החוק העותומני על האגודות מתוך
החוק העותומני על האגודות
חוק מיום 29 רג׳ב 1327 – 3 אוגוסט 1909; חא״י כרך ג׳, עמ׳ 2738; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1; ס״ח תשכ״ב, 127; תש״ם, 210.
שינוי תארים: ק״ת תשנ״ו, 264.
הנוסח מובא בתרגום עו״ד מאיר לאניאדו ז״ל.
מכוח האמור בסימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ־ישראל, 1922, לפיו בתי המשפט האזרחיים ישפטו בהתאם לחוק העותומני שהיה נוהג בארץ ישראל ביום 1 בנובמבר, 1914, נותר החוק על תקפו. מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה, מקום בו נאמר ”וזיר הפנים“, ”וזיר המשפטים“ או ”וזיר המשטרה“, ייקרא מעתה ”שר הפנים“, ”שר המשפטים“ ו”שר המשטרה“ בהתאמה. לפי סעיף 68 לחוק העמותות, תש״ם–1980, החוק העותמאני לא יחול אלא על אגודה קיימת כל עוד לא נרשמה כעמותה או לא נמחקה לפי סעיף 62, ועל אגודות שחוק זה אינו חל עליהן לפי סעיף 67. לפי הודעת פקידי הממשלה (שינוי תארים) (ק״ת תשנ״ו, 264) במקום ”שר המשטרה“ יבוא ”השר לביטחון פנים“.
פרק ראשון
אגודה היא קבוץ המורכב ממספר אנשים המצרפים לזמן מתמיד את ידיעותיהם או מרצם, לשם השגת איזו מטרה שאינה מכוונת להשגת רוחים.
יצירת אגודה איננה קשורה בהשגת רשיון למפרע, אלא שכל אגודה מחויבה, בהתאם לסעיף 6, להודיע על דבר יצירתה לרשות.
אסורות בקיום, האגודות הנוסדות על בסיס בלתי חקי, המתנגדות לחק ולמוסר, או שמטרתן לפגוע בסדר הצבורי או בשלמות הארץ, או לשנות את אפן הרכבת הממשלה הקיימת, או להשפיע על התבדלות מדינית בין הגזעים השונים אשר במדינה.
אסורות בקיום, האגודות המדיניות שנוסדו על יסוד עקרים או תארים של לאום וגזע.
[תיקון: תשכ״ב]
(בוטל).
[תיקון: 1922, תש״ח]
אסור הוא בהחלט, יסוד אגודה חשאית. ולכן, מיד בהוָסד איזו אגודה, חייבים מיסדיה לשלח למשרד הפנים [במקור: לוזרת הפנים, אם מרכז הנהלתה נמצא בקושטא, או לפקיד ההנהלה היותר גדול שבמקום, אם מרכז הנהלתה הוא במקור אחר], הודעה חתומה בחתימותיהם ובחותמותיהם של המיסדים, שתכיל: את שם האגודה ומטרתה, את מקום מרכז הנהלתה, את שמות מנהליה, את תארם ומקום מגורם. ותמסר להם כנגדה קבלה.
שתי העתקות מתקנות האגודה, שתשאנה עליהם את חותמה הרשמי, תצורפנה להודעה.
אחרי מסירת הקבלה, תודע בפומבי מהות האגודה, ע״י מיסדיה.
חובה מוטלת על כל אגודה להודיע מיד לממשלה על דבר כל תקונים ושנויים שיוכלו לחול בתקנותיה היסודיות או בהרכבת ועד הנהלתה, או במקום מושבו.
שנויים ותקונים כאלה לא תהיה להם כל השפעה כלפי כל צד שלישי, אלא מיום הודעתם לממשלה. והם צריכים להרשם בפנקס מיוחד שחיבים למסרו בכל פעם שתדרשנו הרשות המשפטית או ההנהלתית.
צריך להיות בכל מרכז אגודה, ועד מנהל המורכב מלא פחות משני חברים ואם יש לה סניפים, צריך שלכל סניף יהיה ועד מנהל הקשור בועד המרכזי.
חייב כל ועד להחזיק שלשה פנקסים:
בראשון, ירשמו שמות חברי האגודה ותאריהם, ותאריך כניסתם אליה, בשני, החלטות הועד, חליפות המכתבים וההודעות, ובשלישי, חשבון מפורט מכל ההכנסות וההוצאות של האגודה.
הפנקסים האלה יוצגו לפי כל דרישה מצד הרשות המשפטית או ההנהלתית.
כל אגודה שמסרה הודעה כנזכר בסעיף 6, תהיה לה הזכות בהתאם למה שנזכר לקמן בסעיף 9, להופיע במשפט בתור תובעת או נתבעת באמצעות בא־כח, וכמו כן לרכוש ולנהל, בהתאם לחוק, – חוץ מתמיכות שהממשלה תוכל להעניק לה בעת הצורך, – את:
א.
המסים המורמים מאת חבריה, שלא יוכלו להיות יותר מ־24 לירות עבור כל אחד מהם.
ב.
המקום המיועד למושב הנהלת החברה ולאספות חבריה.
ג.
נכסי דלא ניידי הנחוצים להגשמת המטרה שקבעה לה בהתאם לתקנותיה המיוחדות, ואולם אין האגודה יכולה לרכוש נכסי דלא ניידי אחרים.
הודעות או בקשות המוגשות בשם האגודה לפקידי הממשלה, לבתי המשפט, או למקומות רשמיים בענינים הנוגעים לאגודה, לא תוכלנה להיות מוגשות אלא ע״י מכתב בקשה נושא בולים כחק, וחתום בחתימתו ובחותמו המיוחד של המנהל או המזכיר הכללי.
שמות האנשים הרשאים לפעול בשם האגודה, צריכים להיות נזכרים בתקנות האגודה היסודיות.
כל חבר אגודה יוכל בכל שעה שירצה, ולמרות כל תקנה נגדית הרשומה בתקנות, להפרד מן האגודה אחרי סלקו את המסים שחל זמן פרעונם עליו, במחזור אותה שנה.
אסור להכניס ולשמור במקום האספות, כל מין נשק חם או קר. מועדונים של ציד ואמון־בסיף, יוכלו לבדם, להחזיק בידיעת המשטרה את הנשק הנחוץ להם לפעולותיהם, כמדת צרכם.
המיסדים, הועד המנהל, ובעלי המקום המיועד לאספות או השוכרים אותו יענשו בקנס מ־5 ועד 25 לירות, אם במקרה נוסדה האגודה באחת המטרות המזיקות והאסורות עפ״י סעיף 3 לעיל, או עפ״י חק העונשין העותמני, יענשו גם בענשים הנזכרים בחק הנ״ל.
כל העובר על הוראות הסעיפים 4, 5, 7, ו־9. וכל העובר על הוראות הסעיף 6, חוץ מהענינים הקשורים בהודעה ופרסום, יענש בקנס מ־2 ועד־10 לירות, ובהשנות העבירה יוכפל ענש הכסף.
כל המקיים, או מחַדֵש, או מנהל, בעברו על החק הזה, אגודה שנאסר קיומה לפי סעיף 12, יענש בקנס מ־10 ועד־50 לירות, ובמאסר משני חדשים עד לשנה, ענש זה יוטל גם על הנותן מקום לאספות חברי אגודה אסורה בקיום.
בכל מה שנוגע לרכוש אגודה שקיומה נאסר ע״י הרשות או שנתפרקה בהסכמת חבריה ורצונם, או עפ״י תקנותיה הפנימיות, נוהגים בהתאם לתקנות האגודה אם הן מכילות סעיף מיוחד הדן על מקרה של בטול, ואם אין סעיף כזה, נוהגים על פי החלטת האספה הכללית של האגודה.
אגודה שנאסרה בקיום, אם היתה אגודה שנוסדה לשם מטרה מזיקה או בלתי חקית, כמבואר בסעיף 3, יוחרם רכושה וילקח ע״י הממשלה.
המועדונים נכללים בסוג האגודות הנזכרות בפרק זה.
פרק שני
אין אגודה נחשבת כאגודה לתועלת הצבור אלא אחרי אשור הממשלה על פי החלטת מועצת המדינה, אגודה כזאת יכולה לעשות כל פעולה אזרחית שאינה מתנגדת לתקנותיה היסודיות. מניות ונירות ערך שהאגודה רוכשת אותם צריכים להרשם על שם האגודה אם הם כתובים ”למוכ״ז“.
אגודה אינה יכולה לקבל מתנה או צואה מבלי רשיון מיוחד מצד הממשלה, אם המתנה או הצואה הם מסוג נכסי דלא ניידי שאין לאגודה בהתאם לתפקידיה שום נחיצות בו, ימכרו הנכסים, ובתוך ההחלטה המרשה את קבלת הנכסים הללו יוצהר בפרוש הזמן אשר בו ימכרו הנכסים.
הכנסות המכירה תהיינה לטובת קופת האגודה.
[תיקון: 1922, תש״ח]
הרשות למשטרה להשגיח על האגודות והמועדונים, ופקידיה יוכלו להכנס למקומות אספותיהם בכל זמן, אלא, כדי להוכיח שבקורם נשען על צרך אמתי, יוכרחו להגיש ניר־רשמי המכיל פקודה או רשות כניסה למקום, כתב זה ינתן מאת שר המשטרה [במקור: בקושטא, מאת וזיר המשטרה, ובמחוזות, מאת הפקיד האזרחי היותר גבוה שבמקום], או מאת בא כחו.
[תיקון: 1922, תש״ח]
שרי הפנים והמשפטים [במקור: וזירי הפנים והמשפטים] מצווים בהוצאת חק זה לפועל.
