תואר אקדמי מוכר כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה שניתן על ידי מוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל, וכן תואר שהוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה לפי סעיף 28א לאותו חוק;

(2)

תואר אקדמי שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, והמנהל הכיר בו בהתאם להוראות סעיף 11(א); לעניין זה, ”מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ“ – לרבות מוסד בישראל שהוא שלוחה או סניף של מוסד להשכלה גבוהה הפועל מחוץ לישראל, וניתן לו רישיון כמשמעותו בסעיף 25ג לחוק המועצה להשכלה גבוהה;

”תעודה במקצוע בריאות“, ”תעודה“ – תעודה המנויה בטור ג׳ בתוספת הראשונה;

”השר“ – שר הבריאות.

פרק ב׳: תעודה במקצוע בריאות, ייחוד התואר וייחוד פעולות

3.

הענקת תעודה במקצוע בריאות

המנהל יעניק תעודות במקצועות הבריאות לפי הוראות חוק זה.

4.

ייחוד התואר

(א)

לא ישתמש אדם בתואר המנוי בטור ב׳ בתוספת השלישית, או בכל תואר הדומה לתארים אלה עד כדי להטעות, אלא אם כן הוא בעל תעודה במקצוע בריאות המנוי באותו פרט בטור א׳ בתוספת השלישית.

(ב)

לא יציג אדם, במישרין או בעקיפין, את עצמו, או את מי שפועל מטעמו, כעוסק במקצוע בריאות המנוי בטור א׳ בתוספת השלישית, אלא אם כן אותו אדם הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות.

5.

ייחוד פעולות [תיקון: תשפ״ג]

(א)

לא יעשה אדם פעולה שיוחדה בתוספת השניה לבעל תעודה במקצוע בריאות מסוים או לבעלי תעודות במקצועות בריאות מסוימים (בחוק זה – פעולות ייחודיות), אלא אם כן הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות.

(ב)

הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רופא, על אדם המשלים הכשרה מעשית במקצוע הבריאות בהתאם להוראות לפי חוק זה, וכן על מי שקבע השר, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, ובלבד שפעולות ייחודיות הנעשות במסגרת הכשרה מעשית במקצוע הבריאות ייעשו בפיקוחו ובהדרכתו של בעל תעודה במקצוע הבריאות.

(ג)

השר, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת השניה.

(ד)

אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי למנוע מאחות מוסמכת לבצע את עבודתה במסגרת העיסוק בסיעוד.

6.

איסור התחזות

לא יתחזה אדם לבעל תעודה במקצוע בריאות מסוים, ולא ישתמש בתואר או בכינוי שמשתמש מהם שהוא בעל תעודה במקצוע בריאות מסוים, אלא אם כן הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות.

7.

איסור העסקה

השר רשאי לקבוע איסור העסקה של מי שאינו בעל תעודה, במקצוע בריאות, בתפקידים ובמקומות שקבע; לעניין העסקה בתחום ששר אחר ממונה עליו, יותקנו התקנות לאחר התייעצות עם אותו שר.

פרק ג׳: תנאים לקבלת תעודה במקצוע בריאות

8.

תנאים לקבלת תעודה במקצוע בריאות [תיקון: תש״ע־2]

מי שנתקיימו בו כל אלה, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות:

(1)

הוא בגיר;

(2)

הוא אזרח ישראלי או תושב ישראל;

(3)

הוא עומד בתנאי הכשירות המנויים לגבי מקצוע הבריאות בטור ב׳ בתוספת הראשונה לעניין השכלה, הכשרה מעשית ועמידה בבחינות;

(4)

הוא אינו חולה במחלה מסכנת;

(5)

הוא לא הורשע, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל תעודה במקצוע בריאות, ולא הוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה כאמור שטרם ניתן בהם פסק דין סופי;

(6)

לעניין תעודת קלינאי תקשורת ותעודת קרימינולוג קליני – הוא בעל ידע בסיסי בשפה העברית.

9.

היתר מיוחד

(א)

המנהל רשאי, לבקשת מוסד רפואי, להעניק לאדם שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, היתר מיוחד לשם העסקתו במקצוע בריאות באותו מוסד בלבד, לתקופה שיורה ושלא תעלה על שנה, ובתנאים שיקבע המנהל בהיתר המיוחד, אם הוכח להנחת דעתו שאותו אדם הוא בעל ידע ומומחיות מיוחדים במקצוע הבריאות, והעסקתו נדרשת למטרות הוראה, הדרכה או טיפול, ובלבד שאותו אדם הוא בעל הרישיון או התעודה הנדרשים לצורך עיסוק במקצוע הבריאות במדינה שבה הוא עוסק באותו מקצוע.

(ב)

מי שניתן לו היתר מיוחד לפי סעיף זה יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות שקבע המנהל או כבעל תעודת מומחה בתחום מומחיות שקבע המנהל, בשינויים המחויבים, לפי העניין, כל עוד ההיתר המיוחד עומד בתוקפו, ובכפוף לתנאים שנקבעו בו.

פרק ד׳: מתן תעודות במקצועות הבריאות ומרשם

10.

הגשת בקשה

(א)

המבקש לקבל תעודה במקצוע בריאות יגיש בקשה למנהל (בחוק זה – המבקש).

(ב)

המבקש יצרף לבקשתו מסמכים המעידים על קיום התנאים למתן תעודה במקצוע בריאות כאמור בסעיף 8.

(ג)

המנהל רשאי לדרוש מהמבקש כל מידע או מסמך הדרושים לו לצורך החלטה בבקשה.

(ד)

המנהל רשאי לדרוש מהמבקש להתייצב לפני ועדה רפואית לצורך בחינת כשירותו הרפואית כאמור בסעיף 8(4); הוראות סעיף 45 יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים.

11.

הכרה בתארים [תיקון: תש״ע־2]

(א)

תואר אקדמי שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ יוכר לעניין חוק זה, אם אותו מוסד מוכר כמוסד להשכלה גבוהה על פי הדין החל באותה מדינה, והמנהל הכיר באותו מוסד, בתואר שניתן על ידי המוסד ובמכלול לימודיו של המבקש לתואר.

(ב)

בהחלטה לפי סעיף קטן (א) ישקול המנהל, בין השאר, את רמת הלימודים, את תכניות הלימודים, את היקף הלימודים לתואר ואת משך הלימודים לתואר במוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, בהשוואה לרמת הלימודים, לתכנית הלימודים, להיקף הלימודים לתואר ולמשך הלימודים לתואר אקדמי מוכר הנהוגים במוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל; בהחלטה כאמור רשאי המנהל להיוועץ בוועדה המייעצת.

(ב1)

נקבע בחוק זה תנאי כשירות של תואר אקדמי מסוים, ואין במוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל תואר אקדמי מוכר כאמור, יורה המנהל על נהלים לעניין הכרה באותו תואר אקדמי, ובכלל זה יפרט מוסדות להשכלה גבוהה בחוץ לארץ שבהתייחס לתואר שהם מעניקים במקצוע בריאות מסוים, יחולו הוראות סעיף קטן (ב); נהלים כאמור יפורסמו באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

(ג)

המנהל, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, רשאי לדרוש מהמבקש להשלים את לימודיו במוסד מוכר להשכלה גבוהה, להשלים הכשרה מעשית או לעמוד בבחינות שקבע, כתנאי להכרה בלימודיו לפי סעיף קטן (א).

12.

החלטה בבקשה [תיקון: תשע״ו]

(א)

המנהל רשאי להעניק למבקש תעודה במקצוע בריאות, להתנות את מתן התעודה בתנאים או לדחות בקשה למתן תעודה כאמור, ובלבד שייתן למבקש הזדמנות לטעון את טענותיו בטרם יחליט על התניה או על דחייה כאמור; החלטת המנהל בדבר התניה או דחייה כאמור תהיה מנומקת בכתב.

(ב)

המנהל רשאי להעניק למבקש שהתקיימו בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, והוא זכאי לתואר האקדמי הנדרש לפי הסעיף האמור אך טרם הוענק לו התואר, תעודה שתוקפה יוגבל לשנה; המנהל רשאי להאריך את תוקף התעודה שניתנה לפי סעיף קטן זה בשנה אחת נוספת.

(ג)

המנהל ייתן את החלטתו בבקשה לקבלת תעודה במקצוע בריאות שהוגשה כנדרש בתוך תקופה שיפרסם השר.

12א.

השגה על החלטה בבקשה [תיקון: תשע״ז]

(א)

המבקש רשאי, בתוך שלושים ימים מהיום שבו נמסרה לו החלטת המנהל בבקשתו (בסעיף זה – ההחלטה), להגיש השגה מנומקת בכתב על ההחלטה לוועדת השגות שמינה השר לפי הוראות סעיף קטן (ג) (בסעיף זה – ועדת השגות).

(ב)

היועץ המשפטי למשרד הבריאות או נציגו רשאים, לבקשת מגיש ההשגה, להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א), מטעמים מיוחדים שיירשמו, בשלושים ימים נוספים.

(ג)

השר ימנה, לכל מקצוע בריאות, ועדת השגות שיהיו בה שלושה חברים והם:

(1)

המנהל הכללי של משרד הבריאות או משנהו, או רופא או בעל תעודה במקצוע בריאות, והוא יהיה יושב הראש; רופא או בעל תעודה במקצוע בריאות כאמור יהיה עובד משרד הבריאות שאינו עובד באגף שבו עובד מי שקיבל את ההחלטה, ושדרגתו היא לכל הפחות כדרגת מי שקיבל את ההחלטה;

(2)

היועץ המשפטי למשרד הבריאות או נציגו;

(3)

נציג ציבור שהוא בעל תעודה במקצוע הבריאות נשוא ועדת ההשגות, ובעל ניסיון של 15 שנים לפחות באותו מקצוע בריאות.

(ד)

חבר ועדת השגות יתמנה לתקופה של ארבע שנים, ואפשר לשוב ולמנותו לתקופה נוספת אחת של ארבע שנים.

(ה)

חבר ועדת השגות לא ידון בהשגה על החלטה שהתקבלה על ידו.

(ו)

ועדת השגות תחליט בהשגה מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר משישים ימים ממועד הגשת ההשגה.

(ז)

סדרי עבודתה של ועדת השגות יהיו כפי שקבע השר, וכל עוד לא קבע כאמור, תקבע ועדת ההשגות את סדרי עבודתה, ותפרסמם באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

13.

מרשם בעלי תעודות במקצועות הבריאות [תיקון: תש״ע־2]

(א)

המנהל ינהל מרשם שבו יירשמו בעלי תעודות במקצועות הבריאות (בחוק זה – מרשם); המרשם יכלול את שמו של בעל התעודה, את מספר התעודה שברשותו, ואת מועד קבלתה; היה בעל התעודה בעל תעודת מומחה, יצוין הדבר במרשם.

(ב)

ביטול תעודה במקצוע בריאות, התלייתה או התנייתה בתנאים, יצוינו במרשם.

(ג)

המרשם יהיה פתוח לעיון הציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובכל דרך נוספת שיורה השר.

פרק ה׳: הכשרה מעשית, בחינות ומומחיות

14.

הכשרה מעשית

השר יקבע הוראות לעניין הכשרה מעשית, תקופתה וסדריה, ורשאי הוא לקבוע כללים, תנאים והוראות למתן פטור מחובת הכשרה מעשית, לרבות מתן פטור לבעלי תואר אקדמי שנכללת בו הכשרה מעשית כחלק מתכנית הלימודים.

פורסמו תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הכשרה מעשית), התש״ע–2009.

15.

בחינות [תיקון: תש״ע־2]

(א)

השר יקבע את נושאי הבחינות הקבועות טור ב׳ בתוספת הראשונה (בסעיף זה – בחינות).

פורסמו תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (נושאי בחינות), התש״ע–2009.

(ב)

המנהל יקבע הוראות לעניין סדרי הבחינות ולעניין הנוהל לעררים על ציוני הבחינות.

פורסמו תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות), התש״ע–2009.

15א.

עבודה בפיקוח [תיקון: תש״ע־2]

השר רשאי לקבוע הוראות לעניין עבודה בפיקוח הנדרשת לפי טור ב׳ בתוספת הראשונה.

פורסמו תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (עבודה בפיקוח במקצועות הפודיאטרייה והפודיאטרייה הניתוחית), התשע״ח–2018.

16.

תחומי מומחיות

(א)

השר רשאי לקבוע תחומי מומחיות במקצועות הבריאות ואת התנאים הנדרשים מבעל תעודה במקצוע בריאות לשם קבלת תעודת מומחה בתחום מומחיות כאמור (בחוק זה – תעודת מומחה).

(ב)

בתקנות לפי סעיף קטן (א), רשאי השר לקבוע פעולות ייחודיות ותחומי עיסוק שבהם לא יעסוק אלא אדם שהוא בעל תעודת מומחה בתחום מומחיות מסוים.

(ג)

לא ישתמש אדם בתואר מומחה בתחום מומחיות שנקבע בתקנות לפי סעיף קטן (א), ולא יציג את עצמו כבעל מומחיות בתחום מומחיות כאמור, אלא אם כן הוא בעל תעודת מומחה באותו תחום מומחיות.

ראו תקנות הרופאים (הפעולות המותרות לפודיאטר ולפודיאטר מנתח), התשע״ח–2018.

17.

תקנות לפי פרק ה׳ [תיקון: תשפ״ג]

תקנות לפי סעיפים 14 עד 16 יותקנו לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת =הבריאות של הכנסת.

פרק ו׳: ועדות מייעצות

18.

ועדה מייעצת [תיקון: תש״ע־2]

(א)

המנהל ימנה ועדה מייעצת לכל אחד ממקצועות הבריאות.

(ב)

בוועדה המייעצת יהיו חמישה חברים, ואלה הם:

(1)

בעל תעודה במקצוע הבריאות שהוא עובד המדינה;

(2)

שני חברי הסגל האקדמי במוסד מוכר להשכלה גבוהה שתחום התמחותם במקצוע הבריאות;

(3)

שני בעלי תעודות במקצוע הבריאות שהם נציגי הארגון המקצועי המייצג את המספר הגדול ביותר של בעלי תעודות במקצוע הבריאות.

(ג)

המנהל רשאי להשתתף בכל ישיבות הוועדה המייעצת.

(ד)

לא ניתן למנות חברי ועדה שמתקיימים בהם התנאים האמורים בפסקאות (1) או (2) שבסעיף קטן (ב), ימונו לחברי ועדה מי שהם בעלי ידע וניסיון במקצוע הבריאות או במקצוע הרפואה.

19.

תפקידי הוועדה המייעצת

(א)

הוועדה המייעצת תייעץ לשר, בין השאר, בנושאים אלה:

(1)

קביעת פעולות ייחודיות;

(2)

הכשרה מעשית;

(3)

בחינות;

(4)

תחומי מומחיות במקצועות הבריאות;

(5)

הגבלת פרסומת;

(6)

כללי אתיקה לבעלי תעודה במקצועות הבריאות.

(ב)

הוועדה המייעצת תייעץ למנהל, בין השאר, בנושאים אלה:

(1)

הכרה בתארים שניתנו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחוץ לארץ;

(2)

פיקוח על בעלי תעודה במקצועות הבריאות.

20.

סדרי עבודת הוועדה המייעצת

הוועדה המייעצת תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה.

21.

תקופת כהונתם של חברי הוועדה המייעצת

חברי הוועדה המייעצת יתמנו לתקופה של ארבע שנים, ואפשר לשוב ולמנותם לתקופה נוספת אחת של ארבע שנים.

פרק ז׳: חובות אמון ואתיקה מקצועית

22.

חובות כלפי המטופל

בעל תעודה במקצוע בריאות יפעל בהגינות ובנאמנות כלפי המטופל וינהג בזהירות ובאחריות בעת הטיפול בו.

23.

שמירה על כבוד המקצוע

בעל תעודה במקצוע בריאות ישמור על כבוד המקצוע ויימנע מכל התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע.

24.

טיפול הדורש הכשרה מיוחדת

לא יציע בעל תעודה ולא יבצע כל טיפול הדורש הכשרה מיוחדת או מיומנות מיוחדת אם אין לו הכשרה או מיומנות כאמור.

25.

הגבלת פרסומת [תיקון: תשפ״ג]

(א)

לא יעשה בעל תעודה במקצוע בריאות, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו שיש בה כדי להטעות, שיש בה משום פגיעה בכבוד המקצוע או שיש בה משום פגיעה בציבור.

(ב)

השר, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע סוגים, צורות ודרכים של פרסומות –

(1)

שיש בהם כדי להטעות;

(2)

שיש בהם משום פגיעה בכבוד המקצוע;

(3)

שיש בהם משום פגיעה בציבור.

(ג)

לא יעשה אדם פרסומת לעיסוק במקצוע בריאות אשר אילו נעשתה בידי בעל תעודה, היתה אסורה לפי הוראות סעיף קטן (א).

(ד)

בעל תעודה במקצוע בריאות שאדם אחד עוסק בפרסום עיסוקו, חייב לעשות כל שאפשר כדי למנוע מאותו אדם לפעול בניגוד להוראות סעיף קטן (ג).

(ה)

הפר אדם את הוראות סעיף קטן (ג) לעניין בעל תעודה מסוים, חזקה היא כי אותו בעל תעודה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (ד), אלא אם כן הוכיח בעל התעודה כי עשה כל שאפשר כדי למלא את חובתו.

(ו)

הוראות לפי סעיף זה באות להוסיף על הוראות כל דין.

25א.

שימוש בתואר דוקטור [תיקון: תש״ע־2]

לא ישתמש בעל תעודה בתואר ”דוקטור“ אלא אם כן ציין את המקצוע שבו ניתן לו התואר בהתאם להוראות שקבע השר.

26.

כללי אתיקה [תיקון: תשפ״ג]

השר, לאחר התייעצות עם הארגון המקצועי המייצג את המספר הגדול ביותר של בעלי תעודות במקצוע הבריאות ועם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע כללי אתיקה מקצועית לבעלי תעודות במקצוע הבריאות; בקביעת כללי אתיקה כאמור רשאי השר להתייעץ עם ארגונים מקצועיים נוספים המייצגים בעלי תעודות במקצוע הבריאות.

פרק ח׳: משמעת

27.

עבירות משמעת [תיקון: תש״ע־2]

בעל תעודה במקצוע בריאות שעשה אחת מאלה, עבר עבירת משמעת:

(1)

נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע;

(2)

גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה בעת עיסוקו במקצוע;

(3)

הפר הוראה מהוראות סעיפים 22 עד 25א לחוק;

(4)

הפר כלל מכללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 26;

(5)

הפר הוראה שנתן המנהל לפי סעיף 43;

(6)

הפר תנאי מהתנאים שעליהם הורה המנהל לפי סעיף 45(ג);

(7)

הפר הוראה מהוראות לפי חוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996;

(8)

הורשע בפסק דין סופי, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות בעל תעודה במקצוע בריאות.

28.

הגשת קובלנה

נוכח היועץ המשפטי למשרד הבריאות, או עורך דין, עובד המדינה, שהוא הסמיך לכך (בחוק זה – תובע), כי יש ראיות לכאורה לכך שבעל תעודה במקצוע בריאות עבר עבירת משמעת, יגיש נגדו קובלנה לוועדת המשמעת.

29.

ועדת משמעת [תיקון: תש״ע־2]

(א)

השר ימנה ועדת משמעת לכל אחד ממקצועות הבריאות.

(ב)

ועדת משמעת תדון ותחליט בקובלנות שהוגשו לה לפי סעיף 28.

(ג)

בכל ועדת משמעת יהיו שלושה חברים, ואלה הם:

(1)

משפטן הכשיר להתמנות כשופט של בית משפט שלום, והוא יהיה היושב ראש;

(2)

בעל תעודה במקצוע הבריאות, שהוא עובד המדינה;

(3)

בעל תעודה במקצוע הבריאות, שאינו עובד המדינה.

(ד)

השר ימנה ממלאי מקום לחברי ועדת המשמעת.

(ה)

לא ניתן למנות חבר ועדה שמתקיימים בו התנאים האמורים בפסקה (2) שבסעיף קטן (ג), ימונה לחבר ועדה מי שהוא בעל ידע וניסיון במקצוע הבריאות או במקצוע הרפואה.

30.

כהונת חברי ועדת המשמעת

השר רשאי לקבוע הוראות לעניין כהונתם של חברי ועדת המשמעת, לרבות לעניין דרכי מינוים, סייגים למינוי, תקופת כהונתם ופקיעתה.

31.

פסילת חבר ועדת משמעת

(א)

תובע או נקבל רשאים לבקש שחבר ועדת המשמעת יפסול את עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בבירור הקובלנה.

(ב)

לא תיטען טענת פסלות כאמור בסעיף קטן (א) אלא בתחילת הדיון או מיד לאחר שנודעה לתובע או לנקבל עילת הפסלות.

(ג)

נטענה טענת פסלות נגד חבר ועדת המשמעת, יחליט בה חבר ועדת המשמעת לאלתר ולפני שוועדת המשמעת תיתן כל החלטה אחרת.

(ד)

על החלטת חבר ועדת המשמעת בעניין פסלות, רשאים תובע או נקבל לערער לפני בית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה.

32.

סדרי עבודת ועדת המשמעת

(א)

המניין החוקי בישיבות ועדת המשמעת הוא כל חבריה.

(ב)

החלטות ועדת המשמעת יתקבלו ברוב קולות חבריה.

(ג)

ועדת המשמעת תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה.

33.

הדיון בוועדת המשמעת

(א)

דיון משמעתי יתנהל בפני התובע והנקבל, אך ועדת המשמעת רשאית לנהל דיון שלא בפני הנקבל אם הוא מיוצג על ידי עורך דין ועורך דינו התייצב במקומו, או אם הנקבל נעדר מישיבה בלא הצדק סביר, לאחר שהוזהר שאם ייעדר בלא הצדק סביר רשאית הוועדה לדון בעניינו שלא בפניו.

(ב)

ועדת המשמעת תדון בדלתיים סגורות, אלא אם כן קבעה אחרת.

(ג)

על דיון בדלתיים סגורות כאמור בסעיף זה יחולו ההוראות לעניין איסור פרסום לפי סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984, לפי העניין ובשינויים המחויבים.

34.

סמכויות עזר

לוועדת משמעת יהיו כל הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 ו־27(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ״ט–1968; לעניין סעיף 11(ג) לחוק האמור תימסר ההודעה בכתב לנשיא בית משפט מחוזי, והסמכות לבטל את הקנס או להפחיתו תהיה מסורה לו או לשופט אחר של בית המשפט המחוזי שהנשיא קבעו.

35.

סדרי דין וראיות

(א)

שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר, יקבע את סדרי הדין לפני ועדת המשמעת; כל עוד לא הותקנו תקנות, או בעניין שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות, תפעל הוועדה בדרך הנראית לה כצודקת וכמועילה ביותר.

(ב)

ועדת משמעת אינה כפופה לדיני הראיות, למעט דיני ראיות חסויות וחסינות עדים כאמור בפרק ג׳ לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971, אלא במידה שהדבר נקבע בתקנות שהתקין שר המשפטים לאחר התייעצות עם השר.

36.

פסק דין במשפט פלילי

הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין שבפסק דין סופי במשפט פלילי המרשיע את הנקבל, יראו אותם כמוכחים בהליך המשמעתי נגד אותו נקבל.

37.

אמצעי משמעת

מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, רשאית היא להטיל עליו אחד או יותר מאמצעי המשמעת האלה:

(1)

התראה;

(2)

נזיפה;

(3)

קנס בשיעור שלא יעלה על הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין;

(4)

התליית התעודה עד להשתתפות בתכנית הכשרה או בהשתלמות מקצועית שקבעה ועדת המשמעת;

(5)

התליית התעודה לתקופה שתקבע ועדת המשמעת;

(6)

ביטול התעודה.

38.

אמצעי משמעת על תנאי

(א)

החליטה ועדת המשמעת על התליית תעודה לפי הוראות סעיף 37(5), רשאית היא להורות בהחלטתה שההתליה תהא על־תנאי.

(ב)

נקבל שהוחלט לנקוט נגדו אמצעי של התליה על־תנאי, לא תינקט נגדו התליה כאמור אלא אם כן עבר, בתוך תקופה שנקבעה בהחלטת ועדת המשמעת (בסעיף זה – תקופת התנאי), אחת מעבירות המשמעת שקבעה הוועדה בהחלטתה (בסעיף זה – עבירת משמעת נוספת) וועדת המשמעת מצאה, בתוך תקופת התנאי או לאחריה, שהנקבל עבר עבירת משמעת נוספת כאמור.

(ג)

תקופת התנאי תימנה מיום מתן החלטת ועדת המשמעת בדבר ההתליה על־תנאי, אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת אחרת.

39.

העמדה של החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לעיון הציבור

(א)

מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל את דבר החלטת ועדת המשמעת בקובלנה בציון שמו של הנקבל לעיון הציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובכל דרך נוספת שיורה ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה, אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו על ידה.

(ב)

מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל לא עבר עבירת משמעת, והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל לעיון הציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובכל דרך נוספת שיורה את נוסח ההחלטה שוועדת המשמעת התירה לפרסום ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה; ועדת המשמעת תקבע את הנוסח שיותר לפרסום, תוך עילום שם הנקבל והשמטת פרטים שיש בהם כדי לזהותו, אלא אם כן הורתה אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו על ידה; לבקשת הנקבל, תפרסם הוועדה את החלטתה בציון שמו.

40.

התליית ביניים

(א)

היה לוועדת המשמעת יסוד סביר להניח שבעל תעודה עבר עבירת משמעת או שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית כאמור בסעיף 27(8) (בסעיף זה – עבירה), רשאית היא להתלות את התעודה שברשותו עד לסיום ההליכים בפניה או עד למועד מוקדם יותר שקבעה, אם סברה כי בהתחשב במהותה, בחומרתה או בנסיבותיה של העבירה, ההגנה על הציבור מחייבת להתלות את התעודה שברשותו.

(ב)

ועדת המשמעת רשאית להתלות תעודה כאמור בסעיף קטן (א), אך בטרם הוגשה קובלנה בשל אותה עבירה, ואולם, לא הוגשה קובלנה בשל העבירה כאמור בתוך שלושים ימים מיום שהותלתה התעודה, בטלה ההתליה.

(ג)

ועדת המשמעת לא תתלה תעודה כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שנתנה לבעל התעודה הזדמנות לטעון את טענותיו.

41.

ערעור

(א)

התובע והנקבל רשאים, בתוך 45 ימים מיום המצאת החלטת ועדת המשמעת לפי סעיפים 37 עד 40, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי; אין בהגשת הערעור כדי למנוע או לעכב ביצוע החלטת ועדת המשמעת שעליה הוגש הערעור, זולת אם הקבע אחרת על ידי בית המשפט המחוזי או על ידי ועדת המשמעת.

(ב)

על החלטת בית המשפט המחוזי ניתן לערער לבית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת שופט של בית המשפט העליון.

42.

שיפוט פלילי ומשמעתי

הרשעה או זיכוי בפלילים אינם מונעים נקיטת אמצעי משמעת בשל אותו מעשה או מחדל, ונקיטת אמצעי משמעת או זיכוי בהליך לפי פרק זה או לפי כל דין אינם מונעים אישום בפלילים.

פרק ט׳: פיקוח על בעלי תעודות במקצועות הבריאות

43.

פיקוח

(א)

בעל תעודה במקצוע בריאות יהיה נתון לפיקוחו של המנהל.

(ב)

(1)

המנהל רשאי ליתן הוראות מקצועיות והוראות הנוגעות לדרכי פעולתו של בעל תעודה במקצוע בריאות כדי להבטיח את מקצועיות הטיפול הניתן על ידו ואת בריאותם של המטופלים, לרבות הוראות לעניין נסיבות שבהן תחול חובה על בעל תעודה להפנות מטופל לרופא בטרם יתחיל בטיפול או ימשיך בו; הוראות מקצועיות יינתנו לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת;

(2)

הוראות לפי פסקה (1) יועמדו לעיון הציבור במשרד הבריאות, באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובכל דרך נוספת שיורה המנהל.

(ג)

המנהל, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, רשאי לדרוש מבעלי תעודות במקצוע הבריאות להשתתף בתכניות הכשרה או בהשתלמויות מקצועיות בתחום עיסוקם.

(ד)

המנהל רשאי לדרוש מבעל תעודה במקצוע בריאות לדווח לו על פרטים שקבע, ולמסור לו כל מידע או מסמכים הדרושים לו לפיקוח לפי חוק זה.

44.

דיווח

בעל תעודה במקצוע בריאות ידווח למנהל בלא דיחוי אם חדל להתקיים בו תנאי מן התנאים למתן תעודה במקצוע בריאות, לרבות תנאי בעניין כשירות רפואית, או אם נתקיים בו תנאי שבשלו המנהל או ועדת המשמעת רשאים לבטל את התעודה שברשותו או להתלותה.

45.

כשירות רפואית

(א)

היה למנהל חשש סביר שבעל תעודה במקצוע בריאות חלה במחלה מסכנת, רשאי הוא לדרוש מבעל התעודה להתייצב לפני ועדה רפואית שמינה, שיהיו חברים בה שלושה רופאים בעלי ידע ומומחיות בעניין הנדון לפניה, ולהיבדק בכל בדיקה רפואית שקבעה הוועדה.

(ב)

המנהל והוועדה הרפואית רשאים לדרוש מכל אדם מידע המצוי בידיו לעניין מצבו הרפואי של בעל תעודה במקצוע בריאות לצורך מילוי תפקידם לפי סעיף זה.

(ג)

קבעה הוועדה הרפואית כי בעל תעודה במקצוע בריאות אינו כשיר לעסוק במקצוע הבריאות, לתקופה או לצמיתות, או כי הוא כשיר לעסוק במקצועו בתנאים שקבעה, יורה המנהל על ביטול התעודה, על התלייתה או על התנייתה בתנאים שקבעה הוועדה הרפואית, לאחר שנתן לבעל התעודה הזדמנות לטעון את טענותיו בתוך זמן סביר.

(ד)

סירב בעל תעודה במקצוע בריאות להתייצב לפני הוועדה רפואית, או סירב להיבדק בבדיקה שקבעה, בתוך זמן סביר שקבעה הוועדה, רשאי המנהל להתלות את התעודה שברשותו כל עוד לא מילא אחר הדרישות האמורות, לאחר שנתן לבעל התעודה התראה על כך בכתב.

(ה)

לצורך מילוי תפקידיה, יהיו לוועדה הרפואית הסמכויות הנתונות לוועדת המשמעת לפי סעיף 34.

46.

ביטול תעודה שניתנה על סמך מידע כוזב

המנהל רשאי לבטל תעודה במקצוע בריאות לאחר שנתן לבעל התעודה הזדמנות לטעון את טענותיו, אם מצא כי התעודה ניתנה לו על סמך מידע כוזב.

פרק י׳: עונשין והוראות כלליות

47.

עונשין [תיקון: תש״ע־2]

העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין:

(1)

משתמש בתואר המנוי בטור ב׳ בתוספת השלישית או בכל תואר הדומה לתארים אלה עד כדי להטעות, והוא אינו בעל תעודה במקצוע בריאות המנוי באותו פרט, בטור א׳ בתוספת השלישית, בניגוד להוראות סעיף 4(א);

(2)

מציג את עצמו או את מי שפועל מטעמו כעוסק במקצוע בריאות המנוי בטור א׳ בתוספת השלישית, והוא או מי שפועל במטעמו, לפי העניין, אינו בעל תעודה באותו מקצוע בריאות, בניגוד להוראות סעיף 4(ב);

(3)

עושה פעולה שיוחדה בתוספת השניה לבעל תעודה במקצוע בריאות מסוים, והוא אינו בעל תעודה באותו מקצוע בריאות, בניגוד להוראות סעיף 5(א);

(4)

מתחזה לבעל תעודה במקצוע בריאות מסוים או משתמש בתואר או בכינוי שמשתמע מהם שהוא בעל תעודה במקצוע בריאות מסוים, והוא אינו בעל תעודה באותו מקצוע בריאות, בניגוד להוראות סעיף 6;

(5)

מעסיק אדם שאינו בעל תעודה במקצוע בריאות, בניגוד להוראות שקבע השר לפי סעיף 7;

(6)

משתמש בתואר מומחה בתחום מומחיותו שנקבע לפי סעיף 16, או מציג את עצמו כבעל מומחיות בתחום כאמור, והוא אינו בעל תעודת מומחה באותו תחום מומחיות, בניגוד להוראות סעיף 16;

(7)

משתמש בתואר ”דוקטור“ בניגוד להוראות סעיף 25א.

48.

הוראות מיוחדות לענין קלינאי תקשורת

המנהל רשאי להעניק למי שהוא בעל תואר אקדמי ראשון או שני בהפרעות שפה ודיבור או בהפרעות שמיעה שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, והוכר על ידו בהתאם להוראות סעיף 11, תעודת קלינאי תקשורת המוגבלת לתחום הפרעות שפה ודיבור או לתחום הפרעות שמיעה, לפי העניין, ובלבד שמתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 8, בשינויים אלה: בפרט 3 לתוספת הראשונה, בטור ב׳, בפסקה (1), במקום ”תואר אקדמי ראשון בהפרעות בתקשורת“ יקראו ”תואר אקדמי ראשון או שני בהפרעות שפה ודיבור“ או ”תואר אקדמי ראשון או שני בהפרעות שמיעה“, לפי העניין; בתעודה כאמור יקבע המנהל את הפעולות הייחודיות שבהן רשאי בעל התעודה לעסוק.

49.

ביצוע ותקנות [תיקון: תשפ״ג]

(א)

השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, לרבות הוראות בדבר אגרות בעד בקשה לקבלת תעודה במקצוע בריאות, בעד בחינות שקבע המנהל ובעד תכניות הכשרה והשתלמויות מקצועיות.

(ב)

השר, באישור ועדת הבריאות של הכסת, יתקין תקנות לעניין הצגת תעודה במקצוע בריאות על ידי בעל התעודה במקום עיסוקו, לפי כללים ותנאים שקבע.

50.

הנוסח שולב בחוק המקרקעין, התשכ״ט–1969.

51.

הנוסח שולב בחוק חינוך מיוחד, התשמ״ח–1988.

52.

הנוסח שולב בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994.

53.

הנוסח שולב בחוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996.

54.

הנוסח שולב בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח–1998.

55.

הנוסח שולב בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000.

56.

הנוסח שולב בחוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש״ס–2000.

57.

תחילה [תיקון: תש״ע]

תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), למעט הוראות סעיפים 4 עד 7, 16, 47, 50 עד 52, 54 ו־56 שתחילתם שנתיים מיום התחילה.

58.

הוראות מעבר [תיקון: תש״ע, תשע״ב, תשע״ו, תשע״ז־2, תשפ״ג]

(א)

בסעיפים קטנים (ב) עד (ו) –

”יום התחילה“ – כהגדרתו בסעיף 57;

”מקצוע בריאות“ – מקצוע מהמקצועות המנויים בפרטים 1 עד 4 לתוספת הראשונה;

”תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות“ – לרבות תעודת הכרה זמנית שהיתה בתוקף ביום ט״ו בתמוז התשס״ה (22 ביולי 2005).

(ב)

מי שהיתה בידו ערב יום התחילה תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות שנתן לו המנהל, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות לפי חוק זה ובלבד שהגיש בקשה לכך ומתקיימים בו התנאים הקבועים בפסקאות (1), (2), (4) ו־(5) שבסעיף 8.

(ג)

(1)

מי שסיים עד יום התחילה את לימודיו במקצוע הבריאות, בישראל, והוא זכאי לתואר אקדמי כהגדרתו בפסקה (1) להגדרת ”תואר אקדמי“ הנדרש לפי סעיף 8(3), גם אם טרם הוענק לו התואר האמור, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט בחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), ובלבד שהגיש בקשה לכך לא יאוחר מיום כ׳ באייר התשע״ג (30 באפריל 2013); בסעיף קטן זה ובסעיף קטן (ט), ”המועד הקובע“ – כ״ט באדר התש״ע (15 במרס 2010);

(2)

מי שסיים עד יום התחילה את לימודיו במקצוע הבריאות, והוא זכאי לתואר אקדמי כהגדרתו בפסקה (2) להגדרה ”תואר אקדמי“ הנדרש לפי סעיף 8(3), גם אם טרם הוענק לו התואר האמור, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות לפי חוק זה, ובלבד שהוכיח ידע וניסיון במקצוע הבריאות להנחת דעתו של המנהל והגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע והתקיים בו אחד מאלה:

(א)

מתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט בחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), והוא עסק במקצוע הבריאות בישראל, בהיקף ניכר במשך שנה לפחות במהלך חמש השנים שקדמו למועד הקובע, במקום שבו האחראי או הממונה הוא עוסק בעל תעודת הכרה במעמד במקצוע הבריאות שנתן לו המנהל;

(ב)

מתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט הכשרה מעשית ובחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), והוא עסק במקצוע הבריאות בישראל, בהיקף ניכר במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה;

(3)

מי שסיים עד יום התחילה את לימודיו במקצוע הבריאות, והוא זכאי לתואר אקדמי כהגדרתו בפסקה (2) להגדרה ”תואר אקדמי“ הנדרש לפי סעיף 8(3), גם אם טרם הוענק לו התואר האמור, ומתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט בחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3) זכאי לקבל –

(א)

תעודה במקצוע הבריאות לפי חוק זה, אם עסק במקצוע הבריאות בישראל, בהיקף ניכר, במשך שנה לפחות עד יום י״ט בשבת התשע״ג (30 בינואר 2013), במקום שבו האחראי או הממונה הוא עוסק בעל תעודת הכרה במעמד במקצוע הבריאות שנתן לו המנהל, והוכיח ידע וניסיון במקצוע הבריאות להנחת דעתו של המנהל, ובלבד שהגיש בקשה לכך לא יאוחר מיום כ׳ באייר התשע״ג (30 באפריל 2013), ולגבי עיסוק כאמור לאחר יום כ״ה בשבט התשע״א (30 בינואר 2011) – הוא היה גם בעל תעודה זמנית שניתנה לו לפי פסקה משנה (ב);

(ב)

תעודה זמנית במקצוע הבריאות, שתוקפה יוגבל עד יום י״ט בשבט התשע״ג (30 בינואר 2013), ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות ייחודיות או בפעולות מסוימות שקבע, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית במקצוע הבריאות יראו אותו כבעל תעודה במקצוע הבריאות כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה.

(ד)

מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק במקצוע בריאות בישראל ערב יום התחילה, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט הכשרה מעשית ובחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), זכאי לקבל תעודה זמנית במקצוע בריאות, שתוקפה יוגבל ל־18 חודשים מיום התחילה (בסעיף קטן זה – תעודה זמנית); השר רשאי להאריך, בצו, את התקופה האמורה בסעיף קטן זה בשנה אחת נוספת; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות ייחודיות או בפעולות מסוימות שקבע, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית במקצוע בריאות יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה.

פורסם צו הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הארכת תקופת תוקף של תעודה זמנית), התש״ע–2009 לפיו תקופת תוקפה של תעודה זמנית מאורך עד יום כ״ח בתמוז התשע״א (30 ביולי 2011).

(ה)

המנהל רשאי להעניק תעודה במקצוע בריאות למי שעסק במקצוע בריאות בישראל, בהיקף ניכר, במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, ולא היתה בידו ערב יום התחילה תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות, אם הוכיח השכלה מתאימה, ידע וניסיון במקצוע הבריאות, עמד בבחינות מיוחדות שקבע המנהל לעניין סעיף קטן זה (בסעיף קטן זה – בחינות מיוחדות) בתוך שנתיים מיום התחילה, ומתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי שבפסקה (3) בסעיף האמור, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה; המנהל רשאי לדרוש מהמבקש להשלים את לימודיו במוסד מוכר להשכלה גבוהה, להשלים הכשרה מעשית או לעמוד בבחינות נוספות שקבע מלבד הבחינות המיוחדות, כתנאי למתן תעודה במקצוע בריאות לפי סעיף קטן זה.

(ה1)

(1)

המנהל רשאי להעניק תעודה במקצוע בריאות למי שיש בידו תעודה המעידה על סיום לימודיו מחוץ לישראל במקצוע בריאות (בסעיף קטן זה – תעודת סיום לימודים) שהמנהל הכיר בה בהתאם להוראות פסקה (2), ושהתקיימו בו הוראות פסקה (3) לעניין עיסוק במקצוע הבריאות, אם המנהל הורה כי עליו לעמוד בתנאי זה, ובלבד שמתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי לעניין תואר אקדמי ראשון במקצוע הבריאות; הוראות סעיף קטן זה יחולו גם על מתן תעודה לפי סעיף 48.

(2)

המנהל רשאי להכיר בתעודת סיום לימודים בהתקיים הוראות אלה:

(א)

תעודת סיום הלימודים ניתנה על ידי מוסד בחוץ לארץ, שבמועד מתן התעודה היה מוכר כמוסד להשכלה גבוהה או היה מוכר על ידי הרשויות המוסמכות באותה מדינה כמוסד ללימודי תעודה במקצוע הבריאות, והכול לפי הדין החל במדינה שבה ניתנה התעודה;

(ב)

(1)

המנהל הכיר במוסד שבו ניתנה תעודת סיום הלימודים, בתעודת סיום הלימודים שניתנה על ידי המוסד ובמכלול לימודיו של המבקש לתעודת סיום הלימודים; בהחלטה זו ישקול המנהל, בין השאר, את רמת המוסד, את רמת הלימודים, את תכנית הלימודים, את היקף הלימודים לתעודה ואת משך הלימודים לתעודה במוסד, בהשוואה לרמת הלימודים, לתכנית הלימודים, להיקף הלימודים ולמשך הלימודים לתואר אקדמי ראשון כמשמעותו בפסקה (1) להגדרה ”תואר אקדמי“ באותו מקצוע בריאות, הנהוגים במוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל; בהחלטה כאמור רשאי המנהל להתייעץ עם הוועדה המייעצת;

(2)

המנהל, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, רשאי לדרוש מהמבקש להשלים את לימודיו ולעמוד בבחינות שהורה, כתנאי להכרה במכלול לימודיו לפי פסקת משנה זו;

(3)

לא ידחה המנהל בקשה להכיר במוסד מסוים בחוץ לארץ לראשונה, אלא לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת;

(ג)

תעודת סיום הלימודים מוכרת על ידי הרשויות המוסמכות במדינה שבה ניתנה, על פי הדין החל באותה מדינה, לשם קבלת הרישיון או התעודה הנדרשים כדי לעסוק במקצוע הבריאות במדינה שבה ניתנה, ואם באותה מדינה לא נדרשים רישיון או תעודה לשם עיסוק במקצוע הבריאות – התעודה מוכרת על ידי הרשויות המוסמכות במדינה שבה ניתנה, על פי הדין החל באותה מדינה, ומאפשרת לעסוק כדין במקצוע הבריאות במדינה זו.

(3)

המנהל רשאי להורות, במקרים חריגים, כי המבקש לא יקבל תעודה לפי סעיף קטן זה, אלא לאחר שעסק במקצוע הבריאות בהיקף ניכר, בישראל, במשך 6 חודשים לפחות, במקום שבו האחראי או הממונה הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות, והוכיח ידע וניסיון במקצוע הבריאות בתום התקופה האמורה, להנחת דעתו של המנהל; לשם כך, רשאי המנהל להעניק תעודה זמנית במקצוע הבריאות שתוקפה יוגבל לתקופה שלא תעלה על 24 חודשים (בפסקה זו – תעודה זמנית), למבקש שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי מתקיימים בו כל התנאים בסעיף קטן זה, למעט פסקה זו; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות מסוימות שקבע או עבודה במקומות בעלי מאפיינים מסוימים בלבד, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה.

(4)

הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על תושב ישראל שמרכז חייו היה בישראל בטרם יצא את ישראל ולמד לימודים כאמור בסעיף זה מחוץ לישראל; לעניין פסקה זו, לא יראו את מי שהגיע לישראל למטרות שירות או התנדבות בצבא ההגנה לישראל, בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית או בשירות לאומי–אזרחי כמי שמרכז חייו היה בישראל בתקופת שירותו או התנדבותו, או את מי שהגיע לישראל למטרת השתתפות בתכניות חוויה בישראל המוכרות על ידי הסוכנות היהודית לארץ ישראל או ממשלת ישראל או בתכניות אחרות של הגעת צעירים מחוץ לישראל המוכרות על ידי שר העלייה והקליטה ושר הבריאות, כמי שמרכז חייו היה בישראל בתקופת השתתפותו בתכניות האמורות.

(5)

סעיף קטן זה יעמוד בתוקפו עד ליום כ״ז בטבת התשפ״ב (31 בדצמבר 2021); השר, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תוקפו של סעיף קטן זה, לשתי תקופות של שלוש שנים כל אחת, לכל היותר.

תקופת תוקפו של סעיף קטן זה הוארכה עד יום 31.12.2024 (ק״ת תשפ״ב, 1502).

(ו)

המנהל רשאי להעניק תעודה במקצוע בריאות למי שערב יום התחילה החל את לימודיו במסלול לימודים מוכר, אם סיים את הלימודים במסלול המוכר עד תום ארבע שנים מיום פרסומו של חוק זה, עמד בבחינות מיוחדות שקבע המנהל לעניין סעיף קטן זה (בסעיף קטן זה – בחינות מיוחדות), ומתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי לעניין תואר אקדמי ראשון במקצוע הבריאות, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום סיום הלימודים; המנהל רשאי לדרוש מהמבקש להשלים את לימודיו במוסד מוכר להשכלה גבוהה, להשלים הכשרה מעשית או לעמוד בבחינות נוספות שקבע מלבד הבחינות המיוחדות, כתנאי למתן תעודה במקצוע בריאות לפי סעיף קטן זה; בסעיף קטן זה, ”מסלול לימודים מוכר“ – לימודים במוסד לימודים ולפי תכנית לימודים, שלבוגריו הוקנתה תעודת הכרה במעמד מטעם המנהל, לפי הכללים שקבע המנהל ושהיו נהוגים עד ליום ט״ו בתמוז התשס״ה (22 ביולי 2005).

(ז)

בסעיפים קטנים (ח) עד (כ) –

”יום התחילה“ – יום תחילתו של חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס׳ 2), התש״ע–2010;

”תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות“ – לרבות תעודת הכרה זמנית שהיתה בתוקף ביום ט״ו בתמוז התשס״ה (22 ביולי 2005).

(ח)

מי שהיתה בידו ערב יום התחילה תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות, שנתן לו המנהל במקצועות קרימינולוגיה קלינית, כירופרקטיקה או פודיאטריה, זכאי לקבל תעודה בקרימינולוגיה קלינית, בכירופרקטיקה או בפודיאטריה, לפי העניין, לפי חוק זה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה ומתקיימים בו התנאים הקבועים בפסקאות (1), (2), (4) ו־(5) שבסעיף 8.

(ט)

(1)

מי שסיים עד יום ה׳ בשבט התשס״ט (30 בינואר 2009) את לימודיו בישראל, והוא זכאי לתואר אקדמי שני בקרימינולוגיה קלינית, כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה ”תואר אקדמי“ הנדרש לפי סעיף 8(3), גם אם טרם הוענק לו התואר האמור, זכאי לקבל תעודה בקרימינולוגיה קלינית לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט בחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים המועד הקובע;

(2)

מי שסיים עד יום ה׳ בשבט התשס״ט (30 בינואר 2009) את לימודיו והוא זכאי לתואר אקדמי שני בקרימינולוגיה קלינית, כהגדרתו בפסקה (2) להגדרה ”תואר אקדמי“ הנדרש לפי סעיף 8(3), גם אם טרם הוענק לו התואר האמור, זכאי לקבל תעודה בקרימינולוגיה קלינית לפי חוק זה, ובלבד שהוכיח ידע וניסיון בקרימינולוגיה קלינית להנחת דעתו של המנהל והגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע, והתקיים בו אחד מאלה:

(א)

מתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט בחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), והוא עסק בקרימינולוגיה קלינית בישראל, בהיקף ניכר, במשך שנה לפחות במהלך חמש השנים שקדמו למועד הקובע, במקום שבו האחראי או הממונה הוא עוסק בעל תעודת הכרה במעמד בקרימינולוגיה קלינית שנתן לו המנהל;

(ב)

מתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט הכשרה מעשית ובחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), והוא עסק בקרימינולוגיה קלינית בישראל, בהיקף ניכר, במשך חמש שנים לפחות ערב יום ה׳ בשבט התשס״ט (30 בינואר 2009);

(3)

מי שסיים עד יום ה׳ בשבט התשס״ט (30 בינואר 2009) את לימודיו, והוא זכאי לתואר אקדמי שני בקרימינולוגיה קלינית כהגדרתו בפסקה (2) להגדרה ”תואר אקדמי“ הנדרש לפי סעיף 8(3), גם אם טרם הוענק לו התואר האמור, ומתקיימים בו כל שאר התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט בחינות שנקבעו לפי סעיף 8(3), זכאי לקבל –

(א)

תעודה בקרימינולוגיה קלינית לפי חוק זה, אם עסק בקרימינולוגיה קלינית בישראל, בהיקף ניכר, במשך שנה לפחות עד יום י״ט בשבט התשע״ג (30 בינואר 2013), במקום שבו האחראי או הממונה הוא עוסק בעל תעודת הכרה במעמד בקרימינולוגיה קלינית שנתן לו המנהל והוכיח ידע וניסיון בקרימינולוגיה קלינית להנחת דעתו של המנהל, ובלבד שהגיש בקשה לכך לא יאוחר מיום כ׳ באייר התשע״ג (30 באפריל 2013), ולגבי עיסוק כאמור לאחר יום כ״ה בשבט התשע״א (30 בינואר 2011) – הוא היה גם בעל תעודה זמנית שניתנה לו לפי פסקה משנה (ב);

(ב)

תעודה זמנית בקרימינולוגיה קלינית, שתוקפה יוגבל עד ליום י״ט בשבט התשע״ג (30 בינואר 2013), ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות ייחודיות או בפעולות מסוימות שקבע, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית בקרימינולוגיה קלינית יראו אותו כבעל תעודה בקרימינולוגיה קלינית כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה.

(י)

מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בקרימינולוגיה קלינית בישראל ערב יום התחילה, הוא בעל תואר אקדמי שני בקרימינולוגיה קלינית ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאים שנקבעו לפי סעיף 8(3), זכאי לקבל תעודה זמנית בקרימינולוגיה קלינית, שתוקפה יוגבל ל־18 חודשים מיום התחילה (בסעיף קטן זה – תעודה זמנית); השר רשאי להאריך, בצו, את התקופה האמורה בסעיף קטן זה בשנה אחת נוספת; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות ייחודיות או בפעולות מסוימות שקבע, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה ובכפוף לתנאים שנקבעו בה.

(יא)

מי שהוא בעל תואר אקדמי ראשון, החל את לימודיו לקראת תואר אקדמי שני בקרימינולוגיה קלינית לפני יום התחילה, וסיים את לימודיו לתואר השני עד תום ארבע שנים מיום התחילה, זכאי לקבל תעודה בקרימינולוגיה קלינית, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 5(1) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום סיום הלימודים לתואר השני; מי שמתקיימים לגביו התנאים האמורים בסעיף קטן זה, זכאי לקבל גם תעודה זמנית לפי הוראות סעיף קטן (י) אם מתקיימים לגביו התנאים כאמור באותו סעיף קטן.

(יב)

מי שעסק בפודיאטריה בישראל, בהיקף ניכר, במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, והוכיח ידע וניסיון בפודיאטריה להנחת דעתו של המנהל, זכאי לקבל תעודה בפודיאטריה לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 6(4) שבתוספת הראשונה, ובשינויים אלה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה:

(1)

בפרט 6(3) שבתוספת הראשונה, במילים ”מתוכן לפחות שישה חודשים בעבודה כאמור בפסקת משנה (ב)“ – לא ייקראו;

(2)

על אף האמור בפרט 6(3)(ג) שבתוספת הראשונה, לגבי מי שמתקיימים לגביו התנאים האמורים בסעיף קטן זה, רשאי המנהל להביא בחשבון גם עבודה בתקופה שקדמה לתקופה האמורה באותו פרט.

(יג)

מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בפודיאטריה בישראל ערב יום התחילה, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 6(4) שבתוספת הראשונה, זכאי לקבל תעודה בפודיאטריה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה.

(יד)

מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בפודיאטריה בישראל ערב יום התחילה, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאים האמורים בפרט 6(3) ו־(4) שבתוספת הראשונה, זכאי לקבל תעודה זמנית בפודיאטריה, שתוקפה יוגבל לתקופות שיורה המנהל ושלא יעלו בסך הכל על 36 חודשים מיום התחילה (בסעיף קטן זה – תעודה זמנית); המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות ייחודיות או בפעולות מסוימות שקבע, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף קטן (יג).

(טו)

מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית, בהיקף ניכר, במחלקה מוכרת לאורתופדיה בישראל, במשך חמש שנים לפחות, ומנהל המחלקה נתן חוות דעת חיובית בדבר כשירותו לבצע את הפעולות שקבע המנהל לפי פרט 7 שבתוספת הראשונה, זכאי לקבל תעודה בפודיאטריה ניתוחית לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאים האמורים בפרט 7(5) ו־(6) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה.

(טז)

מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית בישראל, בהיקף ניכר, במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, והוכיח ידע וניסיון בפודיאטריה ניתוחית להנחת דעתו של המנהל, זכאי לקבל תעודה בפודיאטריה ניתוחית לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 7(6) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה; על אף האמור בפרט 7(5)(ג) שבתוספת הראשונה, לגבי מי שמתקיימים לגביו התנאים האמורים בסעיף קטן זה, רשאי המנהל להביא בחשבון גם עבודה בתקופה שקדמה לתקופה האמורה באותו פרט.

(יז)

בלי לגרוע מהוראות סעיפים קטנים (טו) ו־(טז), המנהל רשאי לפטור מהוראות פרט 7(5) שבתוספת הראשונה, באופן מלא או חלקי, מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית בישראל במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, מתוכן שנה אחת לפחות במחלקה מוכרת לאורתופדיה בישראל, אם מנהל המחלקה נתן חוות דעת חיובית בדבר כשירותו לבצע את הפעולות שקבע המנהל לפי פרט 7 שבתוספת הראשונה, והוא הוכיח ידע וניסיון בפודיאטריה ניתוחית להנחת דעתו של המנהל.

(יח)

מי שעסק בכירופרקטיקה בישראל, בהיקף ניכר, במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, והוכיח ידע וניסיון בכירופרקטיקה להנחת דעתו של המנהל, זכאי לקבל תעודה בכירופרקטיקה לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאים האמורים בפרט 8(5) ו־(6) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה.

(יט)

מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בכירופרקטיקה בישראל ערב יום התחילה, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 8(6) שבתוספת הראשונה, זכאי לקבל תעודה בכירופרקיטיקה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה.

(כ)

מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בכירופרקטיקה בישראל ערב יום התחילה, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאים הקבועים בפרט 8(5) ו־(6) שבתוספת הראשונה, זכאי לקבל תעודה זמנית בכירופרקטיקה, שתוקפה יוגבל ל־12 חודשים מיום התחילה (בסעיף קטן זה – תעודה זמנית); השר רשאי להאריך, בצו, את התקופה האמורה בסעיף קטן זה בשנה אחת נוספת; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות ייחודיות או בפעולות מסוימות שקבע, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף קטן (יט).

(כא)

בחישוב התקופה שבה עסק אדם במקצוע בריאות כאמור בסעיף זה, לא תובא בחשבון תקופה שבה עסק אדם במקצוע הבריאות בטרם השלים את דרישות ההשכלה הקבועות לגבי מקצוע הבריאות בתוספת הראשונה, או בסעיף זה, לפי העניין.

59.

חובת התקנת תקנות ראשונות [תיקון: תש״ע־2]

תקנות ראשונות לפי סעיפים 14 ו־15 יותקנו עד ליום התחילה.

תוספת ראשונה

מקצועות הבריאות ותנאי הכשירות

(סעיפים 2 ו־8)

טור א׳ – מקצוע הבריאות	טור ב׳ – תנאי הכשירות	טור ג׳ – תעודה
1. ריפוי בעיסוק	(1) תואר אקדמי ראשון בריפוי בעיסוק, או תואר אקדמי שני בריפוי בעיסוק שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ ושהוכר על ידי המנהל, בהתאם להוראות סעיף 11, כתואר שווה ערך לתואר אקדמי ראשון בריפוי בעיסוק; (2) הכשרה מעשית במשך תקופה שנקבעה בתקנות; (3) עמידה בבחינות שקבע המנהל.	תעודת מרפא בעיסוק
2. פיזיותרפיה	(1) תואר אקמי ראשון בפיזיותרפיה, או תואר אקדמי שני בפיזיותרפיה שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ ושהוכר על ידי המנהל, בהתאם להוראות סעיף 11, כתואר שווה ערך לתואר אקדמי ראשון בפיזיותרפיה; (2) הכשרה מעשית במשך תקופה שנקבעה בתקנות; (3) עמידה בבחינות שקבע המנהל.	תעודת פיזיותרפיסט
3. טיפול בהפרעות בתקשורת	(1) תואר אקדמי ראשון בהפרעות בתקשורת; (2) הכשרה מעשית במשך תקופה שנקבעה בתקנות; (3) עמידה בבחינות שקבע המנהל.	תעודת קלינאי תקשורת
4. תזונה–דיאטנות	(1) תואר אקדמי ראשון בתזונה; (2) הכשרה מעשית במשך תקופה שנקבעה בתקנות; (3) עמידה בבחינות שקבע המנהל.	תעודת תזונאי–דיאטן
5. קרימינולוגיה קלינית	(1) אחד מאלה: (א) תואר אקדמי ראשון בקרימינולוגיה; (ב) תואר אקדמי ראשון בפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית, בחינוך מיוחד או במקצוע אחר שקבע השר וכן השלמת לימודים בקרימינולוגיה לפי תכנית לימודים שנקבעה בתקנות; השר רשאי לקבוע תכנית השלמה שונה לבעלי תארים שונים; פורסמו תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תארים אקדמאיים נוספים לגבי קרימינולוגיה קלינית), התשע״ה–2015. (2) תואר אקדמי שני בקרימינולוגיה קלינית; (3) הכשרה מעשית במשך תקופה שנקבעה בתקנות; (4) עמידה בבחינות שקבע המנהל.	תעודת קרימינולוג קליני
6. פודיאטריה	(1) תואר דוקטור בפודיאטריה שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בארצות הברית, ושהוכר על ידי המנהל בהתאם להוראות סעיף 11, או תואר אקדמי ראשון בפודיאטריה שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, שהוכר על ידי המנהל בהתאם להוראות סעיף 11, והמעיד לדעת המנהל על סיום לימודים שווי ערך ללימודים לתואר דוקטור בפודיאטריה כאמור; (2) תעודה או רישיון מהרשות המוסמכת במדינה שבה השלים את לימודיו כאמור בפסקה (1) (בפרט זה – מדינת חוץ) לעסוק באופן עצמאי בפודיאטריה (בפרט זה – רישיון); (3) עיסוק בפודיאטריה בהתאם להוראות פסקאות משנה (א) או (ב) או שתיהן במשך שנתיים וחצי בסך הכל, מתוכן לפחות שישה חודשים בעבודה כאמור בפסקת משנה (ב): (א) עיסוק כדין, במדינת חוץ בכל הפעולות שקבע המנהל בתקנות, לאחר קבלת הרישיון; פורסמו תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הוכחה בדבר פעולות של פודיאטר ופודיאטר מנתח לפי התוספת הראשונה לחוק), התשע״ח–2018. (ב) עבודה בפיקוח של מנהל מחלקה מוכרת לאורתופדיה בישראל, וחוות דעת חיובית של מנהל המחלקה בדבר הכשירות לבצע את הפעולות כאמור בפסקת משנה (א); (ג) לעניין פסקאות משנה (א) ו־(ב), תובא בחשבון רק עבודה במשך חמש השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה לקבלת תעודה; (4) עמידה בבחינות שקבע המנהל.	תעודת פודיאטר
7. פודיאטריה ניתוחית	(1) תואר דוקטור בפודיאטריה שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בארצות הברית, ושהוכר על ידי המנהל בהתאם להוראות סעיף 11, או תואר אקדמי ראשון ושני בפודיאטריה שניתנו על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, שהוכרו על ידי המנהל בהתאם להוראות סעיף 11, והמעידים לדעת המנהל על סיום לימודים שווי ערך ללימודים לתואר דוקטור בפודיאטריה כאמור; (2) הכשרה מעשית במשך שנתיים, במדינה שבה השלים את לימודיו כאמור בפסקה (1) (בפרט זה – מדינת חוץ), במוסד שהוכר על ידי הרשות המוסמכת של אותה מדינה ועל ידי המנהל, שבמהלכה הוכשר לבצע את הפעולות שקבע המנהל בתקנות; פורסמו תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (הוכחה בדבר פעולות של פודיאטר ופודיאטר מנתח לפי התוספת הראשונה לחוק), התשע״ח–2018. (3) אישור של הרשות המוסמכת במדינת חוץ על השלמת ההכשרה המעשית הנדרשת כתנאי לקבלת תעודה או רישיון בפודיאטריה ניתוחית באותה מדינה; (4) תעודה או רישיון מהרשות המוסמכת במדינת חוץ לעסוק באופן עצמאי בפודיאטריה ניתוחית (בפרט זה – רישיון); (5) עיסוק בפודיאטריה ניתוחית בהתאם להוראות פסקאות משנה (א) או (ב) או שתיהן, במשך שנתיים וחצי בסך הכל, מתוכן לפחות שישה חודשים בעבודה כאמור בפסקת משנה (ב): (א) עיסוק כדין, במדינת חוץ בכל הפעולות כאמור בפסקה (2), לאחר קבלת הרישיון; (ב) עבודה בפיקוח של מנהל מחלקה מוכרת לאורתופדיה בישראל, וחוות דעת חיובית של מנהל המחלקה בדבר הכשירות לבצע את הפעולות כאמור בפסקה (2); (ג) לעניין פסקאות משנה (א) ו־(ב), תובא בחשבון רק עבודה במשך חמש השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה לקבלת תעודה; (6) עמידה בבחינות שקבע המנהל.	תעודת פודיאטר מנתח
8. כירופרקטיקה	(1) תואר דוקטור בכירופרקטיקה שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ ושהוכר על ידי המנהל בהתאם להוראות סעיף 11, או תואר אקדמי שני בכירופרקטיקה שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, שהוכר על ידי המנהל לפי הוראות סעיף 11, והמעיד לדעת המנהל על סיום לימודים שווי ערך ללימודים לתואר דוקטור בכירופרקטיקה; (2) הכשרה מעשית במשך תקופה שנקבעה בתקנות; (3) אישור של הרשות המוסמכת במדינה שבה השלים את לימודיו כאמור בפסקה (1) (בפרט זה – מדינת חוץ) על עמידה בבחינות הנדרשות כתנאי לקבלת תעודה או רישיון בכירופרקטיקה באותה מדינה; (4) תעודה או רישיון מהרשות המוסמכת במדינת חוץ לעסוק באופן עצמאי בכירופרקטיקה; (5) עבודה בפיקוח במשך שישה חודשים; (6) עמידה בבחינות שקבע המנהל, ככל שקבע.	תעודת כירופרקט

תוספת שניה

פעולות ייחודיות

(סעיף 5)

תוספת שלישית

ייחוד התואר

(סעיף 4)

טור א׳ – מקצוע הבריאות	טור ב׳ – תואר ייחודי
1. ריפוי בעיסוק	מרפא בעיסוק
2. פיזיותרפיה	פיזיותרפיסט
3. טיפול בהפרעות תקשורת	קלינאי תקשורת
4. תזונה–דיאטנות	(א) תזונאי (ב) דיאטן
5. קרימינולוגיה קלינית	קרמינולוג קליני
6. פודיאטריה	פודיאטר
7. פודיאטריה ניתוחית	פודיאטר מנתח
8. כירופרקטיקה	כירופרקט

התקבל בכנסת ביום כ׳ בתמוז התשס״ח (23 ביולי 2008).

אהוד אולמרט
ראש הממשלה
יעקב בן־יזרי
שר הבריאות
שמעון פרס
נשיא המדינה
דליה איציק
יושבת ראש הכנסת

03-6347766