פקודת מחלקת העבודה מתוך

פקודת מחלקת העבודה, 1943

פקודה הקובעת הוראות להקמת מחלקת העבודה ולהגדרת סמכויותיה ותפקידיה.

ע״ר 1943, תוס׳ 1, 1; 1945, תוס׳ 1, 135; 1946, תוס׳ 1, 121; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1, 39; ע״ר תש״ח, 22; ס״ח תש״ט, 1; תשי״ד, 208; תשע״ד, 603.

תיקון התוספת: ע״ר 1945, תוס׳ 2, 1249; ע״ר 1947, תוס׳ 2, 1279.

הנציב העליון לפלשתינה (א״י) מחוקק בזה בעצתה של המועצה הפלשתינאית (א״י) לאמור:–

מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. פורסמה הודעה על הענקת סמכויות הנציב העליון לשר העבודה (ע״ר תש״ח, 22). לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. לפי סעיף 13 לחוק המעבר, תש״ט–1949, כל מקום בו נאמר בחוק ”עתון רשמי“ ייקרא מעתה ”רשומות“.

1.

השם הקצר

פקודה זו תקרא ”פקודת מחלקת העבודה, 1943“.

2.

פירוש [תיקון: תשע״ד]

בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שבצדם:–

”מנהל“ פירושו מנהל מחלקת העבודה;

”מעסיק“ פירושו כל אדם המתקשר בחוזה, בין מפורש ובין מסתמא, להעסקת עובד;

”מפקח“ פירושו המפקח הראשי וכל מפקח או סגן־מפקח של מחלקת העבודה;

”עובד“ פירושו כל אדם שאדם אחר מעסיקו או העובד אצל אדם אחר.

3.

הקמת מחלקת עבודה [תיקון: תשע״ד]

בכפוף להוראות פקודה זו יש להקים מחלקת־עבודה כדי לשמור ולטפח את טובתם הכללית של העובדים ולקיים יחסים טובים בין עובדים למעסיקים.

4.

מינוי מנהל ומפקחים וקביעת תפקידים [תיקון: 1945, תשי״ד]

(1)

שר העבודה רשאי למנות פקיד שיכונה ”מנהל מחלקת העבודה“, שתפקידו יהא לנהל את מחלקת העבודה ולטפל בביצועה הכללי של פקודה זו.

(2)

(בוטל).

5.

תפקידי המנהל [תיקון: תשי״ד, תשע״ד]

תפקידי המנהל יהיו –

(א)

לפקח בקביעות על תנאי העבודה הנוהגים בארץ ולהעבירם לבקורת בקביעות;

(ב)

להבטיח את הטלתה כהלכה של כל פקודה הנוגעת לטובתם של העובדים או לתנאי העסקתם או הנוגעת לאיגודים מקצועיים, ללשכות עבודה וליחסי עבודה [במקור: וליחסים בין עובדים למעסיקים] בתעשיה;

(ג)

להשתתף בכל האמצעים שברשותו ליישובם של סכסוכי עבודה הפורצים בין מעסיקים לעובדים או בין עובדים לעובדים;

(ד)

(בוטל);

(ה)

להגיש לשר העבודה מזמן לזמן, מדי התעורר הנסיבה לכך, הצעות לשמירתה ולטיפוחה של טובתם הכללית של העובדים.

6.

הכנת סטטיסטיקה ודו״חות [תיקון: תש״ט]

רשאי המנהל ללקוט, להכין ולפרסם סטטיסטיקות ודו״חות בנוגע לענינים דלקמן, כולם או מקצתם:

(א)

האבטלה, בין כללי, ובין במלאכה, במשלח יד או בתעשיה מסויימים;

(ב)

דרגת שכר העבודה;

(ג)

העסקת נשים, נערים(ות) וילדים(ות);

(ד)

שעות העבודה;

(ה)

שוליות ושוליאות;

(ו)

גיוס עובדים, לשכות עבודה וארגונים לעזרת גומלין;

(ז)

פעולות ארגוני עובדים ואיגודי מעבידים;

(ח)

ההיגיינה והבטחון בתעשיה;

(ט)

ביטוח סוציאלי, לרבות קופות פנסיה וקופות תגמולין;

(י)

תנאי העסקה כלליים, ופרטים על סכסוכי עבודה;

(יא)

כל ענין אחר ששר העבודה יטיל עליו את הוראות הסעיף הזה לפי מודעה שתפורסם ברשומות.

7.

ליקוט חומר [תיקון: תשע״ד]

(1)

לשם ליקוט ידיעות מפורטות בנוגע לענינים המפורטים בסעיף 6 של פקודה זו או בנוגע לכל ענין שהוטל עליו אותו סעיף עפ״י פסקא (יא) הימנו, יהא המנהל רשאי לפנות אל כל אדם באופן הנקבע בסעיף קטן (2) של סעיף זה.

(2)

דרישות עפ״י סעיף זה תשלחנה בצורת הודעה בכתב שתמסר לאדם, שאליו היא ערוכה, ובהודעה יש לפרט את הידיעה או הפרטים הנדרשים ואפשר לפרט בה את הצורה שבה יש למסור את הפרטים הנ״ל ולקבוע בה מועד מספיק למסירתם, וכן אפשר לדרוש בה שהידיעות או הפרטים הנ״ל יימסרו מתקופה לתקופה.

(3)

שום אדם לא יהא נדרש או מחויב להמציא ידיעות או פרטים מחוץ לאלה שהוא יכול להשיגם בעסק, במקצוע או במלאכה בארץ שהוא עוסק בהנהלתם או בהשגחה עליהם, אלא במדה שהוא מעסיק מחוץ לגבולות הארץ עובדים הדרים כרגיל בארץ.

(4)

אם נדרש למסור פרטים או ידיעות עפ״י סעיף זה והוא –

(א)

מסרב במזיד למסור את הפרטים או הידיעות הנדרשים במועד שנקצב למסירתם או בצורה שפורטה או נקבעה, או מזלזל ללא צידוק חוקי במסירתם; או

(ב)

מוסר במזיד או גורם במזיד למסירת פרטים או ידיעות כוזבים ביחס לכל ענין שיפורט בהודעה הדורשת מסירת פרטים או ידיעות,

יאשם אותו אדם בעבירה על פקודה זו.

8.

איסור פרסומן של דו״חות

(1)

כל העוסק בליקוטה או בהכנתה של סטטיסטיקה עפ״י פקודה זו יהא נדרש למסור הצהרה בטופס הקבוע כי לא יגלה את תכנו של כל דו״ח או של כל חלק מדו״ח או כל תשובה, או כי לא ישתמש בהם אלא לצרכי פקודה זו; וכל אדם שיפעל ביודעין מתוך הפרת ההצהרה שמסר כאמור, יאשם בעברה על פקודה זו.

(2)

כל שיש ברשותו פרטים והוא יודע כי הם נתגלו מתוך הפרת הוראות הסעיף הזה, והוא מפרסם אותו חומר או מוסרו לאדם אחר, יאשם בעברה על פקודה זו.

9.

כחו של המנהל או של המפקח לגבי פקודות או חוקים אחרים [תיקון: 1946]

(1)

יהיה מותר למנהל או למפקח – במידה שעשוי להיות צורך בכך, כדי לתת נפקות לתכליותיה ולקביעותיה של הפקודה הזאת – להגשים ולכפות כל פקודה או חוק אחר המפורטים בתוספת, או – מקום שנוקבה איזו רָשות אחרת לאותה תכלית – לעזור בהגשמתם ובכפייתם של הנ״ל.

(2)

שר העבודה רשאי לתקן – בצו – את התוספת, מתוך שיוסיף עליה או ימחוק ממנה כל פקודה או חוק אחרים, או בכל דרך אחרת שהיא.

10.

[תיקון: תשי״ד]

(בוטל).

11.

עונשים [תיקון: תש״ח־2]

(1)

כל שנאשם בעבירה על פקודה זו יהא צפוי, בצאתו חייב בדין, למאסר לא יותר משלשה חדשים או לקנס לא יותר מעשרים לירות או לשני הענשים האלה כאחד.

(2)

כשהאדם שנתחייב בדין על עברה שעבר על פקודה זו הוא חברה או אגודה או חבר בני אדם, בין מאוגדים ובין בלתי מאוגדים, הרי כל אדם שבשעת מעשה העברה היה מנהל, שותף או פקיד של החברה או האגודה או של חבר בני האדם, בין מאוגדים ובין בלתי מאוגדים, יהיו רואין אותו כאשם בעברה על פקודה זו ויהא צפוי לענש הקבוע בסעיף־קטן (1) של סעיף זה, אלא אם כן הוכיח כי העברה נעשתה בלא ידיעתו, או שאחז בכל אמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע את עשיתה של העברה.

12.

תקנות [תיקון: תש״ח]

רשאי שר העבודה להתקין תקנות ולקבוע טפסים לצורך ביצוע ההוראות של פקודה זו.

13.

תחילת תוקף [תיקון: 1945]

יהיו רואים את הפקודה הזאת כאילו קיבלה תוקף ביום 20 ביולי, 1942.