חוק תשלומים לפדויי שבי מתוך
חוק תשלומים לפדויי שבי, התשס״ה–2005
הגדרות [תיקון: תשס״ז]
בחוק זה –
”הוועדה“ – הוועדה להכרה באדם כפדוי שבי שמונתה לפי הוראות סעיף 3;
”פדוי שבי“ – מי שהוכר לפי הוראות סעיף 2 לצורך קבלת תשלומים לפי חוק זה;
”שירותי הביטחון“ – כהגדרתם בסעיף 63א לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970;
”שירות בכוחות הביטחון“ – כל אחד מאלה:
(1)
שירות בשירותי הביטחון כהגדרתו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970;
(2)
שירות במשטרת ישראל;
”שירות צבאי“ – שירות ביטחון כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986, ולגבי התקופה שלפני יום כ״ט בכסלו התש״ט (31 בדצמבר 1948) – גם כל שירות בארגוני ההגנה, אצ״ל, לח״י וכל שירות אחר ששר הביטחון הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כשירות צבאי לענין חוק זה;
שר הביטחון הכריז כי שירות של מתנדבים תושבי היישוב היהודי בארץ ישראל, בצבא הבריטי, במלחמת העולם השניה, הוא שירות צבאי לעניין החוק (י״פ תש״ע, 53).
”השר“ – שר הביטחון.
הכרה כפדוי שבי [תיקון: תשע״א]
(א)
הוועדה תכיר באדם שהוגשה בקשה בעניינו לפי הוראות סעיף 4, כפדוי שבי אם התקיימו בו, להנחת דעתה, כל אלה:
(1)
בעת שירותו הצבאי או בעת שירותו בכוחות הביטחון הוא נפל בשבי האויב לרבות בשבי ארגון שמטרותיו או פעולותיו מכוונות למיגור המדינה או לפגיעה בביטחונה של המדינה או בביטחון תושביה (להלן – שבי האויב), ושהה בשבי האויב במשך 14 ימים לפחות;
(2)
ארגון הצלב האדום אישר את נפילתו בשבי כאמור בפסקה (1), או שהוא הוכיח בדרך אחרת, את נפילתו בשבי כאמור.
(ב)
הוועדה רשאית להכיר באדם כפדוי שבי אף אם התקופה שבה שהה בשבי האויב קצרה מהתקופה האמורה בסעיף קטן (א)(1), אם ראתה כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לעשות כן, ולאחר ששקלה את נסיבות נפילתו בשבי, מקום השבי, תנאי השבי וזהות השובים.
(ג)
הוועדה רשאית שלא להכיר באדם כפדוי שבי אף אם מתקיימים בו התנאים שבסעיף קטן (א), לאחר ששמעה את עמדת ראש אגף כוח אדם בצבא הגנה לישראל, ולענין מי שנפל בשבי האויב בעת שירותו בכוחות הביטחון – את עמדת נציג שירות הביטחון הנוגע בדבר או משטרת ישראל, לפי הענין, אם התקיים באדם אחד מאלה:
(1)
נפילתו בשבי האויב נגרמה עקב התנהגות רעה חמורה מצדו;
(2)
לגבי מבקש שנפל בשבי האויב בעת שירותו הצבאי – נפילתו בשבי האויב היתה בעת עריקה כהגדרתה בסעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955.
(ד)
הוראות סעיף זה יחולו גם על אדם שהבקשה להכרה בעניינו הוגשה לאחר פטירתו, והוראות סעיף 4 יחולו בשינויים המחויבים.
הוועדה להכרה באדם כפדוי שבי
(א)
השר ימנה ועדה של שלושה חברים שבסמכותה להכיר באדם כפדוי שבי לצורך קבלת תשלומים לפי חוק זה, ואלה חבריה:
(1)
נציג משרד הביטחון, והוא יהיה היושב ראש;
(2)
לענין מי שנפל בשבי האויב בעת שירותו הצבאי – נציג צבא הגנה לישראל, ולענין מי שנפל בשבי האויב בעת שירותו בכוחות הביטחון – נציג שירות הביטחון הנוגע בדבר או משטרת ישראל, לפי הענין;
(3)
נציג ציבור.
(ב)
הודעה על הרכב הוועדה ומענה תפורסם ברשומות.
(ג)
הוועדה תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בחוק זה או לפיו.
(ד)
הוועדה לא תהיה קשורה בסדרי הדין ובדיני הראיות, למעט ראיות חסויות כאמור בפרק ג׳ לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971, ותנהג בדרך הנראית לה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון.
בקשה להכרה כפדוי שבי
(א)
בקשה להכרה באדם כפדוי שבי תוגש לוועדה בטופס כפי שהורתה (בחוק זה – בקשה להכרה); בבקשה להכרה יפורטו נסיבות נפילתו בשבי של המבקש, מקום השבי, תנאי השבי וזהות השובים, ויצורפו לה מסמכים המאשרים את נפילתו בשבי האויב; לא היו בידי המבקש מסמכים כאמור, תדאג הוועדה לקבלם.
(ב)
החלטת הוועדה בבקשה להכרה תתקבל בהקדם האפשרי, והודעה על החלטתה תימסר למבקש בתוך שלושה חודשים מיום שנמסרה לה הבקשה.
תשלום לפדוי שבי [תיקון: תשע״ב]
(א)
מי שהוכר כפדוי שבי זכאי לתשלום חודשי בסכום של 1,000 שקלים חדשים, אשר ישולם לו כלהלן:
(1)
תשלום למפרע בעבור החודשים החל מה־1 בחודש שבו הגיש את הבקשה להכרה ועד תום החודש שבו הוכר כפדוי שבי;
(2)
תשלום חודשי החל מה־1 בחודש לאחר החודש שבו הוכר כפדוי שבי ועד שימלאו לו 67 שנים;
(3)
מלאו לפדוי שבי 67 שנים, ישולם לו באותה שנה, למפרע, סך כל התשלומים החודשיים עד תום אותה שנה בתשלום אחד; בשנה שלאחר מכן ולמשך כל ימי חייו של פדוי השבי ישולמו לו התשלומים החודשיים בתשלום שנתי אחד, ב־1 בינואר בכל שנה;
(4)
מלאו לפדוי שבי 80 שנים, תיווסף לתשלומים המשולמים לו לפי פסקה (3) תוספת בשיעור 25 אחוזים.
(ב)
התשלום החודשי יעודכן ב־16 בפברואר בכל שנה, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין זה –
”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
”המדד החדש“ – מדד חודש ינואר בכל שנה;
”המדד הבסיסי“ – מדד חודש ינואר 2004.
מניעת העברת זכות לתשלום
(א)
זכות לתשלום לפי חוק זה אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא.
(ב)
זכות לתשלום לפי חוק זה אינה עוברת בירושה.
הוראות מיוחדות לענין תשלום
תשלום המשתלם לפי חוק זה לא ייחשב כהכנסה לענין –
(1)
פקודת מס הכנסה, או תשלומי חובה או היטלים אחרים;
(2)
(3)
בן זוג של פדוי שבי שנפטר [תיקון: תשע״א]
(א)
נפטר פדוי שבי, זכאי בן זוגו בשעת פטירתו לתשלום לפי הוראות סעיף 5, למשך תקופה של שנה מיום פטירתו; בסעיף זה, ”בן זוג“ – לרבות ידוע בציבור.
(ב)
הוכר פדוי שבי לאחר פטירתו, זכאי מי שהיה בן זוגו בשעת פטירתו לתשלום חד־פעמי בסכום השווה ל־12 תשלומים חודשיים כאמור בסעיף 5, ב־1 בחודש לאחר החודש שבו הוכר פדוי השבי כאמור.
[תיקון: תש״ע]
(בוטל).
ביצוע ותקנות
השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.
תחילה והוראות מעבר [תיקון: תש״ע]
(א)
תחילתו של חוק זה 90 ימים מיום פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה).
(ב)
על אף הוראת סעיף 5(1), פדוי שבי שנפל בשבי האויב לפני יום התחילה, זכאי לתשלום למפרע בסך 1,000 שקלים חדשים בעבור כל חודש החל מיום ז׳ בטבת התשס״ד (1 בינואר 2004) ועד תום החודש שבו הוכר כפדוי שבי; ואולם מי שהגיש בקשה אחרי יום ד׳ בכסלו התשס״ח (14 בנובמבר 2007), יהיה זכאי לתשלום למפרע בסך 1,000 שקלים חדשים בעבור 24 החודשים שקדמו ל־1 בחודש שבו הוכר כפדוי שבי.
(ג)
(בוטל).
הנוסח שולב בחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש״ס–2000.
התקבל בכנסת ביום י״ט בתמוז התשס״ה (26 ביולי 2005).
- אריאל שרון
ראש הממשלה - שאול מופז
שר הביטחון - משה קצב
נשיא המדינה - ראובן ריבלין
יושב ראש הכנסת
