבות לניצולי שואה, התשס״ז–2007 (בפסקה זו – חוק ההטבות) או המשולמת על ידי מדינת חוץ בקשר עם רדיפות הנאצים ועוזריהם כגון –
(א)
(ב)
קצבה המשתלמת לפי הוראות החוק בדבר תשלום רנטות בשל עבודה בגטו, כאמור בתיקון הספר השישי לחוק הסוציאלי, אשר התקבל בגרמניה ביום 20 ביוני 2002;
(ג)
קצבה המשולמת לפי ההסכם עם גרמניה כהגדרתו בחוק ההטבות.
(ה)
המוסד יפרסם באתר האינטרנט שלו את השווי בכסף של יחידת שירות, את העלות של השירותים והמוצרים המנויים בלוח ח׳2, ואת השירותים שעל נותן שירותים המעניק שירותי סיעוד לתת לזכאים וכן יישום להצגה ולחישוב של מגוון האפשרויות העומדות לרשות זכאים לגמלת סיעוד למימוש יחידות השירות, תוך הצגת החלופות האפשריות, לרבות בחירה בגמלה בעין או בכסף, או שילוב ביניהן, ולרבות בחירה בשירותי הסיעוד השונים כאמור בלוח ח׳2, בהיקפים שונים; המידע כאמור בסעיף קטן זה יוצג בשפות שונות.
(ו)
השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי, בצו, לשנות את לוח ח׳2.
ביצוע בדיקת תלות במסגרת תכנית ניסיונית – הוראת שעה [תיקון: תשע״ב־4, תשע״ג־2]
(א)
בסעיף זה –
”בדיקת תלות“ – בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת;
”תכנית ניסיונית“ – תכנית המלווה בבקרה ובבחינה של הממצאים שעורך המוסד לפי סעיף זה, לבחינת השלכותיה של התכנית;
”תקופת הניסיון“ – תקופה של שנה שתחילתה ב־1 בחודש שלאחר יום פרסומו של חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס׳ 145 – הוראת שעה), התשע״ג–2013 (מיום 1.9.2013 עד יום 31.8.2014).
(ב)
על אף הוראות סעיף 224(ג), בתקופת הניסיון יהיה ניתן לבצע בדיקת תלות בידי רופא מומחה כהגדרתו בסעיף האמור, במסגרת עבודתו במוסד רפואי בהתאם להוראות אותו סעיף, לגבי מבוטח שמלאו לו 80 שנים וטרם מלאו לו 90 שנים, במסגרת תכנית ניסיונית ובהתקיים כל אלה:
(1)
המבוטח מתגורר באזור שקבע השר בצו; מספר האזורים שייקבעו כאמור לא יפחת משישה;
פורסם צו הביטוח הלאומי (אזורי ניסוי לעניין סעיף 224א לחוק) (הוראת שעה), התשע״ד–2013 (ק״ת תשע״ד, 44).
(2)
המבוטח בחר בכך שבדיקת התלות תיערך בידי רופא מומחה כאמור;
(3)
הבדיקה תיערך בביתו של המבוטח.
(ג)
על אף הוראות סעיף 230, בתקופת הניסיון יקראו את פסקה (2) שבסעיף האמור בלא הסיפה החל במילים ”ובלבד שלעניין“.
תשלום גמלת סיעוד [127פה] [תיקון: תשס״ד, תשע״ח־9, תשע״ט, תשע״ט־2]
(א)
זכאי לגמלה לפי פרק זה יהיה מי שביום הגשת התביעה לגמלת סיעוד הגיע לגיל הפרישה.
(א1)
קבע המוסד שמבוטח זכאי לגמלת סיעוד לפי סעיף 224, יקבע את שירותי הסיעוד שיש לספק לו ואת נותן השירותים, וכן ידאג למתן אותם שירותים, והכול בהתחשב בבחירתו של הזכאי לפי סעיף זה או סעיף 225א; המוסד רשאי להגביל את קביעותיו לפי סעיף קטן זה בזמן.
(ב)
על אף הוראות סעיפים 303, 304, ו־306, תשולם גמלת הסיעוד, כולה או מקצתה, לידי מי שנותן את שירותי הסיעוד, כפי שקבע המוסד לפי סעיף קטן (א1), ולא לידי הזכאי.
(ג)
גמלת הסיעוד תשולם לזכאי רק אם המוסד קבע שאין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו או שלא סופקו לו שירותי סיעוד החל במועד שבו נוצרה זכאות לגמלת סיעוד לפי סעיף 229; הגמלה תשולם בעד התקופה שבה טרם סופקו לו שירותי סיעוד, החל במועד האמור ואילך; היו שירותי סיעוד זמינים אך הזכאי סירב לקבלם ללא סיבה סבירה, יראו כאילו שירותי הסיעוד סופקו לו.
(ד)
זכאי לגמלת סיעוד, שאינו גר עם בן משפחה או גר עם בן משפחה שאינו מטפל בו, והמוסד קבע שאין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו, או שלא סופקו לו שירותי סיעוד תוך 30 ימים מהיום שבו נוצרה זכאות לגמלת סיעוד, יהיה זכאי להתקבל, לפי הכללים המקובלים, למוסד סיעודי של המדינה או שהמדינה משתתפת בהחזקת המטופלים בו, ובלבד שהמימון להחזקתו יהיה במסגרת התקציב המיועד לכך מכספי ביטוח סיעוד כאמור בסעיף 237(ב) ובמסגרת התקציבים המאושרים של משרד הבריאות ומשרד העבודה והרווחה.
(ה)
(1)
על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג), ובלי לגרוע מהוראות סעיף 225א, מבוטח שזכאי לגמלת סיעוד כאמור בסעיף 224(א)(2) עד (6) רשאי לבחור לקבל לידיו כגמלה בכסף את שווין בכסף של עד שליש מיחידות השירות שהוא זכאי להן, ובלבד שגורם מקצועי ביקר בביתו של המבוטח והעריך כי מתן הגמלה בכסף יאפשר מתן שירותי סיעוד בהיקף וברמה שהולמים את צורכי המבוטח; המבוטח רשאי לשנות את בחירתו; חלק של יחידת שירות יעוגל לעניין סעיף קטן זה כלפי מעלה.
(2)
כל עוד לא ביקר גורם מקצועי בביתו של מבוטח כאמור בפסקה (1), רשאי המבוטח לבחור לקבל לידיו כגמלה בכסף את שווין בכסף של עד ארבע יחידות שירות מכלל יחידות השירות שהוא זכאי להן.
(3)
הוראות סעיף 225ב(ב) יחולו על מבוטח שקיבל גמלה בכסף וכן שירותי סיעוד לפי סעיף קטן זה, בשינויים המחויבים.
(ו)
גורם מקצועי יבקר בביתו של מבוטח שמשולמת לו גמלת סיעוד בכסף לפי הוראות סעיף 224(א)(1) או לפי הוראות סעיף קטן (ה), אחת לשנה, ויבדוק אם שירותי הסיעוד שניתנים לו בפועל ורמתם עונים על צרכיו.
(ז)
קבע המוסד לגבי מבוטח שמשולמת לו גמלת סיעוד בכסף לפי הוראות סעיף 224(א)(1) או לפי הוראות סעיף קטן (ה), כי שירותי הסיעוד הניתנים לו אינם עונים על צרכיו, רשאי המוסד שלא לשלם לו את הגמלה בכסף, ולקבוע כי יסופקו לו שירותי סיעוד בעין או להפעיל את סמכותו לפי סעיף 304.
(ח)
בסעיף זה, ”גורם מקצועי“ – עובד סוציאלי מטעם המוסד או מתאם טיפול כמשמעותו בסעיף 225ה.
תשלום גמלת סיעוד בכסף לידי זכאי [תיקון: תשס״ז־3, תשס״ח, תשס״ט־3, תש״ע־4, תשע״א־6, תשע״ג־4, תשע״ו, תשע״ו־18, תשע״ט־2]
(א)
על אף הוראות סעיף 225(ב) ו־(ג), גמלת סיעוד תשולם בכסף לידי זכאי שמתקיימים בו תנאים אלה:
(1)
הוא זכאי לגמלת סיעוד כאמור בסעיף 224;
(2)
ניתנים לו או לבן משפחתו המתגורר עמו שירותי סיעוד בידי מטפל, ברוב שעות היממה, שישה ימים בשבוע לפחות;
(3)
הוא, המבקש להתמנות למקבל גמלה לפי סעיף 304 או מי שמונה למקבל גמלה כאמור, בחר לקבל את הגמלה לידיו כאמור בסעיף זה, והגיש בקשה לקבלת גמלה לפי הוראות סעיף זה, בטופס שעליו הורה המוסד.
(ב)
גמלת סיעוד המשולמת לזכאי לפי הוראות סעיף זה תהיה בשיעור כאמור בסעיף 224(ב).
(ג)
מי שבחר לקבל גמלה לפי סעיף זה, רשאי לשנות את בחירתו.
(ד)
המוסד רשאי לקבוע, לגבי מי שמשולמת לו גמלת סיעוד בכסף לפי הוראות סעיף זה, אם המטפל כשיר ומתאים לטפל בזכאי לגמלה, בהתחשב בצרכיו, וכן אם היקף שירותי הסיעוד הניתנים לזכאי בפועל בידי המטפל ורמתם עונים על צורכי הזכאי; קבע המוסד כי המטפל אינו כשיר או אינו מתאים לטפל בזכאי או כי שירותי הסיעוד הניתנים לזכאי אינם עונים על צרכיו, רשאי המוסד שלא לשלם לזכאי את הגמלה לפי הוראות סעיף זה, ולקבוע כי יסופקו לו שירותי סיעוד או להפעיל את סמכותו לפי סעיף 304.
(ה)
בסעיף זה ובסעיפים 225ב ו־225ג –
”בן משפחה“ – הורה, בן זוג, ילד, אח או אחות, וכן בן זוגו וילדו של כל אחד מהם;
”מטפל“ – מי שנותן שירותי סיעוד בעצמו, תמורת שכר, ומתקיימים בו שני אלה:
(1)
הוא אינו בן משפחה של הזכאי לגמלת סיעוד;
(2)
הוא אינו שוהה שלא כדין בישראל, כמשמעותו בסעיף 324ב;
”עובד זר“ – כהגדרתו בחוק עובדים זרים, התשנ״א–1991.
(ו)
(בוטל).
קבלת שירותי סיעוד על ידי מי שמקבל גמלה בכסף [תיקון: תשע״ג־4, תשע״ו, תשע״ו־18, תשע״ט־2]
(א)
אין בהוראות סעיף 225א כדי למנוע מזכאי המקבל גמלה לפי הסעיף האמור לקבל גם שירותי סיעוד כאמור בסעיף 225(ב), כפי שקבע המוסד בהתאם להוראות סעיף 225(א1), למעט שירותי סיעוד הניתנים בידי עובד זר.
(ב)
מי שקיבל גמלה בכסף כאמור בסעיף 225א וכן שירותי סיעוד, כאמור בסעיף זה, תחושב גמלתו כך שמגמלתו המלאה ינוכה השווי בכסף של יחידות השירות שקיבל, ומהיתרה שתתקבל לאחר הניכוי יופחתו 20%; לעניין זה –
”גמלה מלאה“ – שווי הגמלה שהיתה ניתנת לזכאי אילו היה מקבל את הגמלה בעין לפי סעיף 224;
”התוספות“ – (נמחקה).
(ג)
(בוטל).
ניכוי הפרשות סוציאליות מגמלת סיעוד [תיקון: תשע״ג־4, תשע״ו, תשע״ח־9, תשע״ח־10]
(א)
בסעיף זה –
”חשבון בנק“, ”פיקדון“ – חשבון הבנק או הפיקדון כמשמעותם בסעיף 1יא לחוק עובדים זרים;
”שיעור ההפרשה לפי צו הרחבה או הסכם קיבוצי“ – ה