חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999) מתוך
חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999), התשנ״ט–1999
תוכן עניינים
מטרת החוק
חוק זה בא לקבוע הוראות שונות במטרה לאפשר הגברת הצמיחה והתעסוקה, השגת יעדי התקציב, עמידה במגבלת הגרעון לשנת הכספים 1999, והשגת יעדי המדיניות הכלכלית, ובכלל זה – לתקן הוראות בחוקים שונים ולדחות תחילה או מועדים אחרים בחוקים.
פרק א׳: רשויות מקומיות
הנוסח שולב בפקודת העיריות [נוסח חדש].
הנוסח שולב בפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש].
הנוסח שולב בחוק ערי ואזורי פיתוח, התשמ״ח–1988.
הנוסח שולב בחוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ״ח–1998 (להלן – החוק להגברת הצמיחה 1998).
תוקף תקנות וצווי ארנונה
(א)
על אף הוראת סעיף 9(ב) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ״ג–1992 כנוסחו ערב תחילתו של החוק להגברת הצמיחה 1998, לא ייגרע מתוקפן של תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1999), התשנ״ט–1999 (להלן – תקנות הארנונה), וכל תיקון להן בשל האיחור שבהתקנתן בלבד.
(ב)
על אף הוראות כל דין, לא הטילה מועצה של רשות מקומית, ארנונה כללית לשנת הכספים 1999, עד ליום י״ב בכסלו התשנ״ט (1 בדצמבר 1998), תשולם הארנונה לשנת הכספים 1999 בתחום הרשות המקומית בסכומים אשר נקבעו לשנת 1998, בתוספת 5.2% ובמועדים אשר נקבעו לשנת 1998, בשינויים המחויבים.
(ג)
(1)
על אף הוראות כל דין, רשאית מועצה של רשות מקומית לקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה לשנת הכספים 1999, או לתקן החלטה שקיבלה, לרבות סכומים אשר הוטלו על פי סעיף קטן (ב), ככל שיידרש להתאמתה לתקנות הארנונה, עד ליום כ״ז באדר התשנ״ט (15 במרס 1999) (להלן – החלטה מאוחרת).
(2)
תחילתה של החלטה מאוחרת ביום י״ג בטבת התשנ״ט (1 בינואר 1999); החלטה מאוחרת שהיא החלטה מתקנת, לא תחול בשנת 1999 על נכס שבשלו תשולם ארנונה לשנת הכספים 1999 מראש עד ליום י״ד בשבט התשנ״ט (31 בינואר 1999).
(3)
החלטה מאוחרת תפורסם, על אף האמור בכל דין, לא יאוחר מיום י״ד בניסן התשנ״ט (31 במרס 1999).
פרק ב׳: גמלאות
פרק ג׳: תכנון ובניה ורישום
הנוסח שולב בחוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965.
פרק ד׳: ניירות ערך מסחריים
הנוסח שולב בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968.
פרק ה׳: משק המים
הנוסח שולב בחוק המים, התשי״ט–1959.
פרק ו׳: תחבורה ציבורית
הנוסח שולב בפקודת התעבורה, התשכ״א–1961.
פרק ז׳: הצמדה למדד
הנוסח שולב בחוק מימון מפלגות, התשל״ג–1973.
הנוסח שולב בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל״ב–1972.
הנוסח שולב בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ״ח–1988.
הנוסח שולב בחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ״ב–1992.
הנוסח שולב בחוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות, התשנ״ג–1993.
הנוסח שולב בחוק סל הקליטה, התשנ״ה–1994.
פרק ח׳: ביטוח לאומי
הנוסח שולב בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995.
הנוסח שולב בפקודת מס הכנסה כהוראת שעה בשנת המס 1999.
הנוסח שולב בחוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980.
הנוסח שולב בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995 כהוראת שעה בתקופה שמיום 1.1.1999 ועד יום 31.12.1999.
פרק ט׳: בריאות
הנוסח שולב בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994.
[תיקון: תש״ס, תשס״א]
הנוסח שולב בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994 כהוראת שעה בשנים 1999, 2000 ועד ליום 30.9.2001.
הנוסח שולב בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981.
התחשבות בעד שירותי אשפוז בבתי חולים ציבוריים בשנים 1999 עד 2001 [תיקון: תש״ס, תשס״א]
(א)
בסעיף זה –
”בית חולים ציבורי כללי“ – בית חולים ממשלתי כללי, בית חולים כללי שבבעלות קופת חולים וכן כל בית חולים כללי שהנו תאגיד שהוא מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9 לפקודת מס הכנסה; לענין זה, ”בית חולים ממשלתי“ – לרבות פעילות המתבצעת בו בידי תאגיד בריאות, כהגדרתו בסעיף 22 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985;
”מחיר שירותי בריאות“ – מחירי יום אשפוז ושירותים אמבולטוריים ודיפרנציאליים בבתי חולים ציבוריים כלליים, כפי שנקבע מעת לעת בהיתר לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ״ו–1996 (להלן – חוק הפיקוח);
”תוספת ריאלית“ – לאחר ע מחירי שירותי הבריאות לפי חוק הפיקוח;
”תקרת צריכה בסיסית פרטנית במחיר מלא“ – הסכום המרבי השנתי שנקבע לתשלום במחיר מלא שעל קופת חולים לשלם לבית חולים ציבורי כללי לשנת 1998, בהתאם לחוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ״ח–1998, או לשנת 1999 בהתאם לסעיף זה, או לשנת 2000, לפי הענין;
”תקרת צריכה בסיסית כוללת במחיר מלא“ – תקרת הצריכה הבסיסית הפרטנית במחיר מלא של כל קופות החולים בכל בתי החולים הציבוריים הכלליים;
”תקרת צריכה לקופת חולים במחיר מלא“ – תקרת הצריכה הבסיסית הפרטנית במחיר מלא לכל קופת חולים בכל אחד מבתי החולים הציבוריים הכלליים, בתוספת של 1.25% בכל אחת מהשנים 1999 עד 2001, או בתוספת של שיעור אחר שקבעו שר הבריאות ושר האוצר לאותה קופה ביחס לכל בתי החולים או ביחס לבית חולים שנקבעה לו תוספת לתקרת צריכה לבית חולים ציבורי כללי, הכל בצו לפי סעיף קטן (ג);
”תוספת לתקרת צריכה לבית חולים ציבורי כללי“ – שיעור הוספה לתקרת צריכה לקופה במחיר מלא, בשל מיטות אשפוז נוספות שאושרו לאותו בית חולים על פי כל דין ושיחול לגבי כל קופה בהתאם ליחס של שיעור התוספת לקופה שנקבע לה כמשמעה בסעיף קטן (ג);
”תקרת צריכה כוללת במחיר מלא“ – תקרת הצריכה הבסיסית הכוללת במחיר מלא בתוספת ריאלית של 1.25% בכל אחת מהשנים 1999 עד 2001.
(ב)
קופת חולים תשלם בעבור שירותים שצרכה בבית חולים ציבורי כללי בכל אחת מהשנים 1999 עד 2001, כמפורט להלן:
(1)
עד לתקרת הצריכה לקופת חולים במחיר מלא – לפי מחירי שירותי הבריאות;
(2)
מעל לתקרת הצריכה לקופת חולים במחיר מלא – לפי מחצית מחירי שירותי הבריאות.
(ג)
שר הבריאות ושר האוצר רשאים לקבוע בצו, בתוך ארבעים וחמישה ימים מתחילת שנת 1999 או מתחילת שנת 2000, או עד ליום י׳ בסיון התשס״א (1 ביוני 2001), לפי הענין, את שיעור התוספת לענין תקרת הצריכה לקופה במחיר מלא לכל קופת חולים (בסעיף זה – שיעור התוספת לקופה), ושיעור זה יחול ביחס לצריכה של שירותי בריאות בידי אותה קופה בכל אחד מבתי החולים הציבוריים הכלליים, וכן את שיעורי התוספת לתקרת צריכה לבית חולים ציבורי כללי, ובלבד שסך כל הצריכה השנתית במחיר מלא של כל קופות החולים בכלל בתי החולים הציבוריים הכלליים לא יעלה על תקרת הצריכה השנתית הכוללת במחיר מלא; בקבעם את שיעור התוספות האמורות, ישקלו השרים, את אלה:
(1)
בקביעת שיעור התוספת לקופה –
(א)
שינויים שחלו במספר החברים המשוקלל של קופה;
(ב)
אפיוני צריכה בפועל של שירותי בריאות או שירותי בריאות מסוימים של הקופה בכלל בתי החולים בשנים קודמות;
(2)
בקביעת שיעור התוספת לבית חולים – במספר המיטות הנוספות שאושרו לבית החולים ובעיתוי הפעלתן;
לענין סעיף זה, ”שיעור התוספת“ – לרבות תוספת בשיעור שלילי.
(ד)
צרכה קופת חולים מבית חולים ציבורי כללי, שירותים מעבר לתקרת הצריכה לקופת חולים במחיר מלא של אותה קופה באותו בית חולים – יהיו תשלומי קופת החולים לבית החולים כאמור בסעיף קטן (ב)(2).
(ד1)
(1)
על אף הוראות סעיף זה, רשאים כל בית חולים וכל קופת חולים לקבוע בהסכם הסדר אחר להתחשבנות ביניהם, ובלבד שהסדר כאמור יהיה בהתאם לכללים שקבעו לענין זה שר הבריאות ושר האוצר.
(2)
הגיעו בית חולים וקופת חולים להסדר, יעבירו הצדדים העתק מההסכם לשר הבריאות לאישורו, ולשר האוצר; שר הבריאות יודיע לצדדים להסכם ולשר האוצר, בתוך 60 ימים מיום שההסכם הועבר אליו, אם ההסכם עומד בכללים שנקבעו לפי פסקה (1); לא הודיע השר כאמור בתוך 60 הימים, יראו את ההסכם כאילו אושר בידו.
(3)
כללים לפי פסקה (1) ייקבעו לראשונה לא יאוחר מיום כ״ב באדר א׳ התש״ס (28 בפברואר 2000).
(ה)
הוראות סעיף זה יחולו ביחס לשירותים שצרכה קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי עד ליום ט״ז בטבת התשס״ב (31 בדצמבר 2001).
פרק י׳: שונות
הנוסח שולב בחוק שירותי תיירות, התשל״ו–1976.
הנוסח שולב בחוק רשות הנמלים והרכבות, התשכ״א–1961.
הנוסח שולב בחוק הבזק, התשמ״ב–1982.
הנוסח שולב בחוק הגליל, התשמ״ח–1988.
הנוסח שולב בחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, התשמ״ט–1989.
הנוסח שולב בחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1995.
הנוסח שולב בחוק הסיוע המשפטי, התשל״ב–1972.
הנוסח שולב בחוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ״ז–1997.
הנוסח שולב בחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ״א–1991.
הנוסח שולב בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ״ט–1998.
פרק יא: תחילה, תחולה, הוראות מעבר ותשריר
תחילה ותחולה
תחילתו של חוק זה ביום י״ג בטבת התשנ״ט (1 בינואר 1999) (להלן – יום התחילה) ואולם –
(1)
(א)
תחילתו של סעיף 33(ב), כנוסחו בסעיף 20(2) לחוק זה, ביום כ״ג בטבת התש״ס (1 בינואר 2000);
(ב)
תחילתו של סעיף 164, כנוסחו בסעיף 20(3), לחוק זה, ביום ט״ו בשבט התשנ״ט (1 בפברואר 1999);
(ג)
תחילתו של סעיף 167(ב) כנוסחו בסעיף 20(4) לחוק זה, ביום ט״ו בשבט התשנ״ט (1 בפברואר 1999), והוא יחול על מי שהתאריך הקובע כהגדרתו בסעיף 158, חל לגביו ביום האמור ואילך;
(ד)
תחילתו של סעיף 378(א), כנוסחו בסעיף 20(5) לחוק זה, ביום ה׳ בשבט התשנ״ח (1 בפברואר 1998), והוא יחול על גמלה המשתלמת בעד היום האמור ואילך;
(2)
סעיף 3א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980, כנוסחו בסעיף 22 לחוק זה, יחול על גמלה המשתלמת בעד תקופה שמיום ט״ו בשבט התשנ״ט (1 בפברואר 1999) ואילך;
(3)
תחילתו של סעיף 3א לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, כנוסחו בסעיף 24(2) לחוק זה, ביום ט״ו בניסן התשנ״ט (1 באפריל 1999), והוא יחול על בקשה לקביעת תושבות שהוגשה למוסד ביום האמור ואילך;
(4)
(א)
תחילתם של סעיפים 1 עד 3א, כנוסחם לפי פסקאות (1) עד (4) לסעיף 28 לחוק זה, לענין סוכנויות לנסיעות ומשרדים לתיור תהיה ביום י״ז בטבת התשס״ב (1 בינואר 2002); הוראות חוק שירותי תיירות, התשל״ו–1976, והתקנות לפיהם, כנוסחם ערב פרסומו של חוק זה, ימשיכו לחול עליהם עד המועד האמור;
(ב)
תחילתו של סעיף 4(א)(2), כנוסחו בסעיף 28(5) לחוק זה –
(1)
לענין ביטול סמכותו של שר התיירות לקבוע בתקנות הסדרים בענין הכשרה וכשירויות של פקיד מורשה ופקיד מאושר תהיה ביום כ״א בתשרי התש״ס (1 באוקטובר 1999);
(2)
לענין ביטול סמכותו של שר התיירות לקבוע בתקנות הסדרים בענין הכשרה וכשירויות של מומחה לנסיעות ומומחה להסעת תיירים תהיה ביום י״ז בטבת התשס״ב (1 בינואר 2002);
(5)
תחילתו של סעיף 30 ביום י״ז בסיון התשנ״ט (1 ביוני 1999).
תשריר
ניתן בזה תוקף לחוק הנזכר בסעיף 20(3) בנוסחו כמתוקן בחוק זה, החל ביום התחילה.
הוראות מעבר לענין חוק הביטוח הלאומי
מי שהתאריך הקובע כהגדרתו בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי חל לגביו לפני ט״ו בשבט התשנ״ט (1 בפברואר 1999), לא יעלה סכום דמי האבטלה ליום המשתלם לו, על הסכום האמור בסעיף 167(ב)(2)(1) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 20(4) לחוק זה, בעד כל יום תשלום שחל במועד האמור ואילך.
הוראות מעבר לענין חוק ביטוח בריאות ממלכתי
(א)
מגיש הבקשה כאמור בסעיף 3א(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, כנוסחו בסעיף 24(2) לחוק זה, לא יהיה זכאי לתשלום לפי הוראות סעיף 3א(ה) לחוק האמור, בעד תקופה שקדמה ליום התחילה.
(ב)
קופת חולים תחוב בתשלום למד״א, בהתאם להסדרים שביניהם, בעד פינוי מבוטח ממבוטחיה בניידת טיפול נמרץ, שנעשה ערב כניסתו לתוקף של סעיף 16(א)(4) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994 (להלן – חוק ביטוח בריאות), כנוסחו בסעיף 24(5) לחוק זה.
נתקבל בכנסת ביום י״ט בשבט התשנ״ט (4 בפברואר 1999).
- בנימין נתניהו
ראש הממשלה - בנימין נתניהו
שר האוצר - עזר ויצמן
נשיא המדינה - דן תיכון
יושב ראש הכנסת
