לוג'יק

סוגרים שנה ברווח כפול!

פקודת מס הכנסה

פקודת מס הכנסה מתוך

פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]


נוסח ישן: פקודת מס ההכנסה, 1941: ע״ר 1941, תוס׳ 1, 41; 1942, תוס׳ 1, 35; 1943, תוס׳ 1, 5, 10; 1944, תוס׳ 1, 24; 1945, תוס׳ 1, 46; 1946, תוס׳ 1, 121, 173. פקודת מס הכנסה, 1947: ע״ר 1947, תוס׳ 1, 77; 1948, תוס׳ 1, 5 [אנגלית]; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 13, 67; ס״ח תש״ט, 29, 161; תש״י, 155; תשי״א, 93, 94; תשי״ב, 298, 352, VIII; תשי״ג, 26, 169, 172; תשי״ד, 166, VIII; תשט״ו, 58; תשט״ז, 82, 84; תשי״ז, 79, 106; תשי״ח, 197; תשי״ט, 234, X; תש״ך, 30, 89, 99; תשכ״א, 36, 46; תשכ״ג, 75; תשכ״ח, 181; תשל״ה, 158. פקודת מס רווחי חברות, 1947: ע״ר 1947, תוס׳ 1, 62; ס״ח תש״ט, 29, 169; תש״י, 153; תשי״א, 93; תשי״ג, 84, 172, VI.

נוסח חדש: דמ״י תשכ״א, 120; ס״ח תשכ״א, 122; תשכ״ב, 60, 129; תשכ״ג, 73, XII; תשכ״ד, 86, 114, XII; תשכ״ה, 28, 37, 205, 290; תשכ״ו, 34, 38; תשכ״ז, 18, 94, 103; תשכ״ח, 46, 171, 180, XII; תשכ״ט, 223; תש״ל, 130, 153; תשל״א, 104; תשל״ב, 20, 65, 67; תשל״ג, 29, 100, 170, 170, 174, 238; תשל״ד, 16, 64, 78; תשל״ה, 42, 168; תשל״ו, 45, 84, 90, 156, 236, 237; תשל״ז, 194, 207, 218, 318; תשל״ח, 45, 112, 133, 173, 175, 204, 216, 229, 232, 234; תשל״ט, 92, 93, 103; תש״ם, 27, 38, 52, 56, 101, 164, 204, 205; תשמ״א, 3, 4, 18, 37, 69, 88, 111, 154, 156, 160, 282, 283, 289, 313; תשמ״ב, 4, 158, 159, 211, 259, 272; תשמ״ג, 2, 59, 103, 159; תשמ״ד, 19, 47, 56, 82, 124, 147, 161, 162, 185, 186, 187, 192; תשמ״ה, 42, 43, 185; תשמ״ו, 20, 21, 146, 170, 206, 240, 261, 276; תשמ״ז, 2, 7, 89, 94, 94, 97, 127, 143, 158; תשמ״ח, 28, 173, 186; תשמ״ט, 28, 36, 36; תש״ן, 36, 52, 131, 134, 136, 137, 188; תשנ״א, 86, 120, 125; תשנ״ב, 6, 37, 41, 106, 174, 177, 182, 252; תשנ״ג, 6, 22, 82, 97, 170, 190; תשנ״ד, 42, 74, 74, 137, 142, 259; תשנ״ה, 10, 22, 68, 142, 143, 336, 340, 353, 435, 438; תשנ״ו, 24, 69, 79, 325, 385, 386; תשנ״ז, 20, 100, 188; תשנ״ח, 109, 134; תשנ״ט, 10, 14, 36, 100; תש״ס, 69, 149, 257; תשס״א, 29, 84, 89, 142, 240; תשס״ב, 20, 96, 166, 168, 238, 398, 428, 436, 530; תשס״ג, 122, 126, 189, 415, 428; תשס״ד, 49, 108, 287, 371, 415, 433, 441; תשס״ה, 2, 15, 30, 52, 123, 365, 450, 658, 766, 814, 910, 935; תשס״ו, 286, 307, 309; תשס״ז, 32, 44, 64, 65, 143, 320, 374, 459, 467; תשס״ח, 2, 26, 79, 92, 158, 167, 227, 448, 524, 684, 685, 797, 797, 902; תשס״ט, 128, 152, 264; תש״ע, 233, 248, 294, 326, 407, 457, 534, 571; תשע״א, 10, 161, 194, 194, 204, 380, 823, 1023, 1046; תשע״ב, 23, 42, 47, 110, 202, 358, 424, 506, 581, 674, 754; תשע״ג, 35, 140, 166, 170; תשע״ד, 158, 238, 249, 590, 602, 656, 656, 724, 735; תשע״ו, 26, 34, 233, 238, 238, 242, 243, 243, 251, 270, 274, 332, 340, 610, 643, 648, 687, 722, 753, 876, 885, 951, 954, 1129, 1261; תשע״ז, 46, 151, 221, 224, 245, 272, 273, 274, 282, 314, 330, 427, 695, 954, 1048, בג״ץ 10042/16, 1092, 1109, 1109, 1199; תשע״ח, 84, 118, 278, 514, 514, 940, 940; תשע״ט, 293, 294; תש״ף, 86, 244, 321, 322, 330; תשפ״א, 96; תשפ״ב, 73, 248, 744, 746, 844, 996, 1000; תשפ״ג, 30.

הוספת חוק לענין קביעת אחוז נכות: ק״ת תשס״א, 232. דחיית תחילה: ק״ת תשע״ח, 2068; תש״ף, 690.


תוכן עניינים

חלק א׳: פרשנות

הגדרות [תיקון: תשל״ג־2, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־6, תשמ״ד־5, תשמ״ה־2, תשמ״ז, תשמ״ז־3, תשנ״ב־6, תשנ״ג־6, תשנ״ה־8, תשס״א, תשס״ב־5, תשס״ב־9, תשס״ד, תשס״ד־4, תשס״ה־3, תשס״ה־4, תשס״ה־9, תשס״ה־10, תשס״ז, תשס״ח־4, תשס״ח־13, תש״ע־3, תשע״ב־5, תשע״ד־5, תשע״ד־8, תשע״ו, תשע״ו־14, תשע״ו־25, תשע״ז־3, תשע״ז־13]
בפקודה זו –
”אדם“ – לרבות חברה וחבר בני־אדם, כהגדרתם בסעיף זה;
”אחוזת־בית“, בשטח עירוני – כמשמעותה בפקודת מס הרכוש העירוני, 1940;
”בורסה“ – בורסה כהגדרתה בחוק ניירות ערך, או בורסה לניירות ערך מחוץ לישראל, שקיבלה אישור מידי מי שרשאי לתיתו על פי דין במדינה שבה היא מתנהלת, וכן שוק מוסדר, בישראל או מחוץ לישראל, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת; שר האוצר רשאי, בצו, לקבוע תנאים או הגבלות לעניין הגדרה זו;
”בן זוג“ – אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו;
”בן זוג רשום“ – בן זוג שנקבע או נבחר לפי סעיף 64ב;
”בנין תעשייתי“, בשטח שאינו עירוני – כמשמעותו בפקודת מס הרכוש החקלאי, 1942;
”גיל הפרישה“ – גיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004;
”הכנסה“ – סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו־3, בצירוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לענין פקודה זו;
”הכנסה חייבת“ – הכנסה לאחר הניכויים, הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כל דין;
”הפרשי הצמדה“ – כל סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה – עקב הצמדה לשער המטבע, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר, לרבות הפרשי שער, ואולם לענין פטור ממס יראו כהפרשי הצמדה כל סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה עקב הצמדה לשער המטבע או למדד המחירים לצרכן, לרבות הפרשי שער;
”הפרשי הצמדה וריבית“ – כמשמעותם בסעיף 159א(א);
”הפרשי שער“ – סכום שנוסף עקב שינוי בשער החליפין לקרן מילווה, שהיא פקדון במטבע חוץ או שהיא הלוואה שיש להחזירה במטבע חוץ;
”הכנסת עבודה“ – הכנסה לפי סעיף 2(2);
”זכות באיגוד מקרקעין“ – כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין;
”זכות במקרקעין“ – כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין;
”חבר בני אדם“ – כל גוף ציבורי, מואגד או מאוחד, וכל חברה, אגודת אחים, חברותה או התאחדות, בין שהן מואגדות ובין שאינן מואגדות;
”חברה“ – חברה שהואגדה או שנרשמה על פי כל דין בר־תוקף בישראל או במקום אחר, לרבות אגודה שיתופית;
”חודש“ – לרבות חלק ממנו;
”חוק מיסוי בתנאי אינפלציה“ – חוק מס הכנסה (מיסוי בתנאי אינפלציה), התשמ״ב–1982;
”חוק לעידוד השקעות הון“ – חוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959;
”חוק מס ערך מוסף“ – חוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975;
”חוק החברות“ – חוק החברות, התשנ״ט–1999;
”חוק ניירות ערך“ – חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;
”חוק העמותות“ – חוק העמותות, התש״ם–1980;
”חוק עידוד התעשיה“ – חוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ״ט–1969;
”חוק השקעות משותפות“ – חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994;
”סכום מתואם“ – סכום כלשהו בתוספת אותו סכום כשהוא מוכפל בשיעור עליית המדד;
”תושב ישראל“ או ”תושב“ –
(א)
לגבי יחיד – מי שמרכז חייו בישראל; ולענין זה יחולו הוראות אלה:
(1)
לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:
(א)
מקום ביתו הקבוע;
(ב)
מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;
(ג)
מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;
(ד)
מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;
(ה)
מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים;
(2)
חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל –
(א)
אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר;
(ב)
אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר;
לענין פסקה זו, ”יום“ – לרבות חלק מיום;
(3)
החזקה שבפסקה (2) ניתנת לסתירה הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה;
(4)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע תנאים ולפיהם יראו יחיד שאינו תושב ישראל לפי פסקאות (1) ו־(2) כתושב ישראל, ובלבד שהתקיים בו אחד מאלה:
(א)
הוא עובד מדינת ישראל;
(ב)
הוא עובד רשות מקומית בישראל;
(ג)
הוא עובד הסוכנות היהודית בארץ ישראל;
(ד)
הוא עובד הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל;
(ה)
הוא עובד חברה ממשלתית;
(ו)
הוא עובד רשות ממלכתית או תאגיד שהוקם לפי חוק, וכן רשאי הוא לקבוע כאמור כי סוגי יחידים שרואים אותם כתושבי ישראל לפי פסקאות (1) או (2), לא יראו אותם ככאלה, והכל בתנאים שיקבע;
(ב)
לגבי חבר בני אדם – חבר בני אדם שהתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא התאגד בישראל;
(2)
השליטה על עסקיו וניהולם מופעלים בישראל למעט חבר בני אדם שהשליטה על עסקיו וניהולם כאמור מופעלים בישראל בידי יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה או שהיה לתושב חוזר ותיק, כאמור בסעיף 14(א), וטרם חלפו עשר שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל כאמור, או בידי מי מטעמו, ובלבד שאותו חבר בני אדם לא היה תושב ישראל גם אם השליטה על עסקיו וניהולם לא היו מופעלים בידי יחיד כאמור או בידי מי מטעמו, אלא אם כן חבר בני האדם ביקש אחרת;
”תושב חוץ“ – מי שאינו תושב ישראל, וכן יחיד שהתקיימו בו כל אלה:
(א)
הוא שהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות, בכל שנה, בשנת המס ובשנת המס שלאחריה;
(ב)
מרכז חייו לא היה בישראל, כאמור בפסקה (א)(1) להגדרה ”תושב ישראל“ או ”תושב“, בשתי שנות המס שלאחר שנות המס האמורות בפסקת משנה (א);
”הכנסה מיגיעה אישית“ – לרבות –
(1)
קיצבה המשתלמת מאת מעביד לשעבר;
(2)
קיצבה המשתלמת מאת קופת גמל לקיצבה בשל עבודה, או מכוח חברות בה במשך חמש שנים לפחות, לאדם שבחמש השנים שקדמו לתחילת תשלום הקיצבה היתה מרבית הכנסתו החייבת מיגיעה אישית;
(3)
קיצבה המשתלמת לשאיריו של מי שחלות עליו פסקאות (1) או (2) מכוח זכאותו לקיצבה כאמור בהן;
(3א)
קצבת אבדן כושר עבודה המשתלמת מקופת גמל לקצבה או מקופת גמל לתגמולים או המשתלמת על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה; לענין זה, ”אבדן כושר עבודה“ – פגיעה בכושר עבודה בשל מחלה, נכות או תאונה, שגרמה לאבדן או להפסד של השתכרות או רווחים לפי סעיף 2(1) או (2);
(4)
קיצבה חבת־מס המשתלמת מאת המוסד לביטוח לאומי;
(5)
מענק שנתקבל עקב פרישה או עקב מוות;
(6)
סכום המתקבל עקב היוון קיצבה מהקיצבאות האמורות בפסקאות (1) עד (4);
(7)
סכום המתקבל בידי אדם מדמי שכירות מהשכרת נכס, שבמשך עשר שנים לפחות לפני תחילת השכרתו שימש בידי האדם להפקת הכנסה מיגיעה אישית, מעסק או ממשלח יד; לענין זה, ”אדם“ – לרבות מי שהיה בן זוגו ערב פטירתו;
”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
”שיעור עליית המדד“, בתקופה פלונית – ההפרש בין המדד שפורסם לאחרונה לפני סוף התקופה לבין המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה, מחולק במדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה;
”מילוות מועדפים“ – מילוות, או פקדונות על פי תכניות חסכון, שהריבית עליהם פטורה מהמס כולו או מקצתו על פי כל דין, זולת אם נאמר אחרת באותו דין וכן תעודת השתתפות בהן;
”מס הכנסה“ או ”מס“ – בין מס הכנסה ובין מס חברות המוטלים על פי פקודה זו;
”מסי חוץ“ – כהגדרתם בסעיף 199;
”מדינה גומלת“ – כמשמעותה בסעיף 196;
”משלח־יד“ – מקצוע וכל משלח־יד אחר שאיננו עסק;
”נייר ערך“ – כהגדרתו בסעיף 88;
”נישום“ – אדם שהיתה לו הכנסה בשנת המס;
”מנהל“ – המנהל שנתמנה לפי סעיף 229, לרבות סגן המנהל;
”מעביד“, ”מעסיק“ – מי שמעסיק אדם במסגרת יחסי עבודה;
”עסק“ – לרבות מסחר, מלאכה, חקלאות או תעשיה;
”פלט“ – כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995;
”פנקסים קבילים“ – פנקסי חשבונות שפקיד השומה לא סירב לקבלם ולא פסל אותם, או שסירב לקבלם או פסלם אולם ועדה כאמור בסעיף 146 או בית המשפט ביטלו את החלטתו ובלבד שלא יראו פנקסים כקבילים אם הנישום הודה כי אינם קבילים ואישר בכתב שהוסברו לו התוצאות המשפטיות הנובעות מהודאתו;
”פסולי־דין“ – קטין, שוטה, חולה־רוח וכל שאינו כשר לפעולה משפטית;
”פקיד שומה“ – פקיד ששר האוצר הרשהו לשום לפי פקודה זו, וכן סגן פקיד שומה, עוזר פקיד שומה או גובה ראשי שהמנהל הרשה אותם בכתב לשמש בסמכות פלונית של פקיד שומה לפי פקודה זו, או למלא תפקיד פלוני מתפקידיו; מינוים של פקיד שומה, של סגן פקיד שומה, של עוזר פקיד שומה וגובה ראשי שהורשו כאמור יפורסם ברשומות;
”פיקדון“ – סכום שהופקד בתאגיד בנקאי, או במוסד בנקאי מחוץ לישראל המתנהל על פי הדין במדינה שבה הוא מתנהל;
”קופת גמל“, ”קופת גמל לתגמולים“, ”קופת גמל לפיצויים“, ”קופת גמל לקיצבה“, ”קופת גמל לחיסכון“, ”קרן פנסיה“, ”קופת גמל מרכזית לקצבה“, ”קופת גמל להשקעה“, ”קרן השתלמות“, ”קרן ותיקה“, ”קופת ביטוח“ ו”תכנית ביטוח“ – כהגדרתן בחוק הפיקוח על קופות גמל;
”קרקע“, בשטח עירוני – כמשמעותה בפקודת מס הרכוש העירוני, 1940; בשטח שאינו עירוני – כמשמעותה בפקודת מס הרכוש החקלאי, 1942;
”ריבית על איגרות חוב“ – ריבית שגוף מואגד חייב לשלם לפי איגרת חוב או לפי שטר נאמנות על איגרת חוב, או מכוחם, בין בצורת משכנתה ובין בצורת מסמך או תעודה מסוג אחר שיש בהם הודאה בחבות;
”רָשות מקומית“ – עיריה, מועצה מקומית או רָשות אחרת כיוצא באלה, שנתכוננה לפי כל חוק בר־תוקף אותה שעה המורה על הקמתן של רָשויות שלטון מקומיות, ולרבות אגודה שיתופית וכל גוף אחר הממלאים אותה שעה תפקידה של רָשות מקומית;
”שוק מוסדר“ – מערכת שבאמצעותה מתנהל מסחר בניירות ערך, על פי כללים שנקבעו על ידי מי שרשאי לקבעם על פי דין במדינה שבה הוא מתנהל;
”שטח עירוני“ – שטח שחייבים בו לשלם מס רכוש עירוני לפי פקודת מס הרכוש העירוני, 1940;
”שנת מס“ – תקופה של שנים עשר חדשים רצופים, שתחילתה ב־1 בינואר, ואם נקבעה תקופת שומה מיוחדת – תקופת השומה שנקבעה כאמור;
”תאגיד בנקאי“ – כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981;
”תכנית חיסכון“ – בתאגיד בנקאי, לרבות תכנית חיסכון שאושרה לפי חוק עידוד החיסכון וכן מרכיב החיסכון בפוליסה לביטוח חיים, או תכנית חיסכון שצורפה לפוליסה כאמור ושאושרה על ידי הממונה כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981.

חלק ב׳: הטלת המס

פרק ראשון: המקור

מקורות הכנסה [תיקון: תשס״ב־4, תשס״ב־9]
מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או שנצמחה בישראל, ממקורות אלה:
עסק ומשלח־יד
(1)
השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח־יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי;
עבודה [תיקון: תשל״ה־2, תשס״ב־3]
(2)
(א)
השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;
(ב)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד;
פורסמו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ״ז–1987 בדבר השווי לכל חודש של השימוש ברכב.
פורסמו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (הוראת שעה), התשע״ו–2015 בדבר הפחתת שווי השימוש עבור רכב משולב מנוע (hybrid), רכב פלאג־אין או רכב חשמלי.
פורסמו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס״ב–2002 לפיהן שווי השימוש לכל חודש ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשות העובד יהיה מחצית מההוצאה החודשית, או 80 שקלים חדשים (מתואם לשנת 2002; בשנים 2021 ו־2022, 105 ש״ח; בשנת 2023, 115 ש״ח), לפי הנמוך.
[תיקון: תשכ״ח־2]
(3)
(בוטלה);
דיבידנד, ריבית והפרשי הצמדה [תיקון: תשל״ה־2]
(4)
דיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה, ריבית, הפרשי הצמדה או דמי נכיון;
גימלאות
(5)
קיצבָּה, מלוֹג או אַנוֹנָה;
אחוזת־בית וקרקע
(6)
דמי שכירות, תַּמלוּגים, דמי מפתח, פרמיות ורווחים אחרים שמקורם באחוזת־בית או בקרקע או בבנין תעשייתי; בנה אדם אחוזת־בית והשכירה וקיבל בעד ההשכרה דמי מפתח או פרמיה ואחר ההשכרה מכר אותה אחוזת־בית לאחר, במישרין או בעקיפין, על פי הסכם שנעשה בשעת ההשכרה או לפני כן, יראו את הקונה כאילו קיבל הוא ביום הקניה דמי מפתח או פרמיה באותו סכום; נעשתה הקניה תוך שנה לאחר ההשכרה יראו זאת כראיה לכאורה שאמנם היה הסכם כאמור;
לפי חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), התש״ן–1990, יחיד שהיתה לו בשנת המס הכנסה של דמי שכירות, יהא פטור ממס על הכנסה זו, ובלבד שלא היתה לו הכנסה מהשכרת דירות מגורים בסכום כולל העולה על 4,200 שקלים חדשים (במקור לשנת 2007; מתואם בשנת 2021, 5,074 ש״ח; בשנת 2022, 5,196 ש״ח; בשנת 2023, 5,470 ש״ח) בשל חודש השכרה כלשהו בשנת המס.
נכסים אחרים
(7)
השתכרות או ריווח שמקורם בכל נכס שאינו אחוזת־בית ולא קרקע ולא בנין תעשייתי;
חקלאות
(8)
השתכרות או ריווח שמקורם בחקלאות, בעבודת אדמה, בייעור או בגידולי קרקע, לרבות שוויה של תוצרת המתקבלת בשל השימוש בהון, בנכס, בזרעים או בחיות־בית לצרכי מקורות ההכנסה האמורים בפסקה זו, ולרבות חלק ברווחים המתקבלים מן השימוש כאמור;
פטנט וזכות יוצרים [תיקון: תשע״ז־19]
(9)
תמורה המתקבלת בעד מכירת פטנט, מדגם או עיצוב על ידי הממציא, או בעד מכירת זכות יוצרים על ידי היוצר, אם הומצאה האמצאה או נוצרה היצירה שלא בתחום עיסוקם הרגיל של הממציא או היוצר;
מקורות אחרים
(10)
השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר.
השתכרות או רווח מהימורים מהגרלות או מפרסים [תיקון: תשס״ג־4]
(א)
השתכרות או רווח של אדם תושב ישראל, שהופקו או שנצמחו בישראל או מחוץ לישראל, וכן השתכרות או רווח של אדם תושב חוץ, שהופקו או שנצמחו בישראל, שמקורם בהימורים, בהגרלות או בפעילות נושאת פרסים, יובאו בחשבון בקביעת רווחיו או הכנסתו ויראו אותם לענין פקודה זו כהכנסה, למעט לענין קיזוז הפסדים.
(ב)
הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על כל אחד מאלה:
(1)
השתכרות או רווח שהם הכנסה ממקור אחר על פי פקודה זו;
(2)
השתכרות או רווח מפרסים שניתנו במסגרת אישית;
(3)
השתכרות או רווח מהגרלות או מפרסים שנקבעו על ידי שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת.
הכנסות אחרות [תיקון: תשכ״ה, תשכ״ה־3, תשכ״ח־2]
ביטוח רווחים [תיקון: תשס״ד־4, תשס״ד־7]
(א)
סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו; לענין זה, ”ביטוח מפני אבדן כושר עבודה“ – ביטוח מפני פגיעה בכושר עבודה, אבדן השתכרות או הפסד רווחים, הנובעים ממחלה, מנכות או מתאונה, והכל בין אם הכספים על פי הביטוח שולמו בסכום חד־פעמי ובין אם שולמו בתשלומים תקופתיים, בין אם שולמו בידי קופת גמל ובין אם שולמו בידי אחר.
מחילת חוב [תיקון: תשל״ה, תשמ״א־4]
(ב)
(1)
אדם שבשנת מס פלונית נמחל לו חוב או חלק ממנו, והחוב נובע מהוצאה שניכויה הותר בבירור הכנסתו החייבת, יראו את החוב כחלק מהכנסתו באותה שנה.
(2)
אדם שניתנה לו הלוואה אשר אילו היה ניתן במקומה מענק היה המענק בגדר הכנסה, ונותן ההלוואה נתן לו מענק לפני שההלוואה נפרעה או תוך שנה מיום שנפרעה, יראו את המענק עד לסכום ההלוואה כחלק מההכנסה של מקבלו בשנת המס שבה ניתן; לענין זה יראו מחילת הלוואה כמתן מענק.
(3)
(א)
אדם שבשנת מס פלונית נמחל או שומט לו חוב או חלק ממנו, והחוב נובע מסכומים שקיבל לצורך ייצור הכנסתו מעסק או ממשלח־יד, או שניתן לו מענק לצורך ייצור הכנסתו כאמור, והוא אינו חייב במס עליהם על פי סעיף 2 או על פי פסקאות (1) או (2) לסעיף קטן זה וגם הוראות סעיפים 20א ו־21(ב) אינן חלות עליהם, יראו את החוב כהכנסה בשנה שבה נמחל או שומט ואת המענק כהכנסה בשנה שבה ניתן, ואותו אדם יהיה חייב עליהם במס בשיעור שלא יעלה על 50%.
(ב)
לפי בקשתו של אדם שהיתה לו הכנסה כאמור בפסקת משנה (א), יראוה לענין סעיף 28(ב) כהכנסה מעסק.
(ג)
מס על פי פסקת משנה (א), יראוהו לענין סעיף 92(א) כמס על ריווח הון.
(4)
הוראות פסקאות (2) ו־(3) לא יחולו על מענק או על הלוואה שנמחלה או שומטה, שנתנו המדינה, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, הסוכנות היהודית לארץ־ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית או חברה להתיישבות חקלאית ועירונית ”רסקו“ בע״מ, לאגודה שיתופית שרשם האגודות השיתופיות סיווג אותה כאגודה שיתופית חקלאית או לחבר באגודה כאמור, אולם אם היה לאגודה או לחבר הפסד כאמור בסעיף 28 יוקטן סכום ההפסד בסכום המענק או ההלוואה שנמחלה או שומטה.
(5)
לענין סעיף קטן זה, מי שנמחל לו חוב – לרבות מי שנהג בחוב כאילו נמחל לו או מי ששומט חובו.
מניות הטבה [תיקון: תשכ״ב, תשכ״ג, תשכ״ג־2, תשכ״ו־2, תשל״ה, תשמ״ב־4, תשמ״ג, תשס״ב־9, תשס״ג, תשס״ה־9, תשע״ב־2, תשע״ג־2]
(ג)
(1)
אדם שקיבל סכומים מפדיון של מניות הניתנות לפדיון שהוצאו על ידי חברה ללא תשלום, וכן אדם שקיבל מפדיון של מניות הניתנות לפדיון סכומים העולים על הסכום ששולם בעדם לחברה (בסעיף זה – סכום ההכנסה), למעט פדיון מניות באגודה שיתופית במקרה של פרישת חבר באגודה כאמור, מותו או פירוק האגודה, ולמעט סכומים מפדיון של מניות שהוקצו לעובד או למספק שירותים כמשמעותם בסעיף 3(ט), יהיה חייב במס בשיעור של 35% על חלק מסכום ההכנסה שעד למועד הקובע, גם אם הוא פטור ממס או ששיעור המס שהוא חייב בו נמוך מ־35%, ועל יתרת סכום ההכנסה – בשיעור הקבוע בסעיף 126(א), ואם הוא יחיד – בשיעור של 25% (עד שנת 2010, נאמר 20%, בלי התנאי; בשנים 2011 עד 2013 נאמר 25%, בלי התנאי), ואולם אם היה יחיד בעל מניות מהותי כהגדרתו בסעיף 88 – בשיעור של 30%, גם אם הוא פטור ממס או ששיעור המס שהוא חייב בו נמוך מהשיעור האמור; לענין סעיף זה –
”חלק מסכום ההכנסה שעד למועד הקובע“ – חלק מסכום ההכנסה שיחסו לכלל סכום ההכנסה הוא כיחס שבין התקופה שמיום ההנפקה של המניה ועד למועד הקובע לבין התקופה שמיום ההנפקה של המניה ועד ליום הפדיון שלה;
”יתרת סכום ההכנסה“ – הסכום המתקבל מהפחתת חלק מסכום ההכנסה שעד למועד הקובע, מסכום ההכנסה;
”המועד הקובע“ – כהגדרתו בסעיף 88;
(2)
החברה המשלמת תנכה את המס בעת תשלום הסכומים כאמור בפסקה (1) ותשלמו לפקיד השומה תוך שבוע ימים מיום התשלום בצירוף דין־וחשבון.
(3)
הסכומים כאמור בפסקה (1) ששולמו על־ידי החברה לא יינתנו כניכוי לפי הסעיפים 17, 127, ו־128.
(4)
החיוב על פי פסקאות (1) ו־(2) לא יחול על סכומים שקיבל תושב חוץ כתוספת לסכומים ששילם לחברה בעד המניות עקב שינוי בשער החליפין הרשמי.
(5)
(בוטלה).
[תיקון: תשע״א־7, תשע״ו־3]
(ג1)
סכומים שקיבל מי שחייב בתשלום היטל רווחי נפט או היטל רווחי יתר לפי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, התשע״א–2011, המוחזרים לו בשל תשלום היטל ביתר, יראו אותם כהשתכרות או כרווח מעסק או ממשלח יד של מי שקיבל אותם, בעת שקיבל אותם.
תשלומי קופות גמל [תיקון: תשכ״ה, תשל״ה, תש״ן־6]
(ד)
(1)
סכומים ששולמו למעביד מאת קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47, לרבות ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים, ושמקורם בתשלומי המעביד לאותה קופה, יובאו בחשבון בקביעת הכנסתו; לענין זה, ”סכומים ששולמו למעביד“ – לרבות סכומים שהמעביד נהג בהם כאילו נתקבלו מהקופה והופקדו בה מחדש, ותבע ניכויים לפי סעיף 17(5).
(2)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע כללים לענין מתן פטור ממס בשל סכומים שהועברו מקופת גמל לקופת גמל אחרת, או בשל סכומים ששונה ייעודם באותה קופה.
[תיקון: תשכ״ה, תשל״ה, תשל״ה־2, תשמ״ד־3, תש״ן, תשס״ה־10]
(ה)
סכומים ששילם מעביד לקרנות השתלמות בשביל עובדו בגבולות שנקבעו בהסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי״ז–1957 (להלן – הסכם קיבוצי), ולגבי עובד שאין הסכם קיבוצי החל עליו – בגבולות שנקבעו בהסכם קיבוצי החל על עובד שמקצועו, הוותק שלו ותנאי העבודה שלו דומים, אך לא יותר מ־8.4% מהמשכורת הקובעת לגבי עובד הוראה ולא יותר מ־7.5% מהמשכורת הקובעת לגבי כל עובד אחר, יראום כהכנסת עבודה של העובד בעת שקיבל אותם; ואילו סכומים ששילם מעביד מעל לגבולות כאמור יראום כהכנסת עבודה של העובד בעת ששולמו לקרן; לענין זה –
”משכורת קובעת“ – הכנסת עבודה – למעט תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, שכר שעות נוספות ותשלומים בשל מאמץ מיוחד או אירוע מסויים – אך לא יותר מכפל הסכום המהווה תקרה לענין תשלום תוספת היוקר כפי שהוא נקבע מעת לעת בהסכם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל;
כפל הסכום המהווה תקרה: עד שנת 2004, 15,400 ש״ח; החל ממרץ 2004, 15,712 ש״ח.
”עובד הוראה“ – חבר באחת מקרנות השתלמות אלה:
(א)
קרן השתלמות למורים וגננות בע״מ;
(ב)
קרן השתלמות למורים על יסודיים, מורי סמינרים ומפקחים בע״מ;
(ג)
קרן השתלמות למורים על יסודיים בע״מ;
”קרן השתלמות“ – (נמחקה).
[תיקון: תשמ״א־6, תשמ״ז־2, תשס״ד־4, תשס״ד־7]
(ה1)
(נמחק).
[תיקון: תשנ״ו, תשס״ב־9]
(ה2)
סכומים שקיבל יחיד מקרן השתלמות לעצמאים כהגדרתה בסעיף 17(5א), לרבות ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים ולמעט סכומים שהפקיד, שלא הותרו בניכוי לפי סעיף 17(5א), יראו אותם כהשתכרות או כרווח מעסק או ממשלח יד של היחיד בעת שקיבל אותם, ואולם סכומי ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים שקיבל מקרן ההשתלמות במועדים הקבועים בסעיף 9(16ב), יראו אותם כהכנסה מריבית כאמור בסעיף 2(4);
תקרת הסכום: בשנת 2021, 263,000 ש״ח; בשנת 2022, 270,000 ש״ח; בשנת 2023, 283,905 ש״ח.
[תיקון: תש״ס, תשס״ד־4, תשס״ד־7, תשס״ה־9, תשס״ה־10, תש״ע־3, תשע״ו־4, תשע״ז־4]
(ה3)
(1)
סכומים ששילמו כל מעבידיו של עובד, בעבורו, לקופות גמל לקצבה, על חשבון מרכיב תגמולי המעביד, העולים על השיעור להפקדה כשהוא מוכפל במשכורתו של העובד או בסכום התקרה, לפי הנמוך מביניהם, יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד, במועד שבו שולמו לקופות הגמל; סכומים ששולמו כאמור, לקופות הגמל, אשר אינם עולים על שיעור ההפקדה כשהוא מוכפל כאמור, יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד, במועד שקיבל אותם.
תקרת הסכום: בשנים 2021 ו־2022, 26,378 ש״ח; בשנת 2023, 29,675 ש״ח.
(1א)
(א)
סכומים ששילמו כל מעבידיו של עובד, בעבורו, לקופות גמל לקצבה, על חשבון מרכיב הפיצויים, העולים על תקרת הפיצויים, יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד, במועד שבו שולמו לקופות הגמל; סכומים ששולמו כאמור, לקופות הגמל, אשר אינם עולים על תקרת הפיצויים, יראו אותם כהכנסה של העובד, במועד שקיבל אותם.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), סכומים ששילמו כל מעבידיו של עובד, בעבורו, לקרן ותיקה, העולים על תקרת הפיצויים, יראו אותם כהכנסה של העובד, במועד שקיבל אותם.
(ג)
החל משנת המס 2018 וב־1 בינואר של כל שנת מס שלאחר מכן, יתואם הסכום הנקוב בתקרת הפיצויים לפי שיעור עליית השכר הממוצע במשק, כשהוא מעוגל ל־100 שקלים חדשים.
תקרת ההפקדה: בשנים 2021 ו־2022, 34,900 ש״ח; בשנת 2023, 39,300 ש״ח.
(1ב)
סכומים ששילמו כל מעבידיו של עובד, בעבורו, לקופות גמל לקצבה על חשבון השלמה לפיצויים, העולים על תקרת ההשלמה לפיצויים, יראו אותם כהכנסת עבודה של העובד, במועד שבו שולמו לקופות הגמל; סכומים ששולמו כאמור לקופות הגמל, אשר אינם עולים על תקרת ההשלמה לפיצויים, יראו אותם כהכנסה של העובד, במועד שקיבל אותם;
(2)
בסעיף קטן זה –
”הכללים“ – (נמחקה);
”השכר הממוצע במשק“ – השכר הממוצע כפי שהוא מחושב לצורך גמלאות ודמי ביטוח לפי סעיף 2(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, כפי שמפרסם המוסד לביטוח לאומי;
”השיעור להפקדה“ – השיעור הקבוע לפי סעיף 22 לחוק הפיקוח על קופות גמל, להפקדה על חשבון מרכיב תגמולי המעביד, או השיעור ממשכורתו של העובד שאותו הפקיד המעביד בקופת הגמל, על חשבון מרכיב תגמולי המעביד, לפי הנמוך מביניהם;
”מרכיב הפיצויים“ – כמשמעותו לפי סעיף 21 לחוק הפיקוח על קופות גמל;
”מרכיב תגמולי מעביד“ – כמשמעותו לפי סעיף 21 לחוק הפיקוח על קופות גמל;
”משכורת“ – כמשמעותה לפי סעיף 22 לחוק הפיקוח על קופות גמל, שבשלה שילם המעביד לקופת גמל;
”סכום התקרה“ – סכום השווה לשתי פעמים וחצי (עד שנת 2015, ארבע פעמים) השכר הממוצע במשק בחודש;
”סכומים צבורים החייבים במס“ – סכומים שנצברו במרכיב הפיצויים של עובד בקופת גמל לקצבה, אף אם נמשכו בידי העובד, אשר רואים אותם כהכנסה של העובד לפי פסקה (1א) או (1ב), במועד שקיבל אותם;
”שנות העבודה“ – השנים או החלק היחסי מתוכן, שבהם היה העובד מועסק;
”סכומים לפיצויים“ – (נמחקה);
”תקרת הכנסה מזכה“ – הסכום הנקוב בפסקה (1) שבהגדרה ”הכנסה מזכה“ שבסעיף 47, לפי הענין;
”תקרת השלמה לפיצויים“ – הסכום המתקבל מהכפלת תקרת הפיצויים בשנות העבודה אצל אותו מעביד, בניכוי סכומים צבורים החייבים במס ששולמו בידי כל מעבידיו של העובד, בעד שנות העבודה כאמור;
”תקרת הפיצויים“ – משכורת העובד ביום ההפקדה או 32,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2017; בשנים 2021 ו־2022, 34,900 ש״ח; בשנת 2023, 39,300 ש״ח), לפי הנמוך.
[תיקון: תשס״ב־9, תשס״ה־9, תשס״ה־10, תשס״ט־3, תשע״ב־6, תשע״ו־14]
(ה4)
(1)
ריבית ורווחים אחרים, שקיבל יחיד מקרן השתלמות, במועדים הקבועים בסעיף 9(16א) או (16ב), לפי הענין, יראו אותם כהכנסה מריבית; ואולם רווחים שקיבל כאמור בסכום הפרשי הצמדה שחושבו על תשלומים ששולמו לקרן ההשתלמות, יראו אותם כהכנסה מהפרשי הצמדה;
(2)
(נמחקה);
(3)
ריבית ורווחים אחרים שמשך יחיד מקופת גמל לקצבה שאינה קרן פנסיה או קופת גמל מרכזית לקצבה והנובעים מכספים שהועברו לחשבון חדש כאמור בסעיף 23(א)(2א) או (2ב) לחוק הפיקוח על קופות גמל או שמשך יחיד מקופת גמל להשקעה, יראו אותם כהכנסה מריבית, ואולם רווחים שקיבל כאמור בסכום הפרשי הצמדה שחושבו על הכספים כאמור יראו אותם כהכנסה מהפרשי הצמדה; משך יחיד חלק מהכספים כאמור, יראו אותם כאילו נמשכו על חשבון קרן, ריבית והפרשי הצמדה, באופן יחסי.
[תיקון: תשס״ג־2, תשס״ה־9]
(ה5)
רווחים שקיבל יחיד מתכנית חיסכון בפוליסת ביטוח חיים, יראו אותם כהכנסה מריבית, ואולם רווחים שקיבל כאמור בסכום הפרשי הצמדה שחושבו על תשלומים ששולמו לתכנית החיסכון, יראו אותם כהכנסה מהפרשי הצמדה.
[תיקון: תשס״ה־9]
(ה6)
הכנסה מהפרשי הצמדה חלקיים, יראו אותה כהכנסה מריבית; בסעיף קטן זה, ”הפרשי הצמדה חלקיים“ – כהגדרתם בסעיף 9(13)(1), ואולם לענין זה יראו כמדד את מדד המחירים לצרכן, שער המטבע, לרבות הפרשי שער, או כל מדד אחר.
[תיקון: תשע״ד־8, תשע״ו־14]
(ה7)
(1)
סכומים שהועברו לחשבון חדש בקופת גמל לקצבה על שם בן זוג לשעבר של עמית בקופה, לפי הוראות סעיף 6(א) או (ה)(1)(א) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, יראו אותם כהכנסה שהתקבלה בידי העמית.
(2)
סכומים ממרכיב פיצויים בקופת גמל לקצבה של עמית שהועברו לקופת גמל לקצבה שאינה קרן פנסיה או קופת גמל מרכזית לקצבה על שם בן זוגו לשעבר של העמית, לפי הוראות סעיף 6(ה)(1)(ב) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, או שנמשכו מקופת הגמל לקצבה של העמית בידי בן זוגו לשעבר, לפי הוראות סעיף 6(ה)(1)(ג) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, יראו אותם כהכנסה שהתקבלה בידי העמית.
(3)
לעניין סעיף קטן זה, ”עמית“ ו”בן זוג לשעבר“ – כהגדרתם בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.
[תיקון: תשע״ז־3]
(ה8)
סכומים מקופת גמל לקצבה שמשך יחיד לפי סעיף 23(ב3) לחוק הפיקוח על קופות גמל, יראו אותם כהכנסה כאמור בסעיף 2(1) או (8) שהתקבלה בידי היחיד.
[תיקון: תשכ״ח־2]
(ו)
אדם שבשנת מס פלונית נפסקה התעסקותו והכנסתו נקבעת בשומה לפי בסיס מזומנים, יראו את כל הסכומים שלא חוייבו בידי אותו אדם במס לפני ההפסקה מחמת קביעת ההכנסה על בסיס מזומנים כהכנסה בידי מי שזכאי לאותם סכומים בעת קבלתם, ולענין זה, ”הפסקת התעסקות“ – לרבות שינוי התעסקות או פטירה; אולם סכומים כאמור שנכללו בעזבונו של אותו אדם, יופחתו לענין מס עזבון על פי חוק מס עזבון, תש״ט–1949, בסכום המס המגיע עליהם לפי סעיף 125א.
[תיקון: תשל״ב־2, תשל״ה־2, תשמ״א־6, תשמ״ז, תשמ״ז־3]
(ז)
חבר בני אדם שבשנת המס היה מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2), או שעיסוקו לא היה לשם קבלת רווחים או שכל הכנסתו היתה פטורה ממס, או שנקבע לגביו בחיקוק שדינו לענין תשלום מסים כדין המדינה, יהיה חייב על הסכומים שלהלן במס בשיעור של 90%, ללא זכות לפטור, לניכוי או לקיזוז כלשהם:
(1)
סכומים שהוציא למטרות המפורטות בתקנות על פי סעיף 31 אשר לפי אותן תקנות אינם מותרים בניכוי או עולים על הסכומים המותרים בניכוי;
(2)
סכומים שהוציא ושאינם מותרים בניכוי לפי סעיף 32(11);
(3)
סכומים ששילם לקופת גמל לפיצויים והעולים על הסכומים שהיו מותרים לו בניכוי אילולא היה פטור ממס.
[תיקון: תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־6, תשמ״ז־3]
(ח)
קיבל אדם סכומים כריבית על איגרות־חוב – ולגבי איגרת חוב שלא בשל מילווה מועדף, ריבית – לרבות הפרשי הצמדה – בשל תקופה שהאיגרת היתה בבעלותו של אחר (להלן – ריבית צבורה) יחולו הוראות אלה:
(1)
אם הריבית הצבורה איננה מהווה אצל מקבלה הכנסה לפי סעיף 2(1) – יראו את הריבית הצבורה כהכנסה שאין לגביה זכות לפטור, למעט פטור שניתן על הריבית עצמה, לזיכוי, לניכוי או לקיזוז כל שהם; הוראה זו לא תחול על אותו חלק מריבית צבורה שמקבלת קופת גמל פלונית, אשר נצבר בידיהן של קופות גמל אחרות, כל עוד יש רציפות במכירה מקופת גמל אחת לשניה; לענין זה, ”קופת גמל“ – קופת גמל פטורה ממס לפי סעיף 9(2).
(2)
אם הריבית הצבורה מהווה אצל מקבלה הכנסה לפי סעיף 2(1), ובאיגרת חוב צמודה – אם נתקיימו שתי אלה:
(א)
הריבית נצברה לגבי תקופה העולה על שנה;
(ב)
איגרת־החוב נרכשה בתוך שנה וחצי לפני פדיונה או לפני המועד לתשלום הריבית,
ובאיגרת חוב בלתי צמודה – אם נתקיימו שתי אלה:
(א)
הריבית נצברה לגבי תקופה העולה על שלושה חדשים;
(ב)
איגרת החוב נרכשה בתוך שלוש שנים לפני פדיונה או לפני המועד לתשלום הריבית –
לא יובא בחשבון, לענין חישוב הריווח או ההפסד של מקבל הריבית ממכירת האיגרת או מפדיונה, אותו חלק מהסכום שהוציא לרכישת האיגרת השווה לריבית הצבורה, בניכוי המס החל עליה.
האמור בסעיף קטן זה לגבי ריבית, יחול, בשינויים המחוייבים לפי הענין, גם על דמי נכיון כהגדרתם בסעיף 9(13ב) שאינם פטורים ממס לפי הסעיף האמור.
[תיקון: תשס״ה־9]
(ח1)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ח) לא יחולו על סוגי השקעות או על סוגי נישומים, והכל בתנאים ובתיאומים שיקבע.
[תיקון: תשל״ה־2, תשמ״ה־2, תשמ״ה־3, תשמ״ו־7, תשס״ח־7, תשע״א־9]
(ט)
(1)
מימש אדם זכות שקיבל בעבר לרכישת נכס או שירות, ובעת המימוש היה הפרש בין המחיר המשתלם כרגיל בעד אותו נכס או שירות לבין המחיר ששילם אותו אדם, או קיבל אדם הלוואה, בין שניתנה לו במישרין או בעקיפין או לאחר לטובתו, וההלוואה היא ללא ריבית או בריבית נמוכה משיעור שקבע לענין זה שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת בין דרך כלל ובין לסוגי הלוואות או להלוואות למטרות שונות, יראו את ההפרש –
(א)
בזכות או בהלוואה שניתנו בקשר ליחסי עובד ומעביד – כהכנסת עבודה;
(ב)
בזכות או בהלוואה שקיבל אדם ממי שהוא מספק לו שירותים – כהכנסה לפי סעיף 2(1) זולת אם הוכיח שניתנו ללא קשר עם השירותים שסיפק.
(ג)
בזכות או בהלוואה שפסקאות משנה (א) או (ב) אינן חלות עליה שקיבל בעל שליטה, או קרובו, מחברה שבשליטתו – כהכנסה לפי סעיף 2(4); לענין זה –
”קרוב“ – כהגדרתו בסעיף 76(ד)(1);
”בעל שליטה“ – מי שמחזיק או זכאי לרכוש, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו, אחד מאלה:
(1)
5% לפחות מהון המניות שהוצא;
(2)
5% לפחות מכוח ההצבעה בחברה;
(3)
זכות לקבל 5% לפחות מרווחי החברה או מנכסיה בעת פירוק;
(4)
זכות למנות מנהל;
לענין סעיף קטן זה –
”הלוואה“ – לרבות כל חוב, למעט אחת מאלה:
(1)
עסקה בין־לאומית כמשמעותה בסעיף 85א;
(2)
הלוואה שניתנה עד יום כ״ח באדר א׳ התשס״ח (5 במרס 2008), שהיתה נכס קבוע בידי המלווה לפי חוק תיאומים בשל אינפלציה, ביום כ״ב בטבת התשס״ח (31 בדצמבר 2007), או שהיתה נכס קבוע בידי המלווה במועד החל בתקופה שמיום כ״ג בטבת התשס״ח (1 בינואר 2008) עד יום כ״ח באדר א׳ התשס״ח (5 במרס 2008), אילו הוראות חוק תיאומים בשל אינפלציה היו חלות לגבי אותה תקופה;
”ריבית“ – לרבות הפרשי הצמדה.
תקרת ההלוואה: בשנים 2018 עד 2021, 7,800 ש״ח; בשנת 2022, 7,920 ש״ח; בשנת 2023, 8,400 ש״ח.
שיעור הריבית המקסימלי לפי תקנה 2(א)(2) לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית), התשמ״ה–1985: בשנת 2021, 3.26%; בשנת 2022, 3.23%; בשנת 2023, 3.87%.
(2)
לפי בקשת הנישום יחושב המס על הפרש במימוש זכות כאמור כאילו היה הכנסה שנתקבלה בחלקים שנתיים שווים שמספרם כמספר השנים שמיום מתן הזכות ועד למימושה אך לא יותר משש שנים המסתיימות בשנת המימוש.
(3)
שר האוצר רשאי לקבוע את דרך חישוב ההפרש האמור בפסקאות (1) ו־(2) וכן את דרך חישובו של כל נתון הנחוץ לצורך זה.
(4)
(נמחקה).
(5)
הוראות פסקה (1)(ג) לא יחולו על הלוואה שקיבל בעל שליטה שהוא חבר בני אדם שאינו חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א או חברה שקופה כהגדרתה בסעיף 64א1.
[תיקון: תשע״ז־8, תשע״ח־2]
(ט1)
(1)
בסעיף קטן זה –
”בעל מניות מהותי“ – כהגדרתו בסעיף 88, למעט חברה שאינה תאגיד שקוף כהגדרתו בפסקה (9);
”יתרת זכות“ – יתרה הניתנת לקיזוז על פי דין, לרבות שטר הון שהונפק לתקופה של עד חמש שנים;
”מועד החיוב“ – אחד מאלה:
(1)
במשיכת כספים מחברה – בתום שנת המס שלאחר שנת המס שבה נמשכו;
(2)
בהעמדת נכס לשימוש – בתום שנת המס שבה הועמד הנכס לשימוש, ובתום כל שנה לאחר מכן עד למועד שבו הושב הנכס;
”משיכה מחברה“ – משיכה של כספים מחברה על ידי בעל מניות מהותי או קרובו, או העמדת נכס של חברה לשימושם, והכול במישרין או בעקיפין, למעט משיכה או העמדה לשימוש כאמור המהווה הכנסה אשר חויבה במלוא המס;
”משיכה של כספים מחברה“ – לרבות כל אחד מהמפורטים להלן, ובלבד שלא יראו כמשיכה של כספים מחברה סכום משיכות מצטבר, שלא עלה ביום כלשהו בשנת המס וביום כלשהו בשנת המס שלפניה, על מאה אלף שקלים חדשים:
(1)
הלוואה, לרבות השאלה או כל חוב אחר;
(2)
מזומנים, ניירות ערך, פיקדונות וכל ערובה אחרת שהחברה העמידה כבטוחה כלשהי לטובת בעל המניות המהותי; לעניין זה, ”ערובה“ – ערבון, ערבות, התחייבות או בטוחה בכל צורה אחרת, והכול עד לסכום שהועמד לטובתו;
”נכס“ – כל אחד מאלה:
(1)
דירה שעיקר השימוש בה הוא לצרכיו הפרטיים של בעל המניות המהותי, ולרבות תכולתה;
(2)
חפצי אמנות או תכשיטים;
(3)
כלי טיס וכלי שיט שעיקר השימוש בהם הוא לצרכיו הפרטיים של בעל המניות המהותי;
(4)
נכס אחר שקבע שר האוצר לעניין זה, בצו, באישור ועדת הכספים של הכנסת;
”עלות נכס“ – הגבוה מבין אלה: יתרת שווי הרכישה כאמור בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין בתוספת הפחת, או עלות הנכס בדוח על המצב הכספי של החברה;
”קרוב“ – כהגדרתו בסעיף 88.
(2)
יראו משיכה מחברה, במועד החיוב, כהכנסתו של בעל המניות המהותי –
(א)
מדיבידנד, אם היו רווחים בחברה ובהתאם לחלקו בהם; לעניין זה, ”רווחים“ – כהגדרתם בסעיף 302(ב) לחוק החברות;
(ב)
במשיכה שפסקת משנה (א) אינה חלה עליה, אם מתקיימים יחסי עובד מעביד – כהכנסת עבודה;
(ג)
במשיכה שפסקת משנה (ב) אינה חלה עליה – כהכנסה מעסק או ממשלח יד.
(3)
כספים שהושבו לחברה עד מועד החיוב ונמשכו מחדש בתוך שנתיים מהמועד שבו הושבו, יראו אותם, עד גובה הסכום שנמשך מחדש כאילו לא הושבו, למעט אם נמשכו מחדש באופן חד־פעמי, והוחזרו בתוך 60 ימים.
(4)
נכס שהועמד לרשות בעל המניות המהותי והושב לחברה עד מועד החיוב, ולאחר מכן הועמד לשימושו מחדש בתוך שלוש שנים מהמועד שבו הושב, יראו אותו כאילו לא הושב.
(5)
יתרת זכות שנוכתה מהכנסה כאמור בפסקה (6)(א)(1) או (6)(ב)(1) ונפרעה בתוך 18 חודשים מהמועד שבו נוכתה, יראו אותה, עד גובה הסכום שנפרע, כאילו לא נוכתה.
(6)
לעניין חישוב ההכנסה כאמור בפסקה (2), יחולו הוראות אלה:
(א)
נמשכו מהחברה כספים, יראו כהכנסה במועד החיוב, את סכום משיכת הכספים בניכוי הסכומים האמורים בפסקאות משנה (1) ו־(2) שלהלן כשהם בערכי מועד החיוב:
(1)
יתרת זכות של בעל המניות המהותי שביצע את המשיכה, בדוח על המצב הכספי של החברה;
(2)
סכום הלוואה שנטלה החברה מתאגיד בנקאי בלבד, לתקופה של שנתיים לפחות, אשר הועבר בתוך 60 ימים לידי בעל המניות המהותי, ובעל המניות המהותי הוא שנושא בכל עלויות ההלוואה, ובלבד שהחברה לא העמידה ערובה כנגד אותה הלוואה;
(ב)
הועמד נכס לשימוש בעל המניות המהותי, יראו כהכנסתו במועד החיוב, את עלות הנכס בניכוי הסכומים האמורים בפסקאות משנה (1) ו־(2) שלהלן כשהם בערכי מועד החיוב:
(1)
יתרת זכות של בעל המניות המהותי אשר הנכס הועמד לשימושו, בדוח על המצב הכספי של החברה;
(2)
בנכס שהוא דירה – יתרת הלוואה מתאגיד בנקאי בלבד שכנגדה שעבוד קבוע של הדירה, אם השעבוד הוא לתקופה של שלוש שנים לפחות, שמוטל על אותה דירה שהועמדה לשימוש בעל המניות המהותי.
(7)
בגין השימוש בנכס עד להשבתו לחברה, תיזקף לבעל המניות המהותי הכנסה מסעיף 2(2) או (10), לפי העניין, בשיעורים הקבועים בסעיף 121, לפי הגבוה מבין שווי השוק בגין השימוש בנכס או השיעור שנקבע לפי סעיף 3(ט)(1) לעניין הלוואה, כשהוא מוכפל בעלות הנכס, והכול בניכוי תשלומים בגין השימוש בנכס ששילם בעל המניות המהותי.
(8)
הוראות סעיף קטן (ט) יחולו על משיכה של כספים מחברה עד למועד החיוב.
(9)
לא יראו הלוואה שניתנה לחברה אחרת המשמשת לתכלית כלכלית בחברה המקבלת את ההלוואה כמשיכה מחברה בעקיפין, ובלבד שהחברה המקבלת אינה תאגיד שקוף; לעניין פסקת משנה זו, ”תאגיד שקוף“ – חברה שהכנסתה או הכנסתה החייבת מיוחסת לבעלי הזכויות בה, למעט אם כל בעלי הזכויות בה הן חברות החייבות במס לפי סעיף 126(א).
[תיקון: תשמ״ה־3, תשמ״ו־7, תשמ״ז־3, תשס״ח־7, תשס״ח־8, תשע״א־9]
(י)
(1)
אדם שנתן הלוואה שנרשמה בפנקסי חשבונות שנוהלו לגבי הכנסה שלגביה היו חייבים לנהל פנקסים לפי שיטת החשבונאות הכפולה או חבר בני אדם שנתן הלוואה, וההלוואה היא ללא ריבית או בריבית נמוכה משיעור שקבע לעניין זה שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יראו את הפרש הריבית כהכנסה לפי סעיף 2(4) בידי נותן ההלוואה, ובלבד שמתקיימים יחסים מיוחדים בין נותן ההלוואה לבין מקבל ההלוואה; לעניין פסקה זו –
”ריבית“ – לרבות הפרשי הצמדה;
”הלוואה“ – לרבות כל חוב שאיננו אחד מאלה:
(1)
חוב של לקוחות או חוב של ספקים בשל שירותים או נכסים;
(2)
(נמחקה);
(3)
(נמחקה);
(4)
הלוואה שסעיף קטן (ט) חל עליה;
(5)
(נמחקה);
(6)
(נמחקה);
(7)
(נמחקה);
(8)
הלוואה שנתן מוסד ציבורי, כהגדרתו בסעיף 9(2) לפקודה לשם מטרתו הציבורית;
(9)
הלוואה שהיא עסקה בין־לאומית כמשמעותה בסעיף 85א;
(10)
הלוואה שאינה צמודה למדד כלשהו ואינה נושאת ריבית או תשואה כלשהי, שנתן חבר בני אדם לחבר בני אדם שבשליטתו כנגד שטר הון שהונפק לתקופה של חמש שנים לפחות, ובלבד שההלוואה אינה ניתנת לפירעון לפני תום התקופה האמורה והפירעון נדחה בפני התחייבויות אחרות וקודם רק לחלוקת עודפי הרכוש בפירוק;
(11)
שטרי הון ואיגרות חוב שהנפיק חבר בני אדם אחר, בתנאים הקבועים בפסקה (5) שבהגדרה ”נכסים קבועים“ שבתוספת ב׳ לחוק תיאומים בשל אינפלציה עד יום כ״ח באדר א׳ התשס״ח (5 במרס 2008), שהיו נכס קבוע בידי נותן ההלוואה, לפי חוק תיאומים בשל אינפלציה, ביום כ״ב בטבת התשס״ח (31 בדצמבר 2007), או שהיו נכס קבוע בידי נותן ההלוואה במועד החל בתקופה שמיום כ״ג בטבת התשס״ח (1 בינואר 2008) עד יום כ״ח באדר א׳ התשס״ח (5 במרס 2008), אילו הוראות חוק תיאומים בשל אינפלציה היו חלות לגבי אותה תקופה;
(12)
הלוואה שנתן אדם עד יום כ״ב בטבת התשס״ח (31 בדצמבר 2007) שנרשמה בפנקסי חשבונות שנוהלו לגבי הכנסה שלגביה לא היו חייבים לנהל פנקסים לפי שיטת החשבונאות הכפולה, והוראות פרק ב׳ לחוק תיאומים בשל אינפלציה לא יחולו בקביעתה;
”יחסים מיוחדים“ – לרבות יחסים שבין אדם לקרובו, וכן שליטה של צד אחד להלוואה במשנהו, או שליטה של אדם אחד בצדדים להלוואה, במישרין או בעקיפין, לבד או יחד עם אחר;
”שליטה“ – החזקה, במישרין או בעקיפין, ב־5% או יותר, באחד או יותר מאמצעי השליטה, ביום אחד לפחות בשנת המס, ולעניין פסקה (10) להגדרה ”הלוואה“ – החזקה ב־25% לפחות מכוח ההצבעה או מהזכות לרווחים, במישרין או בעקיפין, ביום אחד לפחות בשנת המס;
”אמצעי שליטה“ ו”יחד עם אחר“ – כהגדרתם בסעיף 88;
”קרוב“ – כהגדרתו בסעיף 76(ד).
(2)
שר האוצר רשאי לקבוע את דרך חישוב הפרש הריבית וכן את דרך חישובו של כל נתון הנחוץ לצורך זה.
שיעור הריבית לפי תקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית לענין סעיף 3(י)), התשמ״ו–1986: בשנת 2020, 2.62%; בשנת 2021, 2.45%; בשנת 2022, 2.42%.
הכנסה מאזור [תיקון: תשל״ח־6, תש״ן־2, תשנ״ה־3, תשס״ב־9, תשע״ו־21]
(א)
לענין סעיף זה –
”אזרח ישראלי“ – כל אחד מאלה:
(1)
אזרח ישראלי כמשמעותו בחוק האזרחות, התשי״ב–1952;
(2)
תושב ישראל;
(3)
מי שזכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש״י–1950, והוא תושב אזור;
(4)
חבר בני־אדם שאזרח ישראלי כמשמעותו בפסקאות (1) עד (3) הוא בעל שליטה בו; לענין זה, ”בעל שליטה“ – כהגדרתו בסעיף 32(9);
”אזור“ – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה כולל השטחים הכלולים בתחום השיפוט הטריטוריאלי של הרשות הפלסטינית על פי ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו שנחתם בקהיר בין ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום כ״ג באייר התשנ״ד (4 במאי 1994);
”תושב אזור“ – כהגדרת ”תושב ישראל“ או ”תושב“ בסעיף 1, אלא שבכל מקום שנאמר שם ”בישראל“ קרי ”באזור“;
”רווחים“ – כמשמעותם לענין מס על פי חוק המס החל באזור;
”הכנסה שהופקה באזור“ – (נמחקה).
(ב)
הכנסתו של אזרח ישראלי שהופקה או שנצמחה באזור, יראו אותה כהכנסה שהופקה או שנצמחה בישראל.
(ב1)
הכנסתו של אזרח ישראלי תושב האזור שהופקה או שנצמחה מחוץ לישראל ומחוץ לאזור, יראו אותה כאילו היתה הכנסתו של תושב ישראל שהופקה או שנצמחה מחוץ לישראל.
(ג)
(1)
אזרח ישראלי הנמנה עם חבר בני־אדם תושב האזור – יראו חלק מרווחי החבר, כיחס חלקו של אותו אזרח בזכויות לרווחי החבר, כהכנסתו.
(2)
לענין האמור בפסקה (1), הופקה הכנסתו של חבר בני אדם בישראל או באזור – יראו את הכנסתו של האזרח הישראלי כאילו הופקה בישראל; הופקה הכנסתו של החבר מחוץ לישראל ומחוץ לאזור, יראו את הכנסתו של האזרח הישראלי כאילו היתה הכנסתו של תושב ישראל שהופקה מחוץ לישראל;
(3)
דיבידנד שקיבל אזרח ישראלי מתוך רווחים ששילם עליהם מס לפי סעיף קטן זה – פטור ממס.
(ד)
(בוטל).
(ה)
אזרח ישראלי ששילם על הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב) או בסעיף קטן (ב1) מס לשלטונות האזור, יזוכה מהמס הישראלי בסכום המס ששילם באזור; לגבי הכנסה כאמור בסעיף קטן (ג) יזוכה אזרח ישראלי בחלק מסכום המס ששילם החבר על רווחיו, ביחס חלקו בזכויות לרווחי החבר. מס ששולם כאמור בסעיף זה לא ייחשב כמסי חוץ כהגדרתם בסעיף 199.
(ו)
בכפוף להוראות סעיף זה, יחולו על אזרח ישראלי שהוא תושב אזור או פועל באזור, הוראות פקודה זו כאילו היה תושב ישראל, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
(ז)
בלי לגרוע מהוראות סעיף זה, תושב ישראל, או אזרח ישראלי שהוא תושב האזור, שיש לו הכנסה שהופקה או שנצמחה באזור, והוא זכאי למענק לעידוד השקעות הון בשל המפעל שממנו הופקה או נצמחה אותה הכנסה, לפי ההסדר המינהלי החל באזור, זכאי, בשל אותה הכנסה, להטבות המס הניתנות בישראל לפי חוקי עידוד השקעות הון, בתנאים ובהיקף הקבועים באותם חוקים ובשינויים המחויבים; לעניין זה –
”ההסדר המינהלי החל באזור“ – הסדר מינהלי שנקבע בהחלטת ממשלה, הקובע זכאות למענקים לעידוד השקעות הון באזור, והמקביל בפרטיו להסדר לפי חוקי עידוד השקעות הון הקובע זכאות למענקים כאמור בישראל;
”חוקי עידוד השקעות הון“ – חוק לעידוד השקעות הון, חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980, והתקנות לפיהם.

פרק שני: המקום

מקום ההכנסה במכירה לחוץ לארץ
אדם העוסק בישראל במפעל חקלאי או תעשייתי או בכל מפעל יצרני אחר, יחולו עליו הוראות אלה:
(1)
מכר האדם מוצר של מפעלו בסיטונות בחוץ לארץ, או לשם מסירה בחוץ לארץ, בין שהחוזה נערך בישראל ובין בחוץ לארץ, יראו את כל הרווחים שמקורם במכר כהכנסתו שנצמחה או שהופקה בישראל, אלא שאם יוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי הריווח עלה מחמת מעשה שנעשה באותו מוצר בחוץ לארץ – למעט טיפול, סיווג, פיטום, מיון, אריזה או הסבה – לא יראו עליית ריווח זו כהכנסה שנצמחה או שהופקה בישראל;
(2)
אם בדרך אחרת הסב האדם בחוץ לארץ מוצר של מפעלו, או השתמש בו או עסק בו, יראו כריווח שמקורו בפעולה האמורה וכהכנסתו שנצמחה או שהופקה בישראל, את הריווח שהיה יכול להשיג אילו מכר את המוצר בסיטונות לחוץ לארץ במיטב התנאים.
מקום הפקת ההכנסה [תיקון: תשס״ב־9, תשס״ג, תשס״ג־4]
(א)
המקום שבו הופקה או נצמחה הכנסה, השתכרות או רווח מכל אחד מהמקורות המפורטים להלן יהיה –
(1)
לגבי הכנסה מעסק – המקום שבו מתקיימת הפעילות העסקית מניבת ההכנסה;
(2)
לגבי הכנסה מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי – המקום שבו מתבצעים העסקה או העסק;
(3)
לגבי הכנסה ממשלח יד – מקום ביצוע השירות;
(4)
לגבי הכנסה מעבודה – מקום ביצוע העבודה;
(5)
לגבי ריבית, דמי ניכיון והפרשי הצמדה – מקום מושבו של המשלם;
(6)
לגבי דמי שכירות או דמי שימוש בנכס – מקום השימוש בנכס;
(7)
לגבי השתכרות או רווח, לרבות תמלוגים, שמקורם בנכס לא מוחשי – מקום מושבו של המשלם;
(8)
לגבי קצבה, מלוג ואנונה – מקום מושבו של המשלם;
(9)
לגבי הכנסה מחקלאות – מקום הנכס מניב ההכנסה;
(10)
לגבי דיבידנד – מקום מושבו של חבר בני האדם משלם הדיבידנד;
(11)
לגבי השתכרות או רווח מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת פרסים, כאמור בסעיף 2א – מקום מושבו של משלם ההשתכרות או הרווח כאמור;
(ב)
(1)
על אף האמור בפסקאות (4) ו־(8) של סעיף קטן (א), יראו את מקום הפקת ההכנסה, לפי הפסקאות האמורות, בישראל, אם המעביד הוא אחד הגופים המפורטים בפסקה (א)(4) להגדרה ”תושב ישראל“ או ”תושב“ בסעיף 1, ובתנאי שיחסי העבודה עם מעביד כאמור החלו כאשר העובד היה תושב ישראל.
(2)
על אף האמור בפסקאות (5), (7) ו־(8) של סעיף קטן (א), יראו את מקום הפקת ההכנסה לפי אלה:
(א)
בישראל, גם כאשר המשלם הוא תושב חוץ – אם התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע של תושב החוץ בישראל;
(ב)
מחוץ לישראל, גם כאשר המשלם הוא תושב ישראל – אם התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע של תושב ישראל מחוץ לישראל.
(ג)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע –
(1)
לגבי הכנסה שהופקה ביותר ממקום אחד ולא נקבעה לגביה הוראה אחרת – כללים לייחוס הפקת ההכנסה למקומות שונים;
(2)
את מקום הפקת ההכנסה במקרים מסוימים שלגביהם לא נקבעו הוראות אחרות.
הוראות מיוחדות לעניין חכירת כלי שיט או כלי טיס [תיקון: תשכ״ה, תשל״ה, תשל״ה־2, תשל״ח־6, תשמ״ד־3, תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ח־13, תשע״ד]
(1)
(נמחק).
(2)
(נמחק).
(3)
(נמחק).
(4)
(א)
(נמחקה).
(ב)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לפטור ממס, כולו או מקצתו ובתנאים שיקבע, דמי שכירות כאמור ששולמו לחכירת כלי טיס או כלי שיט הפועלים בקווים בין־לאומיים וכן ריבית והפרשי הצמדה על הלוואות לרכישתם; פטור זה יכול שיהא כללי או לסוגים של חכירות או של הלוואות.
(5)
(נמחק).

פרק שלישי: תקופת השומה

שנת מס
המס לכל שנת מס יוטל על הכנסתו החייבת של אדם באותה שנה.
תקופת שומה מיוחדת [תיקון: תשמ״ז, תשס״ה־4, תש״ע־8, תשע״ד־7]
(א)
על אף האמור בסעיף 6, רשאי המנהל לקבוע, לבקשתם של הנישומים המפורטים להלן, שהמס לגבי כל שנת מס יוטל על הכנסתם בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים, שתחילתה במועד אחר מ־1 בינואר (להלן – תקופת שומה מיוחדת):
(1)
קרן להשקעות משותפות בנאמנות כמשמעותה בחוק להשקעות משותפות בנאמנות, התשכ״א–1961;
(2)
חברה ממשלתית כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975;
(3)
חברה שמניות שלה רשומות למסחר בבורסה שהוכרה לענין חוק להשקעות משותפות בנאמנות, התשכ״א–1961;
(4)
חברה ש־51% לפחות מהון מניותיה ומכוח ההצבעה בה מוחזקים, במישרין או בעקיפין, בידי חברה תושבת חוץ שמניות שלה נסחרות בבורסה מחוץ לישראל, או חברה שהזכות לקבל 51% לפחות מרווחיה היא בידי חברה תושבת חוץ כאמור;
(5)
מוסד להשכלה גבוהה אשר דוחותיו הכספיים המוגשים למועצה להשכלה גבוהה, מתייחסים לתקופת דיווח בת שנים עשר חודשים המתחילה ב־1 באוקטובר; לעניין זה, ”מוסד להשכלה גבוהה“ – כהגדרתו בסעיף 9(29).
(ב)
בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), רשאי המנהל לקבוע תקופת שומה מיוחדת גם לנישום שיש לו יחסים מיוחדים, בין במישרין ובין בעקיפין, עם חברה או מוסד להשכלה גבוהה שנקבעה להם תקופת שומה מיוחדת לפי סעיף קטן (א)(2) עד (5), ובלבד שיקבע כאמור רק אם הסכים לכך הנישום.
(ג)
קבע המנהל לנישום תקופת שומה מיוחדת לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), יוטל המס לכל תקופה כאמור בכפוף לכל תיאום שהמנהל יראהו צודק וסביר.
(ד)
המנהל רשאי להתנות קביעת תקופת שומה מיוחדת לפי סעיף זה בתנאים, ורשאי הוא שלא לקבוע תקופת שומה מיוחדת לחברה או למוסד להשכלה גבוהה כאמור בסעיף קטן (א)(2) עד (5) אם לנישום שיש לו יחסים מיוחדים עמם, בין במישרין ובין בעקיפין, לא נקבעה תקופת שומה מיוחדת לפי סעיף קטן (ב).
(ה)
קבע המנהל תקופת שומה מיוחדת, רשאי הוא לבטל קביעתו, בין לבקשתו של הנישום ובין שלא לבקשתו, והכל אם ראה טעמים סבירים לעשות כן, ורשאי הוא לקבוע לענין הביטול כל תיאום שייראה לו צודק וסביר; ביטול כאמור, שנעשה שלא לבקשת הנישום, ייכנס לתקפו בתום תקופת השומה המיוחדת שבה נעשה הביטול.
חלוקת הכנסה ליותר משנה אחת [תיקון: תשל״ז, תשס״ה־4, תשע״ב־5, תשע״ז־19]
(א)
המנהל רשאי להתיר שדמי מפתח או פרמיה לפי סעיף 2(6), שהיא דמי השתתפות בהוצאות בנין, או תשלום בדומה לכך, יחולקו בתור הכנסה לכל תקופת חוזה השכירות או לכל תקופה אחרת שיקבענה המנהל.
(ב)
הכנסה ממכירת פטנט, מדגָם או עיצוב על ידי הממציא או ממכירת זכות־יוצרים על ידי היוצרים, רשאי המנהל להתיר חלוקתה לתקופה שיקבע המנהל; הוראה זו לא תחול על הכנסה לפי סעיף 2(9).
(ג)
לפי בקשת הנישום או יורשיו, יראו את ההכנסות שלהלן, לענין חישוב סכום המס החל עליהן, כאילו נתקבלו כאמור לצידן:
(1)
הפרשי שכר או הפרשי קצבה – בשנים שאליהן הם מתייחסים, אך לא יותר משש שנות מס המסתיימות בשנה שבה נתקבלו; לעניין זה, ”קצבה“ – קצבה המשתלמת מכוח הסדר פנסיה תקציבית כהגדרתו בסעיף 9(6ו), וכן קצבה כאמור בפסקאות (2) עד (3א) להגדרה ”הכנסה מיגיעה אישית“ שבסעיף 1.
(2)
דמי פדיון חופשה שקיבל עובד – בחלקים שנתיים שווים תוך תקופה שאינה עולה על שש שנות מס המסתיימות בשנה שבה נתקבלו, אך לא יותר משנות עבודתו;
(3)
הכנסה מיגיעה אישית כאמור בפסקאות (5) או (6) להגדרתה שבסעיף 1 – בחלקים שנתיים שווים בשנות העבודה שבשלהן משולם המענק או בתקופה שבה נוצרה הזכות לקיצבה, לפי הענין, אך בלא יותר משש שנות המס המסתיימות בשנה שבה נתקבלו המענק או היוון הקיצבה; אולם רשאי המנהל, אם נתבקש על כך, להתיר חלוקה לתקופה אחרת לרבות לשנים הבאות, בתנאים שיקבע, לרבות תשלום מקדמה.
(ד)
התיר המנהל לפי סעיף זה או לפי סעיף 9א(ד) חלוקתה של הכנסה ומת הנישום, או שהוחל בפירוקה של החברה הנישומה, לפני תום התקופה שקבע המנהל, תיווסף להכנסת הנישום בשנת המס שבה מת, או להכנסת החברה בשנת המס שבה הוחל בפירוקה, כל ההכנסה העולה לפי אותה חלוקה בחלקן של השנים שלאחר אותה שנת מס; אולם לפי בקשתם של יורשי הנישום, מנהל עזבונו או המוציא לפועל של צוואתו, תחולק כל ההכנסה כולה חלוקה חדשה לתקופת השנים שנסתיימה בשנת המס שבה מת הנישום או, לפי בקשתם של יורשי הנישום, תיחשב כל ההכנסה העולה לפי אותה חלוקה בחלקן של השנים שלאחר אותה שנת מס כהכנסתם של יורשי הנישום בשנים אלה, לפי שיעור חלקיהם בעזבון הנישום, לאחר שנתנו ערובה, להנחת דעתו של המנהל, לתשלום המס שיגיע מהם לפי חישוב זה; ובלבד שאם שילם כדין מקדמה על פי סעיף קטן (ג)(3) או סעיף 9א(ד) או אם נוכה מס במקור לפי סעיף 164 – יראו את סכום המקדמה ששולם או את סכום המס שנוכה, כאמור, המתייחסים לשנים שלאחר הפטירה, כסכום המס המגיע.
חלוקת הכנסה מעבודות שמשך ביצוען עולה על שנה [תיקון: תשמ״ב־4, תשמ״ה־3]
(א)
בסעיף זה –
”עבודה ממושכת“ – עבודה שמשך ביצועה עולה על שנה, לרבות עבודות בניה בבנין בידי מי שמבצע את העבודה על פי הזמנתו של אדם אחר ולמעט בניית בנין בידי בעלו;
”הכנסות מעבודה ממושכת“ – הכנסות מעבודה ממושכת שהן הכנסות לפי סעיף 2(1), בין מביצוע ובין ממכירה.
(ב)
נישום העוסק בעבודה ממושכת ידווח על הכנסותיו ממנה כך:
(1)
בשנת המס שבה גמר לבצע 25% לפחות מההיקף הכספי של העבודה, כפי שהוא מחושב לאותה שנה, או מההיקף הכמותי של העבודה, לפי בחירתו, ידווח על ההכנסה שנצמחה לו, על פי אומדן, מחלק העבודה שביצע, ובכל שנת מס שלאחר מכן ידווח על ההכנסות שנצמחו לו, על פי אומדן, בהתאם לחלק העבודה שביצע באותה שנה כשהוא מחושב לפי הבסיס שבו לראשונה בחר לחישוב היקף הביצוע; בשנת המס שבה סיים את העבודה ידווח על התוצאה העסקית בשלמותה בניכוי ההכנסות שעליהן דיווח בשנים הקודמות;
(2)
הפסד מעבודה ממושכת יובא בחשבון לענין קביעת ההכנסה החייבת בשנות מס שלפני שנת המס שבה נסתיימה העבודה, רק לאחר שהנישום גמר לבצע 50% לפחות מההיקף הכספי של העבודה כפי שהוא מחושב לשנה שבה תבע את קיזוז ההפסד, או 50% לפחות מההיקף הכמותי של העבודה;
(3)
נישום שחלה עליו פסקת משנה (1) או (2) יצרף לדו״ח שעל פי סעיף 131, דו״ח מאושר בידי רואה חשבון כמשמעותו בחוק רואי חשבון, התשט״ו–1955, שבו יפרט את דרך קביעת ההכנסה או ההפסד, לפי הענין, ואת דרך חישוב היקף הביצוע.
(ג)
(1)
בסעיף קטן זה –
”בנין“ – בנין שבנה בעלו ואשר משך בנייתו עולה על שנה;
”בנין ראוי לשימוש“ – בנין או חלק ממנו שחובר לרשת החשמל או בנין שנתמלאו לגביו התנאים לקבלת תעודת גמר בניה על פי חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965 (להלן – חוק התכנון);
”הכנסות מבנין“ – הכנסות ממכירת הבנין שהן הכנסות לפי סעיף 2(1).
(2)
נישום שיש לו הכנסות מבנין יחולו לגביו הוראות אלה:
(א)
בשנת המס הראשונה שבה היה הבנין ראוי לשימוש ידווח הנישום על כל ההכנסות שהיו לו מהבנין עד לאותה שנת מס ובאותה שנת מס, ובכל שנת מס שלאחר מכן ידווח על ההכנסות שהיו לו מהבנין באותה שנת מס;
(ב)
לענין קביעת הכנסתו החייבת של נישום ממכירת חלק מבנין ראוי לשימוש, יובא בחשבון חלק מעלות הבנין כולו כיחס חלקו של השטח שנמכר באותה שנת מס לשטח הבנין כולו, כפי שהוא מפורט בהיתר הבניה שניתן לגביו על פי חוק התכנון, ובלבד ששטחי חניה שנמכרו לא ייכללו לענין זה בשטח שנמכר;
(ג)
הפסד מבנין לא יובא בחשבון לענין קביעת ההכנסה החייבת בשנות מס שלפני שנת המס שבה היה הבנין ראוי לשימוש.
דינן של הכנסות לפי סעיף 2(6) או (7) [תיקון: תשמ״ב־4]
הכנסה לפי סעיף 2(6) או (7) תיכלל בהכנסתו החייבת של הנישום בשנת המס שבה קיבל אותה בפועל גם אם היא הכנסה מראש, וההוצאות שהוצאו בשנות מס שלאחריה בייצורה של הכנסה לפי ההוראות האמורות יותרו בניכוי מכל מקור בשנת המס שבה הוצאו, ובלבד שאם לא ניתן לנכות את ההוצאות בשנת המס שבה הוצאו הן יותרו בניכוי בשנת המס שבה נתקבלה ההכנסה, ואת השומה לשנה האמורה יראו כמתוקנת בהתאם לכך, ואולם לא תחול בשל כך חובת תשלום ריבית והפרשי הצמדה על פי סעיף 159א.
מועד החיוב של הכנסה מהפרשי שער [תיקון: תשמ״ב־4]
הכנסתו של אדם מהפרשי שער תיחשב כהכנסה בשנת המס שבה נצברה גם כשהדיווח הוא על בסיס מזומנים.

חלק ג׳: חישוב ההכנסה לענין מס

פרק ראשון: פטור

סימן א׳: פטור על פי הדין

הכנסות פטורות
פטורים ממס:
הנשיא [תיקון: תשכ״ז, תשל״ח־6, תשמ״ח]
(1)
תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לנשיא או לנשיא לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כנשיא, למעט משכורת וקיצבה.
ראש הממשלה [תיקון: תשע״ח־6]
(1א)
תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לראש הממשלה או לראש הממשלה לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כראש הממשלה, למעט משכורת וקצבה.
רשות מקומית, קופת גמל ומוסד ציבור [תיקון: תשל״ה, תשל״ה־2, תש״ם־3, תשנ״ג־4, תשס״ג־3, תשס״ה־9, תשס״ח־9, תשס״ט־3, תשע״ב־7, תשע״ג, תשע״ו־16, תשע״ז]
(2)
(א)
הכנסתם של רשות מקומית, מפעל הפיס ומוסד ציבורי, במידה שלא הושגה מעסק שהם עוסקים בו, או מדיבידנד או מריבית או מהפרשי הצמדה ששולמו על ידי חבר בני־אדם שבשליטתם העוסק בעסק וכן הכנסתה של קופת גמל אם לא הושגה מעסק שקופת הגמל עוסקת בו או מכל הכנסה ששולמה על ידי חבר בני אדם העוסק בעסק שהוא בשליטת קופת הגמל או שלקופת הגמל יש בו החזקה מהותית; אך שר האוצר רשאי, בצו, לפטור הכנסה שהושגה על ידי רשות מקומית, או על ידי מפעל הפיס, או על ידי מוסד ציבורי שהוא קופה לגמילות חסדים, מהמקורות האמורים, למשך תקופה ובתנאים שיקבע, אם נוכח כי ראוי לעשות כן לטובת הציבור;
(א1)
על אף האמור בפסקת משנה (א), הכנסתה של רשות מקומית מדיבידנד בתקופת ההטבה ומריבית והפרשי הצמדה בתקופת ההטבה – פטורה ממס; לעניין זה –
”תקופת ההטבה“ – שנות המס 2011 עד 2018;
”דיבידנד בתקופת ההטבה“ – דיבידנד מרווחי תאגיד מים וביוב המחולק בתקופת ההטבה לרשות מקומית המחזיקה באמצעי שליטה באותו תאגיד;
”ריבית והפרשי הצמדה בתקופת ההטבה“ – ריבית והפרשי הצמדה שנצברו בתקופת ההטבה, ומשולמים בתקופת ההטבה על ידי תאגיד מים וביוב לרשות מקומית שמחזיקה באמצעי שליטה באותו תאגיד, בשל הלוואה שנתנה אותה רשות מקומית לאותו תאגיד מים וביוב;
”תאגיד מים וביוב“ – חברה או חברת ביוב כהגדרתן בחוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001, שרשות מקומית, אחת או יותר, מחזיקה בכל אמצעי השליטה בה;
(ב)
בפסקה זו –
”קופת גמל“ – למעט קופת ביטוח;
”הכנסה“, לענין קופת גמל לגיל פרישה – לרבות שבח ממכירת זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין;
”מס“, לענין קופת גמל לגיל פרישה – לרבות מס לפי סעיפים 6 או 7 לחוק מיסוי מקרקעין;
”קופת גמל לגיל פרישה“ – קופת גמל לקיצבה, קופת גמל לתגמולים או קופת גמל לפיצויים;
”מוסד ציבורי“ – חבר בני־אדם של שבעה לפחות שרוב חבריו אינם קרובים זה לזה, או הקדש שמרבית נאמניו אינם קרובים זה לזה, הקיימים ופועלים למטרה ציבורית ונכסיהם והכנסותיהם משמשים להשגת המטרה הציבורית בלבד והם מגישים דין וחשבון שנתי לגבי נכסיהם, הכנסותיהם והוצאותיהם להנחת דעתו של פקיד השומה על פי תקנות שהתקין שר האוצר; לענין זה, ”קרוב“ – כמשמעותו בסעיף 76(ד);
”מטרה ציבורית“ – מטרה שענינה דת, תרבות, חינוך, עידוד התיישבות, מדע, בריאות, סעד או ספורט וכן מטרה אחרת שאושרה על ידי שר האוצר כמטרה ציבורית;
שר האוצר אישר כי מטרות ציבוריות נוספות הן: עידוד החסכון לחינוך תיכון ולחינוך גבוה (י״פ תשל״ח, 1291); מטרות האגודה למען בטחון ישראל (לב״י) – הקרן להתעצמות צה״ל (י״פ תש״ם, 162); מתן שירותים מוניציפליים לישובים באזור יהודה ושומרון ואזור רמת הגולן (י״פ תשמ״א, 574); מתן שירותים מוניציפליים לישובים באזור חבל עזה, סיני ודרום סיני (י״פ תשמ״א, 1245); עידוד התיישבות מעבר לקו הירוק (י״פ תשמ״ד, 3502; תשנ״ה, 3463); מניעת תאונות (י״פ תשמ״ה, 8); מטרתה של העמותה ”תנופה לצמיחה“ לסיוע למניעת אבטלה במשק (י״פ תשמ״ז, 2049); מטרתה של קרן ג׳נסיס לפעול לקידום פיתוח הנגב (י״פ תשמ״ח, 1808); סיוע לישובים במצוקה (י״פ תש״ן, 484); קליטת עליה (י״פ תשנ״ב, 2868); סיוע לחיילים משוחררים (י״פ תשנ״ג, 1906); פעילות למען טוהר מידות בשירות הציבורי ומינהל תקין (י״פ תשנ״ח, 4657); עידוד התיישבות מעבר לקו הירוק (י״פ תשנ״ט, 1894; תש״ס, 3858); שמירה על איכות הסביבה למען הכלל (י״פ תשנ״ט, 3451); הגנה על זכויות האזרח בישראל (י״פ תש״ס, 3507); הגנה אזרחית על ביטחון תושבי ישראל ואזרחיה מפני מלחמה או פעולות איבה (י״פ תשס״ב, 2553); פעילות למען קידום וטיפוח מגזר ההתנדבות בישראל ומינהל תקין במוסדות ציבור (י״פ תשס״ה, 2902); עידוד תעסוקה והכשרה מקצועית של אוכלוסיות חלשות (י״פ תשע״א, 6094); סיוע למוסד ציבורי בקידום יכולותיו הכלכליות, הארגוניות או הניהוליות (י״פ תשע״א, 6094); פעילויות להקמת יישובים חדשים ולהוספת תושבים ביישובים קיימים – בהתאם למדיניות ההתיישבות כפי שתקבע הממשלה מעת לעת (י״פ תשע״ב, 2864).
”אמצעי שליטה“, בחבר בני אדם – כל אחד מאלה:
(1)
זכות למנות מנהל;
(2)
זכות להצבעה;
(3)
זכות לרווחים;
(4)
זכות ליתרת נכסים בעת פירוקו של החבר לאחר סילוק חובותיו;
”שליטה“ – היכולת, בין לבד ובין יחד עם אחרים, לכוון את פעילותו של חבר בני אדם, במישרין או בעקיפין; בלי לגרוע מכלליות האמור, יראו יכולת למנוע קבלת החלטות עסקיות בחבר בני אדם, כשליטה בו, למעט יכולת למנוע החלטות עסקיות מהותיות; לענין זה, ”החלטות עסקיות מהותיות“ – החלטות שענינן הנפקה של אמצעי שליטה בחבר בני אדם או מכירה או חיסול של רוב עסקי אותו חבר בני אדם או שינוי מהותי בהם; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו כאילו מתקיימת יכולת כאמור ברשות מקומית, במפעל הפיס, בקופת גמל או במוסד ציבורי, בהתקיים אחד מאלה:
(1)
בידי רשות מקומית, מפעל הפיס או מוסד ציבורי – הכוח למנות, במישרין או בעקיפין, מנהל באותו חבר, או הזכות, במישרין או בעקיפין, ל־25% לפחות מכוח ההצבעה בו או מיתרת נכסיו בעת פירוקו לאחר סילוק חובותיו או למרבית רווחיו;
(2)
(נמחקה);
(3)
בידי כמה גופים מגופים אלה: רשות מקומית, מפעל הפיס, מוסד ציבורי או קופת גמל – החזקה או זכות להחזקה, יחד או לחוד, במישרין או בעקיפין, בשיעור העולה על 50% מאמצעי השליטה בחבר בני אדם;
(4)
על אף האמור בפסקה (3), לעניין הכנסתה של קופת גמל מדיבידנד, מריבית או מהפרשי הצמדה שהתקבלו מאת קרן טכנולוגיה עילית, החזקה או זכות להחזקה, יחד או לחוד, במישרין או בעקיפין, באמצעי השליטה בקרן בידי כמה קופות גמל, בשיעור שאינו עולה על 75% מאמצעי השליטה בקרן – לא תהווה שליטה; לעניין זה, ”קרן טכנולוגיה עילית“ – כהגדרתה בחוק השקעות משותפות, ובלבד שהיא קרן נאמנות פטורה כהגדרתה בסעיף 88;
”החזקה מהותית“,
(1)
בידי קופת גמל אחת – החזקה או זכות להחזקה, במישרין או בעקיפין, בשיעור העולה על 20% באחד או יותר מאמצעי השליטה בחבר בני אדם;
(2)
בידי כמה קופות גמל, המנוהלות או המוחזקות, במישרין או בעקיפין, בידי אדם אחד – החזקה או זכות להחזקה, במישרין או בעקיפין, יחד או לחוד בשיעור העולה על 20% באחד או יותר מאמצעי השליטה בחבר בני אדם, ואם היו מנוהלות או מוחזקות כאמור בידי בנק – בשיעור העולה על 10%; לענין זה יראו כמה קופות גמל כמנוהלות בידי אדם אחד גם אם השקעותיהן מנוהלות, במישרין או בעקיפין, על ידיו ויראו כמה קופות גמל, כמוחזקות בידי אדם אחד אם בידיו היכולת לכוון את פעילותן של קופות הגמל; בלי לגרוע מהוראות פסקה זו יראו כאילו מתקיימת יכולת כאמור גם אם לאותו אדם, במישרין או בעקיפין, 50% לפחות באחד או יותר מאמצעי השליטה בכל אחת מקופות הגמל;
”בנק“ – כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981, ויראו כמה בנקים כבנק אחד אם לאחד היכולת לכוון את פעילותו של האחר, במישרין או בעקיפין, או אם לאדם אחד היכולת לכוון את פעילותם כאמור, הכל אם לא התקיימו בהם מערכות נפרדות לניהול קופות גמל, כפי שנקבע לפי סעיף 26 לחוק הפיקוח על קופות גמל;
(ג)
(1)
שר האוצר רשאי לקבוע, באישור ועדת הכספים של הכנסת, הוראות לחישוב שיעור השליטה בעקיפין וההחזקה המהותית בעקיפין של קופות גמל בחבר בני אדם;
(2)
שר האוצר רשאי לקבוע, כי החזקת אחד או יותר מאמצעי השליטה בחבר בני אדם, בידי כמה גופים כאמור, בשיעור המביא אותם לשליטה בחבר בני האדם או להחזקה מהותית בו, לא תהווה שליטה או החזקה מהותית, לפי הענין, אם נעשתה לתקופה שאינה עולה במצטבר על שלושה חודשים בשנת המס או על תקופה קצרה יותר שקבע השר, שבסופה ירד שיעור ההחזקה לשיעור שאינו מביא אותם לשליטה או להחזקה מהותית, לפי הענין, הכל בהתאם לכללים שקבע.
(3)
לעניין הכנסתה של קופת גמל מדיבידנד, מריבית או מהפרשי הצמדה שהתקבלו מאת חבר בני אדם – על אף האמור בפסקה (3) להגדרה ”שליטה“ ובפסקה (1) להגדרה ”החזקה מהותית“, שבפסקת משנה (ב), החזקת אחד או יותר מאמצעי השליטה בחבר בני האדם בידי קופת גמל או בידי כמה קופות גמל, בשיעור המביא אותם לשליטה בחבר בני האדם או להחזקה מהותית בו, לא תהווה שליטה או החזקה מהותית, לפי העניין, אם השינוי בשיעור נעשה בעקבות הסדר חוב עם חבר בני האדם, ובלבד שמתקיימים תנאים שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לשם הגבלת היכולת של קופת הגמל או קופות הגמל, לפי העניין, לכוון את פעילות חבר בני האדם, לרבות הוראות בעניין צמצום שיעור האחזקה באותו חבר בני אדם בתוך תקופה שיקבע ולעניין אופן החזקת אמצעי השליטה; לעניין זה, ”הסדר חוב“ – קבלת אמצעי שליטה, במישרין או בעקיפין, בחבר בני אדם, במועד החל בתקופה שתחילתה ביום י״א באב התשס״ט (1 באוגוסט 2009) וסיומה בתום שנתיים מהמועד האמור, חלף חוב שאותו חבר בני אדם חב לקופת הגמל לפני יום תחילתה של התקופה האמורה, כולו או חלקו.
ארגון מקצועי [תיקון: תשנ״ט־3, תשס״ה־4, תשע״ז־16]
(2א)
(א)
הכנסתו של ארגון מקצועי לרבות הכנסה מדמי חבר, ובלבד שלא הושגה מעסק שהוא עוסק בו, או מכל הכנסה מחבר בני אדם שבשליטתו העוסק בעסק, לרבות מדיבידנד, מריבית או מהפרשי הצמדה;
(ב)
(1)
על אף האמור בפסקת משנה (א), יתרת ההכנסה של הארגון המקצועי העולה על שיעור של 50% מהוצאותיו, לא תהיה פטורה ממס;
(2)
סכום הוצאות העולה על סכום הכנסות בשנת מס מסוימת יראו כאילו היה סכום הוצאות שהוצא בשנת המס הבאה אחריה, כשהוא מתואם לפי שיעור עליית המדד בשנת המס הבאה כאמור;
(3)
לענין זה –
”יתרת ההכנסה“ – ההכנסות הפטורות לפי פסקת משנה (א) לאחר שהופחתו מהן ההוצאות שהוצאו בייצור אותן הכנסות;
”הוצאות“ – הוצאות המותרות לניכוי, למעט פחת, וכן הוצאות לרכישת נכס בר־פחת המשמש למטרות הארגון או ליצירת נכס כאמור;
”נכס בר־פחת“ – כהגדרתו בסעיף 88 לרבות זכות במקרקעין, כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין;
(ג)
בפסקה זו, ”ארגון מקצועי“ – חבר בני אדם שאישר המנהל ושהתקיימו בו כל אלה:
(1)
חברים בו שבעים חברים לפחות או שחברה בו המדינה ועשרה חברים לפחות; במנין מספר החברים בחבר בני אדם שבין חבריו כלול חבר שהוא ארגון מקצועי, יובאו בחשבון מספר החברים בארגון המקצועי;
(2)
כל מטרתו קידום ענינים מקצועיים משותפים, השתלמות מקצועית או ייצוג ציבורי של ציבור בעלי משלח יד מסוים או של עוסקים בענף או במגזר כלכלי מסוים, וכל נכסיו והכנסותיו משמשים לקידום מטרות אלה;
(3)
פעילותו אינה לשם הגדלת רווחיהם של חברים מסוימים בו;
(4)
הוא מגיש דו״ח שנתי לגבי נכסיו, הכנסותיו והוצאותיו, להנחת דעתו של פקיד השומה, על פי תקנות שהתקין שר האוצר.
אגודה שיתופית
(3)
הכנסתה של אגודה שיתופית שעסקיה עם חבריה בלבד, או שעסקיה עם אדם שאינו חבר הם בהיקף בלתי ניכר או באורח מקרי בלבד, אם הוכח, להנחת דעתו של פקיד השומה, כי עסקיה של האגודה הם בהספקת טובין, ציוד או שירותים לשימוש ביתי או פרטי בלבד, ולא לצורך עסקו או משלח־ידו של אותו חבר או אדם.
דיפלומטים וקונסולים
(4)
סכומים המשתלמים לנציגים דיפלומטיים ולפקידים קונסולריים בשירות סדיר של מדינה זרה בעד משרותיהם או בעד שירותיהם בתפקידם הרשמי, במידה שאותה מדינה זרה גומלת פטורים כאלה למדינת ישראל.
עיוור ונכה 100% [תיקון: תשכ״ה, תשל״א, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־6, תשל״ח־7, תשמ״ב־5, תשמ״ז־2, תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ג־4, תשס״ה, תשס״ה־9, ק״ת תשס״א, תשע״ו־13, תשע״ז־5, תשפ״ב]
(5)
(א)
הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שזכאי לתגמול חודשי לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי״ט–1959 [נוסח משולב] או לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש״ל–1970, ונקבעה לו נכות של 100%, או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות, כמפורט להלן:
(1)
נקבעה נכות כאמור לתקופה של 365 ימים או יותר – הכנסה עד לסכום של 501,500 שקלים חדשים (נכון לשנת 2005; בשנת 2021, 614,400 ש״ח; בשנת 2022, 628,800 ש״ח; בשנת 2023, 661,200 ש״ח);
(2)
נקבעה נכות כאמור לתקופה שבין 185 ימים לבין 364 ימים – הכנסה עד לסכום של 60,120 שקלים חדשים (נכון לשנת 2005; בשנת 2021, 73,560 ש״ח; בשנת 2022, 75,360 ש״ח; בשנת 2023, 79,320 ש״ח);
לענין זה ולעניין פסקת משנה (א1) –
(א)
נקבע אחוז נכותו של נכה על פי אחד החוקים שלהלן תחול הקביעה האמורה:
(1)
(2)
(3)
(4)
(5)
(בוטל);
(6)
(7)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להוסיף על החוקים האמורים;
(ב)
לא נקבע אחוז נכותו של נכה כאמור ייקבע על פי תקנות שיתקין שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת;
(א1)
הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שאינו זכאי לתגמול חודשי לפי החוקים האמורים בפסקת משנה (א) רישה, שנקבעה לו נכות של 90% לפחות, אף אם נכות כאמור נקבעה מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים, ובלבד שנקבעה לו נכות בשיעור של 40% לפחות בשל ליקוי אחד, כמפורט להלן:
(1)
נקבעה נכות כאמור לתקופה של 365 ימים או יותר – הכנסה עד לסכום של 400,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2021; בשנת 2022, 409,200 ש״ח; בשנת 2023, 430,800 ש״ח);
(2)
נקבעה נכות כאמור לתקופה שבין 185 ימים לבין 364 ימים – הכנסה עד לסכום כאמור בפסקת משנה (א)(2).
(ב)
היתה ההכנסה מיגיעה אישית של עיוור או נכה כאמור נמוכה מ־60,120 שקלים חדשים (נכון לשנת 2005; בשנת 2021, 73,560 ש״ח; בשנת 2022, 75,360 ש״ח; בשנת 2023, 79,320 ש״ח) או שלא היתה לו הכנסה כאמור, תהיה פטורה ממס גם הכנסתו שלא מיגיעה אישית, עד לסכום כולל של 60,120 שקלים חדשים (נכון לשנת 2005; ראו לעיל); ואולם אם היתה לו הכנסה מריבית המשולמת מכספים שהופקדו בפקדון, בתכנית חסכון או בקופת גמל, אשר מקורם בפיצויים או בכספי ביטוח שקיבל היחיד בשל פגיעת גוף – עד לסכום כולל של 300,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2016; בשנת 2021, 302,640 ש״ח; בשנת 2022, 309,960 ש״ח; בשנת 2023, 326,280 ש״ח) או סכום גבוה יותר שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת;
(ג)
(1)
לגבי עיוור או נכה, שנקבעה לו נכות כאמור בפסקאות משנה (א)(1) או (א1)(1) לגבי חלק משנת המס, יחולו הוראות פסקה זו על חלק מהכנסתו בשנת המס, שיחסו לכלל הכנסתו בשנת המס הוא כיחס שבין מספר הימים בשנת המס שלגביהם נקבעה הנכות לבין 365 (בפסקה זו – יחס תקופת הנכות), ויקראו את הסכומים הנקובים בפסקאות משנה (א)(1), (א1)(1) ו־(ב) כסכומים שיחסם לסכומים הנקובים כאמור הוא כיחס תקופת הנכות;
(2)
לגבי עיוור או נכה, שנקבעה לו נכות כאמור בפסקאות משנה (א)(2) או (א1)(2), יחולו הוראות פסקה זו על חלק מהכנסתו בשנת המס שיחסו לכלל הכנסתו בשנת המס הוא כיחס תקופת הנכות, ואולם אם תקופת הנכות שנקבעה לו חלה בשתי שנות מס, סך הסכום הפטור בשתי שנות המס לא יעלה על הסכום הנקוב בפסקאות משנה (א)(2) או (א1)(2).
תשלומים המשולמים לאומן [תיקון: תשע״ו־14]
(5א)
תשלומים המשולמים לאומן לפי סעיף 46(א) לחוק אומנה לילדים, התשע״ו–2016, והחזר הוצאות לפי סעיף 46(ד) או (ז) לחוק האמור.
קצבאות לנכי מלחמה [תיקון: תשל״א, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־6, תשמ״ב־5]
(6)
קצבאות המשתלמות בשל פצעי מלחמה, פגיעת ספר או פגיעת איבה, וקצבאות המשתלמות מאת אוצר המדינה למי שהיה תלוי בפרנסתו בחייל שמת עקב פעולת מלחמה; לענין זה –
”פצעי מלחמה“ – מחלה, החמרת מחלה או חבלה שאירעו ליחיד בתקופת שירותו עקב שירות צבאי כמשמעותו בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי״ט–1959 [נוסח משולב], או עקב שירות מלחמתי כמשמעותו בחוק נכי המלחמה בנאצים, תשי״ד–1954, או בנסיבות המזכות אותו לגימלה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי״ז–1957;
”פגיעת ספר“ – (נמחקה).
סכומים להחזקת רכב לנכה רגלים [תיקון: תשל״ז]
(6א)
סכומים שנכה ברגליו מקבל על פי דין להחזקת רכבו.
קיצבאות לעובדי ממשלת א״י [תיקון: תשל״ז]
(6ב)
קיצבאות המשתלמות מאת המדינה בשל עבודה בממשלת ארץ ישראל.
קצבאות נכות ואזרח ותיק מהביטוח הלאומי [תיקון: תשל״ח־6, תש״ם, תשמ״א־6, תשמ״א־8, תשמ״א־10, תשמ״ו, תשמ״ו־5, תשע״ז־5, תשע״ז־12]
(6ג)
קצבת נכות המשתלמת לפי סימן ה׳ לפרק ה׳, פרק ט׳, פרק י״ג או פרק י״ג1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, קצבת אזרח ותיק וקצבת שאירים המשתלמות לפי פרק י״א לחוק האמור, וקצבת תלויים המשתלמת לפי פרקים ה׳, י״ג או י״ג1 לאותו חוק;
הטבות לאסירי ציון [תיקון: תשל״ח־6]
(6ד)
הטבה סוציאלית או תגמול לאסירי ציון ולבני משפחותיהם של אסירי ציון והרוגי מלכות, מכוח חוק.
קיצבאות־נכות ממדינות חוץ [תיקון: תשל״ח־6]
(6ה)
קיצבת נכות המשתלמת מאת מדינת חוץ מכוח דיניה.
קצבאות שאירים [תיקון: תשמ״ד־3, תשמ״ד־9, תשע״ב־5]
(6ו)
(א)
קצבת שאירים הנובעת מתשלומים פטורים;
(ב)
קצבת שאירים שאינה נובעת מתשלומים פטורים, המשתלמת מקופת גמל לקצבה או בהתאם לתכנית ביטוח, או המשתלמת מכוח הסדר פנסיה תקציבית, והכל בסכום שאינו עולה על תקרת הקצבה המזכה;
לעניין פסקה זו –
”הסדר פנסיה תקציבית“ – הסדר לפי דין או הסכם לרבות הסכם קיבוצי, שלפיו תשולם קצבה מדי חודש בחודשו באופן רציף, מקופת המעביד, לעובד שפרש מעבודתו, במשך כל ימי חייו, ולאחר מותו – לשאירו;
”קצבת שאירים“ – קצבה המשולמת עקב פטירתו של אדם, לאחד מאלה:
(1)
בן זוגו של הנפטר בעת הפטירה, לרבות מי שהיה הידוע בציבור כבן זוגו של הנפטר;
(2)
ילדו של הנפטר, לרבות ילדו המאומץ, וכן ילדו של בן זוגו של הנפטר, ובלבד שטרם מלאו לו 21 שנים או שאין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד;
(3)
הורה של הנפטר שכל פרנסתו על הנפטר ערב פטירתו, ואין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד;
”תקרת הקצבה המזכה“ ו”תשלומים פטורים“ – כהגדרתם בסעיף 9א.
תגמול לחסידי אומות העולם [תיקון: תשנ״ה־9]
תגמול ליתום [תיקון: תשנ״ו־2]
פיצויים כוללים [תיקון: תשכ״ה]
(7)
כל סכום הון שנתקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה.
מענק עקב פרישה או מוות [תיקון: תשכ״ה, תשכ״ח־2, תשל״ה, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־3, תשל״ח־6, תשל״ח־7, תש״ם, תש״ס, תשס״ה־4, תש״ע־3, תשע״ד־8, תשע״ז־4]
(7א)
(א)
(1)
מענק הון שנתקבל עקב פרישה – עד סכום השווה למשכורת של חודש לכל שנת עבודה, לפי המשכורת האחרונה; עלה סכום המענק על השיעור האמור, רשאי המנהל לפטור את העודף, כולו או מקצתו, בהתחשב בתקופת השירות, בגובה השכר, בתנאי העבודה ובנסיבות הפרישה;
(2)
בשום מקרה לא יעלה הסכום הפטור לפי פסקת משנה זו על 3,900 ש״ח (נכון לשנת 1990; בשנת 2021, 12,340 ש״ח; בשנת 2022, 12,640 ש״ח; בשנת 2023, 13,310 ש״ח) לכל שנת עבודה וחלק יחסי מסכום זה בשל עבודה בחלק משנה;
(3)
לענין פסקת משנה זו, ”פרישה“ – לרבות שינוי מעמדו של עובד באגודה שיתופית משכיר לחבר בה;
(4)
(א)
עובד שעם פרישתו ממעבידו עמדו לזכותו בקופת גמל לפיצויים או במרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה כספים המיועדים למענק פרישה או שקיבל מענק פרישה, ובעת פרישתו הודיע למנהל כי הוא בוחר בהחלת הוראות פרט זה, לא יראו את הסכומים שהשאיר בקופת גמל כאמור או שהפקיד מיד עם פרישתו במרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה, כאילו נתקבלו בידו, אם תוך שנה מפרישתו החל בעבודה אצל מעביד אחר המשלם בעדו תשלומים לפיצויים למרכיב הפיצויים בקופת גמל כאמור, והכל עד לסכום התקרה; לעניין זה –
”מרכיב הפיצויים“ – כהגדרתו בחוק הפיקוח על קופות גמל;
”סכום התקרה“ – סכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע במשק, כהגדרתו בסעיף 3(ה3), כשהוא מוכפל במספר שנות העבודה אצל המעביד שממנו פרש העובד, בצירוף הסכום הנדרש לכיסוי התחייבויות אותו מעביד בעבור אותו עובד לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963;
(ב)
נתקיים האמור בפרט־משנה (א), והעובד פרש לאחר מכן מעבודתו אצל מעביד אחר בלי שנתקיימו בו הוראות פרט־משנה (א) (להלן – המעביד האחרון), יחולו לגביו פרטים (1) עד (3) בכפוף להוראות אלה:
(I)
תקופות עבודתו אצל המעבידים השונים שכללו פרישות רצופות כאמור בפרט משנה (א) יצורפו, ויראוהו כאילו עבד במשך כל שנות עבודתו האמורות אצל המעביד האחרון;
(II)
הסכומים העומדים לזכותו בקופת הגמל לפיצויים, בעת פרישתו מהמעביד האחרון, שמקורם במענקים בשל פרישות כאמור בפרט־משנה (א), לרבות ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים עליהם (להלן בפרט זה – רווחים על מענק), ייחשבו כחלק ממענק הפרישה של המעביד האחרון;
(בא)
נתקיים האמור בפרט־משנה (א) והעובד נפטר, יחולו לגביו הוראות פסקת משנה (ב) בכפוף להוראות (I) ו־(II) של פרט־משנה (ב) ובשינויים המחוייבים לפי הענין;
(ג)
עובד אשר בעת פרישתו כאמור בפרט־משנה (א) קיבל חלק ממענק הפרישה שנצטבר לזכותו יהיה חייב במס על הסכום שקיבל;
(ד)
עובד שבחר בהחלת הוראות פרט זה רשאי לחזור בו מבחירתו תוך שנתיים, ואם חזר בו כאמור יראו את הרווחים על המענק כחלק מהמענק; ולענין הפטור תהיה משכורתו האחרונה משכורתו כפי שהיתה בעת פרישתו כשהיא מוגדלת בשיעור עליית מדד המחירים לצרכן בתקופה מפרישתו ועד חזרתו מבחירתו, ותקרת הפטור תהיה כפי שהיתה בעת חזרתו מבחירתו, אולם תקופת עבודתו לאחר פרישתו מהמעביד האחרון לא תובא בחשבון; בכפוף לאמור, כל סכום שמשך מקופת גמל לפיצויים או ממרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה לפני פרישתו מהמעביד האחרון, ושמקורו במענקי פרישה כאמור בפרט־משנה (א) והרווחים עליהם – חייבים במס;
(5)
על אף האמור בסעיף 164, יהא מי שמשלם מענק פרישה הפטור על פי פרט (4) פטור מחובת ניכוי המס, ובלבד שקיבל על כך אישור מהמנהל או ממי שהמנהל הסמיך לכך;
(א1)
סכומים שראו אותם כהכנסת עבודה של העובד במועד שבו שולמו לקופת גמל לקצבה, לפי סעיף 3(ה3)(1א) או (1ב), אשר התקבלו כמענק הון עקב פרישה, ויחולו הוראות אלה:
(1)
על ריבית ורווחים אחרים שמקורם בסכומים האמורים, אשר נמשכו מהקופה בידי העובד או בעקבות פטירתו, יוטל מס בשיעור הקבוע לפי סעיף 125ג(ג);
(2)
בכל משיכה מהקופה בידי העובד של חלק מהסכומים האמורים יראו כאילו נמשכו גם ריבית ורווחים אחרים כאמור בפסקת משנה (1), בהתאם לחלקם היחסי ביתרה הצבורה;
(3)
הסכומים האמורים וכן ריבית ורווחים אחרים שמקורם בסכומים אלה, אשר נמשכו מהקופה בידי המעביד, יחויבו במס כהכנסה בידי המעביד וינוכה מהם סכום השווה לסכום המתקבל מהכפלת שיעור המס המרבי לפי סעיף 121 בסכומים שנמשכו;
(4)
סכום שנוכה כאמור בפסקת משנה (3) –
(א)
יישאר במרכיב הפיצויים בקופת הגמל של העובד;
(ב)
יראו אותו כסכום שהופקד בידי העובד במועד שבו נמשכו הסכומים בידי המעביד;
(ג)
יראו אותו כמס שנוכה במקור לפי סעיף 164, על ידי הקופה, מהכספים ששולמו למעביד.
(ב)
(1)
מענק הון שנתקבל עקב מוות – עד סכום השווה למשכורת של שני חדשי עבודה לכל שנת עבודה, לפי המשכורת האחרונה; עלה סכום המענק על השיעור האמור, רשאי המנהל לפטור את העודף, כולו או מקצתו, בהתחשב בתקופת השירות, בגובה השכר, בתנאי העבודה ובנסיבות הפטירה;
(2)
בשום מקרה לא יעלה הסכום הפטור לפי פסקת משנה זו על 7,800 ש״ח (נכון לשנת 1990; בשנת 2021, 24,700 ש״ח; בשנת 2022, 25,290 ש״ח; בשנת 2023, 26,620 ש״ח) לכל שנת עבודה וחלק יחסי מסכום זה בשל עבודה בחלק משנה;
(ב1)
סכומים שראו אותם כהכנסת עבודה של העובד במועד שבו שולמו לקופת גמל לקצבה, לפי סעיף 3(ה3)(1א) או (1ב), אשר התקבלו כמענק הון עקב מוות, וכן ריבית וכל רווח אחר הנובעים מהם;
(ג)
היה המנהל סבור כי המשכורת הוגדלה סמוך למועד הפרישה באופן בלתי סביר כדי להגדיל את סכום המענק הפטור, רשאי הוא לקבוע את סכום המענק הפטור בלי להתחשב בהגדלה;
(ד)
היתה המשכורת האחרונה בשל עבודה חלקית, תבוא בחשבון, לגבי השנים שבהן עבד העובד עבודה מלאה, המשכורת האחרונה שהיתה משתלמת בעד עבודה מלאה;
(ה)
על החלטת המנהל לפי פסקאות משנה (א) עד (ג) ניתן לערער בהתאם לסעיפים 153 עד 158;
(ו)
מעביד ששילם מענק עקב פרישה או מוות, יצרף אל הדו״ח שהוא מגיש על פי סעיף 166 לחודש שבו שולם המענק, פרטים בדבר המענק כפי שנקבעו;
(ז)
בכפוף לאמור בפסקת משנה (א)(4)(א), רואים מענק הון עקב פרישה וכן מענק הון עקב מוות כמענק שנתקבל גם אם נשאר מופקד בקופת גמל; הוראה זו לא תחול על סכומים העומדים לזכותו של עובד שפרש בקופת גמל לקיצבה, אם בעת פרישתו הודיע למנהל על רצונו להמשיך ולהשאירם למטרת תשלום קיצבה; הודיע כאמור, רשאי הוא לחזור בו על ידי הודעה למנהל; חזר בו כאמור, יראו את כל הסכום – בכפוף לפסקה (17) – כולל ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים עליו, כמענק פרישה ויחולו לגביו ההוראות הבאות:
(1)
לא קיבל מענק בעת פרישתו – יהיה זכאי לפטור על פי פסקת משנה (א), ותקרת הפטור תהיה כפי שהיתה בעת חזרתו מבחירתו;
(2)
קיבל מענק בעת פרישתו, תופחת תקרת הפטור בשיעור השווה לסכום המענק לכל שנת עבודה, מחולק בתקרת הפטור כפי שהיתה בעת הפרישה;
(ז1)
לעניין פסקת משנה (ז), יראו עובד שפרש והסכומים העומדים לזכותו במרכיב הפיצויים בכל קופות הגמל לקצבה בשל עבודתו אצל אותו מעביד אינם עולים על 360,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2017; בשנת 2021, 364,330 ש״ח; בשנת 2022, 373,080 ש״ח; בשנת 2023, 392,270 ש״ח) או על תקרת הפיצויים כהגדרתה בסעיף 3(ה3)(2) לכל שנת עבודה – לפי הגבוה, כאילו הודיע למנהל, בעת פרישתו, על רצונו להמשיך ולהשאירם למטרת תשלום קצבה, אלא אם כן הודיע למנהל אחרת;
(ח)
הוראות פסקה זו לא יחולו על סכומים ממרכיב הפיצויים שחל עליהם סעיף 6(ה)(1) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני ובן זוג לשעבר של עמית בחר להעבירם לפי הוראות אותו סעיף ולא יראו בסכומים כאמור מענק פרישה, אלא אם כן הודיע העמית למנהל, בהסכמת בן זוגו לשעבר, כי על כספים שבחר בן הזוג להעבירם לפי סעיף 6(ה)(1)(א) לחוק האמור יחולו הוראות פסקת משנה (א)(1) עד (3); העברת הסכומים לפי בחירת בן הזוג לשעבר בהתאם להוראות סעיף 6(ה)(1) האמור, לא יראו בה חזרה של העמית מבחירתו בהחלת פסקת משנה (א)(4) על הכספים שנותרו בידי העמית, ככל שבחר בהחלה, או מהודעתו לפי פסקת משנה (ז) לעניין הכספים שנותרו בידיו, ככל שהודיע כאמור; לעניין פסקת משנה זו, ”בן זוג לשעבר“ ו”עמית“ – כהגדרתם בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.
סכום שנמשך מקופת גמל [תיקון: תשע״ז־3]
(7ב)
(א)
הסכום הנמוך מבין אלה:
(1)
סכומים מקופת גמל לקצבה שמשך יחיד לפי סעיף 23(ב3) לחוק הפיקוח על קופות גמל;
(2)
הסכום הנקוב בפסקה (7א)(א)(2), כשהוא מוכפל במספר שנות העבודה שבהן הפקיד העצמאי תשלומים לקופת גמל לקצבה, ולאחר שהופחתו ממנו סכומים שמשך בפטור ממס לפי פסקה (7א) בגין אותן שנות עבודה.
(ב)
המנהל יקבע כללים לדיווח ולחישוב הסכום הפטור לפי פסקה זו.
(ג)
בפסקה זו –
”שנת עבודה“ – כל שנה החל משנת המס שבה החל עצמאי להפקיד למרכיב חיסכון למצב אבטלה לפי פרק ב׳ לחוק ההתייעלות הכלכלית 2017 ו־2018, לראשונה, או החל משנת המס שלאחר השנה שבה ביצע משיכה ללא חבות מס לפי פסקה זו, לפי המאוחר; ולעניין עצמאי שהחל להפקיד לקופת גמל לקצבה במעמד עצמאי לפני מועד תחילתו של החוק האמור – כל שנה החל משנת המס שבה החל להפקיד לראשונה כעצמאי, או החל משנת המס שלאחר השנה שבה ביצע משיכה בלא חבות מס, לפי המאוחר.
ספן־חוץ
(8)
רווחיו של בעל אניות שאינו תושב ישראל בכפוף לאמור בסעיף 70.
בעל זכיון [תיקון: תשל״ה־2]
(9)
הכנסה שהפיק אדם מזכיון שניתן לו מאת המדינה, במידה שפטרוה ממס לפי תנאי הזכיון; אך שום דבר האמור בסעיף זה לא יתפרש כבא לפטור ממס כל דיבידנד, ריבית, הפרשי הצמדה, הטבה, משכורת או שכר שקיבל אדם, כולם או מקצתם, מתוך הכנסה שפטרוה כאמור.
ריבית למדינת חוץ [תיקון: תשל״ח־6]
(10)
ריבית המשתלמת למדינת חוץ, או למי ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, הכיר בו כפועל בשם מדינת חוץ ובשבילה.
[תיקון: תשנ״ה־8]
(11)
(נמחקה).
[תיקון: תשנ״ה־8]
(12)
(נמחקה).
הפרשי הצמדה על פיקדון בנקאי או על תכנית חיסכון [תיקון: תשל״ה־2, תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ה־9, תשע״ב־5]
(13)
הפרשי הצמדה שקיבל יחיד בשל נכס, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1)
הפרשי ההצמדה אינם הפרשי הצמדה חלקיים; לענין זה, ”הפרשי הצמדה חלקיים“ – כפי שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת;
(2)
היחיד לא תבע ניכוי הוצאות ריבית או הפרשי הצמדה בשל הנכס;
(3)
הפרשי ההצמדה אינם הכנסה לפי סעיף 2(1) ואינם רשומים בפנקסי חשבונותיו או חייבים ברישום כאמור.
הפרשי הצמדה בשל הפקעת נכס [תיקון: תשל״ח־6, תשמ״ד־3]
(13א)
הפרשי הצמדה ששולמו בשל הפקעת נכס שאיננו מלאי עסקי כמשמעותו בסעיף 85.
[תיקון: תשמ״ז־3, תשמ״ז־9, תשנ״ב־3, תשס״ב־9]
(13ב)
(נמחקה).
[תיקון: תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־6, תש״ם־3, תשמ״ב־4, תשס״ב־9]
(14)
(נמחקה).
[תיקון: תשל״ח־6, תשמ״ב־4, תשס״ב־9]
(14א)
(בוטלה).
הפרשי שער בידי חברה בשליטת תושבי חוץ [תיקון: תשל״ח־6]
(14ב)
הפרשי שער על פקדון של חברה במטבע חוץ הנובע מתשלומי תושבי חוץ על חשבון רכישת מניות בה, במידה שטרם נעשה שימוש בכספי הפקדון, ובלבד שרוב הון המניות של החברה, רוב זכויות ההצבעה בה ורוב הזכויות לרווחים בה הם בידי תושבי חוץ.
הפרשי שער על הלוואה [תיקון: תשל״ה־2, תשמ״ב־4, תשמ״ו־4]
(15)
הפרשי שער על הלוואה שנתן תושב חוץ למעט הלוואה שניתנה על ידי מפעל הקבע שלו בישראל.
ביטוח מפני שינוי שער [תיקון: תשל״ו־4]
(15א)
סכום שקיבל תושב חוץ על פי פוליסה לביטוח הלוואה מפני שינוי שער החליפין של הלירה והמתייחס לקרן הלוואה שנתן במטבע חוץ שהחזיק כדין או בלירות שנבעו מהמרה כדין של מטבע חוץ ואשר לפי תנאיה יש להחזירה בלירות ללא הפרשי הצמדה, ובלבד שהסכום הפטור לא יעלה על סכום השווה להפרש הנובע משינוי שער החליפין.
[תיקון: תשל״ח־4, תשע״א־2]
(15ב)
(נמחקה).
ריבית על איגרת חוב שרכש תושב חוץ [תיקון: תשל״ח־6, תשל״ט]
(15ג)
ריבית על איגרת חוב שהוצאה מכוח חוק הפוטר את בעלה ממס על הריבית, אם הוא תושב חוץ והיא משתלמת למי שהיה תושב חוץ כאשר רכש את האיגרת.
ריבית, דמי ניכיון והפרשי הצמדה על איגרת חוב הנסחרת בבורסה בידי תושב חוץ [תיקון: תשס״ט]
(15ד)
ריבית, דמי ניכיון או הפרשי הצמדה המשולמים לתושב חוץ על איגרת חוב הנסחרת בבורסה בישראל, שהנפיק חבר בני אדם תושב ישראל (בפסקה זו – חבר בני האדם המנפיק), ובלבד שההכנסה אינה במפעל קבע של תושב החוץ בישראל; בפסקה זו, ”תושב חוץ“ – מי שהוא תושב חוץ ביום קבלת הריבית, דמי הניכיון או הפרשי ההצמדה, לפי העניין, למעט אחד מאלה:
(1)
בעל מניות מהותי כהגדרתו בסעיף 88, בחבר בני האדם המנפיק;
(2)
קרוב כהגדרתו בפסקה (3) להגדרה ”קרוב“ שבסעיף 88, של חבר בני האדם המנפיק;
(3)
מי שעובד בחבר בני האדם המנפיק, נותן לו שירותים, מוכר לו מוצרים, או שיש לו יחסים מיוחדים אחרים עמו, אלא אם כן הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה ששיעור הריבית או דמי הניכיון, לפי העניין, נקבע בתום לב ובלי שהושפע מקיומם של יחסים כאמור בין תושב החוץ לבין חבר בני האדם המנפיק.
[תיקון: תשכ״ח, תשכ״ח־2, תשל״ג־2, תשל״ה־2, תשמ״ד־3, תשנ״ו]
(16)
(נמחקה).
משיכת תשלומי מעביד מקרן השתלמות [תיקון: תשמ״ד־3, תש״ן, תשנ״ו, תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ד, תשס״ה־10]
(16א)
(א)
סכומים שמשך עובד מחשבונו בקרן השתלמות, לרבות הפרשי הצמדה, וכן ריבית ורווחים אחרים שמקורם בהפקדה המוטבת; אם חלפו 6 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו החשבון, ולגבי עובד שהגיע לגיל הפרישה – אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון; ולגבי סכומים ששימשו את העובד לצורך השתלמותו – אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו החשבון; נפטר העובד, יהיו הזכאים לקבלת הסכומים כאמור רשאים למשכם מקרן ההשתלמות בפטור ממס;
(ב)
הפטור לפי פסקה זו מותנה בכך שאם משך עובד סכום כלשהו מחשבונו, ייסגר החשבון לתשלומים נוספים; נסגר החשבון כך, יחולו הוראות פסקת משנה (א) לגבי משיכת יתרת הסכום שבחשבון; ובלבד שאם נמשך לשם השתלמות בישראל סכום שאינו עולה על שליש הסכום שעמד לרשות בעל החשבון בעת המשיכה, ולא קדמה למשיכה זו משיכה אחרת של סכום כאמור ב־12 החדשים שקדמו למשיכה האמורה, לא יראוה כמשיכה לענין זה;
(ג)
לענין פסקה זו,
”מועד התשלום הראשון“ – המוקדם מבין אלה:
(1)
סוף החודש שבו שולם התשלום הראשון;
(2)
סוף החודש שלגביו שולם התשלום הראשון, אך לא לפני תחילת שנת המס שבה שולם;
”הפקדה מוטבת“ – כל אחד מאלה:
(1)
סכום ששילם מעביד, עד גובה הסכום או השיעור שאין רואים אותו, לפי סעיף 3(ה), כהכנסת עבודה בעת ששולם לקרן;
(2)
סכום ששילם העובד שהוא אחד מאלה:
(א)
סכום שאינו עולה על שליש מהסכום ששילם המעביד בשיעור הקבוע בסעיף 3(ה), בשל משכורתו הקובעת של העובד כהגדרתה בסעיף האמור;
(ב)
סכום בשיעור שאינו עולה על 2.5% ממשכורתו הקובעת של העובד;
(ג)
סכום בשיעור אחר שנקבע לתשלומי העובד בהסכם קיבוצי שאושר לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי״ז–1957, לפני יום ב׳ בתמוז התשס״ב (12 ביוני 2002);
(3)
סכום ששולם לקרן השתלמות לחברי קיבוץ, כהגדרתה בסעיף 58א, עד לסכום השווה ל־14,140 שקלים חדשים לשנה (נכון לשנת 2003; בשנת 2021, 18,480 ש״ח; בשנת 2022, 18,960 ש״ח; בשנת 2023, 19,920 ש״ח);
(ד)
שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות כללים לענין סגירת חשבון לתשלומים נוספים ולענין תנאים שבהם חשבונות שונים של עובד בקרן השתלמות אחת או יותר ייחשבו לחשבון אחד לצורך פסקה זו;
(ה)
(בוטלה).
משיכה מקרן השתלמות לעצמאים [תיקון: תשנ״ו, תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ד, תשס״ה־4]
(16ב)
(א)
סכומים שמשך יחיד מחשבונו בקרן השתלמות לעצמאים כהגדרתה בסעיף 17(5א), לרבות הפרשי הצמדה, וכן ריבית ורווחים אחרים שמקורם בהפקדה המוטבת – אם חלפו 6 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון, ולגבי יחיד שהגיע לגיל הפרישה, אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון, ולגבי סכומים ששימשו את היחיד לצורך השתלמותו – אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו החשבון; נפטר היחיד, יהיו הזכאים לקבלת סכומים כאמור למשכם מקרן ההשתלמות בפטור ממס; המנהל רשאי לקבוע כללים לענין הזכאות למשוך סכומים לצורך השתלמות בפטור ממס; לענין זה, ”ההפקדה המוטבת“ – 14,140 שקלים חדשים לשנה (נכון לשנת 2003; בשנת 2021, 18,480 ש״ח; בשנת 2022, 18,960 ש״ח; בשנת 2023, 19,920 ש״ח);
פורסמו כללי מס הכנסה (זכאות למשיכת סכומים להשתלמות מקרן השתלמות), התשנ״ז–1997, לפיהם יחיד יהא זכאי למשוך סכומים בפטור ממס מקרן השתלמות, לצורך השתלמות, עד לסכום הזכאות ובתנאי שההשתלמות נועדה לשמירת רמתו המקצועית בתחום עיסוקו או משלח ידו.
(ב)
הוראות פסקה (16א)(ב) עד (ד) יחולו על משיכת סכומים לפי פסקה זו, בשינויים המחוייבים.
[תיקון: תש״ף־3]
(16ג)
(פקעה).
כספי עובד מקופת גמל [תיקון: תשל״ג־6, תשל״ה־2, תשמ״א־4, תשס״ב־9, תשס״ד־4, תשס״ה־10]
(17)
כספים שקיבל עובד, למעט כספים שקיבל על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה כהגדרתו בסעיף 3(א), עד גובה תשלומי המעביד לקופת גמל לתגמולים וכספים אלה אינם חייבים במס על פי סעיף 87, ובלבד שלגבי תשלומים שנעשו משנת המס 1964 ואילך יהיו פטורים רק אותם כספים עד גובה תשלומי המעביד בגבולות הסכומים על פי השיעורים שנקבעו לפי סעיף 22 לחוק הפיקוח על קופות גמל וכן כספים שחוייבו במס על פי סעיף 3(ה3).
חלוקת כספים מקופת גמל לבן זוג לשעבר [תיקון: תשע״ד־8, תשע״ו־14]
(17א)
(א)
סכומים שהועברו לחשבון חדש על שם בן זוגו לשעבר של עמית בקופת גמל לקצבה לפי הוראות סעיף 6(א) או (ה)(1)(א) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (להלן – הסכום המועבר) עד לגובה הסכום כמפורט להלן:
(1)
היתה היתרה הצבורה עד גובה התקרה – הסכום המועבר כולו;
(2)
היתה היתרה הצבורה גבוהה מהתקרה – הסכום המועבר בניכוי ההפרש שבין היתרה הצבורה ובין התקרה, ולא פחות מ־0.
(ב)
נכללו בסכום המועבר סכומים מהיתרה הכוללת שהם תשלומים פטורים וסכומים בחשבון חדש כמשמעותו בסעיף 9א של העמית, לרבות הרווחים שנצמחו מהם – יירשמו אצל בן הזוג לשעבר כקרן וכרווחים ביחס השווה ליחס שלפני העברתם, ויראו אותם כרווחים בידי בן הזוג לשעבר ממועד צבירתם אצל העמית לפני ההעברה, וסכומים שלפני העברתם היו בחשבון חדש כמשמעותו בסעיף 9א על שם העמית – יועברו לחשבון חדש במשמעותו כאמור על שם בן הזוג לשעבר.
(ג)
על אף האמור בפסקאות משנה (א) ו־(ב), פטור כאמור יינתן לכל מרכיב בסכום המועבר בהתאם לחלקו היחסי ביתרה הכוללת.
(ד)
לעניין פסקה זו –
”בן זוג לשעבר“, ”חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות“, ו”עמית“ – כהגדרתם בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני;
”חשבון חדש כמשמעותו בסעיף 9א“ – חשבון חדש כמשמעותו בפסקה (2) להגדרה ”תשלומים פטורים“ בסעיף 9א;
”יתרה כוללת“ – היתרה בכל קופות הגמל לקצבה שיש ליחיד, המחושבת לפי הוראות סעיף 6(ב) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, למעט חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות;
”יתרה צבורה“ – יתרה כוללת למעט תשלומים פטורים, סכומים בקופת גמל להשקעה וסכומים בחשבון חדש כמשמעותו בסעיף 9א, לרבות הרווחים שנצמחו מהם המחושבים לפי הוראות סעיף 6(ב) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני;
”תקרה“ – מכפלת תקרת הקצבה המזכה במכפיל ההמרה להון;
”מכפיל ההמרה להון“, ”תקרת הקצבה המזכה“ ו”תשלומים פטורים“ – כהגדרתם בסעיף 9א.
משיכת יתרה צבורה נמוכה לפי חוק הפיקוח על קופות גמל [תיקון: תשע״ו]
(17ב)
קופות גמל סכומים שמשך יחיד מכל מרכיבי החשבון על פי הוראות סעיף 23(ב)(1א) לחוק הפיקוח על קופות גמל.
רווחים מקופת גמל לתגמולים [תיקון: תשל״ה־2, תשנ״ו־2, תשס״ב־9, תשס״ה־9, תשס״ה־10, תשס״ט־3]
(18)
ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים שאינם חייבים במס לפי סעיף 3(ד) או סעיף 87, שקיבל יחיד מקופת גמל לתגמולים, אשר מקורם בסכומים שהפקידו היחיד או מעבידו לקופת הגמל.
[תיקון: תשס״ב־9, תשס״ד, תשס״ה־10, תשס״ט־3]
(18א)
(בוטלה).
[תיקון: תשע״ז־10, בג״ץ 10042/16]
(18ב)
(בוטלה).
ביטוח חיים [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ז, תשס״ב־9]
(19)
סכום המתקבל על פי פוליסה לביטוח חיים, למעט –
(1)
סכום שקיבל אדם בשל ביטוח חייו של אחר למעט קרובו כמשמעותו בסעיף 88 שהפרמיה לביטוחו לא הותרה למבטח כהוצאה;
(2)
סכום שאינו פטור לפי פסקאות (7א) או (17), או שחייבים עליו במס על פי סעיפים 3(ד) או 87;
בפסקה זו, ”סכום המתקבל על פי פוליסה לביטוח חיים“ – סכום המתקבל במותו של המבוטח על חלק הסיכון למקרה מוות בלבד, שבפוליסה לביטוח חיים, למעט סכום שהתקבל ממרכיב החיסכון או הנובע ממנו.
הנחות ומתנות מעביד לעובדו ושוויה של הסעה מאורגנת [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ו־2, תשל״ז, תשל״ח־3, תשל״ח־6, תשל״ח־7, תשמ״א־4, תשמ״א־6, תשמ״ו, תשמ״ו־5, תשמ״ז־2, תש״ן־4, תשס״ה־4]
(20)
שוויה של נסיעת העובד מביתו למקום העבודה ובחזרה בהסעה מרוכזת המאורגנת וממומנת בידי המעביד, אם המנהל או מי שהוא הסמיך לכך קבע שהסעה מרוכזת של העובדים למקום העבודה היא הכרחית בשל תנאי העבודה ומיקומו של מקום העבודה, וההסעה היא בהתאם לתנאים שקבע.
פיצויי הלנת שכר [תיקון: תשל״ה־2, תש״ן־2]
(21)
(א)
סכום שקיבל עובד כפיצוי הלנת שכר על פי חוק הגנת השכר, התשי״ח–1958, בגבולות סכום הפרשי הצמדה וריבית על השכר המולן;
(ב)
על אף האמור בפסקת משנה (א), לגבי מי שהכנסתו החייבת בחודש כלשהו מ־24 החדשים שקדמו לקבלת הפיצוי עלתה על סכום התקרה לאותו חודש, מרכיב המס שבפיצוי הפטור ישולם כמס;
(ג)
בפסקה זו –
”מרכיב המס“ – הפיצוי הניתן בשל חלק השכר שהיה משתלם כמס אילו שולם השכר במועדו;
”סכום התקרה“ – סכום של 2300 שקלים חדשים (נכון לשנת 1990; בשנת 2021, 8,160 ש״ח; בשנת 2022, 8,280 ש״ח, בשנת 2023, 8,760 ש״ח), כשהוא מתואם כאילו היה תקרת הכנסה כהגדרתה בסעיף 120א.
דמי מזונות [תיקון: תשל״ז, תשמ״ח־3]
(22)
דמי מזונות שמקבל יחיד ממי שהיה נשוי לו או ממי שהוא נשוי לו וחי בנפרד ממנו, ודמי מזונות שמקבל יחיד בעד ילדיו מההורה האחר, או תשלום שמקבל יחיד, בשבילו או בשביל ילדיו, מהמוסד לביטוח לאומי על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב–1972.
סכומים על פי הסכם עזבון בחיים [תיקון: תשל״ז]
(23)
(א)
שיעור מקיצבה שמקבל אדם על פי הסכם למתן עזבון בחיים לקרן קיימת לישראל, לקרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל או לכל מוסד אחר שקבע שר האוצר, כמפורט להלן:
(1)
אם לנותן העזבון בחיים לא מלאו 50 שנה בעת נתינתו – 50%;
(2)
אם בעת נתינת העזבון בחיים מלאו לנותן 50 שנה אך לא מלאו לו 60 שנה – 60%;
(3)
אם בעת נתינת העזבון בחיים מלאו לנותן 60 שנה אך לא מלאו לו 70 שנה – 75%;
(4)
אם בעת נתינת העזבון בחיים מלאו לנותן 70 שנה אך לא מלאו לו 80 שנה – 80%;
(5)
אם בעת נתינת העזבון בחיים מלאו לנותן 80 שנה – 90%;
(ב)
הפטור שלפי פסקת משנה (א) הוא במקום הפטור שלפי סעיף 9ב, ונותן העזבון לא יהא זכאי לזיכוי או לניכוי לפי כל דין בשל מתן אותו עזבון בחיים.
הפרשי הצמדה וריבית על מס ששולם ביתר [תיקון: תשמ״ב־3, תשמ״ו־8, תשמ״ז]
(24)
ריבית והפרשי הצמדה שקיבל נישום בשל מס ששילם ביתר, ריבית והפרשי הצמדה שקיבל עוסק לפי סעיף 105 לחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975, וריבית והפרשי הצמדה שקיבל נישום מכוח סעיף 103א לחוק מס שבח; הוראה זו לא תחול לגבי נישום שריבית והפרשי הצמדה הן בידיו הכנסה לפי סעיף 2(1).
דמי שכירות שקיבל קשיש [תיקון: תשמ״ז־9]
(25)
הכנסה מדמי שכירות מהשכרת דירה למגורים שקיבל קשיש המתגורר בבית אבות בשל הדירה שבה גר לפני כניסתו לבית האבות – עד לסכום מחצית התשלום השנתי ששילם בעד החזקתו בשנת המס בבית האבות; לענין זה, ”בית אבות“ – מקום מגורים קבוע לשלושים יחידים לפחות שגילם מעל 65 שנים, שניתן לו רשיון על פי חוק הפיקוח על מעונות, התשכ״ה–1965.
תרומה למועמד בבחירות מוקדמות [תיקון: תשנ״ג־5]
(26)
תרומה למועמד בבחירות מוקדמות המותרת לפי פרק ב׳ לחוק המפלגות, התשנ״ב–1992.
תשלומים לחיילים משוחררים [תיקון: תשנ״ד־4]
(27)
כספים שקיבלה הקרן או שקיבל חייל משוחרר לפי חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ״ד–1994.
הימורים הגרלות או פרסים [תיקון: תשס״ג־4]
(28)
השתכרות או רווח, כאמור בסעיף 2א, שערכם פחת מסכום שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, והכל בתנאים ובתיאומים שקבע.
פורסם צו מס הכנסה (קביעת סכום לענין השתכרות או רווח מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת פרסים), התשס״ג–2003, לפיו תקרת הפטור עומדת על 30,500 ש״ח (מתואם לשנת 2019; בשנת 2021, 30,360 ש״ח; בשנת 2022, 31,200 ש״ח; בשנת 2023, 32,760 ש״ח).
מלגה לסטודנט או לחוקר [תיקון: תש״ע־5, תשע״א־5]
(29)
מלגה שניתנת לסטודנט או לחוקר בתקופת לימודיו במוסד לימוד ומחקר, ולגבי חוקר – עד לסכום התקרה; בפסקה זו –
”חוקר“ – כל אחד מאלה:
(1)
מי שמלאו לו 18 שנים והוא משמש חמש שנים לפחות חוקר במכון מחקר תורני ולומד במכון בתחומי פעילותו;
(2)
מי שהוא בעל תואר אקדמי ראשון לפחות ממוסד להשכלה גבוהה בישראל, או ממוסד אקדמי בחוץ לארץ המוכר על ידי משרד החינוך, המשמש חוקר במוסד מחקרי ולומד במוסד המחקרי בתחומי פעילותו;
”מוסד לימוד ומחקר“ – כל אחד מאלה:
(1)
מוסד להשכלה גבוהה, לעניין סטודנט;
(2)
מוסד מחקרי, לעניין חוקר;
(3)
מכון מחקר תורני, לעניין חוקר;
”מוסד להשכלה גבוהה“ – מוסד שהוא אחד מאלה:
(1)
מוסד שהוכר לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958 (להלן – חוק המועצה להשכלה גבוהה);
(2)
מוסד שקיבל תעודת היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
(3)
מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
”מוסד מחקרי“ – מוסד ציבורי שמקדם, עורך או מקיים מחקרים בתחומי הפעילות והלימודים המתקיימים בו, ומפרסם מחקרים בפרסומים היוצאים לאור על ידו או בסיוע או בשיתוף עם מוסדות להשכלה גבוהה, ושאינו מוסד להשכלה גבוהה;
”מכון מחקר תורני“ – מוסד ציבורי, שמקדם עורך או מקיים מחקרים בתחומי לימודים תורניים, והוא זכאי לתמיכה ממשרד התרבות לפי חוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985;
”מוסד ציבורי“ – כהגדרתו בפסקה (2) של סעיף זה;
”מלגה“ – מענק, פרס או פטור מתשלום שניתן לסטודנט או לחוקר, במישרין או בעקיפין, באופן חד־פעמי או עתי, בתקופת לימודיו, למימון שכר הלימוד או לצורך קיומו בתקופת לימודיו, והכל בלבד שלא ניתנת בעדם כל תמורה מצד הסטודנט או החוקר והם ניתנו בתקופת הלימודים; לעניין זה תמלוגים בשל שימוש במחקר לא ייחשבו מענק, פרס או פטור מתשלום כאמור;
”סטודנט“ – מי שלומד במוסד להשכלה גבוהה בתחומי הלימודים המתקיימים בו;
”סכום התקרה“ – 90,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2010; בשנת 2021, 97,000 ש״ח; בשנת 2022, 100,000 ש״ח; בשנת 2023, 105,000 ש״ח); יראו את הסכום האמור כסכום כמשמעותו בסעיף 120ב;
”שימוש במחקר“ – שימוש של מוסד הלימוד והמחקר במחקרו או בממצאיו של הסטודנט או החוקר, לרבות בדרך של פרסום ספר או פרסום שמו של המוסד כאמור במחקר;
”תמורה“ – לרבות כל התחייבות של הסטודנט או החוקר למתן שירות כלשהו לנותן המלגה או למילוי תפקיד בו; ולעניין זה, כל אלה לא ייחשבו תמורה:
(1)
התחייבות של הסטודנט או החוקר להקדיש את מרב מרצו וזמנו ללימודים או למחקר והכל במוסד הלימוד והמחקר;
(2)
שימוש במחקר;
(3)
פעילות קהילתית או חברתית של הסטודנט או החוקר מטעם מוסד הלימוד והמחקר, או בזיקה אליו;
”תקופת הלימודים“ –
(1)
לגבי סטודנט – תקופת הלימודים של סטודנט שהוגדרה בתקנון המוסד להשכלה גבוהה לגבי סוג הלימודים האמור, ולגבי המנויים להלן, תקופת הלימודים לא תעלה על –
(א)
לגבי מי שלומד לתואר אקדמי שני – תקופה של ארבע שנות מס מהיום שהחל את לימודיו לתואר האמור;
(ב)
לגבי מי שלומד לתואר אקדמי שלישי – תקופה של שמונה שנות מס מהיום שהחל את לימודיו לתואר האמור;
(2)
לגבי חוקר – תקופת המחקר כפי שהוגדרה על ידי המוסד המחקרי או המכון למחקר תורני, ובלבד שלא תעלה על 12 שנים.
פיצוי לתורמת ביציות [תיקון: תש״ע־7]
(30)
פיצוי ששולם לתורמת לפי סעיף 43 לחוק תרומת ביציות, התש״ע–2010;
מענק לספורטאי בעד זכייה בתחרות [תיקון: תשפ״ב־4]
(31)
מענק ששילמו משרד התרבות והספורט, הוועד האולימפי בישראל, הוועד הפאראלימפי הישראלי או התאחדות איל״ת – התאחדות ישראלית לספורט תחרותי שאינו אולימפי, לזוכה במקום הראשון, השני או השלישי בתחרות שהתקיימה במסגרת המשחקים האולימפיים, המשחקים הפאראלימפיים או משחקי העולם, או לזוכה כאמור בתחרות לבוגרים שהתקיימה במסגרת אליפות עולם, אליפות אירופה או אליפות מוכרת, והכול בעד זכייה בתחרות כאמור; לעניין פסקה זו, ”אליפות מוכרת“ – אליפות חלופית לאליפות עולם או לאליפות אירופה, בענפי ספורט שבהם לא מתקיימת אליפות כאמור, שהוכרה על ידי משרד התרבות והספורט, בהתייעצות עם היחידה לספורט הישגי או היחידה לספורט תחרותי, לפי העניין.
פטור לקיצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל ולקיצבה המשתלמת על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה [תיקון: תשל״ג־2, תשל״ה, תשל״ז, תשל״ח־3, תשל״ח־7, תשל״ט־2, תש״ם, תשמ״ד־3, תשמ״ו, תשמ״ו־5, תשנ״ב־6, תש״ס, תשס״ד, תשס״ד־2, תשס״ה־4, תשס״ה־10, תשס״ז־2, תשס״ח־6, תשע״ב־5, תשע״ד־8, תשע״ו, תשע״ו־14, תשע״ז־3, תשע״ז־4]
(א)
לענין סעיף זה –
”קיצבה“ – קיצבה המשתלמת מאת מעביד, או המשתלמת מאת קופת גמל וכן קצבה המשתלמת על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, כהגדרתו בפסקה (3א) להגדרה ”הכנסה מיגיעה אישית“ שבסעיף 1 והכל למעט קצבת שאירים כהגדרתה בסעיף 9(6ו);
”קצבה מוכרת“ – חלק מקצבה המשולמת על ידי קופת גמל לקצבה שאינה קרן ותיקה, הנובע מתשלומים פטורים;
”תשלומים פטורים“ – כל אחד מאלה:
(1)
סכומים ששולמו לקופת גמל לקצבה –
(א)
על ידי מעבידיו של עובד, בעבור העובד, על חשבון מרכיב תגמולי המעביד, העולים על השיעור להפקדה כשהוא מוכפל במשכורתו של העובד או בסכום התקרה, לפי הנמוך;
(ב)
על ידי העובד על חשבון מרכיב תגמולי העובד, העולים על השיעור המרבי להפקדה של מרכיב תגמולי העובד לפי סעיף 22 לחוק הפיקוח על קופות גמל, כשהוא מוכפל במשכורתו של העובד או בשכר הממוצע במשק לחודש, לפי הנמוך;
(ג)
על ידי מעבידיו של עובד, בעבור העובד, על חשבון מרכיב הפיצויים, אשר ראו אותם כהכנסת עבודה של העובד במועד שבו שולמו לקופות גמל לקצבה לפי סעיף 3(ה3)(1א) או (1ב);
בפסקה זו –
”השכר הממוצע במשק“, ”השיעור להפקדה“, ”משכורת“ ו”סכום התקרה“ – כהגדרתם בסעיף 3(ה3);
”מרכיב הפיצויים“, ”מרכיב תגמולי העובד“, ו”מרכיב תגמולי המעביד“ – כמשמעותם לפי סעיף 21 לחוק הפיקוח על קופות גמל;
(2)
כספים שהועברו לחשבון חדש כאמור בסעיף 23(א)(2א) או (2ב) לחוק הפיקוח על קופות גמל;
(3)
סכומים ששילם יחיד בעד עצמו לקופת גמל לקצבה, בלא תשלום מקביל מטעם מעביד, ושהיחיד אינו זכאי בשלהם לזיכוי לפי סעיף 45א או לניכוי לפי סעיף 47;
(4)
סכומים ששילם יחיד בעד עצמו לקופת גמל להשקעה;
”קצבה מזכה“ – סך כל הקצבאות שמקבל אדם, למעט קצבה מוכרת;
”תקרת הקצבה המזכה“ – 8,190 שקלים חדשים (נכון לשנת 2012; בשנת 2021, 8,460 ש״ח; בשנת 2022, 8,660 ש״ח; בשנת 2023, 9,120 ש״ח);
”גיל הזכאות“ – גיל הפרישה או הגיל שבו החל יחיד לקבל קצבה מזכה, כולה או חלקה, לפי המאוחר;
”גיל פרישה“ – כהגדרתו בסעיף 1, ואולם לענין סעיף זה יראו אדם כאילו הגיע לגיל פרישה אף אם:
(1)
(נמחקה);
(2)
הוא פרש פרישה מוקדמת בשל נכות יציבה בדרגה של 75% או יותר, שנקבעה על פי אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א) או על פי תקנות שהותקנו מכוח סעיף 9(5)(ב);
”מכפיל ההמרה להון“ – 180 או מכפיל אחר שקבע שר האוצר בצו, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת;
”מענק פטור“ – (נמחקה);
”כוחות הבטחון“ – (נמחקה).
(ב)
(הנוסח הקבוע): קצבה מזכה שמקבל יחיד שהגיע לגיל פרישה, תהיה פטורה ממס עד לסכום שלא יעלה על 67% מתקרת הקצבה המזכה.
(הוראת שעה בשנות המס 2020 עד 2024): קצבה מזכה שמקבל יחיד שהגיע לגיל פרישה, תהיה פטורה ממס עד לסכום שלא יעלה על 52% מתקרת הקצבה המזכה (בשנת 2021, 4,399 ש״ח; בשנת 2022, 4,503 ש״ח; בשנת 2023, 4,742 ש״ח).
(ב1)
הקצבה המוכרת שמקבל אחד מאלה פטורה ממס:
(1)
יחיד שמלאו לו 60 שנים;
(2)
יחיד שפרש פרישה מוקדמת כאמור בפסקה (2) להגדרה ”גיל פרישה“ שבסעיף קטן (א).
(ג)
(1)
בסעיף קטן זה –
”יתרת ההון הפטורה“ – הסכום המתקבל מהפחתת הסכום האמור בפסקת משנה (ב) מהסכום האמור בפסקת משנה (א) –
(א)
סכום השווה ל־67% מתקרת הקצבה המזכה כשהוא מוכפל במכפיל ההמרה להון;
(ב)
המענקים הפטורים כשהם צמודים למדד מהיום שבו התקבלו עד יום 1 בינואר בשנה שבה חל גיל הזכאות, ומוכפלים במקדם; לעניין זה, ”מקדם“ – סכום השווה ל־35% מתקרת הקצבה המזכה כשהוא מוכפל במכפיל ההמרה להון ומחולק בסכום המתקבל מהכפלת הסכום הפטור המרבי לכל שנת עבודה כאמור בסעיף 9(7א)(א)(2) ב־32;
”מענקים פטורים“ – סכומים פטורים לפי סעיף 9(7ב) שקיבל יחיד וכן סכום המענקים הפטורים לפי סעיף 9(7א)(א) שקיבל יחיד בעד שנות עבודתו שקדמו לגיל הזכאות, ולא יותר מ־32 שנות עבודה, ולמעט אלה:
(א)
מענקים שקיבל יחיד שחלה עליו פסקה (2) להגדרה ”גיל פרישה“ שבסעיף קטן (א);
(ב)
מענק נוסף לקצבה ששולם –
(1)
(2)
(3)
(2)
על אף הוראות סעיף קטן (ב), נישום הזכאי לפטור ממס לפי הסעיף הקטן האמור, שקיבל גם מענקים פטורים, לא יעלה סכום הפטור לגביו, לפי אותו סעיף קטן, על יתרת ההון הפטורה כשהיא מעודכנת לפי הוראות פסקה (3), ומחולקת במכפיל ההמרה להון.
(3)
ב־1 בינואר של כל שנת מס, החל ב־1 בינואר של השנה שבה חל גיל הזכאות, תתואם יתרת ההון הפטורה בהתאם להוראות סעיף 120ב.
(ד)
(בוטל).
(ה)
(1)
סכום שקיבל יחיד עקב היוון קצבאות – פטור ממס עד לסכום כולל שלא יעלה על 67% ממכפלת תקרת הקצבה המזכה במכפיל ההמרה להון, ואם קיבל היחיד מענקים פטורים כאמור בסעיף קטן (ג) – עד ליתרת ההון הפטורה כהגדרתה בסעיף הקטן האמור, ובלבד שהיחיד הגיש לפקיד השומה בקשה לקבלת פטור על סכום מהוון לפי פסקה זו, בטופס שקבע המנהל, לא יאוחר מתום 90 ימים מהיום שבו ניתן לו לראשונה פטור ממס בשל קצבה מזכה לפי סעיף זה.
(2)
ניתן פטור ממס לפי פסקה (1), יופחת סכום הפטור לפי סעיפים קטנים (ב) ו־(ג) בסכום השווה לסכום הפטור לפי פסקה (1) כשהוא מחולק במכפיל ההמרה להון.
(3)
על אף הוראות סעיף 121, על סכום שהתקבל עקב היוון קצבה מוכרת, אשר אינו פטור ממס לפי פסקה (1), יוטל מס רק בשל מרכיב הרווח היחסי, בשיעור של 15%; לעניין זה –
”מרכיב הרווח היחסי“ – הסכום המתקבל מחלוקת הסכום האמור בפסקת משנה (א) בסכום האמור בפסקת משנה (ב) –
(א)
הסכום שהתקבל עקב היוון קצבה מוכרת, כשהוא מוכפל בהפרש החיובי שבין היתרה הצבורה לבין התשלומים הפטורים;
(ב)
היתרה הצבורה;
”היתרה הצבורה“ – הכספים שנצברו לזכותו של יחיד בחשבונו בקופת גמל לקצבה שאינה קרן ותיקה, עד למועד חישוב רווחי הקופה שקדם לגיל הזכאות של היחיד, והנובעים מתשלומים פטורים.
(4)
יחיד שמשך סכומים מקופת גמל כהיוון קצבה שמקורה במרכיב הפיצויים, שהופקדו בלא מרכיב תגמולי המעביד כהגדרתם בסעיף 3(ה3), יראו אותו כמי שחזר בו מכוונתו להשאיר את הכספים למטרת קצבה, ויחולו הוראות סעיף 9(7א)(ז).
(ה1)
על אף האמור בסעיף קטן (ה), על היוון קצבה מוכרת הנובעת מכספים שהועברו לחשבון חדש כאמור בסעיף 23(א)(2א) או (2ב) לחוק הפיקוח על קופות גמל, יחול האמור בסעיף 3(ה4)(3).
(ו)
(1)
יחיד שנפטר לאחר שמלאו לו 75 שנים וטרם החל לקבל קצבה מוכרת, יראו אותו כמי שהיוון את הקצבה המוכרת ערב פטירתו ויחולו על היוון כאמור הוראות סעיף קטן (ה).
(2)
על אף האמור בפסקה (1), תשלומים פטורים שהיו בקופת הגמל של היחיד בעת שנפטר (בפסקה זו – תשלומים פטורים בעת הפטירה) וכן ריבית ורווחים הנובעים מהם, שהועברו לקופת גמל לקצבה של מוטב כהגדרתו בחוק הפיקוח על קופות גמל (בסעיף קטן זה – מוטב) לשם משיכתם כקצבה מוכרת, יהיו פטורים ממס אם נמשכו כקצבה, ואולם אם ביקש המוטב להוונם יחולו על ההיוון הוראות סעיף קטן (ה) ויראו לעניין זה כתשלומים פטורים רק את התשלומים הפטורים בעת הפטירה.
(3)
יחיד שנפטר לאחר שהתחיל לקבל קצבה מוכרת מקופת גמל לקצבה והובטח לו מספר מזערי של תשלומי קצבה שישולם לו, ולאחר פטירתו – למוטביו, יראו ביתרת התשלומים המשולמים למוטביו כקצבה או כקצבת שאירים, לפי העניין, ואולם אם ביקש המוטב להוון את יתרת התשלומים יחולו על ההיוון הוראות סעיף קטן (ה)(3); לעניין סעיף זה, ”יתרת התשלומים“ – לרבות הסכום שנותר בקופת הגמל שממנו היו עתידים להשתלם תשלומי הקצבה המוכרת.
(ז)
לגבי שנות המס 2012 עד 2024 יקראו סעיף זה כך:
(1)
לגבי שנות המס 2012 עד 2015 – בכל מקום, במקום ”67%“ יקראו ”43.5%“;
(2)
לגבי שנות המס 2016 עד 2019 – בכל מקום, במקום ”67%“ יקראו ”49%“;
(3)
לגבי שנות המס 2020 עד 2024 – בכל מקום, במקום ”67%“ יקראו ”52%“.
(ח)
לעניין סעיף זה, יראו כתשלומים פטורים כספים שהועברו לחשבון חדש בקופת גמל לקצבה על שם בן זוג לשעבר על פי הוראות סעיף 9(17א) והיו תשלומים פטורים בידי העמית בקופת הגמל לקצבה שממנה הועברו.
פטור לקיצבה אחרת [תיקון: תשל״ג־2, תשל״ג־5, תשל״ט־3, תש״ם, תשמ״ד־3, תשע״ב־5]
35% מההכנסה לפי סעיף 2(5) שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה כמשמעותו בסעיף 9א(א) ואיננה קיצבה כמשמעותה בסעיף 9א(א) או שמקבלים שאירים ואשר אינה פטורה לפי סעיף 9(6ו) – פטורים ממס; סכום המתקבל עקב היוון קיצבה פטורה לפי סעיף זה – פטור ממס.
הנחה לקצבה של תושב ישראל לראשונה ושל תושב חוזר ותיק [תיקון: תשס״ב־9, תשס״ח־13]
על אף האמור בסעיפים 9א, ו־121, לפי הענין ובכפוף לאמור בסעיף 14(א), סכום המס על קצבה שמקורה מחוץ לישראל שמקבל יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק, כאמור בסעיף 14(א), בשל עבודתו במדינת חוץ, לא יעלה על סכום המס שהיה משלם על אותה קצבה במדינה שבה משולמת הקצבה, אילו היה נשאר תושב אותה מדינה.
פטור להכנסה מדמי שכירות מסוימים [תיקון: תשס״ג־2, תשס״ד]
(א)
35% מהכנסת שכירות מוטבת שמקבל יחיד זכאי, פטורים ממס, אם התקיימו כל אלה:
(1)
ליחיד או לבן זוגו לא היו הכנסות מקצבה, שחלות עליה הוראות סעיפים 9א או 9ב, או הכנסות מריבית, שחלות עליה הוראות סעיפים 125ד או 125ה;
(2)
דמי השכירות אינם משולמים על ידי קרוב, כהגדרתו בסעיף 105יא, או על ידי חבר בני אדם שהיחיד הוא בעל שליטה בו.
(ב)
פטור לפי סעיף קטן (א) יינתן לאחד מבני הזוג בלבד.
(ג)
בסעיף זה –
”בעל שליטה“ – כהגדרתו בסעיף 32(9);
”הכנסת שכירות מוטבת“ – הכנסה חייבת מדמי שכירות לפי סעיף 2(6) או (7) שמקבל יחיד מהשכרת נכס שהיה בבעלותו, ששימש בידיו במישרין להפקת הכנסתו מיגיעה אישית מעסק או ממשלח יד בישראל, עד לתקרת ההכנסה, כשהיא מוכפלת בשיעור הזכאות;
”יחיד זכאי“ – כל אחד מאלה:
(1)
יחיד שהגיע לגיל הפרישה;
(2)
יחיד, אם הוא או בן זוגו הגיעו לגיל הפרישה;
והכל אם הוא תושב ישראל ומלאו לו במועד הקובע, כהגדרתו בסעיף 88, 55 שנים;
”שיעור הזכאות“ – שיעור של 2% לכל שנת מס שבה שימש הנכס, במישרין, בידי היחיד להפקת הכנסה מיגיעה אישית מעסק או ממשלח יד בישראל, אך לא יותר מ־70%;
”תקרת ההכנסה“ – הסכום הנקוב בהגדרה ”קצבה מזכה“ שבסעיף 9א, כשהוא מוכפל ב־12.

סימן ב׳: סמכות לפטור

הנחה ממס על הענקה בעד פריון עבודה ושכר עבודה בעד עבודה במשמרות [תיקון: תשכ״ח, תשל״ה־2, תשמ״ו־6, תש״ן־4]
(א)
בסעיף זה –
”הטבה במס“ – זיכוי ממס או ניכוי מהכנסה או שיעורי מס נמוכים מהשיעורים הקבועים בסעיף 121;
”הענקה בעד פריון עבודה“ – הענקה, הטבה או פרמיה, שהיא הכנסת עבודה המשתלמת על פי חוזה עבודה שאושר לענין סעיף זה כפי שנקבע בתקנות, בנוסף על המשכורת או השכר המקובלים הקבועים בחוזה העבודה, בעד פריון עבודה העולה על הפריון הרגיל ואשר נקבע על פי נורמות מדודות שאישר המכון לפריון העבודה והייצור, או גוף אחר שקבע לענין זה שר האוצר על פי המלצת המכון;
”משמרת שניה ושלישית“ – כפי שהגדיר שר האוצר בתקנות, לאחר התייעצות עם שר העבודה והרווחה.
(ב)
שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות הטבה במס, לגבי הכנסה מעבודה במשמרת שניה או שלישית או מהענקה המשתלמת בעד פריון עבודה, במפעלי תעשיה שעיקר פעילותם בשנת המס היא פעילות ייצורית כמשמעותה בחוק עידוד התעשיה (מסים), תשכ״ט–1969, שקבע שר האוצר לאחר התייעצות עם שר התעשיה והמסחר, ויכול שיקבע לענין זה מפעלים מסויימים או לפי ענפי תעשיה.
פורסמו תקנות מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה בעד עבודה במשמרות), התשמ״ז–1986 לפיהן יינתן זיכוי מהמס בשיעור של 15% לפי התנאים המפורטים בתקנות האמורות; סכום הזיכוי לא יעלה על 1800 שקלים חדשים לשנה (מתואם לאוקטובר 1986; בשנת 2021, 11,180 ש״ח; בשנת 2022, 11,520 ש״ח; בשנת 2023, 12,120 ש״ח); תחולתן של התקנות עד יום 15.2.2023).
(ג)
מי שסך כל ההכנסה שהוא זכאי לה מאת מעביד המשלם לו הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב) עולה על 38,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 1990; בשנת 2021, 128,400 ש״ח; בשנת 2022, 131,520 ש״ח; בשנת 2023, 138,840 ש״ח) (להלן – סכום התקרה), לא יהא זכאי להטבה לפי סעיף זה בשל חלק ההכנסה העולה על סכום התקרה, ולענין זה יראו את הכנסתו שחל עליה סעיף קטן (ב) כהכנסתו הגבוהה ביותר בסולם הכנסותיו; סכום התקרה יתואם כאילו הוא תקרת הכנסה כהגדרתה בסעיף 120א.
(ד)
בתקנות כאמור בסעיף קטן (ב) ניתן לקבוע –
(1)
שהטבה במס תחול לגבי כל ההכנסה כאמור בו או לגבי חלק ממנה;
(2)
הטבה במס בשיעורים שונים או בסכומים שונים, לענפי תעשיה שונים, למקצועות שונים ולסוגי נישומים שונים;
(3)
כללים ותנאים להחלת ההטבה במס;
(4)
סוגי עובדים שעל הכנסתם לא תחול ההטבה במס.
הטבות מס ביישובים [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ח־6, תשס״ג־4, תשס״ה־3, תשס״ה־4, תשס״ה־8, תשס״ז־8, תשס״ט, תש״ע־6, תשע״ו־10, תשע״ז־17, תשע״ז־18, תשע״ח־7, תשע״ט־2, תשפ״א, תשפ״ב־3]
(א)
בסעיף זה –
”דירת מגורים“ – כהגדרתה בסעיף 9(ג) לחוק מיסוי מקרקעין;
”חייל“ – חייל המשרת על פי התחייבות לשירות קבע בצבא־הגנה לישראל, שוטר, לרבות שוטר במשמר הגבול שבמשטרת ישראל, סוהר וכן עובד בשירות הביטחון הכללי או במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ובלבד שהם משרתים במערך הלוחם;
”יישוב מוטב“ – יישוב שב־31 בדצמבר שלפני שנת המס שלגביה ניתן הזיכוי לפי סעיף זה, מתקיימים בו כל אלה:
(1)
הוא יישוב סמוך לגבול או יישוב שדירות המגורים שבתחומו, כולן או חלקן, שוכנות מצפון לקו רוחב 750, מדרום לקו רוחב 610 או ממזרח לקו אורך 250, למעט יישוב שעל תושביו חלות הוראות סעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ״ה–1985;
(2)
אוכלוסייתו מונה פחות מ־85,000 תושבים, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
(3)
הוא משויך לאשכול 8 או לאשכול נמוך יותר במדרג החברתי–כלכלי, אלא אם כן הוא יישוב סמוך לגבול;
(4)
הקמתו אושרה על פי כל דין;
(5)
הניקוד הכולל שלו הוא 25 נקודות לפחות;
”יישוב סמוך לגבול“ – יישוב שדירות המגורים שבתחומו, כולן או חלקן, שוכנות עד 7 קילומטרים מגבול ישראל עם ירדן, סוריה או מצרים או מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, או עד 9 קילומטרים מגבול ישראל עם לבנון, והכול בקו אווירי;
”יישוב עירוני“ – עירייה או מועצה מקומית, למעט מועצה אזורית;
”יישוב עירוני בנגב“ – עירייה או מועצה מקומית, למעט מועצה אזורית, המשתייכות למחוז הדרום כפי שנקבע בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם, לפי סעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948;
”יישוב עירוני סמוך לגבול עימות בצפון“ – עירייה או מועצה מקומית, למעט מועצה אזורית, המשויכת לאשכול 6 או לאשכול נמוך יותר במדרג החברתי–כלכלי, המשתייכת למחוז הצפון כפי שנקבע בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאורי גבולותיהם לפי סעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948, ושדירות המגורים בתחומה, כולן או חלקן, שוכנות עד 9 קילומטרים מגבול ישראל עם לבנון, והכול בקו אווירי, ובלבד שאינה יישוב צמוד לגבול עימות בצפון;
”יישוב צמוד לגבול עימות בצפון“ – יישוב שדירות המגורים בתחומו, כולן או חלקן, שוכנות עד 2 קילומטרים מגבול ישראל עם סוריה או לבנון, והכול בקו אווירי;
”יישוב עירוני צמוד לגבול עימות בצפון“ – עירייה או מועצה מקומית, למעט מועצה אזורית, המשויכות לאשכול 6 או לאשכול נמוך יותר במדרג החברתי–כלכלי, ושדירות המגורים בתחומן, כולן או חלקן, שוכנות עד 2 קילומטרים מגבול ישראל עם סוריה או לבנון, והכול בקו אווירי;
”מדד הפריפריאליות“ – אשכול הפריפריאליות של רשויות מקומיות לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לגבי כל יישוב, ולגבי יישוב במועצה אזורית – לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי כל יישוב במועצה האזורית או לגבי המועצה האזורית, לפי הנמוך;
”המדרג החברתי–כלכלי“ – אפיון רשויות מקומיות וסיווגן באשכול לפי הרמה החברתית–כלכלית של האוכלוסייה לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי כל יישוב, ולגבי יישוב במועצה אזורית – לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי כל יישוב במועצה האזורית או לגבי המועצה האזורית, לפי הנמוך;
”משכורת מיוחדת“ – משכורת הכוללת תוספת פעילות רמה א׳ אשר שולמה במשך תקופה של שלושה חודשים רצופים לפחות;
”ניקוד כולל“, של יישוב – הניקוד הכולל של היישוב המתקבל מחיבור הניקוד החברתי–כלכלי, ניקוד הפריפריאליות וניקוד הסמיכות לגבול של אותו יישוב, מעוגל למספר השלם הקרוב;
”ניקוד חברתי–כלכלי“ – 35% ממספר הנקודות כמפורט להלן, לפי העניין:
אשכול במדרג החברתי–כלכלי מספר נקודות
1 100
2 90
3 80
4 60
5 30
6 15
7 ומעלה 0;
”ניקוד סמיכות לגבול“ – 25% ממספר הנקודות כמפורט להלן, לפי העניין:
יישוב מספר נקודות
יישוב סמוך לגבול 100
יישוב אחר 0;
”ניקוד פריפריאליות“ – 40% ממספר הנקודות כמפורט להלן, לפי העניין:
אשכול במדד הפריפריאליות מספר נקודות
1 או 2 100
3 80
4 55
5 30
6 10
7 ומעלה 0;
”פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה“ – הנתונים המופיעים בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הידועים ב־31 בדצמבר שלפני שנת המס שלגביה ניתן הזיכוי לפי סעיף זה; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תפרסם, עד יום ג׳ בטבת התשע״ז (1 בינואר 2017), מדד פריפריאליות ומדרג חברתי–כלכלי לגבי כל אחד מהיישובים הנמצא בתחום שיפוטה של מועצה אזורית, בנפרד;
”תוספת פעילות רמה א׳“ – תוספת שכר המשולמת לחייל בשל פעילות במערך הלוחם בשטח פיתוח, המוגדרת על פי הדין החל לגבי החייל כתוספת רמה א׳ ושאישר המנהל לענין זה;
”שטח פיתוח“ – כל אחד מאלה:
(1)
אזור יהודה, שומרון וחבל עזה;
(2)
כל מקום צפונה מקו הרוחב 270;
(3)
כל מקום דרומה מקו הרוחב 070, לרבות אזור ים המלח;
”תושב“, ביישוב מסוים – יחיד שמרכז חייו באותו ישוב.
(ב)
(1)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהניקוד הכולל שלו הוא בין 25 נקודות ל־49 נקודות, זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 7% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 132,000 (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 131,640 ש״ח; בשנת 2022, 134,760 ש״ח; בשנת 2023, 141,840 ש״ח) שקלים חדשים.
(2)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהניקוד הכולל שלו הוא בין 50 נקודות ל־59 נקודות, זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 10% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 162,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 161,520 ש״ח; בשנת 2022, 165,360 ש״ח; בשנת 2023, 174,120 ש״ח).
(3)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהניקוד הכולל שלו הוא 60 נקודות לפחות, זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 12% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 192,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 191,400 ש״ח; בשנת 2022, 196,080 ש״ח; בשנת 2023, 206,400 ש״ח).
(3א)
(א)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהוא יישוב עירוני בנגב, ייווסף לזיכוי ממס שהוא זכאי לו לפי פסקאות (1) עד (3), לפי העניין, שיעור של 6% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית ולתקרת ההכנסה ייווסף סכום נוסף על הסכום הקבוע בפסקאות (1) עד (3), לפי העניין, של 30,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 29,880 ש״ח; בשנת 2022, 30,600 ש״ח); ואולם אם היישוב האמור משויך לאשכול 3 או לאשכול נמוך יותר במדרג החברתי–כלכלי, ייווסף סכום נוסף כאמור של 42,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 41,880 ש״ח; בשנת 2022, 42,960 ש״ח).
(א1)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהוא יישוב עירוני סמוך לגבול עימות בצפון, ייווסף לזיכוי ממס שהוא זכאי לו לפי פסקאות (1) עד (3), לפי העניין, שיעור של 2% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, ולתקרת ההכנסה ייווסף סכום נוסף על הסכום הקבוע בפסקאות (1) עד (3), לפי העניין, של 42,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 41,880 ש״ח; בשנת 2022, 42,960 ש״ח).
(ב)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהוא יישוב צמוד לגבול עימות בצפון, ייווסף לזיכוי ממס שהוא זכאי לו לפי פסקאות (1) עד (3), לפי העניין, שיעור של 2% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית ולתקרת ההכנסה ייווסף סכום נוסף על הסכום הקבוע בפסקאות (1) עד (3), לפי העניין, של 6,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 6,000 ש״ח; בשנת 2022, 6,120 ש״ח).
(ג)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהוא יישוב עירוני צמוד לגבול עימות בצפון, ייווסף לזיכוי ממס שהוא זכאי לו לפי פסקאות (1) עד (3), לפי העניין, שיעור של 6% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית ולתקרת ההכנסה ייווסף סכום נוסף על הסכום הקבוע בפסקאות (1) עד (3), לפי העניין, של 36,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 35,880 ש״ח); אין בזכאות לפי פסקת משנה זו כדי לגרוע מזכאות לפי פסקת משנה (ב).
(ד)
מי שהיה במשך כל שנת המס תושב ביישוב מוטב שהוא יישוב עירוני המשויך לאשכול 4 או לאשכול נמוך יותר במדרג החברתי–כלכלי, ולאשכול 4 או לאשכול נמוך יותר במדרג הפריפריאלי, ייווסף לזיכוי ממס שהוא זכאי לו לפי פסקאות (1) עד (3), לפי העניין, שיעור של 5% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, ולתקרת ההכנסה ייווסף סכום נוסף על הסכום הקבוע בפסקאות (1) עד (3), לפי העניין, של 36,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2020), ובלבד שסך שיעור הזיכוי ממס לתושב ביישוב מוטב שהוא יישוב עירוני לפי חוק זה לא יעלה על 12% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 168,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2020; בשנת 2021, 167,040 ש״ח; בשנת 2022, 171,000 ש״ח; בשנת 2023, 180,000 ש״ח); תושב ביישוב מוטב שהוא יישוב עירוני שזכאי לזיכוי כאמור בפסקת משנה זו וכן לזיכוי אחר לפי הוראות סעיף זה, הברירה בידו לבחור באחד מהם; הוראות פסקת משנה זו וההגדרה ”יישוב עירוני“ יחולו בתקופה שמיום כ״ה בסיוון התש״ף (17 ביוני 2020) עד יום ז׳ בטבת התשפ״ג (31 בדצמבר 2022) (התקופה הוארכה עד ליום 15.2.2023 לפי סעיף 38 לחוק־יסוד: הכנסת); שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להאריך בצו את התקופה האמורה כך שתחול לגבי שנות מס נוספות.
(4)
מי שבמהלך שנת המס היה לתושב ביישוב המפורט בסעיף קטן זה או חדל להיות תושב ביישוב כאמור, זכאי לזיכוי ממס כאמור בסעיף קטן זה באופן יחסי לתקופת תושבותו ביישוב, ובלבד שהיה תושב היישוב 12 חודשים רצופים לפחות.
(4א)
תושב של יישוב שחדל להיות יישוב מוטב, זכאי בשנת המס שבה חדל היישוב להיות יישוב מוטב (בפסקה זו – שנת ההפסקה) ובשנת המס שלאחריה, לזיכוי ממס על פי הניקוד הכולל של היישוב בשנת המס שקדמה לשנת ההפסקה, ובלבד שהיה תושב היישוב האמור במהלך כל שנת המס שקדמה לשנת ההפסקה ושנות המס שלגביהן מתבקש הזיכוי לפי פסקה זו, ולא יחולו לעניין זה הוראות פסקה (4); חזר היישוב להיות יישוב מוטב בשנת המס שלאחר שנת ההפסקה לא יינתן באותה שנת מס זיכוי ממס לפי פסקה זו.
(5)
סכום הזיכוי לפי סעיף זה לא יעלה על סכום המס שהנישום חייב בו, בשל ההכנסה שלגביה ניתן הזיכוי.
(6)
הסכומים הנקובים בסעיף זה יתואמו, החל משנת המס 2020 לפי הוראות סעיף 120ב, ויחולו עליהם לענין זה ההוראות החלות על תקרת ההכנסה.
(ב1)
(הוראת שעה משנת 2017 עד לשנת 2025): מי שהיה במשך כל שנת המס תושב אזור קו עימות דרומי, זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 20% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית עד לתקרת הכנסה של 241,080 שקלים חדשים (נכון לשנת 2017; בשנת 2021, 240,360 ש״ח; בשנת 2022, 246,120 ש״ח; בשנת 2023, 259,080 ש״ח), ובלבד שאם הוא זכאי לזיכוי כאמור וכן לזיכוי אחר לפי הוראות סעיף זה, הברירה בידו לבחור באחד מהם; לעניין זה, ”אזור קו עימות דרומי“ – כהגדרתו לפי חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס״ז–2007.
(ג)
חייל שמשולמת לו משכורת מיוחדת זכאי לזיכוי ממס בשיעור של 5% ממשכורתו המיוחדת עד לסכום של 160,560 שקלים חדשים (נכון לשנת 2015; בשנת 2021, 160,080 ש״ח; בשנת 2022, 163,920 ש״ח; בשנת 2023, 172,560 ש״ח), ובלבד שאם הוא זכאי לזיכוי כאמור וכן לזיכוי אחר לפי הוראות סעיף זה, הברירה בידו לבחור באחד מהם.
(ד)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע ניכוי נוסף בשל נכסים של מפעל הנמצא בשטח התיישבות חדשה או באזור פיתוח כפי שקבע, ובתנאים שקבע.
(ה)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לעניין הוכחת מרכז חיים ביישוב לשם קבלת הטבת מס לפי סעיף זה.
(ו)
המנהל יפרסם ברשומות ובאתר האינטרנט של רשות המסים, עד ה־15 בינואר של כל שנת מס, את רשימת היישובים המוטבים וכן את הניקוד הכולל של כל יישוב כאמור, לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ברשימה כאמור יפרסם המנהל גם את היישובים שחדלו להיות יישובים מוטבים באותה שנת מס.
(ז)
בתוך שלוש שנים מיום כ׳ בטבת התשע״ה (1 בינואר 2016) יערוך בנק ישראל מחקר לבחינת השפעתן של הטבות המס על יישובים מוטבים ויגישו עם מסקנותיו לוועדת הכספים של הכנסת; המחקר יבחן, בין השאר, את אלה:
(1)
השפעות מתן ההטבות במס ליישובים על תחומי רווחה וחינוך;
(2)
השינוי בגודל האוכלוסייה ביישוב, לפי פילוח של האוכלוסייה והיישובים;
(3)
שינויים שחלו במעמדו החברתי–כלכלי של היישוב.
[תיקון: תש״ס־3, תשס״ג־4]
(בוטל).
[תיקון: תשס״א־4, תשס״א־5, תשס״ב־3, תשס״ב־4, תשס״ג־4]
(בוטל).
הגבלה על הנחה או הטבה [תיקון: תשס״ג־2]
הנחה או הטבת מס לפי סעיפים 11, 11א או 11ב לא יינתנו לגבי הכנסה כאמור בחלק ה3 או לגבי הכנסה כאמור בסעיף 125ג, אם שיעור המס החל עליה אינו עולה על 15%.
[תיקון: תשל״ה, תשל״ה־2]
(בוטל).
[תיקון: תשכ״ה־3, תשס״ב־9]
(בוטל).
דיבידנד מהכנסה מועדפת [תיקון: תשכ״ג]
(א)
שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להורות בצו, כי דין דיבידנד המשתלם על ידי סוגים מסויימים של חברות, מתוך הכנסה מועדפת שתפורט בצו, יהא כדין הכנסה מועדפת.
בסעיף זה, ”הכנסה מועדפת“ – הכנסה מריבית או מדיבידנד שעליה ניתנת הקלה או פטור ממס לפי כל חיקוק.
(ב)
דיבידנד, המשתלם על ידי חברה כאמור בסעיף קטן (א) בשנת מס מסויימת, יראוהו ככולל הכנסה מועדפת בשיעור שהוא כיחס שבין ההכנסה המועדפת לבין כלל הכנסתה של החברה בשנה שבה נוצרה ההכנסה שממנה מחולק הדיבידנד.
תושב ישראל לראשונה ותושב חוזר [תיקון: תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ג־4, תשס״ה־9, תשס״ח־13, תשס״ט־3]
(א)
יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה ותושב חוזר ותיק יהיו פטורים ממס במשך עשר שנים מהמועד שהיו לתושבי ישראל כאמור, על הכנסותיהם מכל המקורות המנויים בסעיפים 2, ו־3, שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל או שמקורן בנכסים מחוץ לישראל, אלא אם כן ביקשו אחרת לעניין ההכנסות, כולן או חלקן; בסעיף זה –
”נכס“ – למעט נכס שהגיע לידי היחיד בפטור ממס לפי סעיף 97(א)(5) החל ביום י״א בטבת התשס״ז (1 בינואר 2007);
”תושב חוזר ותיק“ – יחיד ששב והיה לתושב ישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך עשר שנים רצופות לפחות (לגבי מי שהיה לתושב ישראל בשנות המס 2007, 2008 או 2009, יקראו כאילו נאמר ”חמש שנים רצופות“ במקום ”עשר שנים רצופות“).
(ב)
(1)
על אף האמור בפסקה (א) להגדרה ”תושב ישראל“ או ”תושב“, לא יראו יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק, כתושב ישראל, במשך שנה אחת מהמועד שבו עלה או שב לישראל, לפי העניין (בסעיף קטן זה – שנת ההסתגלות), ובלבד שהיחיד הודיע, בתוך 90 ימים מיום הגעתו לישראל כאמור, בטופס שקבע המנהל, על בחירתו בהחלת הוראות סעיף קטן זה.
(2)
על אף הוראות פסקה (1), הודיע יחיד על בחירתו בשנת ההסתגלות, כאמור באותה פסקה, תבוא שנת ההסתגלות במניין לעניין התקופות המפורטות להלן:
(א)
תקופת הפטור האמורה בסעיף קטן (א);
(ב)
(ג)
(ד)
(ה)
התקופה האמורה בסעיף 75טז1(א1) ו־(ג)(2)(א);
(ו)
התקופה האמורה בסעיף 97(ב)(1);
(ז)
התקופה האמורה בסעיף 134ב;
(ח)
התקופה האמורה בסעיף 135(1)(ב).
(ג)
תושב חוזר יהיה פטור ממס במשך חמש שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל, על הכנסות שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל או שמקורן בנכסים מחוץ לישראל, שאינן הכנסות מעסק, כמפורט להלן, אלא אם כן ביקש אחרת, לעניין ההכנסות, כולן או חלקן:
(1)
הכנסות מקצבה, מתמלוגים, מדמי שכירות, מריבית ומדיבידנד, שמקורן בנכסים מחוץ לישראל שרכש התושב החוזר בתקופת שהותו מחוץ לישראל לאחר שחדל להיות תושב ישראל;
(2)
הכנסות מריבית ומדיבידנד שמקורן בנכסים מחוץ לישראל שהם ניירות ערך מוטבים;
בסעיף קטן זה –
”ניירות ערך מוטבים“ – ניירות ערך הנסחרים בבורסה, שרכש התושב החוזר בתקופת שהותו מחוץ לישראל לאחר שחדל להיות תושב ישראל, המנוהלים מחשבון במוסד בנקאי, וכן ניירות ערך הנסחרים בבורסה, שרכש התושב החוזר מתוך הכנסה שהיא ריבית או דיבידנד שמקורם בניירות ערך מוטבים או הכנסה שהיא רווח הון ממכירת ניירות ערך מוטבים, שהופקדה באותו חשבון;
”בורסה“ – בורסה לניירות ערך מחוץ לישראל, שקיבלה אישור מידי מי שרשאי לתתו על פי דין במדינה שבה היא מתנהלת, וכן שוק מוסדר מחוץ לישראל;
”חשבון במוסד בנקאי“ – חשבון במוסד בנקאי שלא בוצעו בו הפקדות לאחר שהתושב החוזר היה לתושב ישראל, פרט להפקדה של הכנסה שהיא ריבית או דיבידנד שמקורם בניירות ערך מוטבים או הכנסה שהיא רווח הון ממכירת ניירות ערך מוטבים;
”תושב חוזר“ – יחיד ששב והיה לתושב ישראל לאחר שהיה תושב חוץ במשך שש שנים רצופות לפחות.
(ג1)
(פקע).
(ד)
(1)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להאריך את התקופות המפורטות בפסקאות משנה (א) עד (ח), כולן או חלקן, לגבי יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה או לגבי תושב חוזר ותיק, לתקופה שלא תעלה על עשר שנות מס, ובלבד שביצע השקעה משמעותית בישראל שיש בה כדי לקדם יעדים לאומיים הנוגעים למשק המדינה, בתוך שנתיים מהמועד שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק, לפי העניין, או בתוך שנתיים מיום כניסתן לתוקף של תקנות לפי פסקה זו, לפי המאוחר מביניהם, ורשאי שר האוצר לקבוע תקופות הארכה שונות, בהתחשב בין השאר, בסוג ההשקעה, בהיקפה ובמיקומה הגאוגרפי, והכל בתנאים ובתיאומים שקבע:
(א)
תקופת הפטור האמורה בסעיף קטן (א);
(ב)
(ג)
(ד)
(ה)
התקופה האמורה בסעיף 75טז1(א1) ו־(ג)(2)(א);
(ו)
התקופה האמורה בסעיף 97(ב)(1);
(ז)
התקופה האמורה בסעיף 134ב;
(ח)
התקופה האמורה בסעיף 135(1)(ב).
(2)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע כי תקנות שנקבעו לפי פסקה (1), יחולו גם על יחיד כאמור באותה פסקה שביצע את ההשקעות בישראל לפני המועד שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק או לפני כניסתן לתוקף של תקנות שנקבעו לפי הפסקה האמורה, בתנאים ובתיאומים שיקבע.
הכנסות חברה שהשליטה על עסקיה היא מחוץ לישראל [תיקון: תשל״ח־4]
חברה שהשליטה על עסקיה ועל הנהלתה היא מחוץ לישראל, שקיבלה בישראל הכנסה שהושגה או שנבעה מחוץ לישראל, רשאי שר האוצר, לפי בקשתה, להורות שהיא תשלם מס בשיעור שלא יעלה על 15% מאותה הכנסה, ובמקרים מיוחדים – אף לפטרה ממס.
סמכות לפטור [תיקון: תשס״ג־2]
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לתת הקלה במס לגבי הכנסה בעלת אופי סוציאלי או לגבי פיצוי, שקיבל יחיד תושב ישראל, אם שולמו לו על ידי מדינה זרה או רשות רווחה שלה, וכן רשאי הוא לפטור ממס הכנסה כאמור, הכל כפי שיקבע.
מילווה המדינה [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ח־6]
שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להורות כי הריבית והפרשי ההצמדה המשתלמים על מילווה שהכנסות המדינה משועבדות לו יהיו פטורים ממס, בין בכלל ובין רק לגבי הריבית והפרשי ההצמדה המשתלמים לתושבי חוץ. וכן רשאי הוא, באישור כאמור, להורות כי הריבית המשתלמת על מילווה שערבים להחזרתו מדינת חוץ או מי ששר האוצר הכיר בו כפועל בשמה של מדינת חוץ ובשבילה, או ריבית על הלוואה שקיבלה הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תהיה פטורה ממס.
פורסם צו מס הכנסה (פטור כללי ממס על מילווה במטבע חוץ שמקבלת המדינה), התשנ״א–1991 לפיו הכנסה מריבית והפרשי הצמדה על מילווה שמשלמת המדינה לתושב חוץ או למי שהיה תושב חוץ כאשר נתן את המילווה, פטורה ממס.
פורסמו תקנות מס הכנסה (פטור ממס לריבית המשתלמת על מילווה מדינה), התשס״ה–2004 לפיהן ריבית, דמי ניכיון או הפרשי הצמדה, המשולמים לתושב חוץ על מילווה מדינה שאינו במפעל קבע של תושב החוץ בישראל ושאינם מהווים בידיו הכנסה לפי סעיף 2(1), יהיו פטורים ממס.
סמכות לפטור הפרשי הצמדה וריבית על פיקדון, תכנית חיסכון ואיגרות חוב [תיקון: תשמ״ג־3, תשמ״ד־8, תשס״ב־9]
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לפטור ממס, כולו או מקצתו, הפרשי הצמדה או ריבית בגובה הפרשי הצמדה המשתלמים על סוגי פיקדונות, סוגי תכניות חיסכון וסוגי איגרות חוב של סוגי נישומים, בהתאם לתנאים שקבע באישור כאמור.
חישוב הריבית הריאלית [תיקון: תשס״ב־9, תשס״ה־9]
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע שיטה לחישוב חלק הריבית העולה על שיעור עליית המדד, בתנאים ובתיאומים שקבע, ורשאי הוא לקבוע כאמור לענין סוגי נכסים או לענין סוגי נישומים, והכל על פי תקופת ההחזקה בנכס או על פי כל מבחן אחר.
פטור על ריבית מסויימת [תיקון: תשכ״ג, תשכ״ג־2, תשכ״ח־2, תשל״ה־2, תשל״ח־6, תשמ״ה־2]
שר האוצר רשאי להורות, בצו שיפורסם ברשומות –
(1)
כי הכנסה מריבית המשתלמת על איגרות חוב שהוצאו לתושב־חוץ שאינו מנהל עסק או משלח־יד בארץ, תהא פטורה מסכום המס העודף על 25% מן הריבית המנוכים לפי סעיף 161(א) לפקודה, וכי הפרשי הצמדה המשתלמים על איגרות חוב כאמור יהיו פטורים ממס, כולו או מקצתו;
(2)
כי יינתנו פטור או הנחה ממס על הכנסה מריבית המשתלמת על ידי המדינה או המשתלמת, באישור המפקח על מטבע חוץ, על ידי מוסד בנקאי כמשמעותו בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954, על פקדונות במטבע חוץ המוחזקים אצלם;
(3)
כי הכנסה מריבית המשתלמת על איגרות חוב שהוצאו על ידי לווה ישראלי לבנק הבין־לאומי לשיקום ופיתוח, תהא פטורה ממס גם כשהיא בידי תושב־חוץ שאיגרות החוב הועברו אליו;
(4)
כי ריבית שמשלם חבר־בני־אדם תושב ישראל בשל הלוואה שקיבל במטבע חוץ מתושב חוץ שאינו מנהל עסק או משלח יד בארץ, כאשר ההלוואה משמשת למטרה מהמטרות המפורטות בסעיף 1 לחוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959, תהא פטורה מהמס כולו או חלקו.
פורסם צו מס הכנסה (פטור ממס של הכנסה מריבית על פקדון במטבע־חוץ של תושבי ישראל), תשכ״ג–1963 לפיו הכנסה מריבית המשתלמת על ידי תאגיד בנקאי על פקדונות במטבע־חוץ, כהגדרתן בצו, תהא פטורה ממס.
פורסם צו מס הכנסה (פטור ממס על פיקדון של תושב חוץ), התשס״ג–2002 לפיו ריבית המשולמת על פיקדון במטבע חוץ לתושב חוץ פטורה ממס, בהתקיים התנאים המפורטים בצו.
פורסם צו מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מריבית על פיקדון במטבע חוץ), התשס״ג–2002 לפיו ריבית המשולמת ליחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה, על פיקדון במטבע חוץ, תהיה פטורה ממס אם התקיימו התנאים המפורטים בצו.
פורסם צו מס הכנסה (פטור ממס לתושב חוזר על הכנסה מריבית על פיקדון במטבע חוץ), התשס״ד–2003 לפיו ריבית המשולמת לתושב חוזר על פיקדון במטבע חוץ, תהיה פטורה ממס אם התקיימו התנאים המפורטים בצו.
סמכות להחזיר מס לתושב חוץ [תיקון: תשל״ח־4, תשס״ב־9]
שר האוצר רשאי להורות על החזרת מס, כולו או מקצתו, לאדם שאינו תושב ישראל אם סכום המס שאותו אדם שילם בישראל עולה על הסכום שהותר לו, בגלל תשלום זה, בארץ מושבו הקבוע כזיכוי מן המס שחל באותה ארץ על הכנסתו שהושגה או שנבעה בישראל, גם אם הסכום לא הותר לו או לא ניתן לו כזיכוי בארץ מושבו, בשל הוראות קיזוז הפסדים באותה ארץ.
הפרשי הצמדה מסויימים [תיקון: תשל״ח־6, תשמ״א־4, תשמ״ד־3, תשנ״ה־2]
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לפטור ממס הפרשי הצמדה כולם או חלקם שנוספו לסכום חוב או תביעה מסוגי חובות או תביעות שנקבעו. לענין זה, ”הפרשי הצמדה“ – לרבות ריבית, בסכום כולל שאינו עולה על הסכום שהיה צריך להוסיפו לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן כאמור בסעיף 159א(א), אילו היו החוב או התביעה צמודים למדד בתקופה המתאימה.
הכנסה ממכירת מים [תיקון: תשל״ח־6]
שר האוצר רשאי בצו, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לפטור ממס בתנאים שנקבעו בצו הכנסה ממכירת מים של מי שכל עיסוקו בהספקת מים.
[תיקון: תש״ן, תשס״ה־9]
(בוטל).
[תיקון: תשנ״ב־7, תשס״ב־9]
(בוטל).

פרק שני: ניכויים וקיזוזים

סימן א׳: ניכויי הוצאות

הניכויים המותרים [תיקון: תשל״ב־2]
לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו – זולת אם הניכוי הוגבל או לא־הותר על פי סעיף 31 – יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות –
ריבית והפרשי הצמדה [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ז־2, תשל״ח־6, תשמ״ב־4]
(1)
(א)
סכומים המשתלמים בתור ריבית או הפרשי הצמדה על כסף שלווה, אם נוכח פקיד השומה שהם משתלמים על הון ששימש בהשגת ההכנסה;
(ב)
נישום התובע ניכוי ריבית או הפרשי הצמדה על פי פסקת משנה (א) בשנה שבה קיבל ריבית או הפרשי הצמדה פטורים ממס על פי סעיף 9(24), לא יותר לו לניכוי סכום השווה לסכום הריבית והפרשי ההצמדה הפטורים כאמור, למעט הגבוה משני אלה:
(1)
סכום שקיבל בשל מס יתר ששילם משום שפקיד השומה דרש ממנו לשלמו או שנוכה ממנו במקור;
(2)
סכום שקיבל בשל אותו חלק ממס היתר שאינו עולה על 15% מהמס המגיע ממנו על פי שומתו העצמית;
דמי שכירות
(2)
דמי שכירות ששילם שוכר קרקע או בנין שהיו תפוסים בידו לשם השגת ההכנסה;
תיקונים
(3)
סכומים שהוצאו לתיקונים של חֲצֵרים, מוּצָבָה או מכונות, ששימשו בהשגת ההכנסה, וכן לחידושם, לתיקונם, או לשינויים של כלי מלאכה, כלי שָרת או חפצים ששימשו כאמור;
חובות רעים
(4)
חובות רעים שנתהוו בעסק או במשלח־יד והוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, שהחובות נעשו רעים בשנת המס, וכן חובות מסופקים במידה שנאמדו, להנחת דעתו של הפקיד, כחובות שנעשו רעים בשנת המס, אף אם זמן פרעונם של החובות הרעים או המסופקים חל לפני תחילתה של שנת המס; אלא שכספים שנגבו בשנת המס לחשבון סכומים שנמחקו או שנוכו לפני כן בשל חובות רעים או מסופקים, ינהגו בהם לענין פקודה זו כמו בתקבוליו של העסק או משלח־היד לאותה שנה;
תשלומי מעביד לקופת גמל [תיקון: תשכ״ח־2, תשל״ח־6, תשס״ה־6, תשס״ה־10]
(5)
סכומים ששילם מעביד – בתנאים ובשיעורים שנקבעו לפי סעיף 22 לחוק הפיקוח על קופות גמל, בתור השתתפות שנתית סדירה לקופת גמל, וכן סכומים בשיעורים ובתנאים כאמור אך בשינויים המחוייבים על פי הענין ששילם מעביד למדינה, לרשות מקומית או לגוף אחר שקבע שר האוצר לענין זה, לשם שמירת זכות הפנסיה של עובדו, וכן כל סכום או חלק ממנו ששילם מעביד – באישור המנהל – לקופת גמל כאמור או למוסד או לגוף כאמור שלא בתור השתתפות שנתית סדירה;
תשלומים לקרן השתלמות לעצמאים [תיקון: תשנ״ו, תשס״ה־10, תשע״ז־3]
(5א)
סכומים ששילם יחיד לקרן השתלמות לעצמאים לא יעלו על 4.5% מהכנסתו הקובעת; לענין זה –
”הכנסה קובעת“ – הכנסתו החייבת של היחיד מעסק או ממשלח יד, לפני הניכוי לפי פסקה זו, ועד לסכום של 156,000 שקלים חדשים בשנה (נכון לשנת 1995; בשנת 2021, 263,000 ש״ח; בשנת 2022, 270,000 ש״ח; בשנת 2023, 283,905 ש״ח);
”קרן השתלמות לעצמאים“ – קרן השתלמות המיועדת ליחיד שיש לו הכנסה מעסק או ממשלח יד;
נזקי טבע
(6)
הוצאות בנקיטת אמצעים למניעת סחף־קרקע ונגד שטפונות ופגעי טבע אחרים שייקבעו;
התקפות מהאויר
(7)
הוצאות בנקיטת אמצעי זהירות מפני התקפות מן האויר;
פחת
(8)
ניכוי בעד פחת כאמור בסימן ב׳;
הטבות באגודה שיתופית [תיקון: תשס״ה־4]
(9)
סכומים שאגודה שיתופית החזירה לחבריה בתור הטבה שנתית, לפי יחס עסקאותיה עם כל חבר, ובלבד –
(א)
שלא יותר ניכוי בסכום העולה על אותו חלק מהכנסתה החייבת לפני החזרת ההטבה, שיחסו לכלל הכנסתה החייבת הוא כיחס סכום עסקאותיה עם חבריה לסך־כל עסקאותיה;
(ב)
שההטבה ניתנה לחברים תוך תשעה חדשים מתום שנת החשבון שאליה היא מתייחסת או במועד מאוחר יותר שקבעו המנהל;
(ג)
שההטבות ייחשבו כאילו נתקבלו על ידי החברים ביום תום שנת החשבון שאליה הן מתייחסות;
[תיקון: תשל״ה־2, תשמ״ב־3]
(10)
(בוטלה);
הוצאות הכרוכות בתשלום המס [תיקון: תשל״ה־2]
(11)
(א)
הוצאות בקשר להכנת הדו״חות והטיפול בקשר למס בכל הליכי שומה וערעור, אולם אם קבעו בית משפט או ועדה לקבילות פנקסים שהיה בערעור או בערר משום הטרדה ולא היה צידוק סביר להגשתם לא יותרו הוצאות משפטיות הכרוכות בהם; נפסקו הוצאות משפטיות לטובת הנישום, יופחת סכום ההוצאות שנפסק מסכום ההוצאות שתבע;
(ב)
הוצאות כאמור בפסקה זו לא יותרו בקשר להכנסות מעסק או משלח יד שלגביהם לא נוהלו פנקסי חשבונות או אם הדו״ח לא בוסס על פנקסי חשבונות;
דמי שכירות שמשלם יחיד שעבר זמנית [תיקון: תשל״ז, תשמ״א־3]
(12)
דמי שכירות ששילם יחיד בעד דירה ששכר בישראל ושאליה עבר לגור לרגל עבודתו או עיסוקו, במשך חמש שנים מיום שעבר לגור בדירה האמורה; דמי שכירות אלה יותרו לניכוי מדמי השכירות שהוא מקבל בשל השכרת דירת הקבע שלו באותה תקופה;
דמי לינה או שכירות באיזור פיתוח [תיקון: תשל״ז]
(13)
(א)
סכומים ששילם נישום בעד לינה או שכירת דירה באזור שנקבע כשטח פיתוח על פי סעיף 11, אשר בו עובד הנישום דרך קבע אך אינו גר בו עם משפחתו שעמה היה גר אילולא עבד שם;
(ב)
שר האוצר רשאי לקבוע את תקרת הסכום שיותר לניכוי על פי פסקת משנה (א) ואת תקופת הניכוי;
פורסמו תקנות מס הכנסה (ניכויים בשל דמי לינה או שכירת דירה באיזור פיתוח), תשל״ז–1977 לפיהן סכומי הניכוי בעד לינה או שכירת דירה לא יעלו – (1) בעד הוצאות לינה ללילה – על סכום שמשרד התיירות קבע למלון בעל שלושה כוכבים לרבות המסים החלים על לינה זו; (2) בעד שכירת דירה – על סכום של 100,000 שקלים לכל חודש בשנת המס (מתואם לשנת 1985; בשנת 2021, 1,790 ש״ח; בשנת 2022, 1,830 ש״ח; בשנת 2023, 1,930 ש״ח).
ניכויים אחרים [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ז]
היטל רווחי נפט [תיקון: תשע״א־7, תשע״ו־3]
(15)
היטל רווחי נפט או היטל רווחי יתר, ששולם לפי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, התשע״א–2011, על ידי מי שחב בו לפי אותו חוק.
סייגים לניכוי הוצאות מסויימות [תיקון: תשל״ה, תשל״ה־2, תשל״ח־6, תשמ״ב־4, תשמ״ד־5, תשמ״ה־2, תשמ״ה־3, תשמ״ו־7, תשמ״ז, תשס״ה־10, תשס״ח־7]
(א)
מענק פרישה, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי מחלה והוצאות אחרות כיוצא באלה – ניכויים לפי סעיף 17 יותר רק בשנת המס שבה שולמו לזכאי להם או לקופת גמל, ובלבד שתשלומים כאמור ששולמו לקופת גמל לגבי החודש האחרון של שנת המס, יראו כאילו שולמו בתוך שנת המס אם שולמו לה תוך חודש מתום שנת המס.
(ב)
הכנסת עבודה, דמי ניהול, הפרשי הצמדה או ריבית, או תשלומים אחרים, שמשלמת חברה שהיא בשליטתם של לא יותר מחמישה בני אדם כמשמעותה בסעיף 76 לאחד מחבריה שהוא בעל שליטה כמשמעותו בסעיף 32(9) – ניכוים לפי סעיף 17 בשנת מס מסויימת יותר אם שולמו לו באותה שנת מס או שהוא כלל אותם בדו״ח על הכנסותיו לאותה שנת מס והמס עליהם נוכה לפי תקנות הניכויים ממשכורת לא יאוחר משלושה חדשים לאחר תום שנת המס או תקופת השומה המיוחדת, לפי הענין, והועבר לפקיד השומה בתוך 7 ימים מיום הניכוי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת המס או תקופת השומה המיוחדת ועד מועד הניכוי.
(ב1)
שר האוצר רשאי לקבוע, באישור ועדת הכספים של הכנסת, שהוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על סוגי תשלומים המהווים הכנסה פטורה בידי בעל שליטה, ורשאי הוא באישור כאמור להתנות את קביעתו בתנאים.
(ג)
כללה הכנסתו של אדם הכנסה שלגביה נקבע שיעור מס מיוחד או שהיא פטורה ממס (להלן – הכנסה מועדפת), ההוצאות שבהן עמד אותו אדם לשם השגת ההכנסה המועדפת יותרו לניכוי לפי סעיף 17 רק כנגד הכנסה זו; לא ניתן לקבוע את ההוצאות כאמור, ינוכה כנגד ההכנסה המועדפת חלק יחסי מן ההוצאות שבהן עמד בייצור כלל הכנסתו, כיחס ההכנסה המועדפת לכלל הכנסתו; אך רשאי שר האוצר להורות על אופן חלוקה אחר של ההוצאות אם ראה לעשות כן לפי הנסיבות.
(ד)
(1)
בסעיף זה –
”יחידת עבודה“ –
(1)
מבנה שמשך בנייתו עולה על שנה כולל מרכיביו שמשך ביצועם כאמור ולרבות עבודות כאמור בפסקה (2) המהוות חלק ממנו, ואם הוא נכס הון – כשטרם החל לשמש בייצור הכנסה במחצית הראשונה של שנת המס או תקופת השומה המיוחדת, והכל בין שההכנסה ממכירתו היא הכנסה לפי סעיף 2(1) ובין שהיא ריווח הון או שבח;
(2)
עבודות חפירה, ביוב, סלילת כבישים או דרכים, ועבודות עפר – שמשך ביצועם עולה על שנה;
”הוצאות ריבית“ – ריבית והפרשי הצמדה המותרים בניכוי על פי סעיף 17 וכן ריבית והפרשי הצמדה בשל הון ששימש לבנייה או לרכישה של נכס הון, בניכוי הכנסה מריבית והפרשי הצמדה על הלוואות שניתנו למוסד כספי, למדינה, לרשות מקומית, לחברה ממשלתית, לחברת בת ממשלתית, או לאדם אחר שקבע שר האוצר;
”הכנסות אחרות“ – הכנסות שלא מאחד מאלה:
(1)
מכירת יחידת עבודה;
(2)
מכירת קרקע;
(3)
ריבית והפרשי הצמדה על הלוואות שניתנו למוסד כספי, למדינה, לרשות מקומית, לחברה ממשלתית, לחברת בת ממשלתית, או לאדם אחר שקבע שר האוצר;
(4)
(א)
בתקופת תחולתו של חוק מיסוי בתנאי אינפלציה – מכירת נכס הון שאיננו ניירות ערך נסחרים בלתי מוגנים כמשמעותו בחוק האמור;
(ב)
בתקופת תחולתו של חוק תיאומים בשל אינפלציה – מכירת נכס קבוע כמשמעותו בחוק האמור;
(ג)
בתקופה שלאחר תחולתו של חוק תיאומים בשל אינפלציה – מכירת נכס כהגדרתו בסעיף 104;
ובלבד שלגבי הכנסה מניירות ערך כאמור בפסקה זו, יובא בחשבון ההכנסות האחרות רק סכום שינוי הערך שלהם או הריווח מהם, לפי הענין;
”מוסד כספי“ –
(1)
חברה או אגודה שיתופית העוסקת בקבלת פקדונות כספיים בחשבונות עובר ושב על מנת לשלם מהם בשיק לפי דרישה;
(2)
חברה המשתמשת כדין במלה ”בנק“ כחלק משמה, למעט חברה ששמה מאזכר חברה או אגודה שיתופית שפסקה (1) חלה עליה;
”הוצאות הנהלה וכלליות“ – כל הוצאה שאיננה בגדר הוצאות ריבית והנישום איננו נוהג ליחסה במישרין ליחידת עבודה, לקרקע או להכנסות אחרות.
(2)
נישום שעיסוקו הוא בנייה של יחידות עבודה, שבשנת מס פלונית היו לו או שהיו בביצועו יחידות עבודה או קרקע שהיא מלאי עסקי, ייזקפו הוצאות ההנהלה וכלליות והוצאות ריבית שהיו לו באותה שנת מס לכל יחידת עבודה או קרקע כאמור, כלהלן:
(א)
לכל יחידת עבודה ייזקף חלק יחסי מהוצאות הנהלה וכלליות, שהוא כיחס שבין סכום ההוצאות שהוציא הנישום בשנת המס לביצוע אותה יחידת עבודה, לבין סך כל ההוצאות שהוציא באותה שנת מס לביצוע כל יחידות העבודה בתוספת סכום ההכנסות האחרות שהיו לו בשנת המס;
(ב)
(1)
לכל יחידת עבודה או קרקע ייזקף חלק יחסי מהוצאות הריבית, שהוא כיחס שבין סך כל ההוצאות המצטברות שהוציא הנישום עד תום שנת המס לביצוע אותה יחידת עבודה או לרכישת אותה קרקע, לבין סך כל ההוצאות המצטברות שהוציא עד תום שנת המס לביצוע כל יחידות העבודה ולרכישת כל הקרקעות בתוספת סכום ההכנסות האחרות שהיו לו בשנת המס; לענין זה, ”הוצאות לביצוע יחידת עבודה ולרכישת קרקע“ – לרבות הוצאות שיש לזקפן ליחידת עבודה ולקרקע על פי סעיף זה, עד תום שנת המס הקודמת;
(2)
יתרת הוצאות ריבית שלא נזקפה כאמור בפסקה (1) תותר בניכוי כך שחלק ממנה, שהוא כיחס שבין הכנסה מועדפת כמשמעותה בסעיף 18(ג) לסך כל ההכנסות האחרות ייוחס להכנסה המועדפת כאמור.
(ה)
הכנסה של תושב חוץ שיש לנכות ממנה מס על פי סעיפים 164 או 170 – ניכויה לפי סעיף 17 בשנת המס שאליה היא מתייחסת יותר רק אם שולמה בה או שהמס עליה נוכה לא יאוחר משלושה חדשים לאחר תום שנת המס או תקופת השומה המיוחדת, והועבר לפקיד השומה תוך 7 ימים מיום הניכוי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת המס או תקופת השומה המיוחדת ועד מועד הניכוי.
[תיקון: תשכ״ח־2, תשל״ה־2, תשל״ו, תשל״ז, תשל״ח־6, תש״ם־2, תשמ״א־11, תשמ״ב־3, תשמ״ד־5, תשמ״ז־2, תשס״ה־9]
(בוטל).
סמכות לקבוע כללים בדבר ניכויים מסויימים [תיקון: תשכ״ה, תשל״ה־2, תשל״ז, תשמ״ד־3]
(א)
שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע כללים בדבר ניכוי של סכומים כמפורט להלן, כולם או מקצתם, משך תקופתו ושיעורו השנתי:
(1)
סכומים ששילם בעלו של בנין המושכר כולו או חלקו בשכירות מוגנת בשל פינוי דייר מוגן, או כהשתתפות בבניית המדרכה או הכביש שליד הבנין או הניקוז הקשור לבנין וכיוצא באלה;
(2)
סכומים ששילם חוכר מקרקעין בשל החכירה או בשל השקעה במקרקעין החכורים או בקשר אליהם;
(3)
סכומים שהוציא נישום לצורך שינטוע;
(4)
הוצאות הוניות אחרות.
(ב)
שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע כללים –
(1)
בדבר מתן תוספת פחת בשל בנין המושכר כולו או חלקו בשכירות מוגנת, שיעורה ומשך תקופת נתינתה;
(2)
בדבר הפחתת היתרה הבלתי מופחתת של מטע שנעקר, כולו או חלקו, אם בעלו נטע מטע אחר לפני או אחרי העקירה, ובדבר דינה של ההפחתה לקביעת המחיר המקורי לענין פחת ולענין ריווח הון של המטע החדש.
ניכויים לחקירות מדעיות [תיקון: תשל״ח־4, תשמ״א־8, תשמ״ד, תשמ״ז־2]
(א)
(1)
בקביעת הכנסתו החייבת של אדם, שהוציא הוצאות, כולל הוצאות הון, למחקר מדעי בתחומי התעשיה, החקלאות, התחבורה או האנרגיה שאושר לענין זה בידי מי שהסמיך השר הממונה על המשרד שבתחום פעולתו נוגע המחקר, יותר לו ניכוין מכלל הכנסתו בשנת המס שבה שולמו ובלבד שנתקיימה אחת מאלה:
(א)
המחקר מבוצע בידי בעל מפעל שהוא בתחום הענפים האמורים או בהזמנתו לשם פיתוחו או קידומו של מפעלו;
(ב)
ההוצאות הן של מבצע המחקר שאיננו בעל מפעל בתחומים האמורים, או שהן מהוות השתתפות במימון מחקר שמבצע אדם אחר תמורת זכות בפרי תוצאותיו של המחקר שהיא סבירה ביחס להשתתפותו בהוצאות המחקר, והכל כאשר המדינה משתתפת במימון המחקר על ידי מענק; ”מענק“, לענין זה – לרבות הלוואה מסוג שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת ובלבד שהוצאות המהוות השתתפות כאמור יותרו בניכוי כך: בשנת המס שבה שולמו ההוצאות – חלק יחסי מהן כיחס מספר החדשים שנותרו מהחודש שלאחר החודש שבו שולמו ועד לתום שנת המס, מחולק ב־12, והיתרה – בשנת המס שלאחריה; ולענין חישוב החלק היחסי כאמור, יראו התחייבות מראש לשלם הוצאות בשנים עשר תשלומים חדשיים שווים כהוצאות ששולמו כולן עם התשלום הראשון;
(1א)
משתתף במימון מחקר שמבצע אדם אחר כאמור בפסקה (1)(ב) רשאי לקזז את המס שנחסך כנגד המס המנוכה במקור מהכנסת עבודה או כנגד מקדמות שהוא חייב בהן על פי סעיף 175 החל מהחודש שלאחר החודש שבו שילם את ההוצאות; נותרה לגבי שנת מס פלונית יתרה לקיזוז, יותר הקיזוז עם הגשת הדו״ח לאותה שנה; לענין זה, ”המס שנחסך“ – סכום המס שהנישום הופטר מתשלומו בשל הניכוי על פי פסקה (1), ואולם לענין קיזוז כנגד מקדמות בלבד, יחושב המס שנחסך לפי שיעור מס של 55% – לגבי נישום שהוא יחיד, ולפי שיעור המס הממוצע לשנת המס הקודמת – לגבי נישום שהוא חבר־בני־אדם;
(1ב)
לענין סעיף 190א, דין קיזוז כנגד הניכוי במקור או המקדמות על פי פסקה (1א) כדין קיזוז סכום שנוכה במקור כאמור בסעיף 177;
(1ג)
אם מבצע מחקר שאישר מי שהוסמך כאמור בפסקה (1) לאשרו גייס ממשקיעים במחקר ופיתוח סכומים שביחד עם הסכום שהוא עצמו משקיע במחקר האמור עולים על הסכום שהוציא לביצוע אותו מחקר, יראו את הסכום העודף על הסכום שהוציא, כהכנסה חייבת בידו, ששיעור המס החל עליה הוא 100%, ללא זכות לפטור, לניכוי או לקיזוז כלשהם, ומועד תשלומו, לענין קביעת ריבית והפרשי הצמדה על פי סעיף 159א, הוא היום שבו נוצר הסכום העודף; שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע כללים לחישוב הסכום העודף והיום שבו נוצר;
(2)
הוצאות הון למחקרים מדעיים שהוציא אדם לקידום או לפיתוח של מפעלו, שפסקה (1) איננה חלה עליהן, יותר ניכוין בשלושה שיעורים שנתיים שווים החל בשנת המס שבה שולמו;
(3)
סכום מענק כאמור בפסקה (1)(ב) שנתנה המדינה לצורך מימון מחקר מדעי יופחת מסכום ההוצאות שניכוין הותר על פי סעיף קטן זה.
(ב)
לא יותר לניכוי לפי סעיף קטן (א) כל סכום של הוצאה שהושקעה בנכס שיש עליו ניכוי פחת לפי סעיף 21.
תקרה כוללת לניכוי בשל מחקר ופיתוח [תיקון: תשמ״ד]
(א)
הסכום שיותר בניכוי בשל השתתפות במימון מחקר ופיתוח שמבצע אדם אחר, לפי סעיף 20א(א) ולפי כל דין אחר, לא יעלה על 40% מהכנסתו החייבת של הנישום בשנת המס שבה שולמו ההוצאות.
(ב)
הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי סכומי השתתפות של חברת אחזקה תעשייתית בחברה שבשליטתה; לענין זה –
”חברת אחזקה תעשייתית“ – חברה שלפחות 80% מנכסיה במשך כל שנת המס – למעט נכסים שמקורם מכספים שנתקבלו מהנפקה בבורסה בחוץ לארץ עד תום שנה ממועד ההנפקה – מושקע בהון מניות של חברה תעשייתית, או בהלוואות לשלוש שנים לפחות שנתנה לחברה תעשייתית;
”חברה תעשייתית“ – כמשמעותה בחוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ״ט–1969;
”שליטה“ – כמשמעותה בסעיף 25.
ניכוי בשל מחקר ופיתוח – תוספת לבסיס המקדמות [תיקון: תשמ״ד]
סכום המס שהנישום הופטר מתשלומו בשל הניכוי עקב השתתפות במימון מחקר ופיתוח שמבצע אדם אחר, לפי סעיף 20א(א) ולפי כל דין אחר, ייווסף לסכום המס המהווה בסיס לקביעת מקדמות על פי סעיף 175.
[תיקון: תשמ״ד, תשמ״ד־10]
(בוטל).
ניכוי בשל מזונות לתושב חוץ [תיקון: תשמ״א־8]
בקביעת הכנסתו החייבת של יחיד תושב ישראל ששילם מזונות לתושב חוץ על פי פסק דין של רשות שיפוטית מוסמכת בחוץ לארץ שניתן בעת היות המשלם גם הוא תושב חוץ, יותר לו ניכוי של חלק מסכום המזונות ששילם, העולה על סכום שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת ואינו עולה על סכום עליון שנקבע כאמור.
הסכום העליון והסכום התחתון לניכוי לפי תקנות מס הכנסה (קביעת סכום הניכוי בעד תשלום מזונות לתושב חוץ), התשמ״ב–1982: בשנת 2020, סכום מזערי 5,690 ש״ח לחודש, סכום מרבי 11,370 ש״ח לחודש; בשנת 2021, סכום מזערי 5,770 ש״ח לחודש, סכום מרבי 11,540 ש״ח לחודש; בשנת 2022, סכום מזערי 6,010 ש״ח לחודש, סכום מרבי 12,020 ש״ח לחודש.

סימן ב׳: ניכויי פחת

פחת נכסים [תיקון: תשכ״ה, תשל״ה, תשל״ז, תשל״ח־6, תשמ״ח־2]
(א)
יותר ניכוי בעד פחת של בנין, מכונות, מוצבה, רהיטים או נכסים אחרים שבבעלותו של הנישום והמשמשים לצרכי ייצור הכנסתו, לרבות אינוונטר חי ודומם בחקלאות ולרבות נטיעות; סכום הפחת יחושב לפי אחוזים – שייקבעו באישור ועדת הכספים של הכנסת לכל מקרה או לכל סוג של מקרים – מן המחיר המקורי שעלה לנישום, למעט מחיר הקרקע שעליה הוקם הבנין או ניטעו הנטיעות, הכל לפי הענין, ובלבד שהפרטים שנקבעו הומצאו כהלכה; לענין סעיף זה דין חכירת מקרקעין לתקופה של 49 שנים או יותר, כדין בעלות בהם; וכן יראו כבעל נכס מי שעל אף שהסב אותו הוא חייב עליו במס על פי סעיפים 83 או 84, ומי שהעביר את הנכס אך השאיר לעצמו את הזכות ליהנות מפירותיו, ובלבד שהפחת שיותר לו יהיה הפחת שהיה מותר לו אילולא ההסבה או ההעברה כאמור.
(ב)
נתקבל מענק בשל רכישת נכס, שבעדו זכאים לניכוי פחת על פי סעיף קטן (א), או שנמחל או שומט חוב שמקורו בהלוואה לרכישת נכס כאמור תוך חמש שנים משנת קבלתה, או שולם מס ערך מוסף בשל רכישת נכס והנישום ניכה את המס כמס תשומות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל״ו–1975, יהיה המחיר המקורי של הנכס הן לענין זה והן לענין סעיף 88 מחירו כאמור פחות סכום המענק, החוב או מס התשומות, לפי הענין; הוראה זו לא תחול על סכום שחוייב במס על פי סעיף 3(ב)(2).
(ג)
מי שהוציא הוצאות לצורך מילוי הוראות שניתנו לו להתקנת סידורים מיוחדים לנכים בבנין ציבורי לפי סעיף 158ג לחוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965, יותר לו ניכוי ההוצאות האמורות בעד פחת בשיעור של 16¹₂% לשנה; הוראה זו לא תחול על מי שהוציא הוצאות כאמור בבנין שבנייתו נסתיימה אחרי כ״ה באדר ב׳ התשמ״א (31 במרס 1981).
(ד)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע כי לגבי דירה שהיתה מושכרת למגורים בשנת מס פלונית ושבעליה אינו זכאי בשלה להטבות לפי פרק שביעי 1 לחוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959, יותר ניכוי פחת המחושב בשיעור משווי הדירה, ורשאי הוא, באישור כאמור, לקבוע כללים לחישוב שווי הדירה.
זקיפת פחת משנה לשנה
אם בשנת מס פלונית אי אפשר היה לנכות את הפחת, כולו או מקצתו, משום שלא היתה אותה שנה מן המקור שעליו נדרש הפחת כל הכנסה או שהיתה הכנסה קטנה מן הסכום שמותר לנכותו כאמור, יראו את הסכום שלא נוכה כהפסד לענין סעיף 28; הוראה זו לא תחול אם המקור שעליו נדרש הפחת אינו עסק או משלח־יד, ובמקרה זה יראו את הסכום שלא נוכה כהפסד הניתן לקיזוז בשנים הבאות בזו אחר זו, כנגד אותו מקור בלבד.
סייג לניכויי פחת [תיקון: תשל״ז]
סך כל ניכויי פחת שהותרו לפי הפקודה, ביחד עם סך כל הבלאי בתקופה שלפני תחילת התאריך שבו הותר הפחת על פי פקודה זו, כשהוא מחושב לפי השיעורים שנקבעו, לא יעלה על המחיר המקורי שעלו לנישום הנכסים האמורים בסעיף 21, למעט מחיר הקרקע שעליה הוקם הבנין או ניטעו הנטיעות, הכל לפי הענין; ואולם לענין המחיר המקורי של מטע הדרים, לא יובאו בחשבון ניכויי הפחת והבלאי בתקופה שקדמה לשנת 1950.
פחת בהעברת נכס שאין עמה העברת שליטה [תיקון: תשכ״ה, תשל״ה, תשל״ה־2, תשל״ח־6, תשמ״ב־4, תשס״ה־4]
(א)
הועבר נכס בר־פחת מאדם לאדם, ונוכח המנהל והחליט, שהשליטה במועבר נשארה לאותו אדם שבידו היתה לפני המועד הקובע, יהיה סכום הפחת שמקבל ההעברה זכאי לנכותו לפי סעיפים 21–23 כסכום שהמעביר היה זכאי לנכותו אילולא העביר; ואם היתה ההעברה לפני אחד באפריל 1946, ומקבל ההעברה ניכה פחת לפי סעיפים 21–23 בסכום העולה על הסכום שהיה זכאי לנכותו לפי הוראות סעיף זה – לא יראו את העודף כאילו נוכה שלא כדין, אבל הוא יבוא בחשבון בשעת חישוב סך כל סכומי הפחת המותרים לפי סעיף 23.
(א1)
נמכר נכס בר פחת והמוכר רכשו מחדש, יהיה סכום הפחת שהמוכר זכאי לנכותו לפי סעיפים 21 עד 23 לאחר הרכישה החוזרת בסכום שהיה זכאי לנכותו אילולא מכרו.
(ב)
האמור בסעיף קטן (א) יחול על העברת נכסים מאת שני בני־אדם או יותר לאדם אחר, כשם שהוא חל על העברה כזו מאדם אחד לאחר, אם נוכח המנהל והחליט, שהשליטה במועבר נשארה בכללותה לאותם בני־אדם שבידי כל אחד מהם לחוד היתה בחלק מן המועבר לפני המועד הקובע.
(ג)
הוראות סעיף זה לא יחולו אם ההעברה נתחייבה במס רווחי הון לפי חלק ה׳, או כשריווח ההון קוזז כנגד הפסד, ובלבד שסכום השווה לסכום אינפלציוני כמשמעותו בסעיף 88 ששולם עליו מס בשיעור של 10% יופחת מהמחיר המקורי; ההפחתה תובא בחשבון גם לענין הגדרת ”מחיר מקורי“ בסעיף 88.
(ד)
על החלטת המנהל לפי סעיף זה ניתן לערער לפי הסעיפים 153–158.
שליטה מהי [תיקון: תשכ״ה]
”שליטה“ לענין סעיף 24 – שליטה ישירה או עקיפה או היכולת לשלוט או הזכות לרכוש שליטה כאמור, ובמיוחד – אך בלי לגרוע מן הכלל האמור –
(1)
כשהשליטה היא מכוח מניות – החזקת מרבית הון המניות, או מרבית הון המניות שהוצא, או מרבית כוח ההצבעה, או הזכות להחזיק באלה או לרכשם, וכן הזכות לקבלת מרבית הרווחים, או למנות מרבית המנהלים, או הזכות לרכוש זכות כאמור;
(2)
כשהשליטה היא בדרך אחרת – הזכות למרבית ההון, למרבית הרווחים, למרבית כוח ההצבעה או למנות מרבית המנהלים או הזכות לרכוש זכות כאמור.
בעל השליטה מיהו [תיקון: תשכ״ה]
(א)
כשבאים לקבוע אם השליטה לענין סעיף 24 היא בידי אדם פלוני או היתה בידיו, יראו את קרובו, כמשמעותו בסעיף 76(ד), כאילו הוא אותו אדם עצמו.
(ב)
אם ביום מן הימים תוך 3 שנים לאחר ההעברה נמצאת השליטה במועבר שוב בידי המעביר, יראו כאילו נשארה בידיו מלכתחילה.
המועד הקובע מהו [תיקון: תשכ״ה]
”המועד הקובע“, לענין סעיף 24 – מועד ההעברה של עסק או נכס או מועד עשיית העסקה שההעברה האמורה היא חלק ממנה או מחוברת אליה, או המועד שבו נעשתה הראשונה שבעסקאות שההעברה האמורה היא חלק מהן או מחוברת אליהן, הכל לפי הענין.
ניכוי בעד חילוף מכונות וציוד
(א)
אדם העוסק בעסק או במשלח־יד כלשהם, שהוציא בשנת מס פלונית סכום פלוני לחילוף מכונות וציוד המשמשים או ששימשו באותו עסק או משלח־יד, יותר לו, לצורך בירור הכנסתו החייבת, ניכוי בסכום השווה להוצאות שהוציא לרכישת המכונות והציוד הישנים פחות סך כל הפחת שניכה בעד אותם המכונות והציוד והסכום שקיבל במכירתם, או השווה לסכום שהוציא על המכונות והציוד החדשים, הכל לפי הסכום הקטן יותר; נוכה סכום לפי סעיף קטן זה, יוקטן בסכום זה כל הפסד שניתן לקזזו לפי חלק ה׳ בשל מכירת המכונות והציוד הישנים.
(ב)
סעיף קטן (א) לא יחול על רכב מנועי פרטי כמשמעותו בפקודת התעבורה.
ניכוי בעד פחת בחילוף מקרקעין ובפינוי ובינוי [תיקון: תשס״ה־7]
(א)
בסעיף זה תהא לכל מונח המשמעות הנודעת לו בחוק מיסוי מקרקעין, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת.
(ב)
בחילוף זכות במקרקעין, לפי פרק חמישי 3 לחוק מיסוי מקרקעין, יחולו לענין ניכוי בעד פחת וכן לענין ניכוי נוסף בשל פחת או הפחתה כמשמעותם בסעיף 3 לחוק תיאומים בשל אינפלציה, הוראות אלה:
(1)
המחיר המקורי של הזכות החלופית יהיה אחד מאלה, לפי הענין:
(א)
היה שווי הזכות החלופית המתואם בגובה שווי המכירה של הזכות הנמכרת – יתרת המחיר המקורי של הזכות הנמכרת;
(ב)
פחת שווי הזכות החלופית המתואם משווי המכירה של הזכות הנמכרת – יתרת המחיר המקורי של הזכות הנמכרת הפטורה;
(ג)
הוראות סעיף קטן (ב) יחולו, בשינויים המחויבים, גם לענין מכירה ליזם של יחידה אחרת במתחם, שתמורתה התקבלה יחידה אחרת כאמור בפרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין, עד גובה תקרת השווי;
(2)
המחיר המקורי של חלק הזכות החלופית יהיה יתרת המחיר המקורי של הזכות הנמכרת;
(3)
המחיר המקורי של הזכות החלופית הנוספת יהיה – שוויה ביום רכישתה;
(4)
שיעור הפחת יהיה השיעור שנקבע לניכוי בעד פחת בשל הזכות החלופית או הזכות החלופית הנוספת, לפי הענין;
(5)
פחת כאמור, בסעיף זה, יינתן רק אם הזכות החלופית, חלק הזכות החלופית או הזכות החלופית הנוספת, לפי הענין, הם נכסים בני פחת.

סימן ג׳: קיזוז הפסדים

קיזוז הפסד [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ז, תשמ״ז, תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ה־9, תשס״ז־3, תשע״ב־2, תשע״ז־16]
(א)
הפסד שהיה לאדם בעסק או במשלח־יד בשנת המס ושאילו היה ריווח היה נישום לפי פקודה זו, ניתן לקיזוז כנגד סך כל הכנסתו החייבת של אותו אדם ממקורות אחרים באותה שנת מס.
(ב)
מקום שלא ניתן לקזז את כל ההפסד בשנת מס כאמור, יועבר סכום ההפסד שלא קוזז לשנים הבאות בזו אחר זו ויקוזז כנגד סך כל הכנסתו החייבת של אותו אדם באותן השנים מעסק או משלח יד, לרבות ריווח הון בעסק או משלח יד, או שיקוזז כנגד סך כל הכנסתו החייבת של אותו אדם, באותן השנים, לפי סעיף 2(2) בהתקיים כל התנאים המפורטים להלן, והכל ובלבד שאם ניתן לקזז את ההפסד באחת השנים, לא יותר לקזזו בשנה שלאחריה:
(1)
לאותו אדם לא היתה הכנסה מעסק או ממשלח יד בשנת הקיזוז;
(2)
אותו אדם חדל לעסוק בעסק או במשלח היד שאת ההפסד שהיה לו בו הוא מבקש לקזז;
(3)
מקורו של ההפסד שהיה לאותו אדם אינו מחברת בית כמשמעותה בסעיף 64, מחברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א או מחברה שקופה כהגדרתה בסעיף 64א1(א).
(ג)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), אם ביקש זאת הנישום לא יקוזז הפסד לפי סעיף זה כנגד ריווח הון שהוא סכום אינפלציוני ולגבי יחיד, גם כנגד רווח הון, ריבית או דיבידנד אם שיעור המס החל עליהם אינו עולה על 25%.
(ד)
הפסד שהיה לאדם במטע הדרים שניטע מורכב, בשנים החמישית והששית מתחילת שנת המס שבה ניטע, יקוזז כנגד הכנסתו מאותו מטע בלבד בשנה הששית והשביעית.
(ה)
הפסד שהיה לאדם במטע הדרים שניטע לא מורכב, בשנים הששית והשביעית מתחילת שנת המס שבה ניטע, יקוזז כנגד הכנסתו מאותו מטע בלבד בשנה השביעית והשמינית.
(ו)
הפסד שלא ניתן לקזזו כאמור בסעיפים קטנים (ד) ו־(ה) יחולו עליו הוראות סעיף קטן (ב).
(ז)
לענין הסעיפים הקטנים (ד) ו־(ה) יראו מטע הדרים שניטע לאחר 30 בנובמבר של כל שנה כאילו ניטע בחודש הראשון של שנת המס שלאחריה.
(ח)
הפסד שהיה לאדם מהשכרת בנין ניתן לקזזו כנגד הכנסתו מאותו בנין בשנים הבאות.
(ט)
(בוטל).
(י)
בסעיף זה, ”הכנסה חייבת“ ו”ריווח הון“ – לרבות שבח כמשמעותו לפי סעיף 6 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן – שבח מקרקעין).
הפסד שהיה בחוץ לארץ [תיקון: תשס״ב־9, תשס״ג, תשס״ג־2]
על אף האמור בסעיף 28, על הפסד שמקורו מחוץ לישראל, יחולו הוראות אלה:
(1)
(א)
הפסד שהיה לתושב ישראל מחוץ לישראל בשנת המס ושאילו היה רווח היה חייב במס כהכנסה פסיבית, יקוזז כנגד הכנסה פסיבית חייבת מחוץ לישראל, ואולם הפסד מדמי שכירות מהשכרת בנין שמקורו בפחת, יותר בקיזוז גם כנגד רווח הון במכירת אותו בנין; לענין סעיף זה, ”הכנסה פסיבית“ – הכנסה מריבית, מהפרשי הצמדה, מדיבידנד, מדמי שכירות או מתמלוגים, שאינה הכנסה מעסק או ממשלח יד;
(ב)
מקום שלא ניתן לקזז את כל ההפסד בשנת המס, כאמור בפסקת משנה (א) יועבר סכום ההפסד שלא קוזז לשנים הבאות בזו אחר זו ויקוזז כנגד ההכנסה הפסיבית החייבת שהופקה מחוץ לישראל באותן שנים, ובלבד שאם ניתן היה לקזז את ההפסד באחת השנים, לא יותר לקזזו בשנה שלאחריה; ואולם, הפסד מדמי שכירות מהשכרת בנין שמקורו בפחת, המועבר משנים קודמות, יותר בקיזוז גם כנגד רווח הון במכירת אותו בנין;
(2)
הפסד שהיה לתושב ישראל בעסק או במשלח יד, מחוץ לישראל, ושאילו היה רווח היה מתחייב עליו במס בישראל, יחולו לגביו הוראות אלה:
(א)
הפסד שהיה בשנת המס יקוזז תחילה כנגד הכנסתו החייבת, לרבות רווח הון, באותה שנת מס מעסק או ממשלח יד מחוץ לישראל;
(ב)
נותרה יתרת הפסד לאחר קיזוז כאמור בפסקת משנה (א), תקוזז היתרה כאמור כנגד הכנסה פסיבית חייבת מחוץ לישראל שנותרה באותה שנת מס לאחר קיזוז כאמור בפסקה (1)(א);
(ג)
נותרה יתרת הפסד לאחר קיזוז הפסד כאמור בפסקאות משנה (א) ו־(ב), ויתרת הפסד כאמור היא בעסק מחוץ לישראל שהשליטה בו וניהולו מופעלים בישראל (בסעיף זה – העסק הנשלט), תקוזז, אם ביקש זאת הנישום, כנגד הכנסה חייבת שהופקה או שנצמחה בישראל באותה שנת מס;
(ד)
מקום שלא ניתן לקזז את כל ההפסד באותה שנה, כאמור בפסקאות משנה (א) ו־(ב), ואם בחר שהוראות פסקת משנה (ג) יחולו עליו, הפסד כאמור שלא ניתן לקזזו לפי פסקאות משנה (א) עד (ג), יועבר סכום ההפסד שלא קוזז כאמור לשנים הבאות, בזו אחר זו, ויקוזז כנגד הכנסתו החייבת של הנישום, לרבות רווח הון, באותן שנות מס, מעסק או ממשלח יד מחוץ לישראל;
(ה)
על אף האמור בפסקת משנה (ד), נותרה יתרת הפסד לאחר קיזוז כאמור באותה פסקת משנה ויתרת ההפסד היא מעסק נשלט, תקוזז יתרת ההפסד, אם ביקש זאת הנישום, כנגד הכנסתו החייבת, לרבות רווח הון או שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין, מעסק או ממשלח יד בישראל; סכום שקוזז כאמור, לא יועבר לקיזוז לשנות המס הבאות לפי הוראות פסקת משנה (ד);
(ו)
(נמחקה);
(3)
לא יותר בקיזוז הפסד שהיה לתושב ישראל מחוץ לישראל, שאילו היה רווח לא היה משולם בשלו מס בישראל;
(4)
סעיף 28(ג) יחול, בשינויים המחוייבים, גם לענין סעיף זה;
(5)
הפסד כאמור בסעיף זה, יותר בקיזוז רק אם הוגש לפקיד השומה דוח לשנת המס שבה נוצר ההפסד, כאמור בסעיפים 131 ו־132;
(6)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה, לרבות לענין הדרכים להוכחת ההפסד.

סימן ד׳: הוראות כלליות

סייג לניכויים [תיקון: תשס״ה־4]
לא יותר כל ניכוי בשל הוצאות לפי סעיפים 17–27, בסכום העולה על הדרוש לפי צרכי ייצור ההכנסה של הנישום; ובכל שאלה לענין סעיף זה יכריע המנהל; ובלבד ששום דבר האמור בסעיף זה לא יתפרש כמונע כל אדם הרואה עצמו מקופח על ידי החלטת המנהל מלערער עליה בהתאם לאמור בסעיפים 153–158.
תקנות בדבר ניכוי הוצאות [תיקון: תשכ״ה, תשל״ב־2]
שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להתקין תקנות – בין דרך כלל ובין לסוגים של נישומים – בדבר הגבלתו או אי־התרתו של ניכוי הוצאות מסויימות לפי סעיפים 17 עד 27, ובמיוחד בדבר –
(1)
שיטת החישוב או האומד של ההוצאות;
(2)
סכומי ההוצאות שיותרו בניכוי או שיעוריהן;
(3)
התנאים להתרת ההוצאות;
(4)
דרכי הוכחת ההוצאות.
ניכויים שאין להתירם [תיקון: תשכ״ח־2, תשל״ה, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־3, תשל״ח־6, תשל״ח־7, תשל״ט־2, תש״ם, תשמ״ב, תשמ״ד־2, תשמ״ז־2, תשנ״ו, תשס״ד־4, תשס״ד־6, תשס״ה־4, תשס״ה־10, תשס״ו־2, תשס״ז־2, תשס״ח־6, תשס״ט־2, תש״ע־2, תשע״א־2, תשע״ב־2, תשע״ו־4, תשע״ו־20]
בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל –
(1)
הוצאות שאינן הוצאות כרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה, לרבות הוצאות הבית, הוצאות פרטיות, הוצאות אש״ל, הוצאות שהוצאו לשם הגעה למקום ההשתכרות ולשם חזרה ממנו, והוצאות שהוצאו לשם טיפול בילד או השגחה עליו או לשם טיפול באדם אחר או השגחה עליו; בפסקה זו –
”הוצאות כרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה“ – הוצאות המשתלבות בתהליך הטבעי של הפקת ההכנסה ובמבנהו הטבעי של מקור ההכנסה, והמהוות חלק בלתי נפרד מהם;
”הוצאות אש״ל“ – הוצאות שהוציא יחיד בשל ארוחותיו, שהוצאו בין במקום ההשתכרות ובין מחוצה לו, ולמעט הוצאות בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי;
(2)
תשלומים או הוצאות, שאינם כסף שהוצא כולו לייצור ההכנסה ולשם כך בלבד;
(3)
הון שניטל או סכום כסף המשמש, או נועד לשמש, הון;
(4)
עֲלוּת הַהָשבָחָה;
(5)
כל הפסד או הוצאה הניתן להיפרע על פי ביטוח או חוזה שיפויים;
(6)
דמי שכירות וַעֲלוּת תיקונים, של חצרים או של חלק מהם, ששולמו או שנגרמו שלא לשם ייצור ההכנסה;
(7)
סכומים ששולמו, או שיש לשלמם, כמס הכנסה;
(8)
(בוטל);
(9)
(א)
(1)
תשלום סכומי מענק עקב פרישה או עקב מוות הפטורים ממס לפי סעיף 9(7א) ששילמה חברה שהיא בשליטתם של לא יותר מחמישה בני אדם, כמשמעותה בסעיף 76, לבעל שליטה שהוא חבר בה או לאחר במקומו, בשל שנות עבודה עד שנת 1975;
(2)
תשלומים לקופת גמל לקצבה, בעד מרכיב הפיצויים כהגדרתו בחוק הפיקוח על קופות גמל, ששילמה חברה כאמור בפסקת משנה (1) בשל חבר, בסכום העולה על 11,950 שקלים חדשים (נכון לשנת 2012; בשנת 2021, 12,340 ש״ח; בשנת 2022, 12,640 ש״ח; בשנת 2023, 13,310 ש״ח), ותשלומים לקרן השתלמות בסכום העולה על 4.5% ממשכורתו הקובעת של החבר;
(3)
קצבה ששילמה חברה כאמור בפסקת משנה (1) למי שהיה עובד בחברה ובעל שליטה בה או לקרובו, העולה על משכורתו הממוצעת בתקופת עבודתו ומוכפלת ב־1.5% בשל כל שנת עבודה; בפסקה זו, ”משכורת ממוצעת“ – סך כל הכנסתו של העובד מעבודה כאמור בסעיף 2(2) במהלך כל שנות עבודתו בחברה, כשהוא מחולק בשנות עבודתו בחברה; ”משכורת קובעת“ – כהגדרתה בסעיף 3(ה);
הוראות פסקאות משנה (1) ו־(2) יחולו גם לגבי מי שטרם חלפו שנתיים מיום שחדל להיות חבר; על אף האמור בפסקה זו רשאי המנהל להורות אחרת אם ראה לעשות כן לפי הנסיבות; לענין פסקה זו –
”בעל שליטה“ – מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:
(א)
ב־10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב־10% לפחות מכוח ההצבעה;
(ב)
בזכות להחזיק ב־10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב־10% לפחות מכוח ההצבעה או בזכות לרכשם;
(ג)
בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;
(ד)
בזכות למנות מנהל;
”קרוב“ – כמשמעותו בסעיף 76(ד);
”חבר“ – בעל שליטה שיש לו לבדו או יחד עם בן־זוגו, או שיש לבן־זוגו, במישרין או בעקיפין, לפחות 5% מהון המניות שהוצא או מכוח ההצבעה או מהזכות להחזיק או לרכוש כל אחד מאלה או מהזכות לקבל רווחים; ובלבד שלא יובאו בחשבון לענין זה זכויותיו של בן־זוג שנרכשו לפני הנישואין או שנתקבלו בירושה;
(ב)
האמור בפסקת משנה (א) לא יחול על סכום מענק עקב מוות הפטור ממס לפי סעיף 9(7א) או על סכום מענק עקב מוות שאינו עולה על 3,900 ש״ח (נכון לשנת 1990; בשנת 2021, 12,340 ש״ח; בשנת 2022, 12,640 ש״ח; בשנת 2023, 13,310 ש״ח) לכל שנת עבודה, הכל לפי הסכום הקטן;
(10)
(א)
פרמיות ששילמה חברה לטובת עצמה לביטוח חייו של בעל שליטה בה כמשמעותו בפסקה (9) למעט פרמיות כאמור ששולמו לקופת גמל;
(ב)
פרמיות ששילמה שותפות לטובת עצמה לביטוח חייו של שותף בה, או ששילם שותף לטובת עצמו לביטוח חייו של שותפו, כשיש למבוטח 10% לפחות מהונה או מהזכות לרווחיה;
(11)
הוצאות למתן טובת הנאה שנתן מעביד לעובדיו ואשר לא ניתן לייחסה לעובד פלוני, למעט הוצאות שהוכח כי לפי טיבן אינן מיועדות להעניק טובת הנאה אישית לעובד; הוצאות, בגבולות סכומים שנקבעו בתקנות על פי סעיף 31, להחזקת רכב שבהחזקתו של מעביד והמשמש את עובדיו, ולא ניתן לייחס את טובת ההנאה מהשימוש בו לעובד פלוני; הוצאות שאינן ניתנות לניכוי כאמור לא ייראו כהכנסת עבודה בידי העובדים;
(12)
(13)
(14)
(א)
הוצאה לרכישת ביטוח מפני אבדן כושר עבודה;
(ב)
על אף הוראות פסקת משנה (א), היתה ההכנסה שבשלה נרכש ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, הכנסה לפי סעיף 2(1) או (2), והביטוח הוא ביטוח מועדף, יותרו ניכויים בשל הוצאה לרכישת הביטוח המועדף שהיא בסכום של עד 3.5% מההכנסה לפי סעיף 2(1) או ממשכורתו של העובד, לפי הענין, שהיא הכנסה חייבת ובלבד שניכויים לפי פסקת משנה זו, לא יותרו בשל הכנסה כאמור, העולה על סכום השווה לסך כל השכר הממוצע במשק בשנת המס כשהוא מחולק ב־4.8 (עד שנת 2015, מחולק ב־3); ואולם אם שילם המעביד בעבור עובדו לקופת גמל, על חשבון מרכיב תגמולי המעביד, סכום בשיעור העולה על 4% ממשכורתו של העובד, יופחת מהשיעור הנקוב ברישה, לגבי הכנסה לפי סעיף 2(2), ההפרש שבין השיעור ששילם המעביד כאמור, לבין 4%;
לענין פסקה זו –
”ביטוח מועדף“ – ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, ואם נרכש הביטוח בטרם מלאו למבוטח 60 שנים, התקיימו לגבי הביטוח גם שני אלה:
(1)
תקופת הביטוח, למעט ביטוח קבוצתי, נמשכת עד שימלאו למבוטח 60 שנים לפחות;
(2)
אם יקרה מקרה הביטוח בטרם ימלאו למבוטח 60 שנים, ישתלמו הכספים על פי הביטוח ממועד קרות מקרה הביטוח ועד תום תקופת אבדן כושר עבודתו או עד שימלאו למבוטח 60 שנים לפחות, לפי המוקדם;
”ביטוח מפני אבדן כושר עבודה“ – כהגדרתו בסעיף 3(א);
”השכר הממוצע במשק“ ו־”מרכיב תגמולי המעביד“ – כהגדרתם בסעיף 3(ה3)(2);
”משכורת“ – הכנסת עבודה למעט שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד;
”קופת גמל“ – (נמחקה);
(15)
הוצאות לימודים, לרבות הוצאות לרכישת השכלה אקדמית או לרכישת מקצוע, ולמעט הוצאות השתלמות מקצועית, שאינה לרכישת השכלה או מקצוע כאמור, לצורך שמירה על הקיים;
(16)
תשלומים, בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, שיש יסוד סביר להניח שנתינתם מהווה עבירה לפי כל דין;
(17)
(א)
הוצאה בשל עלות שכר שנשא בה תאגיד פיננסי, במישרין או בעקיפין, בשנת המס, בעד נושא משרה בכירה או עובד, העולה על התקרה לתשלום (בפסקה זו – ההוצאה העודפת);
(ב)
חישוב עלות השכר לעניין פסקת משנה (א), לגבי נושא משרה בכירה או עובד בתאגיד פיננסי, יכלול את עלות השכר שנשאו בה הן התאגיד הפיננסי והן תאגידים קשורים לתאגיד הפיננסי בעד אותו נושא משרה בכירה או עובד (בפסקה זו – עלות השכר הכוללת); ההוצאה העודפת תיוחס לתאגיד הפיננסי ולתאגידים קשורים לו, בהתאם ליחס בין עלות השכר שנשא בו כל אחד מהם לעלות השכר הכוללת;
(ג)
לעניין חישוב עלות השכר לפי פסקת משנה (א), יראו את ההוצאה בשל מענקי פרישה, כאילו הוצאה בחלקים שנתיים שווים בשנות העבודה שבשלהן משולמת ההוצאה (בפסקה זו – תקופת העבודה); עלתה ההוצאה בשל עלות השכר בגין שנת המס שקדמה למועד ההוצאה בשל מענקי פרישה על התקרה לתשלום, ייווסף לעלות השכר בשנת ההוצאה בשל עלות פרישה החלק שבו עלתה ההוצאה האמורה על התקרה לתשלום באותה שנת מס, כשהיא מוכפלת בתקופת העבודה;
(ד)
הסכומים הנקובים בפסקה זו יתואמו לפי הוראות סעיף 120ב;
(ה)
בפסקה זו –
”הוצאה בשל הענקת מניות או זכות לקבלת מניות“ – סך ההוצאה השנתית שיש לרשום בדוחות הכספיים בשל הענקה של מניות או זכות לקבלת מניות, לנושא משרה בכירה או לעובד, והכול בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים;
”הוצאה בשל מענקי פרישה“ – הוצאה בעד תשלומי מעביד לקופת גמל כמשמעותם בסעיף 17(5) או בעד מענק עקב פרישה או מענק עקב מוות כמשמעותם בסעיף 9(7א);
”כללי החשבונאות המקובלים“, ”נושא משרה בכירה“, ”תאגיד פיננסי“, ו”תאגיד קשור“ – כהגדרתם בחוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי־התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע״ו–2016;
”עודף עלות שכר“ – הפער שבין עלות שכר לשני מיליון וחצי שקלים חדשים, ובלבד שעלות השכר עולה על שני מיליון וחצי שקלים חדשים;
”עלות שכר“ – שכר, וכן כל סכום ששילם מעביד לקרן השתלמות או לקופת גמל, גם אם לפי סעיף 3 לא רואים אותו כהכנסת עבודה במועד ששולם לקרן ההשתלמות או לקופת הגמל, וכן סכום תשלום דמי ביטוח ששילם מעביד בעד עובדו לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995;
”שכר“ – כל אחד מהמנויים בפסקאות (1) עד (3) שלהלן, למעט זכות לרכישת נכס כמשמעותה בסעיף 3(ט) ומניה כהגדרתה בסעיף 102, אשר ניתן לנושא משרה בכירה או לעובד בקשר עם עבודתו או כהונתו בתאגיד פיננסי, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות חברה שבשליטתו –
(1)
הכנסה כאמור בסעיף 2(2);
(2)
מענק עקב פרישה או מענק עקב מוות כמשמעותם בסעיף 9(7א);
(3)
השתכרות או רווח כמשמעותם בסעיף 2(1) ו־(10);
”תקרה לתשלום“ – שני מיליון וחצי שקלים חדשים לשנה וחלק יחסי מסכום זה בשל חלק משנה, בניכוי הוצאה בשל הענקת מניות או זכות לקבלת מניות, ובניכוי עודף עלות שכר ( בשנת 2020, 2,522,400 ש״ח; בשנת 2021, 2,583,000 ש״ח; בשנת 2022, 2,719,320 ש״ח).
סייג להתרת ניכויים והקטנת מקדמות בשל דיווח לקוי [תיקון: תשמ״ה־2]
על אף האמור בכל דין, לא יותרו לנישום ניכוי הוצאות או הקטנת מקדמות לפי סעיף 175(ד) בשל תשלומים שחלה לגביהם חובת ניכוי במקור, אלא אם כן הוגש לפקיד השומה דו״ח שהנישום חייב בהגשתו על פי סעיפים 161, 166 או 171, לפי הענין, שבו צויינו שמו, מענו ומספר תעודת הזהות של האדם אשר לו או בשבילו שולמו התשלומים, ובחבר־בני־אדם – מספר מזהה אחר, והכל בצורה מדוייקת המאפשרת לפקיד השומה לזהות את מקבל התשלום.
הגבלת ניכויים, זיכויים וקיזוזים בשל פנקסים בלתי קבילים [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ח־6, תש״ן־4]
(א)
פקיד השומה רשאי לסרב להתיר ניכוי הוצאות על פי חשבונות שהגיש נישום שלא ניהל פנקסים קבילים, ולשום את ההוצאות לפי מיטב שפיטתו.
(ב)
נישום שבשנת מס פלונית לא ניהל פנקסים קבילים לא יותר לו קיזוז הפסדים משנים קודמות כנגד הכנסתו באותה שנת מס, ואם הוא חייב בניהול פנקסי חשבונות בשנת מס פלונית ופנקסיו נמצאו בלתי קבילים בנסיבות מחמירות, לא יותרו לו באותה שנה ניכויים וקיזוזים בשל חובות אבודים והפסדים ולא יוכר לו הפסד לאותה שנה.
(ג)
נישום החייב בניהול פנקסי חשבונות בשנת מס פלונית ולא ניהלם או שניהלם אך לא ביסס את הדו״ח שלו עליהם, לא יותרו לו באותה שנה ניכויים וקיזוזים בשל פחת, ריבית, חובות אבודים והפסדים, ולא יוכר לו הפסד לאותה שנה.
(ד)
נישום החייב בניהול פנקסי חשבונות בשנת מס פלונית ולא ניהל פנקסים קבילים, לא יותר לו באותה שנת מס זיכוי ממס לפי סעיף 121א.
[תיקון: תשל״ה־2]

פרק שלישי: ניכויים, זיכויים וקיצבאות ילדים

הגדרות [תיקון: תשל״ה־2, תשמ״ז־3, תשנ״ד־6, תשנ״ז, תשס״ד־2]
”נקודת זיכוי“ – סכום של 504 שקלים חדשים (נכון לשנת 1987; בשנת 2021, 2,616 ש״ח; בשנת 2022, 2,676 ש״ח; בשנת 2023, 2,820 ש״ח) לשנת מס, צמוד למדד כאמור בסעיף 120א, המקוזז כנגד המס לאותה שנה;
”נקודת קיצבה“ – סכום השווה לסכום נקודת זיכוי כערכה ביום כ״א בטבת התשנ״ז (31 בדצמבר 1996), כשהוא מתואם לפי הוראות סעיף 120ב לענין נקודת קיצבה ומחולק בשנים עשר ( בשנת 2021, 218 ש״ח; בשנת 2022, 223 ש״ח; בשנת 2023, 235 ש״ח).
ראו סימולטור לחישוב נקודות זיכוי באתר רשות המסים.
זיכוי לתושב ישראל [תיקון: תשכ״ה, תשכ״ח־2, תשל״א, תשל״ג־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2]
בחישוב המס של יחיד שהיה תושב ישראל בשנת המס יובאו בחשבון שתי נקודות זיכוי.
זיכוי לעולה [תיקון: תשכ״ה, תשל״ג־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ז, תשנ״ב־6, תשע״א־4, תשפ״ב־7]
(א)
בחישוב המס של עולה יובאו בחשבון –
(1)
(חל על עולה שעלה לפני יום 1.1.2022): ¹₄ נקודת זיכוי לכל חודש משמונה־עשר החדשים הראשונים לעלייתו לישראל;
(1)
(חל על עולה שעלה החל מיום 1.1.2022): ¹₁₂ נקודת זיכוי לכל חודש משנים־עשר החודשים הראשונים מעלייתו לישראל;
(1א)
(חל על עולה שעלה החל יום 1.1.2022): ¹₄ נקודת זיכוי לכל חודש משמונה־עשר החודשים שלאחריהם;
(2)
¹₆ נקודת זיכוי לכל חודש משנים־עשר החדשים שלאחריהם;
(3)
¹₁₂ נקודת זיכוי לכל חודש משנים־עשר החדשים שלאחריהם.
(ב)
בחישוב המס של בן זוג רשום שהכנסתו החייבת כוללת הכנסה של בן זוגו שהוא עולה, והמס על הכנסתם מחושב במאוחד, יובאו בחשבון נקודות הזיכוי כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שאם הכנסתו של בן הזוג שאינו בן זוג רשום איננה עולה על סכום שהוא פי חמישה מסכום נקודות הזיכוי האמורות בסעיף קטן (א) ובסעיף 38, לא תיכלל הכנסת בן הזוג שאינו בן זוג רשום בחישוב הכנסתו החייבת של בן הזוג הרשום, ובחישוב המס של בן הזוג הרשום לא יובאו בחשבון נקודות הזיכוי האמורות.
(ג)
הזיכוי האמור יינתן לשנת מס שכולה או מקצתה נמצאת בתקופת 54 החודשים האמורים (או 42 החודשים האמורים, לפי מועד העליה), לפי מספר החדשים שהעולה ישב בישראל באותה שנה, ולא יינתן אלא בפעם הראשונה שנעשה לעולה; לפי בקשתו לא תובא במנין 54 החודשים (או 42 החודשים, לפי מועד העליה) תקופת היעדרות רצופה מהארץ שאיננה פחותה מששה חדשים ואיננה עולה על שלוש שנים.
(ד)
בסעיף זה –
”עולה“ – מי שבידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, תש״י–1950, או מי שזכאי לאשרה או לתעודה כאמור ובידו אשרה או רשיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, תושב חוזר, או מי שנמנה עם סוג בני־אדם ששר האוצר קבע שדינם כדין עולה לענין זה, אך למעט מי שאזרחותו הישראלית התבטלה על פי סעיף 10(ד) לחוק האזרחות, תשי״ב–1952;
”תושב חוזר“ – יחיד ששב והיה לתושב ישראל בתקופה שמיום ג׳ בסיוון התש״ע (16 במאי 2010) עד יום י״ד בתשרי התשע״ג (30 בספטמבר 2012), לאחר שהיה תושב חוץ במשך שש שנים רצופות; לעניין זה יראו מי שבידו תעודת תושב חוזר מאת המשרד לקליטת העלייה ולפיה שהה מחוץ לישראל שש שנים לפחות, כמי שהיה תושב חוץ במשך שש שנים רצופות.
(ה)
על אף האמור בסעיף קטן (ג) רשאי שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע –
(1)
כללים למתן הזיכויים על פי סעיף קטן (א) למי שהיה בעבר בגדר ”עולה“;
(2)
דרך כלל או במקרים מסויימים, הוראות אחרות לגבי תחילת תקופת 54 החודשים (או 42 החודשים, לפי מועד העליה) והפסקה ברציפות התקופה.
[תיקון: תשל״ג־6, תשל״ד, תשל״ד־3, תשל״ה־2]
(בוטל).
זיכוי בעד נסיעה למקום ההשתכרות [תיקון: תשכ״ג, תשכ״ה, תש״ל, תשל״א, תשל״ג־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ז־3]
בחישוב המס של יחיד תושב ישראל תובא בחשבון ¹₄ נקודת זיכוי כזיכוי נסיעה.
זיכוי לאשה [תיקון: תשכ״ח־2, תשכ״ה־4, תשל״ג־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשנ״ו]
בחישוב המס של אשה תובא בחשבון ¹₂ נקודת זיכוי.
זיכוי בעד בן־זוג [תיקון: תשכ״ה, תשל״ג־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשנ״ב־6, תשס״ה־6, תשס״ו, תשפ״ב]
בחישוב המס של יחיד מוטב תושב ישראל, שהוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי בשנת המס שכלכלת בן זוגו היתה עליו, תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת; לענין סעיף זה, ”יחיד מוטב“ – יחיד שהוא או שבן זוגו הגיע לגיל פרישה, או שהוא או שבן זוגו, עיוור או נכה כמשמעותם בסעיף 9(5)(א) או (א1).
זיכוי בעד בן זוג עובד [תיקון: תשכ״ה, תשל״א, תשל״ב־2, תשל״ג־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־6, תשנ״ב־6, תשנ״ד, תשס״ה־6]
(א)
בחישוב הכנסתו של יחיד תושב ישראל שהוא בן זוג רשום והכנסתו החייבת כוללת את הכנסת בן זוגו, והוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי הכנסת בן זוגו הושגה מיגיעתו האישית מעסק או משלח יד או מעבודה לרבות הכנסה מיגיעה אישית כאמור בפסקאות (1) עד (6) להגדרתה שבסעיף 1, יובאו בחשבון ¹₄ נקודת זיכוי לפי סעיף 36, 1¹₂ נקודות זיכוי אם הם אינם זכאים לנקודת קיצבה לפי סעיף 40(א), ו־1³₄ נקודות זיכוי אם הם זכאים לנקודות קיצבה כאמור, ולענין יחיד מוטב כהגדרתו בסעיף 37 תובא בחשבון גם נקודת זיכוי כאמור באותו סעיף.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הכנסתו של בן הזוג שאינו בן זוג רשום איננה עולה על סכום שהוא פי חמישה מסכום חלקי נקודות הזיכוי האמורות, לפי הענין, לא תיכלל הכנסתו של בן הזוג הרשום, ובחישוב המס של בן הזוג הרשום לא יובאו בחשבון חלקי נקודות הזיכוי האמורות.
זיכוי בעד בן־זוג עוזר [תיקון: תשכ״ה, תשל״ב־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ח־3, תשמ״ז־2, תשנ״ב־6, תשנ״ד, תשנ״ד־4, תשס״ה־6]
בחישוב המס של יחיד תושב ישראל שבן זוגו היה עוזר לו, לפחות 24 שעות בכל שבוע בתוך 9 חדשים של שנת המס, בהשגת הכנסתו מעסק או ממשלח ידו, יובאו בחשבון 1¹₂ נקודות זיכוי אם הוא איננו זכאי לנקודת קיצבה לפי סעיף 40(א) ו־1³₄ נקודות זיכוי אם הוא זכאי לנקודת קיצבה כאמור, ולענין יחיד מוטב כהגדרתו בסעיף 37 תובא בחשבון גם נקודת זיכוי כאמור באותו סעיף, ובלבד שאם הוא זכאי, בשל בן זוגו, גם לזיכויים שעל פי סעיף 38, יינתנו לו הזיכויים לפי אחד משני הסעיפים, לפי בחירתו.
זיכוי לחייל משוחרר [תיקון: תש״ס, תשס״ז, תשס״ז־6]
בחישוב המס על הכנסתו מיגיעה אישית של חייל משוחרר תובא בחשבון חלק מנקודת זיכוי לכל חודש משלושים וששה החודשים הראשונים שלאחר החודש שבו סיים את שירותו הסדיר, כמפורט להלן:
(1)
¹₆ נקודת זיכוי – אם שירת שירות סדיר של –
(א)
לגבי גבר – 23 חודשים מלאים לפחות;
(ב)
לגבי אישה – 22 חודשים מלאים לפחות;
(2)
¹₁₂ נקודת זיכוי – אם שירת שירות סדיר של פחות מ –
(א)
לגבי גבר – 23 חודשים מלאים;
(ב)
לגבי אישה – 22 חודשים מלאים;
לענין זה, ”חייל משוחרר“ ו”שירות סדיר“ – כהגדרתם בחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ״ד–1994.
נקודות קיצבה וזיכוי בעד ילדים [תיקון: תשכ״ה, תשכ״ח, תשל״א, תשל״ב־2, תשל״ג־2, תשל״ג־6, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ח־6, תשמ״ג־2, תשמ״ד־7, תשמ״ו־2, תשמ״ו־3, תשמ״ז־4, תשמ״ח־3, תשמ״ט, תש״ן־4, תשנ״א־3, תשנ״ב־3, תשנ״ב־6, תשנ״ג־2, תשנ״ד־5, תשנ״ו, תשס״ה־6, תשס״ט־2, תשע״ב־2, תשע״ז־14, תשע״ח־5, תשפ״ב־5]
(א)
יחיד תושב ישראל זכאי לנקודות קיצבה בשל כל אחד מילדיו כקבוע בסעיף 109 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968; תשלום נקודות הקיצבה ייעשה בידי המוסד לביטוח לאומי לפי חוק הביטוח הלאומי.
(ב)
(1)
בחישוב המס של יחיד תושב ישראל שהוא הורה במשפחה חד־הורית שהיו לו ילדים שבשנת המס טרם מלאו להם תשע־עשרה שנה ושכלכלתם היתה עליו, אך אינו זכאי לנקודת זיכוי לפי סעיף 37, יובאו בחשבון, בנוסף לנקודות הקיצבה לפי סעיף קטן (א), בשל ילדיו כאמור הנמצאים אצלו, 1¹₂ נקודות זיכוי בשל כל ילד בשנת לידתו ו־¹₂ נקודת זיכוי בשל כל ילד בשנת בגרותו, 2¹₂ נקודות זיכוי בשל כל ילד החל בשנת המס שלאחר שנת לידתו ועד לשנת המס שבה מלאו לו חמש שנים, ונקודת זיכוי אחת בשל כל ילד החל בשנת המס שבה מלאו לו שש שנים, ועד לשנת המס שקדמה לשנת בגרותו.
(1א)
בחישוב המס של יחיד תושב ישראל שהוא אב לפעוט במשפחה חד־הורית ואינו זכאי לנקודות זיכוי לפי פסקה (1), יובאו בחשבון, כנגד המס החל על הכנסתו מיגיעה אישית, בשל כל פעוט כאמור, נקודות זיכוי כמפורט להלן, ואולם אם אמו של הפעוט במשפחה חד־הורית היא תושבת ישראל ואינה זכאית, בשל אותו פעוט, לנקודות זיכוי לפי פסקה (1), יובאו בחשבון נקודות הזיכוי לפי פסקת משנה זו, כנגד הכנסתה מיגיעה אישית, ולא כנגד הכנסתו של האב:
(א)
₂ נקודות זיכוי בשנת לידתו של הפעוט;
(ב)
₂ נקודות זיכוי החל בשנת המס שלאחר שנת לידתו של הפעוט ועד לשנת המס שבה מלאו לו חמש שנים.
(1א1)
על אף האמור בפסקאות (1) ו־(1א), אמו של ילד תהיה זכאית לבחור אם נקודת זיכוי אחת מתוך נקודות הזיכוי שלהן היא זכאית כאמור באותן פסקאות, לפי העניין, בשנת הלידה, תובא בחשבון בשנת המס שבה נולד הילד או בשנת המס שלאחריה.
(1ב)
במשפחה חד־הורית שבה ילד להורה אחד ואותו הורה זכאי לנקודות זיכוי לפי פסקה (1), תובא בחשבון כנגד הכנסתו מיגיעה אישית של אותו הורה, נקודת זיכוי אחת נוספת; היה ילדו של אותו הורה פעוט, יובאו בחשבון כנגד הכנסתו של ההורה כאמור, על אף הוראות פסקה (1א), גם נקודות הזיכוי לפי אותה פסקה.
(2)
הורים החיים בנפרד יקבל ההורה הזכאי לנקודת זיכוי לפי פסקה (1), נקודת זיכוי אחת נוספת ואם כלכלת ילדיהם מחולקת ביניהם, יקבל ההורה שאינו זכאי לנקודת זיכוי על פי פסקה (1) נקודת זיכוי אחת או חלק ממנה לפי חלקו בהוצאות הכלכלה.
(3)
לענין סעיף קטן זה –
”ילד להורה אחד“ – ילד שבשנת המס טרם מלאו לו תשע עשרה שנים ואחד מהוריו נפטר בשנת המס או קודם לכן או שהוא רשום במרשם האוכלוסין בלא פרטי אחד ההורים;
”פעוט“ – ילד שטרם מלאו לו שש שנים בשנת המס;
”שנת לידה“ – שנת המס שבה נולד הילד;
”שנת בגרות“ – שנת המס שבה מלאו לילד שמונה עשרה שנים.
(ג)
(פקע).
נקודת זיכוי לגרוש שנשא אשה אחרת [תיקון: תשל״ז, תשמ״ח־3, תשנ״ב־6]
בחישוב המס של גרוש שהוא או בן־זוגו משלם מזונות לבן זוגו לשעבר, והוא נשוי לבן־זוג אחר, תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת.
נקודת זיכוי לנער [תיקון: תשמ״א־6, תשנ״ב־6]
בחישוב המס של יחיד שמלאו לו או לבן־זוגו 16 שנים אך לא 18 שנים תובא בחשבון נקודת זיכוי.
נקודות זיכוי ליחיד שסיים לימודים לתואר אקדמי [תיקון: תשס״ה־9, תשס״ז־5, תשע״ב־4, תשע״ג־2, תשע״ו־7, תשע״ח־4]
(א)
בחישוב המס של יחיד תושב ישראל (בסעיף זה – יחיד) תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת אם הוא זכאי לקבל תואר אקדמי ראשון ומחצית נקודת זיכוי אם הוא זכאי לקבל תואר אקדמי שני, ממוסד להשכלה גבוהה.
(ב)
נקודת זיכוי אחת או מחצית נקודת זיכוי כאמור בסעיף זה, לפי הענין, תובא בחשבון במספר שנות מס שהן כמספר שנות לימודיו האקדמיות, ובלבד שתובא בחשבון בלא יותר משלוש שנות מס בעבור לימודי תואר אקדמי ראשון ובלא יותר משתי שנות מס בעבור לימודי תואר אקדמי שני.
(לגבי מי שסיים לימודים בתקופה משנת 2014 ועד שנת 2022, יחול נוסח זה): נקודת זיכוי אחת או מחצית נקודת זיכוי כאמור בסעיף זה, לפי הענין, תובא בחשבון במשך שנת מס אחת.
(ג)
נקודת זיכוי אחת כאמור בסעיף זה בעבור לימודי תואר אקדמי ראשון תובא בחשבון החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר אקדמי ראשון, ומחצית נקודת זיכוי כאמור בסעיף זה בעבור לימודי תואר אקדמי שני – החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר אקדמי שני.
(לגבי מי שסיים לימודים בתקופה משנת 2014 ועד שנת 2022, יחול נוסח זה): נקודת זיכוי אחת כאמור בסעיף זה בעבור לימודי תואר אקדמי ראשון תובא בחשבון בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר אקדמי ראשון או בשנת המס שלאחריה, לפי בחירתו של היחיד שזכאי לקבל תואר אקדמי ראשון, ומחצית נקודת זיכוי כאמור בסעיף זה בעבור לימודי תואר אקדמי שני – בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר אקדמי שני או בשנת המס שלאחריה, לפי בחירתו של היחיד שזכאי לקבל תואר אקדמי שני.
(ג1)
על אף האמור בסעיף קטן (ג), יחיד שזכאי לקבל תואר אקדמי ראשון או שני בתחום עיסוק שנדרשת בו התמחות והשלמתו היא תנאי להתמחות, זכאי לבחור אם נקודות זיכוי כאמור בסעיף קטן (א) יובאו בחשבון החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר האקדמי האמור או החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה סיים את התמחותו, ובלבד שתקופת ההתמחות תחל לא יאוחר משנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר האקדמי האמור.
(לגבי מי שסיים לימודים בתקופה משנת 2014 ועד שנת 2022, יחול נוסח זה): על אף האמור בסעיף קטן (ג), יחיד שזכאי לקבל תואר אקדמי ראשון או שני בתחום עיסוק שנדרשת בו התמחות והשלמתו היא תנאי להתמחות, זכאי לבחור אם נקודת זיכוי כאמור בסעיף קטן (א) תובא בחשבון בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר האקדמי האמור או בשנת המס שלאחר שנת המס שבה סיים את התמחותו, ובלבד שתקופת ההתמחות תחל לא יאוחר משנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר האקדמי האמור.
(ד)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) –
(1)
היה היחיד זכאי לקבל תואר אקדמי שלישי ברפואה או ברפואת שיניים תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת, בשלוש שנות מס, ומחצית נקודת זיכוי, בשתי שנות מס, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר האקדמי השלישי;
(לגבי מי שסיים לימודים בתקופה משנת 2014 ועד שנת 2022, יחול נוסח זה): היה היחיד זכאי לקבל תואר אקדמי שלישי ברפואה או ברפואת שיניים תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת, בשנת מס אחת, ומחצית נקודת זיכוי, בשנת מס אחת, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר האקדמי השלישי או בשנת המס שלאחריה, לפי בחירתו של היחיד שזכאי לקבל תואר אקדמי שלישי ברפואה או ברפואת שיניים;
(2)
למד היחיד במסלול לימודים ישיר לתואר אקדמי שלישי תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת בעבור לימודי תואר ראשון, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר הראשון, ובמספר שנות מס כאמור בסעיף קטן (ב) לענין לימודי תואר אקדמי ראשון; כמו כן, תובא בחשבון מחצית נקודת זיכוי, למשך שתי שנות מס, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר אקדמי שלישי.
(לגבי מי שסיים לימודים בתקופה משנת 2014 ועד שנת 2022, יחול נוסח זה): למד היחיד במסלול לימודים ישיר לתואר אקדמי שלישי תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת בעבור לימודי תואר ראשון, בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר הראשון, או בשנת המס שלאחריה, לפי בחירתו של היחיד במסלול לימודים ישיר לתואר אקדמי שלישי; כמו כן, תובא בחשבון מחצית נקודת זיכוי, למשך שנת מס אחת, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר אקדמי שלישי או בשנת המס שלאחריה, לפי בחירתו של היחיד האמור.
(ה)
נקודת זיכוי אחת או מחצית נקודת זיכוי כאמור בסעיף זה, לפי הענין, תובא בחשבון בעבור לימודים לתואר אקדמי ראשון אחד או לתואר אקדמי שני אחד, בלבד, ולאחר שהיחיד המציא לפקיד השומה אישור על סיום לימודיו וזכאותו לתואר כאמור.
(ו)
בסעיף זה –
”מוסד להשכלה גבוהה“ – כמשמעותו בחוק המועצה;
”תואר אקדמי“ – תואר מוכר כמשמעותו לפי חוק המועצה.
נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע [תיקון: תשס״ה־9, תשס״ו, תשע״ג־2, תשע״ו־6, תשע״ז־6]
(א)
בחישוב המס של יחיד תושב ישראל תובא בחשבון נקודת זיכוי (עד שנת 2016, מחצית נקודת זיכוי; בשנת 2017, ³₄ נקודת זיכוי) אם סיים לימודי מקצוע והיה זכאי לתעודת מקצוע, ובלבד שהמציא לפקיד השומה אישור על סיום לימודיו וזכאותו לתעודת מקצוע כאמור.
(ב)
נקודת זיכוי (עד שנת 2016, מחצית נקודת זיכוי; בשנת 2017, ³₄ נקודת זיכוי) כאמור בסעיף זה תובא בחשבון במספר שנות מס כמספר שנות לימודי המקצוע, ובלבד שתובא בחשבון בלא יותר משלוש שנות מס.
(לגבי מי שסיים לימודים בתקופה משנת 2014 ועד שנת 2018, יחול נוסח זה): נקודת זיכוי (עד שנת 2016, מחצית נקודת זיכוי; בשנת 2017, ³₄ נקודת זיכוי) כאמור בסעיף זה תובא בחשבון במשך שנת מס אחת.
(ג)
נקודת זיכוי (עד שנת 2016, מחצית נקודת זיכוי; בשנת 2017, ³₄ נקודת זיכוי) כאמור בסעיף זה תובא בחשבון החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו.
(לגבי מי שסיים לימודים בתקופה משנת 2014 ועד שנת 2018, יחול נוסח זה): נקודת זיכוי (עד שנת 2016, מחצית נקודת זיכוי; בשנת 2017, ³₄ נקודת זיכוי) כאמור בסעיף זה תובא בחשבון בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו או בשנת המס שלאחריה, לפי בחירתו של היחיד שסיים לימודי מקצוע והיה זכאי לתעודת מקצוע.
(ד)
בסעיף זה –
”לימודי מקצוע“ – לימודים לרכישת מקצוע מסוים, בהיקף שעות לימוד הזהה ל־1700 שעות לימוד הנהוגות במוסד להשכלה גבוהה, כהגדרתו בסעיף 40ג, לפחות;
”תעודת מקצוע“ – תעודה הניתנת בסיום לימודי מקצוע, המוכרת על ידי משרד ממשלתי.
מניעת כפל [תיקון: תשס״ה־9, תשס״ז־5, תשע״ז־6]
יחיד שמתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 40ג ובסעיף 40ד, יהיה זכאי לבחור אם יובאו בחשבון בחישוב המס שלו נקודת זיכוי אחת או מחצית נקודת זיכוי, לפי הענין, לפי סעיף 40ג או נקודת זיכוי (עד שנת 2016, מחצית נקודת זיכוי; בשנת 2017, ³₄ נקודת זיכוי) לפי סעיף 40ד.
[תיקון: תשס״ה־9]
(פקע).
בן זוג שהיה נשוי חלק מהשנה [תיקון: תשכ״ה, תשכ״ח, תשל״ג־2, תשל״ד־2, תשל״ה־2, תשל״ו, תשל״ט־3, תשנ״ב־6]
בן זוג שאיננו בן זוג רשום שהיה נשוי בחלק משנת המס יהא זכאי, לענין חישוב המס שהוא חייב בו –
(1)
בעד תקופה שבה לא היה נשוי – ל־¹₁₂ מנקודות הזיכוי לפי סעיפים 34, 36, 40(ב) ו־40ב כפול במספר החדשים בשנת המס שבהם לא היה נשוי;
(2)
בעד התקופה שבה היה נשוי – ל־¹₁₂ מנקודות הזיכוי לפי סעיף 66 כפול במספר החדשים בשנת המס שבהם היה נשוי.
דיווח לכנסת [תיקון: תשע״ח־5]
בתקופה החל ביום תחילתו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע״ח–2018, יבחנו המנהל הכללי במשרד האוצר והמנהל, תוך היוועצות עם גורמים שונים באקדמיה, את מתן נקודות הזיכוי לתא המשפחתי, בהתאם לניסיון שנצבר בישראל ובעולם, וידווחו לוועדת הכספים של הכנסת על ממצאיהם לא יאוחר מיום כ״ז בסיוון התשע״ט (30 ביוני 2019).
[תיקון: תשכ״ה, תשל״ה־2, תשנ״ב־6]
(בוטל).
[תיקון: תשכ״ה, תשכ״ח, תשל״א, תשל״ג־2, תשל״ה־2, תשמ״א־3, תשמ״ד־10]
(בוטל).
זיכוי בעד הוצאות החזקת קרוב במוסד [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־6, תשל״ט־3, [ק״ת סכומים], תשמ״ז־2, תש״ן־4, תשנ״ב־6, תשנ״ה־7, תשע״ז־5, תשע״ז־11]
בחישוב הכנסתו החייבת של יחיד תושב ישראל שהוא או בן זוגו שילם בשנת המס בעד החזקתם במוסד מיוחד של ילד, בן זוג או הורה משותקים לחלוטין, מרותקים למיטה בתמידות, עיוורים או בלתי שפויים בדעתם, וכן בשל החזקת ילד עם מוגבלות שכלית–התפתחותית במוסד מיוחד, יותר לו זיכוי ממס של 35% מאותו חלק מהסכומים שהוא או בן זוגו שילם העולה על 12.5% מהכנסתו החייבת; שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות תנאים לזכאות לזיכוי ממס על פי סעיף זה.
תקרת ההכנסה המזכה: בשנת 2021, 169,000 ש״ח ליחיד, 270,000 ש״ח לזוג; בשנת 2022, 173,000 ש״ח ליחיד, 277,000 ש״ח לזוג; בשנת 2023, 182,000 ש״ח ליחיד, 291,000 ש״ח לזוג.
זיכוי בעד נטולי יכולת [תיקון: תשל״ז, תשל״ח־6, תשל״ט־2, תשמ״ח־3, תשנ״ה־7, תשס״ג־3, תשע״ז־11]
(א)
יחיד תושב ישראל שהיה לו בשנת המס ילד משותק, ילד עיוור או ילד עם מוגבלות שכלית–התפתחותית או שהיה לבן זוגו ילד כאמור, יובאו בחשבון בחישוב המס שלו או של בן זוגו שתי נקודות זיכוי בשל כל ילד כאמור.
(ב)
(בוטל).
(ג)
יחיד יהיה זכאי לנקודות הזיכוי על פי סעיף קטן (א) רק אם לא קיבל זיכוי ממס עבור אותו ילד על פי סעיף 44.
(ד)
שר האוצר רשאי לקבוע תנאים לזכאות לנקודות זיכוי על פי סעיף זה.
תקרת ההכנסה המזכה: בשנת 2021, 169,000 ש״ח ליחיד, 270,000 ש״ח לזוג; בשנת 2022, 173,000 ש״ח ליחיד, 277,000 ש״ח לזוג; בשנת 2023, 182,000 ש״ח ליחיד, 291,000 ש״ח לזוג.
זיכוי בעד דמי ביטוח ותגמולים [תיקון: תשל״ג־2, תשל״ג־6, תשל״ה־2, תשל״ז־4, תשל״ח־6, תשל״ט־2, תשמ״ו, תשמ״ו־5, תשמ״ז־2, תשמ״ז־3, תשס״ד־4, תשס״ד־6, תשס״ה־4, תשס״ה־10, תשס״ז־2, תשס״ח־6, תש״ע־3, תשע״ז־3]
(א)
יחיד יזוכה ממס ב־25% מן הסכומים ששילמו הוא או בן זוגו בשנת המס –
(1)
לביטוח חייו או חיי בן זוגו בחברת ביטוח אם הוא תושב ישראל;
(2)
(נמחקה);
(ב)
יחיד יזוכה ממס ב־35% מן הסכומים ששילמו הוא או בן זוגו בשנת המס לקופת גמל לקיצבה, או ששילמו כאמור למדינה, לרשות מקומית או לגוף אחר שקבע שר האוצר, לשם שמירת זכות הפנסיה שלו או של בן זוגו או שישולמו כאמור לביטוח קצבת שאירים.
(ב1)
עמית מוטב יזוכה ממס כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) גם בשל סכומים ששילם לביטוח חיי ילדו בחברת ביטוח, לקופת גמל לטובת ילדו או לשם שמירת זכויות הפנסיה של ילדו, בכפוף לתנאים האמורים באותם סעיפים קטנים, לפי הענין, ובלבד שגילו של אותו ילד, בשנת המס, היה 18 שנים ומעלה.
(ג)
בסעיף זה –
”ביטוח חיים“ – ביטוח מפני הסיכון למקרה מוות של המבוטח, בלא מרכיב החיסכון שאינו כולל תשלומי פנסיה לשאירים;
”ביטוח קצבת שאירים“ – ביטוח מפני הסיכון למקרה מוות של המבוטח, בלא מרכיב החיסכון, הכולל תשלומי פנסיה לשאירים;
”הכנסה מבוטחת“, ”הכנסה מזכה“ ו”עמית מוטב“ – כהגדרתם בסעיף 47;
”פנסיה מקיפה“ – (נמחקה).
(ד)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), הסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי ליחיד שאינו עמית מוטב בעד סכומים ששולמו כאמור באותם סעיפים קטנים, לא יעלה על הגבוה מבין הסכומים המפורטים להלן:
(1)
סכום של 1,632 שקלים חדשים (נכון לשנת 2004; בשנת 2021, 2,028 ש״ח; בשנת 2022, 2,112 ש״ח; בשנת 2023, 2,196 ש״ח);
(2)
הסכום הנמוך מבין אלה:
(א)
כלל הסכומים ששולמו כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב);
(ב)
(1)
לעניין יחיד שלא היתה לו בשנת המס הכנסת עבודה – 5% מהכנסתו המזכה, ובלבד שהסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי בעד סכומים ששולמו לביטוח קצבת שאירים כאמור בסעיף קטן (ב) לא יעלה על 1.5% מהכנסתו המזכה של היחיד.
(2)
לעניין יחיד שהיתה לו בשנת המס הכנסת עבודה – 7% מהכנסתו המזכה, ובלבד שהסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי בעד סכומים ששולמו לביטוח קצבת שאירים כאמור בסעיף קטן (ב) לא יעלה על 1.5% מהכנסתו המזכה של היחיד, ושהסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי בעד סך הסכומים ששולמו לביטוח חיים כאמור בסעיף קטן (א)(1), לביטוח קצבת שאירים כאמור בסעיף קטן (ב) ובשל הכנסה שאינה מעבודה, לא יעלה על 5% מהכנסתו המזכה של היחיד.
(ה)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב1), הסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי לעמית מוטב בעד סכומים ששולמו כאמור באותם סעיפים קטנים, לא יעלה על הגבוה מבין הסכומים המפורטים להלן:
(1)
הסכום האמור בסעיף קטן (ד)(1);
(2)
הסכום הנמוך מבין אלה:
(א)
כלל הסכומים ששולמו כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב1);
(ב)
(1)
לענין עמית מוטב שלא היתה לו בשנת המס הכנסה מבוטחת – 5% מהכנסתו החייבת עד לסכום השווה לפעמיים הסכום האמור בפסקה (1) להגדרה ”הכנסה מזכה“ שבסעיף 47(א)(1) לשנה ובלבד שהסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי בעד סכומים ששולמו לביטוח קצבת שאירים כאמור בסעיף קטן (ב) לא יעלה על 1.5% מהכנסתו המזכה של העמית המוטב;
(2)
לענין עמית מוטב שהיתה לו בשנת המס הכנסה מבוטחת – הסכום המתקבל מצירוף הסכומים המפורטים להלן:
(א)
7% מהכנסתו המזכה שהיא הכנסה מבוטחת, ובלבד שהסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי בעד סכומים ששולמו לביטוח קצבת שאירים כאמור בסעיף קטן (ב) לא יעלה על 1.5% מהכנסתו כאמור, ושהסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי בעד סך הסכומים ששולמו לביטוח חיים לפי סעיפים קטנים (א)(1) ו־(ב1), ולביטוח קצבת שאירים לפי סעיף קטן (ב) לא יעלה על 5% מהכנסתו כאמור;
(ב)
5% מהכנסתו החייבת שאינה הכנסה מבוטחת, עד לסכום השווה לפעמיים הסכום האמור בפסקה (1) להגדרה ”הכנסה מזכה“ שבסעיף 47(א)(1) לשנה, בניכוי סכום כאמור בפסקה (1) לאותה הגדרה או סכום הכנסתו המבוטחת, לפי הנמוך מביניהם, ובלבד שהסכום הכולל שבשלו יינתן זיכוי בעד סכומים ששולמו לביטוח קצבת שאירים כאמור בסעיף קטן (ב) לא יעלה על 1.5% מהכנסתו החייבת שאינה הכנסה מבוטחת.
(ו)
יחיד שלא נוכו לו סכומים בעד רכישת ביטוח מועדף מפני אבדן כושר עבודה לפי סעיף 32(14)(ב), יזוכה ממס בשיעור של 35% מן הסכומים שהפקיד לקופת גמל לקצבה בעבור עצמו כעמית עצמאי ולא זוכה בשלהם ממס לפי סעיף קטן (ב), עד לשיעור של 0.5% מהכנסתו מעסק או ממשלח יד עד לסכום השווה לפעמיים הסכום האמור בפסקה (1) להגדרה ”הכנסה מזכה“ שבסעיף 47(א)(1) בניכוי הכנסתו המבוטחת.
[תיקון: תשל״ח־6, תש״ן־4]
(בוטל).
תרומה למוסד ציבורי [תיקון: תשכ״ב־2, תשכ״ח־2, תשל״ג־2, תשמ״ד־10, תשמ״ז־2, תש״ן, תשנ״ב־5, תשנ״ג־4, תשנ״ד, תשס״א־2, תשס״ב, תשס״ה־4, תשס״ה־9, תשס״ז־3, תש״ע, תשע״ב־9, [ק״ת הודעות]]
(א)
אדם שתרם בשנת מס פלונית סכום העולה על 180 שקלים חדשים (נכון לשנת 2012; בשנים 2019 עד 2022, 190 ש״ח; בשנת 2023, 200 ש״ח) לקרן לאומית, או למוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2) שקבע לענין זה שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, יזוכה מהמס שהוא חייב בו באותה שנה בשיעור של 35% מסכום התרומה – אם הוא יחיד, ובשיעור הקבוע בסעיף 126(א) מסכום התרומה – אם הוא חבר־בני־אדם, ובלבד שלא יינתן זיכוי בשנת מס פלונית בשל סכום כולל של תרומות העולה על 30% מההכנסה החייבת של הנישום באותה שנה או על 9,000,000 שקלים חדשים (נכון לשנת 2012; בשנת 2021, 9,294,000 ש״ח; בשנת 2022, 9,517,000 ש״ח; בשנת 2023, 10,019,808 ש״ח), לפי הנמוך מביניהם (להלן – התקרה לזיכוי); סכום העולה על התקרה לזיכוי שנתרם באותה שנת מס, יזוכה מהמס בהתאם להוראות סעיף זה בשלוש שנות המס הבאות בזו אחר זו, ובלבד שלא יינתן זיכוי בכל אחת משלוש שנות המס כאמור, בשל סכום כולל של תרומות העולה על התקרה לזיכוי.
(א1)
מוסד ציבורי כאמור בסעיף קטן (א) שלא הגיש שני דו״חות שנתיים ברציפות, או שמן הדו״חות שהגיש עולה כי אינו מנהל פנקסים כדין או שחלק מהותי מפעילותו אינו להשגת המטרה הציבורית, רשאי שר האוצר לבטל את קביעתו לענין סעיף קטן (א).
(א2)
חידושה של קביעה שבוטלה לפי סעיף קטן (א1) טעון אישורה של ועדת הכספים של הכנסת.
(ב)
(בוטל).
(ג)
בסעיף זה, ”קרן לאומית“ – הסוכנות היהודית לא״י, ההסתדרות הציונית העולמית, המגבית המאוחדת לישראל והקרן הקיימת לישראל.
(ד)
(1)
נקבעו פנקסיו של מוסד ציבורי כבלתי קבילים קביעה שאינה ניתנת לערר או לערעור, רשאי המנהל לבטל את הקביעה שלפי סעיף קטן (א) מאותו יום ואילך.
(2)
המוסד יודיע לציבור על ביטול כאמור, בדרך ובמועד שקבע המנהל.
תקרה כוללת להטבות מס לתרומות ולמו״פ [תיקון: תשמ״א־3, תשמ״ד־10, תשנ״ד]
על אף האמור בכל דין, הסכום הכולל שבשלו יותר בשנת מס פלונית זיכוי בשל תרומות על פי סעיף 46 וניכוי בשל השתתפות במימון מחקר ופיתוח שמבצע אדם אחר על פי סעיף 20א ועל פי חוק מס הכנסה (הטבות להשקעה בניירות ערך שתמורתם נועדה למחקר מדעי), התשמ״ד–1983 לא יעלה על 50% מהכנסתו החייבת של נישום באותה שנה; לענין זה, ”הכנסה חייבת“ – לפני הניכוי בשל השתתפות במחקר ופיתוח.
זיכוי בשל תרומה – תוספת לבסיס המקדמות [תיקון: תשמ״א־3, תשמ״ד־10]
סכום המס שאדם הופטר מתשלומו בשל הזיכוי בעד תרומות לפי סעיף 46 ולפי כל דין אחר, ייווסף לסכום המס המהווה בסיס לקביעת מקדמות על פי סעיף 175.
לפי סעיף 4 לחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס׳ 2), תשכ״ב–1962, אדם שבשנת מס פלונית החל משנת המס 1971 הוציא סכומים להנצחת זכרו של בן משפחתו שהיה חייל שנספה במערכה, יזוכה מהמס שהוא חייב בו אותה שנה ב־30% מהסכומים שהוציא; לענין זה – ”חייל שנספה במערכה“ – כמשמעותו בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950; ”בן משפחה“ – בן־זוג, בן, נכד, אח, הורה, גיס וחתן.
[תיקון: תשמ״א־3, תשמ״ד־10]
(בוטל).
ניכוי תשלומים בעד תגמולים או קצבה [תיקון: תשכ״ח־2, תשל״א, תשל״ג־6, תשל״ה, תשל״ה־2, תשל״ז, תשל״ח־3, תשל״ח־6, תשל״ח־7, תש״ם, תשמ״ז־2, תש״ן, תשס״ד־4, תשס״ה־5, תשס״ה־10, תשס״ז־2, תש״ע־3, תשע״ו־4]
(א)
בסעיף זה –
(1)
”הכנסה מזכה“ – סך כל הכנסתו החייבת של יחיד לפני הניכוי על פי סעיף זה ועל פי סעיף 47א, כמפורט להלן, לפי הענין:
(1)
לגבי יחיד שהיתה לו רק הכנסת עבודה – עד לסכום של 84,000 שקלים חדשים לשנה (נכון לשנת 2004; בשנת 2021, 104,400 ש״ח; בשנת 2022, 106,800 ש״ח; בשנת 2023, 112,800 ש״ח);
(2)
לגבי יחיד שלא היתה לו הכנסת עבודה – עד לסכום של 118,800 שקלים חדשים לשנה (נכון לשנת 2004; בשנת 2021, 147,600 ש״ח; בשנת 2022, 151,200 ש״ח; בשנת 2023, 159,600 ש״ח);
(3)
לגבי יחיד שהיו לו הכנסת עבודה והכנסה שאינה הכנסת עבודה, בשל הכנסת עבודה – עד לסכום האמור בפסקה (1) ובשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה – עד לסכום האמור בפסקה (2) בניכוי הכנסת העבודה שלו, או בניכוי הסכום האמור בפסקה (1), לפי הנמוך מביניהם, ובלבד שתובא בחשבון, תחילה, הכנסת העבודה שלו;
(2)
”קופת גמל“ – (נמחקה);
(3)
”הכנסה לעמית עצמאי“ – סך כל הכנסתו החייבת של יחיד לפני הניכוי על פי סעיף זה ועל פי סעיף 47א עד לסכום האמור בפסקה (1) להגדרה ”הכנסה מזכה“ לשנה, בניכוי הכנסתו המבוטחת;
(4)
”הכנסה מבוטחת“ – הכנסת עבודה שבשלה שילם מעביד בעד עובדו, בשנת המס, סכומים לקופת גמל לקצבה, וכן הכנסת עבודה שבשלה זכאי העובד לקצבה על פי דין או חוזה;
(5)
”הכנסה נוספת“ – הסכום הנמוך מבין אלה:
(1)
סך כל הכנסתו החייבת של יחיד לפני הניכוי על פי סעיף זה ועל פי סעיף 47א שאינה הכנסה מבוטחת, עד לסכום האמור בפסקה (1) להגדרה ”הכנסה מזכה“ לשנה;
(2)
סך כל הכנסתו החייבת של יחיד לפני הניכוי על פי סעיף זה ועל פי סעיף 47א עד לסכום השווה לשתי פעמים וחצי (עד שנת 2015, ארבע פעמים) הסכום האמור בפסקה (1) להגדרה ”הכנסה מזכה“ לשנה, בניכוי הכנסתו המבוטחת או הסכום האמור בפסקה (1) לאותה הגדרה, לפי הגבוה מביניהם;
(6)
”עמית יחיד“ – (נמחקה);
(7)
”עמית מוטב“ – יחיד שבשל הכנסתו שולמו בעדו, בשנת המס, סכומים לקופת גמל לקצבה, בסכום שלא פחת מ־16% מסך כל השכר הממוצע במשק באותה שנת מס (בשנת 2023, 16% מ־11,870 ש״ח, שהם 1,899.2 ש״ח);
(8)
”השכר הממוצע במשק“ – בהגדרתו בסעיף 3(ה3)(2);
(ב)
יחיד שאינו עמית מוטב, שבשנת המס שילמו הוא או בן זוגו סכומים לקופת גמל לקצבה בלבד, לטובת אחד מהם, והכל, גם אם ציווה שלאחר מותו תועבר זכותו לטובת מוסד שהוכר כמוסד ציבורי לענין סעיף 9(2), או ששילמו כאמור למדינה, לרשות מקומית או לגוף אחר שקבע שר האוצר, לשם שמירת זכות הפנסיה של אחד מהם, יותר ניכוי הסכומים ששולמו כאמור ובלבד שהניכוי לא יעלה על –
(1)
7% מהכנסתו המזכה שאיננה הכנסת עבודה; ואולם אם שילם סכום העולה על 12% מהכנסתו כאמור, יותר לו, בשל החלק העולה על 12% כאמור, ניכוי נוסף עד ל־4% מאותה הכנסה;
(2)
הסכום הנמוך מבין אלה:
(א)
5% מהכנסתו המזכה שהיא הכנסת עבודה שאינה הכנסה מבוטחת;
(ב)
5% מהכנסתו החייבת שהיא הכנסת עבודה עד לסכום השווה לשתי פעמים וחצי (עד שנת 2015, ארבע פעמים) הסכום האמור בפסקה (1) להגדרה ”הכנסה מזכה“ לשנה, בניכוי הכנסתו המבוטחת.
(ב1)
לעמית מוטב שבשנת המס שילמו הוא או בן זוגו סכומים לקופת גמל לקצבה לטובת העמית המוטב, ולעמית מוטב שבשנת המס שילם סכומים כאמור לטובת ילדו שגילו, בשנת המס, 18 שנים ומעלה, יותר ניכוי הסכומים ששולמו כאמור, ובלבד שהניכוי לא יעלה על אלה, לפי הענין:
(1)
בשל סכומים ששולמו כאמור – 11% מההכנסה לעמית עצמאי;
(2)
בשל סכומים ששולמו כאמור ושבשלם לא הותר ניכוי לפי פסקה (1) – 7% מההכנסה הנוספת; ואולם אם הסכומים ששולמו כאמור עולים על 12% מהכנסתו הנוספת, יותר לו בשל החלק העולה על 12% כאמור, ניכוי נוסף שלא יעלה על 4% מההכנסה הנוספת, והכל בלבד שלא יינתן ניכוי לפי פסקה זו בשל סכומים שהופקדו בעד העמית המוטב שסכומם אינו עולה על 16% מהשכר הממוצע במשק.
(ב2)
סכום שנוכה לפי סעיף קטן (ב), לא יהיה ניתן לנכותו לפי סעיף קטן (ב1), ולהיפך.
(ג)
סכום שנוכה לפי סעיף קטן (ב) או (ב1) לא יובא בחשבון לצורך סעיף 45א.
(ד)
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע ניכויים בשיעורים גבוהים מהאמורים בסעיף קטן (ב) לסוג מסויים של בני־אדם ובתנאים ובסייגים שיקבע.
ניכוי בשל תשלומי ביטוח לאומי ומס מקביל [תיקון: תשל״ה, תשל״ה־2, תשל״ז־3, תשמ״ד־2, תש״ן־4, תשנ״ו־3, תשנ״ז]
(א)
יחיד שבשנת מס שילם דמי ביטוח לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968 (להלן – חוק הביטוח), ומס מקביל לפי חוק מס מקביל, התשל״ג–1973 (להלן – מס מקביל), בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה, יותר לו ניכוי של 52% מהסכום ששילם, למעט תוספת לפי סעיף 179(א) לחוק הביטוח, ובלבד שהניכוי לא יעלה על הכנסתו החייבת שלפני הניכוי.
(ב)
הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי יחיד שמעבידו אינו חייב בתשלום מס מקביל בעדו או בתשלום דמי ביטוח לאומי בעדו והוא חייב בתשלומם לגבי הכנסת העבודה שלו.
(ג)
יחיד שמעבידו אינו חייב בתשלום מס מקביל בעדו וגם הוא עצמו אינו חייב בתשלום מס מקביל, וכן יחיד אחר הפטור מתשלום מס מקביל, יותר לו ניכוי של 52% מהסכומים ששילם בעד ביטוח רפואי שאינו ביטוח רפואת שיניים, לגוף שקבע שר האוצר לאחר התייעצות עם שר הבריאות, עד לסכום המס המקביל שהיה חל לגביו אילו היה חייב בתשלומו.
(ד)
הוראות סעיף זה לענין חוק מס מקביל יחולו רק בעד התקופה המסתיימת ביום כ״א בטבת התשנ״ז (31 בדצמבר 1996).
[תיקון: תשל״ח־6, תשל״ט־3, תש״ן־4]
(בוטל).
שכר והחזר הוצאות ששולמו ליועץ פנסיוני כתשלומים לקופת גמל [תיקון: תשס״ה־10, תשע״א־6]
(א)
שר האוצר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם יראו, לענין סעיפים 3(ה3), 17(5א), 45א ו־47, שכר והחזר הוצאות ששולמו ליועץ פנסיוני, כתשלומים ששולמו לקופת גמל; קבע שר האוצר כאמור, יחולו התנאים, התקרות, והמגבלות הקבועים בסעיפים האמורים, בשינויים המחויבים, על שכר והחזר הוצאות ששולמו כאמור.
(ב)
זיכויים לתושבי האזור [תיקון: תשכ״ב־2, תשמ״ד־10, תשמ״ז־2, תשנ״ה־3]
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע בצו כי הוראות סעיפים 34, 36 ו־37, כולן או מקצתן, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם לגבי תושבי אזור שאינם אזרחים ישראליים, כולם או חלקם, כאילו היו תושבי ישראל; לענין זה, ”אזור“, ”תושב אזור“ ו”אזרח ישראלי“ – כהגדרתם בסעיף 3א.
זיכויים לעובד זר [תיקון: תשס״ג־3]
שר האוצר רשאי לקבוע כי הוראות פרק זה לענין זיכויים, כולן או מקצתן, לא יחולו על עובד זר או על סוגי עובדים זרים שיקבע, או שיחולו עליהם באופן חלקי בתנאים שיקבע; לענין זה, ”עובד זר“ – כהגדרתו בחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ״א–1991, אף אם רואים אותו כתושב לענין פקודה זו.

חלק ד׳: חישוב ההכנסה במקרים מיוחדים

פרק ראשון: חברות ביטוח

חברת ביטוח כללי [תיקון: תשכ״ח־2]
(א)
על אף האמור בפקודה זו, חברה העוסקת בביטוח כללי, בין שהשתכרויותיה או רווחיה נובעים כולם מישראל ובין שמקצתם מישראל ומקצתם מחוץ לארץ, יהיו השתכרויותיה או רווחיה הטעונים מס נקבעים בדרך זו:
(1)
מסך־כל הפרמיות ברוטו והריבית וכל הכנסה אחרת שקיבלה או שהיא עשויה לקבל בישראל ינוכה סך־כל הפרמיות שהחזירה למבוטחים וששילמה בעד ביטוח משנה;
(2)
היתרה שנתקבלה כאמור תנוכה ממנה עתודה לסיכונים שלא חלפו בסוף שנת המס, מחושבת לפי התאחוז המקובל באותה חברה לסיכונים אלה לגבי כלל עסקיה, ותיווסף עליה העתודה מחושבת כאמור, לסיכונים שלא חלפו בתחילת שנת המס, ובלבד שהתאחוז המקובל לא יעלה על התאחוז שהוא סביר ומתאים בכל מקרה ומקרה;
(3)
מן הסכום נטו שנתקבל לפי פסקה (2) ינוכו –
(א)
סכום ההפסדים למעשה, פחות הסכום שנגבה בשל הפסדים אלה על פי ביטוח משנה;
(ב)
הוצאות הנהלה וסוכנות בישראל;
(ג)
חלק יחסי הוגן מהוצאות המשרד הראשי הנמצא בחוץ לארץ.
(ב)
הפסיקה החברה למעשה, בתקופה מסויימת שבתוך שנת המס או בשנה שלפניה, את עסקיה בישראל בסוג פלוני של ביטוח, לא תנוכה עתודה לאותו ביטוח.
חברת ביטוח חיים [תיקון: תשכ״ח־2, תשל״ח־6]
על אף האמור בפקודה זו, חברה העוסקת בביטוח חיים בלבד או בנוסף על ביטוח כללי (להלן – חברת ביטוח חיים) רואים את רווחיה מעסקי ביטוח חיים כשווים לסכום הרווחים כשהם מחושבים לפי סעיף 49, אגב קביעת העתודות לפי חישוב אקטוארי ובשינויים המחוייבים לפי העניין, ובלבד שלא יותרו עתודות בסכום העולה על סכום העתודות המחושבות לפי בסיס החישוב האקטוארי שהוא סביר ומתאים בכל מקרה ומקרה.
הוצאותיה של חברת ביטוח חיים
הוצאות שהוציאה חברת ביטוח חיים ברכישת חוזים לביטוח חיים, ובכלל זה תשלומים לסוכן, ייחשבו כהוצאות בשנה שבה הוצאו או הועברו לזכותו של הסוכן, בין אם החברה זקפה הוצאות אלה בחשבון ריווח והפסד שלה לחובת אותה שנה ובין אם לאו.
חברת ביטוח חיים המקבלת פרמיות מחוץ לארץ
חברת ביטוח חיים שקיבלה רוב הפרמיות מחוץ לארץ, רואים כרווחיה חלק יחסי מכלל הכנסותיה מהשקעות, שהוא כיחס שבין סכום הפרמיות שקיבלה בישראל לבין סך־כל הפרמיות שקיבלה, או את הכנסתה למעשה מהשקעות בישראל, הכל לפי הסכום הגדול יותר, לאחר שנוכו מסכום הרווחים הוצאות הסניף או הסוכנות בישראל וחלק יחסי הוגן של הוצאות המשרד הראשי של החברה הנמצא בחוץ לארץ.
מבטח־חוץ שקיבל פרמיות מביטוח בישראל [תיקון: תשס״ה־4]
אדם שאינו תושב ישראל העוסק בעסקי ביטוח ושולמו לו פרמיות בקשר לביטוח נכסים בישראל, או בקשר לביטוח מפני מקרה העשוי לקרות בישראל בלבד, או ששולמו על ידי מבוטחים שהם תושבי ישראל, שלא באמצעות סניף או מורשה בישראל שהורשו להוציא פוליסות בשמה – רואים אותו כאילו השיג רווחים בישראל מאותם עסקי ביטוח, ואת סכום רווחיו כשווה ל־10% מהסכום הכולל של הפרמיות ששולמו לו כאמור; אולם אם הגיש האדם לפקיד השומה דו״ח של רווחיו מן העסקים האמורים והדו״ח מניח את דעתו של המנהל, יחושבו רווחים אלה בהתאם להוראות סעיפים 49 או 50–52, הכל לפי הענין.

פרק שני: גופים שיתופיים

[תיקון: תשע״ז־9]

סימן א׳: קיבוצים שיתופיים או מתחדשים

הגדרות [תיקון: תשע״ז־9]
(א)
”חבר“ – לעניין קיבוץ שיתופי – יחיד, שעל פי תקנון הקיבוץ חלו לגביו חובות וזכויות חבר קיבוץ, בגמר שנת המס, לרבות מועמד לחברות, ולעניין קיבוץ מתחדש – יחיד כאמור שמלאו לו 21 שנים, למעט חבר בעצמאות כלכלית, כמשמעותו בתקנה 10 לתקנות ערבות הדדית;
”קיבוץ מתחדש“ – אחד מאלה:
(1)
אגודה שסווגה כ”קיבוץ מתחדש“ בהתאם לתקנות סוגי אגודות שיתופיות, ויראו אגודה כאמור כקיבוץ מתחדש החל משנת המס שבמרביתה היא סווגה כאמור או שבמרביתה היתה בתוקף הוראה בתקנונה באחד מהעניינים המפורטים בתקנה 2(5)(ב) לתקנות סוגי אגודות שיתופיות, לפי המוקדם;
(2)
קיבוץ שיתופי אשר הגיש למנהל בקשה, לפני שנת המס, שיחולו עליו הוראות החלות לפי סימן זה על קיבוץ מתחדש; הגיש קיבוץ שיתופי בקשה כאמור, לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה;
”קיבוץ שיתופי“ – אגודה שסווגה כ”קיבוץ שיתופי“ בהתאם לתקנות סוגי אגודות שיתופיות, למעט אגודה כאמור שהתקיים לגביה האמור בפסקה (2) להגדרה ”קיבוץ מתחדש“;
”תקנות סוגי אגודות שיתופיות“ – תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ״ו–1995;
(ב)
אין הוראות סימן זה באות לגרוע מהוראות סעיף 9(2).
שומת קיבוץ שיתופי וחבריו [תיקון: תשע״ז־9]
(א)
שומתם של קיבוץ שיתופי ושל כל חבריו תיעשה, על אף האמור בפקודה זו, לפי הוראות סימן זה.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), שומתו של חבר קיבוץ שיתופי על הכנסה שהוא לא העביר לקיבוץ, לא תיעשה לפי הוראות סימן זה, ובשומה כאמור לא יובאו בחשבון שיעורי המס ונקודות הזיכוי אשר הובאו בחשבון בשומתו של הקיבוץ וכן הפסדיו של הקיבוץ.
ההכנסה החייבת [תיקון: תשל״ה־2, תשמ״ב־4, תשנ״ב־6, תשע״ז־9]
שווייה של אספקת המחיה שנתן קיבוץ שיתופי, מכוח החברות, לחבריו ולבני זוגם ולילדיהם שאינם חברים, יראו כחלק מהכנסתו החייבת של הקיבוץ ולא כהכנסת החברים.
המס בקיבוץ שיתופי [תיקון: תשל״ג־2, תשל״ה, תשל״ה־2, תשמ״ב־4, תשס״ד־2, תשס״ו־2, תשע״ד־3, תשע״ז־9]
(א)
קיבוץ ישלם מס בסכום השווה לסך כל המס שחבריו היו חייבים לשלם, אילו היתה כל הכנסתו החייבת מתחלקת ביניהם בחלקים שווים והיתה הכנסתם היחידה החייבת; ולענין זה יחולו סעיפים 34 עד 46א ו־47 והוראות הפרק השלישי לחלק ד׳, למעט סעיף 66 שבו, בהתאם להרכב המשפחות של חברי הקיבוץ; ואולם לענין התרת ניכויים על פי סעיף 47 לא תובא בחשבון הכנסה של החבר מחוץ לקיבוץ שבעדה הוא זכאי לתגמולים, למענק או לקצבה.
(ב)
(1)
לצורך חישוב המס שחייב בו קיבוץ, רשאי הקיבוץ לתבוע כי ייעשה חישוב נפרד על הכנסתו החייבת לאחר שחולקה בין חבריו לפי סעיף קטן (א), ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(א)
עיקר עבודתם של שני בני הזוג חברי הקיבוץ הוא בעבודה מזכה;
(ב)
עבודתו של כל אחד מבני הזוג נדרשת לייצור ההכנסה לקיבוץ;
(ג)
הקיבוץ ערך רישום מדויק לגבי עבודתם של כל חברי הקיבוץ, הן במסגרת הקיבוץ והן מחוצה לו;
לענין פסקה זו יראו כהכנסה חייבת שבשלה רשאי הקיבוץ לתבוע חישוב נפרד, את הכנסתו החייבת של הקיבוץ, כפי שחושבה לענין סעיף קטן (א), בהפחתת הכנסה חייבת שאינה הכנסה לפי סעיף 2(1) או (2).
(2)
על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיף 66(ג), יחולו לגבי החישוב הנפרד;.
(2א)
על הכנסה שלגביה נתבע חישוב נפרד כאמור בסעיף קטן זה, לא יחולו הוראות סעיפים 38 ו־39.
(3)
שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע תנאים ותיאומים נוספים לרבות לענין ההכנסה החייבת שבשלה רשאי הקיבוץ לתבוע חישוב נפרד, לענין החלת הוראות סעיף 66(ג), ובכלל זה יהא רשאי לקבוע סוגי עובדים אשר יראו בהם כמי שעבדו בעבודה מזכה, והכל בתנאים שיקבע.
בסעיף זה –
”עבודה מזכה“ – עבודה בענף המניב לקיבוץ, במישרין או בעקיפין, הכנסה לפי סעיף 2(1) או עבודה שבשלה משולמת הכנסה לפי סעיף 2(2), והכל ובלבד שאינה עבודה במתן אספקת המחיה לחברי הקיבוץ, במישרין או בעקיפין;
”קיבוץ“ – כהגדרתו בסעיף 54.
(ג)
קיבוץ שיתופי יגיש דוח כאמור בסעיף 131, באופן מקוון, ובו פירוט הכנסתו.
נקודות זיכוי בעד ילדים [תיקון: תשל״ה־2, תשע״ז־9]
קיבוץ שיתופי יהא זכאי לנקודות הזיכוי שהיו חבריו זכאים להם לפי סעיף 38 אילו היתה כלכלת ילדיהם עליהם.
קרן השתלמות לחבר קיבוץ שיתופי [תיקון: תשנ״ו, תשס״ה־10, תשע״ז־9]
(א)
בחישוב ההכנסה החייבת של קיבוץ יותרו בניכוי סכומים ששילם הקיבוץ לקרנות השתלמות לחברי הקיבוץ המתנהלות על שם חברי הקיבוץ, לאחר שהופחת מהם סכום השווה ל־2.5% מהכנסתו הקובעת של הקיבוץ; הסכומים כאמור לא יעלו על 4.5% מהכנסתו הקובעת של הקיבוץ.
(ב)
יראו סכומים ששולמו לחבר קיבוץ מקרן השתלמות לחברי קיבוץ, כאמור בסעיף קטן (א), כהכנסה לענין סימן זה במועד קבלתם, ויחולו הוראות סעיף 9(16א), בשינויים המחוייבים, כאילו היה חבר הקיבוץ עובד.
(ג)
לענין סעיף זה –
”הכנסה קובעת“ – ההכנסה החייבת של הקיבוץ לפני הניכוי לפי סעיף קטן (א) ועד לסכום השווה ל־156,000 ש״ח בשנה (נכון לשנת 1996; בשנת 2019, 264,000 ש״ח; בשנת 2020, 265,000 ש״ח; בשנת 2021, 263,000 ש״ח), מוכפל במספר חברי הקיבוץ שעבורם משלם הקיבוץ לקרן השתלמות לחברי קיבוץ;
”חבר קיבוץ“ – חבר כהגדרתו בסעיף 54, ובלבד שמתקיימים לגביו תנאים אלה:
(1)
מלאו לו 21 שנים, וטרם מלאו לו 70 שנים, בשנת המס;
(2)
לא מופקדים עבורו סכומים בקרן השתלמות בנוסף לסכומים כאמור בסעיף קטן (א);
(3)
עובד בקיבוץ או מטעמו באופן סדיר וקבוע;
”קיבוץ“ – קיבוץ שיתופי;
”קרן השתלמות לחברי קיבוץ“ – קרן השתלמות המיועדת לחברי קיבוץ.
[תיקון: תשל״ה־2]
(בוטל).
[תיקון: תשל״ג־2]
(בוטל).
המס בקיבוץ מתחדש [תיקון: תשע״ז־9]
(א)
בסעיף זה –
”הכנסה חייבת של קיבוץ מתחדש“ – הכנסתו החייבת של קיבוץ מתחדש, לרבות כלל ההכנסות החייבות במס אצל יחיד שהופקו על ידי חבר הקיבוץ שאינן מעבודתו במסגרת הקיבוץ, ולרבות חלק ההכנסה הפטור ממס אצל יחיד אשר לא הועבר לחבר הקיבוץ שהפיק הכנסה זו, ויחולו לעניין זה הוראות אלה:
(1)
הכנסה שהובאה בחשבון הכנסתו החייבת של הקיבוץ המתחדש וניתנה כתקציב חבר לא תובא בחשבון בשנית בחישוב הכנסתו החייבת של הקיבוץ;
(2)
עבודת חבר הקיבוץ המתחדש בעבור חבר אחר באותו קיבוץ לא תיחשב כעבודה במסגרת הקיבוץ;
(3)
מההכנסה החייבת של הקיבוץ המתחדש יופחתו ניכויים לקופות גמל, קרנות השתלמות וביטוחי חיים על פי דין;
”טובת הנאה“ – לרבות בכסף, בשווה כסף, במוצר או בשירות;
”יתרת הכנסה חייבת של קיבוץ מתחדש“ – הכנסה חייבת של קיבוץ מתחדש בניכוי סך כל תקציבי החבר המגולמים;
”תקציב חבר“ – סכומים שקיבל חבר קיבוץ מתחדש, או שקיבל קרובו שאינו חבר בשל היותו קרובו, ולרבות כל טובת הנאה החייבת במס על פי דין, שניתנה לו על ידי מעבידו או על ידי הקיבוץ המתחדש, למעט טובת הנאה הניתנת על ידי הקיבוץ לכלל חבריו, וכן למעט סכומים פטורים ממס אצל יחיד אשר התקבלו בגין אותו חבר אצל הקיבוץ; לעניין זה, להכנסה הפטורה ממס שמקורה בנכסי הקיבוץ המתחדש לא ייוחס פטור נוסף אצל חבר בתקציבו;
”תקציב חבר מגולם“ – תקציב חבר בתוספת דמי ביטוח לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, ודמי ביטוח בריאות כמשמעותם בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, שהיה מתחייב בהם החבר בגין רכיבי התקציב המגולם, ובתוספת סכום המס שהיה עליו לשלם כדי שיוותר לו תקציב חבר, כאילו היתה זו הכנסתו היחידה; חישוב תוספת סכום המס, דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח בריאות כאמור ייעשה בהתאם להכנסה שהופקה או נצמחה בידי אותו חבר, ושיעורי המס החלים לגביה.
(ב)
(1)
שומתם של קיבוץ מתחדש ושל כל חבריו תיעשה, על אף האמור בפקודה זו, לפי הוראות סעיף זה.
(2)
על אף האמור בפסקה (1), שומתו של חבר קיבוץ מתחדש על הכנסה שלא דווחה על ידי החבר לקיבוץ, לא תיעשה לפי הוראות סעיף זה, ובשומה זו לא יובאו בחשבון שיעורי המס ונקודות הזיכוי אשר הובאו בחשבון בשומתו של הקיבוץ המתחדש וכן הפסדיו של הקיבוץ.
(3)
חבר קיבוץ מתחדש אשר אלמלא היה חבר קיבוץ היה חייב בניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 130 ובהגשת דוח לפי סעיף 131, יהיה חייב בניהול פנקסי חשבונות ובהגשת דוח כאמור באותם סעיפים, ובלבד שחישוב המס ותשלומו בגין תקציב החבר והכנסות שדיווח לקיבוץ המתחדש ייעשו במסגרת שומת הקיבוץ.
(4)
חבר קיבוץ מתחדש אשר לא דיווח לקיבוץ על מלוא הכנסותיו, יהיה חייב בהגשת דוח לפי סעיף 131 על מלוא הכנסותיו, לרבות החלק המיוחס לו ביתרת הכנסתו החייבת של הקיבוץ המתחדש וחלקו ברווחים החייבים במס בשנת המס על ידי הקיבוץ; לצורך חישוב יתרת החיוב במס יובא בחשבון המס ששולם בגין הכנסת חבר הקיבוץ.
(ג)
קיבוץ מתחדש ישלם מס השווה לסך כל המס שחבריו היו חייבים לשלם, אילו הכנסתו החייבת של הקיבוץ היתה מיוחסת לחברי הקיבוץ בהתאם להוראות אלה:
(1)
לכל אחד מחברי הקיבוץ המתחדש ייוחס תקציבו המגולם, בהתאם להכנסה שהופקה או נצמחה בידי אותו חבר, ושיעורי המס החלים לגביה;
(2)
יתרת הכנסתו החייבת של הקיבוץ המתחדש, לרבות הפסדים, תיוחס לכל אחד מחברי הקיבוץ בחלקים שווים, ויראו לעניין זה כאילו נצמחה או הופקה ההכנסה האמורה אצל כל אחד מהחברים בהתאם למקורות ההכנסה ושיעורי המס החלים לגבי ההכנסה אצל החבר.
(ד)
(1)
קיבוץ מתחדש יגיש, באופן מקוון, דוח לפי סעיף 131, ויצרף לו הצהרה, בטופס שקבע המנהל, הכוללת את שמותיהם ומענם של חברי הקיבוץ, את החלק לו זכאי כל אחד מהם בהכנסתו החייבת של הקיבוץ המתחדש, על פי מקורות ההכנסה כאמור, ואת שיעור המס המיוחס לכל אחד מהם.
(2)
לא כללה הצהרה שהוגשה לפי פסקה (1) את מלוא הפרטים הנדרשים באותה פסקה לגבי חבר פלוני של הקיבוץ המתחדש והמצויים בידיעתו של הקיבוץ, יראו את אותו קיבוץ כמי שחייב בתשלום שיעור המס המרבי לפי סעיפים 121 ו־121ב על חלקו של אותו חבר ביתרת הכנסתו החייבת של הקיבוץ ובתוספת הרווחים החייבים במס ששולמו לחבר באותה שנה; טען הקיבוץ המתחדש כי לא ידע על כך שהצהרה שהגיש לפי פסקה (1) לא כללה את מלוא הפרטים הנדרשים – עליו הראיה.
שומת קיבוץ מתחדש ושומת חבריו לפי החלטת הקיבוץ [תיקון: תשע״ז־9]
(א)
בסעיף זה, ”הכנסה של חבר קיבוץ מתחדש“ – הכנסתו של חבר קיבוץ מתחדש, למעט חלק ההכנסה שמקורו בנכסי הקיבוץ.
(ב)
(1)
על אף האמור בסעיף 60א, שומותיהם של קיבוץ מתחדש וחבריו יהיו בהתאם להוראות סעיף זה, ובלבד שהאסיפה הכללית של הקיבוץ המתחדש החליטה כאמור וניתנה הסכמתם בכתב של רוב חברי הקיבוץ.
(2)
הודיע הקיבוץ המתחדש על החלטתו כאמור בפסקה (1) לפקיד השומה, לא יהיה רשאי הקיבוץ לחזור בו מההחלטה.
(ג)
השומה על הכנסתו של חבר קיבוץ מתחדש תהיה שומתו של החבר.
(ד)
תשלומים שקיבוץ מתחדש משלם לחבר הקיבוץ, בשל עבודה או שירות, או בהתאם לתקנות 2 ו־3 לתקנות ערבות הדדית, ייחשבו כהכנסה לפי סעיף 2(2) או (5), לפי העניין, ולעניין סעיף 164 יראו את הקיבוץ המתחדש כמי שאחראי לתשלומה של הכנסה כאמור.
(ה)
מהכנסתו החייבת של חבר קיבוץ מתחדש יופחתו סכומים אשר ניתן לגביהם אישור מאת הקיבוץ המתחדש כי החבר שילם אותם לקיבוץ כמקור להספקת צרכים בהתאם לתקנות 2 ו־3 לתקנות ערבות הדדית, ובלבד שהחבר דרש זאת בדוח שהגיש לפקיד השומה לפי סעיף 131 או 160, לפי העניין, ושהקיבוץ נהג בכספים בהתאם לכללים שקבע לעניין זה המנהל; חבר קיבוץ מתחדש הפטור מהגשת דוח לפי סעיף 131 רשאי, על פי בקשתו, לדרוש הפחתת סכומים כאמור בסעיף קטן זה באמצעות דוח שהקיבוץ יגיש לפקיד השומה; סכומים שהופחתו מהכנסת החבר בהתאם לסעיף קטן זה, יראו אותם כהכנסת הקיבוץ המתחדש.
(ו)
(1)
קיבוץ מתחדש יגיש, באופן מקוון, דוח לפי סעיף 131, על הכנסה שמקורה בנכסיו, ויצרף לו הצהרה, בטופס שקבע המנהל, הכוללת את שמותיהם ומענם של חברי הקיבוץ, את החלק לו זכאי כל אחד מהם בהכנסת הקיבוץ, על פי מקורות ההכנסה כאמור, ואת שיעור המס המיוחס לכל אחד מהם.
(2)
לא כללה הצהרה שהוגשה לפי פסקה (1) את מלוא הפרטים הנדרשים באותה פסקה לגבי חבר פלוני של הקיבוץ המתחדש, יראו את אותו קיבוץ כמי שחייב בתשלום שיעור המס המרבי לפי סעיפים 121 ו־121ב על הכנסתו מנכסי הקיבוץ.
(ז)
קביעת שיעור המס על הכנסה שמקורה בנכסי הקיבוץ המתחדש כאמור בסעיף קטן (ו), תיעשה בהתחשב בהוראות הפרק השלישי לחלק ד׳, ולעניין זה יובאו בחשבון הכנסתו של חבר הקיבוץ המתחדש כאמור בסעיפים קטנים (ג) ו־(ד) וחלק הכנסת הקיבוץ המיוחס לחבר, וכן פטורים וזיכויים אישיים שלהם זכאי חבר הקיבוץ, ובלבד שלא הובאו בחשבון בשומתו של חבר הקיבוץ על הכנסתו; מקורות הפקת הכנסת הקיבוץ כאמור בסעיף קטן זה ייחוסו באופן יחסי לכל אחד מחבריו.
(ח)
התברר כי המס על חלק מהכנסות הקיבוץ המתחדש מנכסיו שיוחס לחבר פלוני של הקיבוץ לא תאם את נתוני האמת לגבי הכנסתו, תתוקן שומתו של אותו חבר בהתאם.

סימן ב׳: מושבים ואגודות חקלאיות

מושבים שיתופיים וכד׳ [תיקון: תשס״ה־4, תשע״ז־9]
(א)
המנהל רשאי, לפי שיקול דעתו, להורות, כי הוראות סימן א׳ יופעלו לגבי שומתם של מושבים שיתופיים או של אגודות שיתופיות אחרות להתיישבות חקלאית ושל חבריהן, אם הוכח, להנחת דעתו, שדרכי הנהלת העסקים באגודות האמורות דומות באפיין לאלה הנהוגות בקיבוץ שיתופי או בקיבוץ מתחדש, לפי העניין.
(ב)
המנהל רשאי, לפי שיקול דעתו, להורות, כי הוראות סימן א׳ לעניין קיבוץ שיתופי יופעלו לגבי שומתו של קיבוץ עירוני ושל חבריו, אם הוכח להנחת דעתו שדרכי הנהלת העסקים בקיבוץ העירוני דומות באופיין לאלה הנהוגות בקיבוץ שיתופי; לעניין זה, ”קיבוץ עירוני“ – אגודה שסווגה כ”קיבוץ עירוני“ בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ״ו–1995.
אגודה שיתופית חקלאית [תיקון: תשנ״א]
דינה של אגודה שיתופית שסווגה כאגודה שיתופית חקלאית לענין פקודת מס הבולים, יהיה בשנת מס פלונית כדין שותפות לענין פקודה זו, אם האגודה תבעה כך בדוּ״חַ לפי סעיף 131 לאותה שנת מס, המפרט את שמותיהם ומענם של חבריה ואת החלק המגיע לכל אחד מהם בהכנסתה החייבת באותה שנת מס, ובלבד שהחלטה על תביעה כאמור נתקבלה באסיפה הכללית של האגודה בהתאם לתקנותיה וניתנה לה הסכמתם בכתב של רוב חברי האגודה.
[תיקון: תשע״ז־8]

סימן ב׳1: בעל מניות מהותי בחברת מעטים

בעל מניות מהותי בחברת מעטים [תיקון: תשע״ז־8]
(א)
הכנסה חייבת של חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76, שאינה חברת משלח יד זרה כהגדרתה בסעיף 75ב1, הנובעת מפעילות של יחיד שהוא בעל מניות מהותי בה כהגדרתו בסעיף 88, תיחשב כהכנסתו של היחיד כמפורט להלן:
(1)
הכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(1), (2), או (10), לפי העניין – אם הכנסת חברת המעטים נובעת מפעילות היחיד בחבר בני אדם אחר, לרבות בצד קשור לאותו חבר בני אדם, כנושא משרה או הענקת שירותי ניהול וכיוצא באלה, והיחיד או חברת המעטים היו נושאי משרה באותו חבר בני אדם; הוראות פסקה זו לא יחולו על יחיד שהוא בעל מניות מהותי במישרין או בעקיפין, בחבר בני האדם האחר;
(2)
הכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(2) – אם הכנסת חברת המעטים נובעת מפעילות אותו יחיד בעבור אדם אחר, לרבות בעבור צד קשור לאותו אדם, והיא מסוג הפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו; לעניין זה, ”אדם אחר“ – למעט מי שהיחיד הוא בעל מניות מהותי בו, במישרין או בעקיפין, או שותף בו;
(3)
לעניין פסקה (2), יראו את פעולות היחיד כפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו, על אף כל דין או הסכם, אם מקורן של 70% או יותר מסך כל הכנסתה או הכנסתה החייבת של חברת המעטים בשנת המס, למעט הכנסות מיוחדות או רווחים מיוחדים, הוא בשירות שניתן על ידי היחיד או קרובו כהגדרתו בסעיף 76, לרבות עובדי החברה, במישרין או בעקיפין, לרבות באמצעות חברת מעטים קשורה, לאדם אחד או לקרובו כהגדרתו בסעיף 88, במשך 30 חודשים לפחות, מתוך תקופה של ארבע שנים, ובלבד שבתום 30 החודשים יראו את פעולות היחיד כפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו מיום תחילת מתן השירות, וזאת לצורך דיני המס בלבד; לעניין זה –
”הכנסות מיוחדות“ – הכנסות כמשמעותן בסעיף 89, שווי המכירה כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין, או דיבידנד;
”רווחים מיוחדים“ – רווח הון, שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין, או רווח מדיבידנד;
(4)
על אף האמור בפסקה (3), לא יראו שירות שניתן על ידי שותף בשותפות, לאותה שותפות, כשירות שניתן לאדם אחד;
(5)
הוראות פסקה (3) לא יחולו על חברת מעטים המעסיקה ארבעה מועסקים או יותר; לעניין זה –
(א)
הועסק אדם לא יותר מארבע שעות ביום – ייחשב לחצי מועסק, ואם הועסק אדם חלק משנת המס – ייחשב לחלק ממועסק כיחס תקופת עבודתו לשנה שלמה;
(ב)
אדם וקרובו כהגדרתו בפסקאות (1) ו־(2) להגדרה ”קרוב“ לסעיף 88 ייחשבו למועסק אחד.
(ב)
לעניין מקדמות לפי סעיף 175, של יחיד כאמור בסעיף זה, תצורף ההכנסה כאמור בסעיף זה למחזור העסקאות המהווה בסיס לסכום שלפיו מחושבות המקדמות.
(ג)
ניתן לגבות את המס על הכנסה לפי סעיף זה, לרבות המקדמות, הן מחברת המעטים והן מהיחיד.
(ד)
בסעיף זה –
”נושא משרה“ – אחד מאלה, לפי העניין:
(1)
בחברה – נושא משרה כהגדרתו בחוק החברות;
(2)
בעמותה – נושא משרה כהגדרתו בסעיף 30(א)(4) לחוק העמותות;
(3)
בחבר בני אדם אחר – אדם הממלא תפקיד מקביל לאלה המנויים בפסקאות (1) ו־(2), ובלבד שלא יראו שותף בשותפות שאינה נסחרת בבורסה כנושא משרה באותה שותפות;
”צד קשור“ – כהגדרתו בסעיף 103.

סימן ג׳: שותפויות וחברות בית

שותפויות [תיקון: תשנ״ב־4, תשס״ג־4, תשס״ה־4, תשע״ז32]
(א)
הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בעסק פלוני או במשלח־יד פלוני עוסקים שני בני־אדם או יותר, יחד –
(1)
יראו את החלק שכל שותף זכאי לו בשנת המס מהכנסת השותפות – והיא תתברר בהתאם להוראות פקודה זו – כהכנסתו של אותו שותף, והיא תיכלל בדו״ח על הכנסתו שעליו להגיש לפי הוראות פקודה זו;
(2)
ראש השותפים, היינו אותו שותף מן השותפים תושבי ישראל ששמו נקוב ראשונה בהסכם על השותפות, – ואם אותו ראש השותפים אינו פועל, ראש השותפים הפועל – יערוך וימסור, לפי דרישת פקיד השומה, דו״ח על הכנסת השותפות בכל שנה, כפי שתתברר בהתאם להוראות פקודה זו, ויפרש בה שמם ומענם של השותפים האחרים שבפירמה ואת החלק שכל שותף זכאי לו בהכנסת אותה שנה; אם אין איש מן השותפים תושב ישראל, יערוך וימסור את הדוח מיופה־כוח, סוכן, מנהל או עמיל של הפירמה היושב בישראל;
(3)
על דו״ח כאמור יחולו הוראות פקודה זו בדבר אי־מסירת דו״ח או פרטים הנדרשים בהודעת פקיד שומה.
(ב)
לא הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שעסק פלוני או משלח־יד פלוני מתנהל על ידי שני בני־אדם או יותר יחד, יראו את ההשתכרות או הרווחים של אותו עסק או משלח־יד כאילו הגיעו לאחד הזכאים לקבל חלק מהם, אשר פקיד השומה יבחר בו, והשומה תיערך בהתאם לכך; נערכה השומה כאמור לא יראו את השותפות כחבר בני־אדם לענין סעיף 162.
(ג)
שום דבר האמור בסעיף זה אינו מונע מהשיג, בערעור בהתאם לסעיפים 153–158, על החלטת פקיד השומה בהשתמשו בשיקול הדעת שניתן לו בסעיף זה.
(ד)
שר האוצר רשאי לקבוע בצו סוגי שותפויות שיראו אותן לענין פקודה זו כחברה; קבע כאמור, יראו את השותפות לענין פקודה זו כאילו היא חברה, וסכום שחילקה השותפות לשותפים יראוהו כדיבידנד; לענין זה, ”שותפות“ – שותפות שיחידותיה הוצאו לפי תשקיף והן רשומות למסחר בבורסה כהגדרתה בחוק ניירות ערך או בבורסה אחרת שקבע שר האוצר לענין זה.
(ה)
(1)
המנהל רשאי להורות לענין שותפויות מוגבלות מסוימות שקבע, שיש להן הכנסה מעסק לפי סעיף 2(1), כי יראו את הכנסתו החייבת של שותף מוגבל, שהתקיימו לגביו התנאים שקבע המנהל, כולה או חלקה, כרווח הון לפי חלק ה׳, למשך תקופה שאינה עולה על 183 ימים, והכל בתנאים ובתיאומים שהורה; לענין זה, ”שותפות מוגבלת“ ו”שותף מוגבל“ – כמשמעותם בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל״ה–1975.
(2)
שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת רשאי, בתקנות, להאריך את תקופת תוקפה של הוראה שנתן המנהל לפי פסקה (1) לתקופה, בתנאים ובתיאומים שקבע.
חברת בית [תיקון: תשס״ה־4, תשע״ח־2]
(א)
בסעיף זה –
”הכנסה חייבת“ – לרבות שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין;
”זכות“ – זכות בחבר בני אדם, כהגדרתה בסעיף 103;
”חברת בית“ – כמשמעותה בסעיף קטן (ב);
”רווחי חברת בית“ – רווחים שמקורם בהכנסה החייבת של חברת הבית בשנות ההטבה, בתוספת הכנסתה הפטורה ממס, בניכוי הפסדים שנוצרו בחברת הבית בשנות ההטבה ובהפחתת המס החל על בעל המניה בשל ההכנסה, אם שולם על ידי החברה והיא לא חייבה אותו בהתאם;
”שנות ההטבה“ – שנות המס שבהן החברה היא חברת בית;
”תאגיד שקוף“ – חבר בני אדם שרווחיו והפסדיו מיוחסים לבעלי הזכויות בו.
(ב)
חברת בית היא חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76, שמתקיימים בה כל אלה:
(1)
מספר בעלי המניות בה אינו עולה על 20; לעניין זה –
(א)
היה תאגיד שקוף בעל מניות בחברה, יראו כל אחד מבעלי הזכויות בתאגיד השקוף כבעל מניות בחברה;
(ב)
יראו כבעל מניות אחד בחברה –
(1)
(2)
חברים בקיבוץ שיתופי, או בקיבוץ מתחדש, כהגדרתם בסעיף 54, במושב שיתופי כמשמעותו בסעיף 61 או במושב עובדים כמשמעותו בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ״ו–1995;
(2)
אין בין בעלי המניות בחברה תאגיד שקוף שיש באפשרותו לבחור בכל שנת מס את אופן המיסוי שלו, ואולם לעניין זה יחולו הוראות אלה:
(א)
יראו את החברה כחברת בית אם יש בין בעלי המניות בחברה אגודה שיתופית חקלאית כמשמעותה בסעיף 62, ובלבד שהאגודה הודיעה בכתב למנהל בתוך 30 ימים ממועד הקמת חברת הבית או ממועד רכישתה על בחירתה כי דינה, מתחילת שנת המס שבה ניתנה ההודעה ואילך, יהיה כדין שותפות או לא יהיה כדין שותפות; הודיעה אגודה שיתופית חקלאית כאמור וחזרה בה מהודעתה כאשר היתה בעלת מניות בחברה, לא יראו בחברה חברת בית;
(ב)
לא יראו את החברה כחברת בית אם יש בין בעלי מניותיה אגודה שיתופית חקלאית שנתנה הודעה כאמור בפסקת משנה (א), ולאחר שמכרה את מניותיה בחברת בית ביקשה בדוח לפי סעיף 131 כי דינה יהיה שונה מהאמור באותה הודעה;
(3)
כל נכסיה החל מהיום שבו חלפו שישה חודשים מיום התאגדותה הם אחד או יותר מאלה:
(א)
בניין או קרקע שהושלמה בניית בניין עליה בתוך חמש שנים ממועד תחילת החזקת החברה בקרקע; המנהל רשאי להאריך את התקופה הנדרשת להשלמת הבנייה כאמור בשנתיים, מטעמים מיוחדים שיירשמו; לעניין זה, ”השלמת בנייה“ – השלמת בניית מבנים ששטחם הכולל 70% לפחות מהשטח הניתן לבנייה לפי התכנית החלה עליהם;
(ב)
מזומנים המשמשים אותה לרכישת נכסים כאמור בפסקת משנה (א), ובלבד שתחזיק במזומנים לכל היותר 12 חודשים מתום שנת המס שבה הושקעו בחברה, או מזומנים בשל רווחים שלו חולקו היו חלות עליהם הוראות סעיף קטן (ג)(1);
(ג)
מניות בחברה שמתקיימים בה כל שאר התנאים בסעיף קטן זה;
(ד)
מניות באיגוד מקרקעין, כהגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין, שנרכשו מאדם אחר, ובלבד שהרכישה הביאה להחזקה של יותר מ־50% מאמצעי השליטה, כהגדרתם בסעיף 88, באיגוד;
(4)
החברה עוסקת רק בהחזקה, במישרין או בעקיפין, של בניינים או קרקע כאמור בפסקה (3)(א);
(5)
לגבי חברה תושבת חוץ, היא תאגיד שקוף גם במדינה או במדינות שבהן היא תושבת;
(6)
על החברה לא חל חוק לעידוד השקעות הון, ואולם פרק שביעי 1 לחוק האמור יכול שיחול עליה, לעניין הטבות מס הניתנות גם ליחיד;
(7)
החברה ביקשה להיחשב כחברת בית, בהודעה שחתמו עליה כל בעלי המניות ונמסרה לפקיד השומה בתוך שלושה חודשים מיום התאגדותה.
(ג)
הכנסתה החייבת והפסדיה של חברת בית ייחשבו, מיום התאגדותה, כהכנסתם החייבת והפסדיהם של בעלי מניותיה, בהתאם לחלקם בזכויות לרווחי חברת הבית, ויחולו הוראות אלה:
(1)
יראו את רווחי חברת הבית שחויבו בשיעורי המס של יחיד לפי סעיף זה וחולקו, בין בתקופה שבה החברה היתה חברת בית ובין לאחר שחדלה להיות חברה כאמור, כאילו לא חולקו;
(2)
לעניין מקדמות של בעל מניות, כאמור בסעיף 175, יצורף חלקו היחסי בהכנסתה החייבת של חברת הבית למחזור המהווה בסיס למקדמות;
(3)
ניתן לגבות את המס על הכנסת חברת הבית, לרבות המקדמות, הן מחברת הבית והן מבעלי המניות, בגובה המס החל על חלקם היחסי ברווחי חברת הבית;
(4)
הפסדים שהיו לבעל מניות לפני שנות ההטבה אינם ניתנים לקיזוז כנגד הכנסתה החייבת של חברת הבית;
(5)
במכירת מניה של חברת בית או של חברה שהיתה חברת בית יחולו הוראות אלה:
(א)
לעניין סעיף 88, יופחת מהתמורה לגבי מוכר המניה ומהמחיר המקורי לגבי הרוכש, סכום השווה לחלק הרווחים שחויבו בשיעורי המס של יחיד לפי סעיף זה, שהצטברו בחברה ולא חולקו עד למועד מכירת המניה, שיחסו לכלל הרווחים שחויבו והצטברו כאמור הוא כיחס חלקה של המניה הנמכרת בזכויות לרווחי חברת הבית שחויבו בשיעורי המס של יחיד לפי סעיף זה לכלל הזכויות לרווחיה שחויבו בשיעורי המס כאמור; לעניין זה, ”רוכש“ – לרבות מי שרכש מניות מחברת הבית, או שחברת הבית הקצתה לו מניות;
(ב)
הוראות סעיף 94ב לפקודה זו וסעיף 71א לחוק מיסוי מקרקעין לא יחולו לגבי רווחים שחויבו בשיעורי המס של יחיד לפי סעיף זה;
(ג)
(1)
לעניין חישוב רווח ההון הריאלי או השבח הריאלי, ייווספו לתמורה של המוכר סכום בגובה ההפסדים שיוחסו למוכר בשנות ההטבה; לעניין זה, ”הפסדים“ – סכום השווה להכנסה החייבת שיוחסה למוכר המניה בניכוי הפסדים שיוחסו לו בשנות ההטבה, ובלבד שהוא סכום שלילי;
(2)
נוסף סכום בגובה הפסדים לתמורה כאמור בפסקת משנה (1), וההפסדים ניתנים לקיזוז לפי סעיף 28 או 92, לפי העניין, וטרם קוזזו על ידי המוכר לפני מועד המכירה המניה – רשאי המוכר לקזזם כנגד רווח ההון הריאלי או השבח הריאלי בשל המכירה.
(ד)
חדל להתקיים בחברת בית, בתוך שנת המס, תנאי אחד או יותר מהתנאים המנויים בסעיף קטן (ב), תחדל החברה מלהיות חברת בית מתחילת שנת המס שבה חדל להתקיים בה התנאי האמור; ההוראה האמורה לא תחול לעניין התנאים המנויים בסעיף קטן (ב)(3) או (4) אם חברת הבית מכרה בניין במהלך שנת המס ועד תום השנה לא היו ברשותה בניינים או מזומנים כאמור בסעיף קטן (ב)(3), והתקיים אחד מאלה:
(1)
במהלך שנת המס העוקבת רכשה בניין כאמור בסעיף קטן (ב)(3)(א) או מניות כאמור בסעיף קטן (ב)(3)(ג) או (ד);
(2)
במהלך שנת המס העוקבת החברה התפרקה.
(ה)
חברת בית רשאית להודיע לפקיד השומה, בהודעה שחתמו עליה כל בעלי המניות, לא יאוחר מחודש לפני תחילת שנת מס פלונית, שהיא חוזרת בה מבקשתה להיחשב חברת בית; הודיעה כאמור, תחדל להיות חברת בית, מתחילת שנת המס שלאחר שנת המס שבה הודיעה כאמור.
(ו)
חברה שחדלה להיות חברת בית, לא תוכל לשוב ולבקש להיות חברת בית.
(ז)
על אף הוראות פקודה זו, לעניין שומה, השגה וערעור, יחולו הוראות אלה:
(1)
נקבעה לחברת בית שומה, רשאי פקיד השומה לקבוע את שומתו של בעל מניות או לתקנה, בהתאם לשומת חברת הבית, בתוך שנתיים מתום שנת המס שבה נקבעה שומת החברה או במועד שבו רשאי הוא לשום את הכנסתו של בעל המניות, לפי המאוחר;
(2)
חברת הבית רשאית להשיג או לערער על השומה שנקבעה לה בהתאם להוראות סעיף 150 או 153, לפי העניין; בעל המניות רשאי להשיג או לערער על ייחוס הכנסתה החייבת או הפסדיה של חברת הבית ועל השפעת השומה שנקבעה לחברת הבית על הכנסתו, אך לא על השומה שנקבעה לחברת הבית.
(ח)
הוראות חלק ה׳2, למעט הוראות סעיפים 104, 104א, 104ב(א) עד (ג) ו־104ד עד 104ז, לא יחולו על חברת בית.
[תיקון: תשל״ח־6]

סימן ד׳: חברות משפחתיות

חברות משפחתיות [תיקון: תשל״ח־6, תשמ״א־4, תשס״ב־9, תשע״ג־2, תשע״ח־2]
(בטל מיום כניסתן לתוקף של התקנות על פי סעיף 64א1):
(א)
הכנסה חייבת, לרבות שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין (בסעיף זה – הכנסה חייבת) והפסדים של חברה שחבריה הם קרובים לפי פסקאות (1) או (2) להגדרה ”קרוב“ בסעיף 88 (להלן – חברה משפחתית) ייחשבו מיום התאגדותה, לפי בקשתה שתומצא לפקיד השומה בתוך שלושה חודשים לאחר התאגדותה, כהכנסתו או הפסדו של החבר שהוא בעל הזכות לחלק הגדול ביותר ברווחים בחברה או של החבר שהחברה ציינה בבקשתה שהוא אחד מבעלי הזכויות לחלקים השווים והגדולים ביותר ברווחים בה ואשר הסכמתו בכתב צורפה לבקשה (בסעיף זה – הנישום), ויחולו הוראות אלה:
(1)
רווחים שחולקו מהכנסות החברה בשנים שהמס שהיא חייבת בו חושב על פי סעיף זה (להלן בסעיף זה – תקופת ההטבה) וכן רווחים שמקורם בדיבידנד החייב במס לפי סעיף קטן (א3) יראו כאילו לא חולקו, וזאת אף אם חולקו לאחר תקופת ההטבה או לאחר שהחברה חדלה להיות חברה משפחתית; לעניין זה, ”רווחים שחולקו מהכנסות החברה“ – רווחים שחולקו מהכנסתה החייבת של החברה בתקופת ההטבה, בתוספת ההכנסה הפטורה ממס, בניכוי הפסדים שנוצרו בחברה בתקופת ההטבה, ובהפחתת המס החל על הנישום בשל ההכנסה החייבת כאמור, אם שולם על ידי החברה והיא לא חייבה את הנישום בהתאם.
(2)
(נמחקה);
(3)
מענק פרישה או מענק מוות ששילמה החברה לחבריה בשל השנים שבהן היתה חברה משפחתית לא יותרו לה כהוצאה ולא ייחשבו כהכנסה בידי חבריה; תשלומים לקופת גמל ששילמה חברה בשל שנים כאמור לא יוכרו כהוצאה ולענין סעיף 47 לא תיחשב משכורתם של חבריה כהכנסת עבודה;
(4)
לענין מקדמות, יצורפו הסכומים המהווים בסיס למקדמות של הנישום ושל החברה;
(5)
ניתן לגבות את המס על הכנסת החברה, לרבות מקדמות, הן מהחברה והן מהנישום;
(6)
הפסדים שהיו לנישום לפני תקופת ההטבה אינם ניתנים לקיזוז כנגד הכנסת החברה;
(7)
במכירת מניה של חברה משפחתית או של חברה שהיתה חברה משפחתית, יחולו הוראות אלה:
(א)
לעניין סעיף 88, מהתמורה לגבי מוכר המניה ומהמחיר המקורי לגבי הרוכש, יופחת סכום השווה לחלק מסכום הרווחים שהצטברו בחברה בשנות ההטבה ולא חולקו, שיחסו לכלל הרווחים שלא חולקו הוא כיחס חלקה של המניה בזכויות לרווחי החברה המשפחתית לכלל הזכויות לרווחיה; לעניין זה –
”רווחים“ – רווחים שמקורם בהכנסה החייבת, בתקופת ההטבה, בתוספת ההכנסה הפטורה ממס, בניכוי הפסדים שנוצרו בחברה המשפחתית בתקופת ההטבה ובהפחתת המס החל על בעל המניה בשל ההכנסה, אם שולם על ידי החברה והיא לא חייבה אותו בהתאם, והכול לרבות רווחים שמקורם בדיבידנד שחויב במס לפי סעיף קטן (א3);
”רוכש“ – לרבות מי שרכש מניות מהחברה המשפחתית או מי שהחברה המשפחתית הקצתה לו מניות;
(ב)
הוראות סעיף 94ב לא יחולו בשל שנות ההטבה;
(ג)
(1)
לעניין חישוב רווח ההון הריאלי או השבח הריאלי, ייווסף לתמורה של מוכר המניה סכום בגובה ההפסדים שיוחסו לנישום בתקופת ההטבה; פסקת משנה זו לא תחול אם הנישום שההפסדים יוחסו לו נפטר טרם מכירת המניה; לעניין זה, ”הפסדים“ – סכום השווה להכנסה החייבת שיוחסה למוכר המניה בניכוי הפסדים שיוחסו לו החל בשנת 2014 ואילך, ובלבד שהוא סכום שלילי;
(2)
נוסף סכום בגובה הפסדים לתמורה, כאמור בפסקה (1), וההפסדים ניתנים לקיזוז לפי סעיף 28 או 92, לפי העניין, וטרם קוזזו על ידי הנישום לפני מועד מכירת המניה – רשאי המוכר לקזזם כנגד רווח ההון הריאלי או השבח הריאלי בשל המכירה;
(8)
זכאי הנישום להטבות לפי הוראות סעיפים 9(5), 14(א) או (ג) או 97(ב), או להקלות ממס או לפטורים הניתנים לפי פקודה זו לתושב חוץ בשל היותו תושב חוץ, יינתנו ההטבות רק לפי חלקו היחסי של הנישום ברווחי החברה.
(א1)
אם בתוך שנת המס חדל להתקיים בנישום תנאי כאמור בסעיף קטן (א), יהא הנישום חבר אחר שתנאי כאמור מתקיים בו ושעליו הודיעה החברה בתוך 60 ימים מיום שחדל להתקיים התנאי האמור; לא הודיעה החברה כאמור, תחדל החברה להיות חברה משפחתית הזכאית להחלת הוראות סעיף קטן (א) (להלן – חברה משפחתית זכאית) מתחילת שנת המס שבה חדל להתקיים בנישום התנאי האמור.
(א2)
אם בתוך שנת המס חדל להתקיים בחברה תנאי כאמור בסעיף קטן (א), תחדל החברה להיות חברה משפחתית זכאית מתחילת שנת המס שבה חדל להתקיים בה התנאי האמור.
(א3)
(1)
דיבידנד שהתקבל בשנת המס שבה חדלה חברה להיות חברה משפחתית זכאית לפי הוראות סעיף קטן (א1) או (א2), יהיה חייב במס בהתאם להוראות סעיף 125ב(3), ולא יחולו הוראות סעיף 126(ב).
(2)
על אף האמור בפסקה (1), דיבידנד שהתקבל בשנת המס שבה חדלה חברה להיות חברה משפחתית זכאית לפי הוראות סעיף קטן (א1) או (א2) בשל פטירת חבר בה או בשל רכישה של 25% מהזכויות בה על ידי מי שאינו צד קשור לה או לחבריה, יהיה חייב במס בהתאם להוראות סעיף 126(ב); לעניין זה –
”צד קשור“ – כהגדרתו בסעיף 103;
”רכישה“ – לרבות בדרך של הקצאת מניות.
(ב)
(1)
חברה משפחתית זכאית רשאית להודיע לפקיד השומה, לא יאוחר מחודש לפני תחילת שנת מס פלונית, שהיא חוזרת בה מבקשתה להיחשב כחברה משפחתית זכאית; משהודיעה חברה משפחתית כאמור תחדל להיות חברה משפחתית זכאית, מתחילת שנת המס שלאחר שנת המס שבה הודיעה כאמור.
(2)
חברה שחדלה להיות חברה משפחתית זכאית, לא תוכל לשוב ולבקש להיות חברה זכאית.
(ג)
אין בהוראות סעיף זה כדי להוציא חברה משפחתית מגדר חברה לענין סעיפים 9(14) ו־19 ולענין חוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ״ט–1969, למעט פרק ה׳ שלו.
(ד)
הוראות חלק ה׳2, למעט הוראות סעיפים 104, 104א, 104ב(א) עד (ג) ו־104ד עד 104ז, לא יחולו על חברה משפחתית.
[תיקון: תשס״ב־9]

סימן ה׳: חברה שקופה

חברה שקופה [תיקון: תשס״ב־9, תשס״ג־2, תשס״ה־4, תשס״ח־7]
(החל מיום כניסתן לתוקף של תקנות על פי סעיף 64א1):
(א)
בסעיף זה –
”בעל מניות“ – חבר בחברה שקופה;
”הכנסה חייבת“ – לרבות שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין;
”חברה שקופה“ – חברה תושבת ישראל שהתקיימו בה כל אלה:
(1)
היא אינה חברה ציבורית כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות, ולא ניתן לפי תקנונה לשנות את סיווגה לחברה ציבורית;
(2)
מספר בעלי מניותיה אינו עולה על 50, או על מספר גבוה יותר אם אישר זאת המנהל, בתנאים שקבע, ולענין זה יראו בני זוג וילדיהם, יורשים של בעל מניות, או רוכשים מבעל מניות במכירה שלא מרצון, כבעל מניות אחד;
(3)
כל בעלי מניותיה הם יחידים תושבי ישראל;
(4)
מניותיה הן מאותו סוג, למעט מניות המקנות זכויות הצבעה, ואין לבעלי המניות אפשרות לשנות את הזכויות המוקנות מכוח המניות, למעט שינוי בזכויות ההצבעה;
(5)
הזכות לרווחי החברה מוקנית מכוח המניות בלבד;
(6)
זכותו של בעל מניות לרווחים זהה לזכותו לנכסי החברה בעת פירוקה;
(7)
החברה אינה מוסד כספי, כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף;
(8)
החברה ביקשה להיחשב כחברה שקופה, בהודעה שעליה חתמו כל בעלי מניותיה, שנמסרה לפקיד השומה בתוך 60 ימים מיום התאגדותה;
”שנות ההטבה“ – שנות המס שבהן היתה החברה חברה שקופה.
(ב)
לצורך חישוב המס, שיעור המס וקיזוז ההפסדים וכן לענין פטורים ממס, תיחשב הכנסתה החייבת של חברה שקופה, לרבות הכנסתה מדיבידנד והפסדיה, כהכנסתם או כהפסדיהם של בעלי מניותיה, בהתאם לחלקיהם בזכויות לרווחים בחברה, ויחולו הוראות אלה:
(1)
רווחים שחולקו מהכנסתה החייבת של החברה השקופה, לא יראו אותם כהכנסה;
(2)
לענין זה, ”רווחים שחולקו“ – ההכנסה החייבת, בתוספת ההכנסה הפטורה ממס ובהפחתת המס החל על בעל המניה בשל ההכנסה, אם שולם על ידי החברה והיא לא חייבה אותו בהתאם;
(3)
(א)
הפסדיה של החברה השקופה בשנת המס אשר יוחסו לבעל מניות יקוזזו תחילה כנגד הכנסותיו של בעל המניות מהחברה השקופה, בהתאם להוראות הפקודה;
(ב)
הפסדים אשר יוחסו לבעל מניותיה בשנות המס הקודמות יותרו בקיזוז רק כנגד הכנסתו החייבת של אותו בעל המניות, ולא יותרו בקיזוז כנגד הכנסתה של החברה השקופה;
(ג)
(נמחקה);
(4)
סיווגם של ההכנסה החייבת או של ההפסד, לפי הענין, שיוחסו לבעל מניות כאמור בסעיף זה, למקור הכנסה, יהיה בהתאם למקור ההכנסה שממנו הופקה או נצמחה בידי החברה השקופה, ואולם הכנסה זו לא תיחשב כהכנסה מיגיעה אישית, אלא אם כן מילא בעל המניות תפקיד פעיל בחברה;
(5)
לענין הזיכוי בשל מסי חוץ, כהגדרתם בסעיף 199, זכאי בעל המניות לחלקו היחסי במס החוץ ששילמה החברה השקופה;
(6)
לענין מקדמות של בעל מניות, כאמור בסעיף 175, יצורף חלקו היחסי בהכנסתה החייבת של החברה השקופה לרבות בהכנסתה מדיבידנד או בהפסדיה, למחזור המהווה בסיס למקדמות.
(7)
ניתן לגבות את המס על הכנסת החברה השקופה, לרבות המקדמות, הן מהחברה והן מבעלי מניותיה, בגובה המס החל על חלקם היחסי ברווחיה של החברה השקופה;
(8)
במכירת מניה של חברה שקופה, יחולו הוראות אלה:
(א)
לענין סעיף 88, יופחת מהתמורה לגבי המוכר ומהמחיר המקורי לגבי הרוכש, סכום השווה לחלק מסכום הרווחים שהצטברו בחברה בשנות ההטבה ולא חולקו, שיחסו לכלל הרווחים שלא חולקו הוא כיחס חלקה של המניה, בזכויות לרווחי החברה השקופה לכלל הזכויות לרווחיה;
לענין זה –
”רווחים“ – הכנסתה החייבת של החברה השקופה בשנות ההטבה, בניכוי ההפסדים שהיו לה באותן שנים, ובלבד שהתוצאה המתקבלת לא תהיה בסכום שלילי;
”רוכש“ – לרבות מי שרכש מניות מהחברה השקופה;
(ב)
לא יחולו הוראות